משחק הוגן (סרט, 2010)

משחק הוגן
Fair Game
	פוסטר ההפצה של הסרט
מבוסס על	The Politics of Truth
בימוי	דאג לימן
הופק בידי	עקיבא גולדסמן, ג'רי צוקר, דאג לימן, ג'ז באטרוורת'
תסריט	ג'ז באטרוורת', ג'ון-הנרי באטרוורת'
עריכה	כריסטופר טלפסן
שחקנים ראשיים	נעמי ווטס; שון פן; לירז צ'רכי; סם שפרד; טיי בורל
מוזיקה	ג'ון פאוול
צילום	דאג לימן
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	פרטיסיפנט, Weed Road Pictures
חברה מפיצה	Summit Entertainment, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	18 בנובמבר 2010 בארצות הברית
משך הקרנה	105 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט מותחן, סרט מלחמה, סרט ביוגרפי, סרט דרמה, סרט שמבוסס על ספרים
הכנסות באתר מוג'ו	fairgame10
	www.fairgame-movie.com
	דף הסרט ב־IMDb

משחק הוגן (באנגלית: Fair Game) הוא מותחן פוליטי אמריקאי על מאבקו של זוג על האמת מאחורי העילות הרשמיות למלחמת עיראק. הסרט, בכיכובם של נעמי ווטס ושון פן, זכה ב"פרס חופש הביטוי" של ה-NBR, המועצה הלאומית לביקורת סרטים. הסרט מבוסס על הביוגרפיה של סוכנת ה-CIA ולרי פליים, ועל זו של בעלה, השגריר לשעבר ג'וזף וילסון, שניהם גיבוריה של פרשת פליים.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ולרי פליים נשואה ואם לשני ילדים קטנים, אבל היא גם סוכנת של ה-CIA. רק בעלה ושני הוריה יודעים זאת, אך גם בעלה, השגריר לשעבר וילסון, לא יודע בדיוק מה היא עושה.

בשנת 2002 מחפשת ארצות הברית הוכחות לקיום נשק גרעיני בידי סדאם חוסיין, או לפחות תוכניות לייצור נשק כזה. ל-CIA מגיע מידע, שסדאם חוסיין קנה, כביכול, 500 טון אורניום בניז'ר. ממוניה של ולרי שואלים אותה, האם בעלה יכול להיות האדם המתאים, לשלוח אותו לניז'ר כדי לאמת את המידע. היא חושבת שכן. וילסון היה שנים רבות שגריר במדינות אפריקאיות שונות, והוא נשלח לניז'ר. אחרי חזרתו הוא מדווח, שאין כל סיכוי שהמידע נכון. אבל בוש כבר יצא בהכרזות, שסדאם חוסיין קנה 500 טון אורניום באפריקה.

בינתיים עובדת ולרי על אפשרויות נוספות להגיע למידע מתוך עיראק. היא יוצרת קשר עם רופאה צעירה ממוצא עיראקי (משוחקת על ידי לירז צ'רכי) ומצליחה לשכנע אותה, לנסוע לעיראק ולתחקר את אחיה, אחד המדענים הבכירים בעיראק. גם היא חוזרת עם מידע, שוולרי בינתיים אימתה ממקורות נוספים, שאין לעיראק שום תוכניות גרעין.

ארצות הברית בכל זאת פותחת ב-19 במרץ 2003 במתקפה על עיראק. חייהם של המדענים שמהם קיבלה ולרי מידע, נמצאים בסכנה, וולרי הבטיחה להציל אותם. וילסון כותב מאמר, שמתפרסם ב-14 ביולי 2003, בו הוא חושף שהנשיא בוש שיקר, רק כדי למצוא תירוץ לצאת למלחמה, ושלא הייתה שום מכירה של אורניום מניז'ר לסדאם חוסיין. הבית הלבן משיב מלחמה וטוען, שווילסון לא אמין, שהוא נשלח לניז'ר על ידי אשתו ולא על ידי ה-CIA^[1], שאשתו היא סוכנת של ה-CIA, והממשל אף חושף את שמה.

ה-CIA דרש ממשרד המשפטים לפתוח בחקירה בעקבות חשיפת שמה של הסוכנת, מעשה שמהווה עבירה פלילית, וכאן מתחילה הדרמה האמיתית של הסרט. מחד קיים הרובד הפוליטי על המאבק בין ה-CIA לבית הלבן ובין תומכי המלחמה למתנגדיה, ומאידך הופכת ההמולה גם למבחן קשה ביותר לנישואין של פליים ווליסון. אילולא כתב וילסון את המאמר, לא הייתה זהותה של פליים נחשפת. בניגוד לבעלה, גם עכשיו היא לא מעוניינת להשיב מלחמה, מחשש לנידוי ולאיבוד פרנסתם. רק כאשר היא עוזבת עם שני הילדים את הבית ועוברת להורים שלה, מדבר איתה שם אביה, איש חיל האוויר לשעבר, ומשכנע אותה לחזור לבעלה ולהיאבק על האמת.

המדענים, אותם הבטיחה ולרי להציל, נרצחו על ידי ארצות-הברית, כדי שלא ייוודע שלא היה נשק להשמדה המונית בידי עיראק. וילסון ממשיך במסע שלו לטיהור שמו ושמה של אשתו, שאת שניהם התקשורת בינתיים השמיצה, כדי להגן על בוש והמלחמה. הוא מרצה בפני קהל גדול ושואל אותם: "כמה מכם מכירים את 16 המילים שהנשיא בוש נאם לאומה, שהובילו אותנו למלחמה?" הכוונה היא למשפט:

"The British Government has learned that Saddam Hussein recently sought significant quantities of uranium from Africa"

אף לא אחד בקהל מרים את היד. אך כשווילסון שואל: "מי מכם יודע מה שמה של אשתי?", כולם מרימים את היד. אז מוסיף וילסון:

כשבנג'מין פרנקלין עזב את אולם העצמאות בפילדלפיה, לאחר חתימת החוקה, ניגשה אליו אישה ברחוב ושאלה אותו: 'מר פרנקלין, איזה מין משטר יצרתם לנו?' הוא ענה - רפובליקה, גברתי; אבל רק אם תשכילו לשמור עליה. האחראיות למדינה איננה בידיו של קומץ מורמים מעם; אנחנו חזקים וחופשיים מעריצות, רק כל עוד כל אחד ואחת מאתנו זוכרים את חובותינו כאזרחים, בין אם זה לדווח על בור בכביש, או על שקרים ששמענו מפי הנשיא בנאום השבועי על מצב האומה - הביעו את מחאתכם, שאלו את השאלות, תבעו את האמת! דמוקרטיה לא באה בחינם, אני אומר לכם! זאת המציאות של חיינו, ואם נמלא את חובתנו - זאת תהיה המציאות של ילדינו. יברך האל את אמריקה!

בסוף הסרט משלימים בני הזוג, ולרי נחשפת בתקשורת ואף מעידה בפני ועדה של הקונגרס. היא מתחילה לקרוא את עדותה, ואז נחתכת הסצנה במעבר לעדות המצולמת האמיתית של ולרי פליים.

שם הסרט הוא משחק מילים: פירושו הוא "משחק הוגן," אבל יותר מכך הוא ציטוט של אמירה שיוחסה עם פרוץ הפרשה לקארל רוב, כאילו פליים היא "קורבן לגיטימי" ("Fair Game", באשר game הוא גם "ציד" באנגלית).