משטרת הרוכבים שובל

משטרת הרוכבים שובל
	משטרת הרוכבים שובל
שמות נוספים	ביר זְבַּאלֶה (ליד קיבוץ שובל),; משטרת אל הוזייל
מידות
אורך	25 מטר
רוחב	15 מטר
גובה מעל פני הים	211 מטר
היסטוריה
תקופות	המנדט הבריטי
בונה	משטרת המנדט הבריטי
עשוי מ	אבני גזית
נבנה	בשנת 1921–1922
ננטש	נכבש על ידי צהל במלחמת העצמאות
סוג	משטרת מיקי מאוס
אתר ארכאולוגי
מצב	יציב
גישה לציבור	נגיש מאוד על כביש 264
הערות	משטרת הרוכבים שובל, הוכרזה כאתר מורשת מטעם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל
מיקום
קואורדינטות	31°24′15″N 34°44′15″E / 31.404244°N 34.737493°E
	משטרת הרוכבים שובל

משטרת הרוכבים שובל (בפי תושבי רהט הבדואים משטרת אל הוזייל, בערבית ביר זְבַּאלֶה^[1]) היא נקודת שיטור בריטית, שהוקמה כשנתיים לאחר הכרזת המנדט הבריטי בארץ ישראל, בתחילת שנות ה-20 של המאה העשרים. היא שמשה את משטרת הרוכבים/משטרת המדבר^[1]^[2] הבריטית. מתחם התחנה ממוקם מדרום לקיבוץ שובל שבצפון הנגב, מערבית לעיר רהט על כביש 264. לאחר מלחמת העצמאות הפכה הנקודה, לנקודת משטרה של משטרת ישראל. על פי צורת הבנייה, של נקודת המשטרה. שהיה מבנה מלבני עם שתי עמדות שמירה מעוגלות משני צידיו (מדרום ומצפון). המבנה קבל את הכינוי מבנה מיקי מאוס^[3] על שם הדמיון בין צורת המשטרה במבט על ובין הדמות המצוירת.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך החודשים נובמבר-דצמבר 1917, נכבשה ארץ ישראל על ידי הבריטים. מאותו תאריך ועד עזיבת הבריטים את ארץ ישראל ב-14 מאי 1948, הייתה הארץ בשליטה בריטית ונוהלה בתחילה על ידי ממשל צבא, שבראשו עמד מושל צבאי ולצידו מנגנון אדמיניסטרטיבי, הכפוף ישירות למפקד הצבא. עם מתן האישור שהמנדט על ארץ ישראל ניתן לבריטניה בועידת סן רמו, בתאריך 1 ביולי 1920, התחלף הממשל הבריטי במנהל אזרחי ואת מקומו של המושל הצבאי תפס הנציב העליון, ששימש רשות מחוקקת ורשות מבצעת כאחד^[4].

אחד מיעדי האדמיניסטרציה הבריטית היה הצורך בפיקוח ובשליטה על מרחבי הנגב; לצורך הגנה על אתרי מחצבים, נפט ומלח משודדי דרכים, גנבים והתנכלויות במטרה לשדוד את הציוד שהובא לאתרים אלו. בהמשך הבריטים נדרשו להגן על היישובים היהודים שעלו על הקרקע ועל קו המים שהונח אליהם מראש העין. לשם כך, נשלח לנגב ‘חיל הגמלים המצרי’ בפיקודו של הגנרל הבריטי פיק(אנ') שמו המלא Frederick. G. Peake. במקביל הוגדלו סמכויותיהם של השייח’ים בשבטים הבדואים (לדוגמה, שיח' סלמאן אל הוזייל מרהט, שאף מונה על ידי הבריטים לשיח' השיח'ים) והודקו קשריהם עם השלטונות הבריטיים.

משטרת המדבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1921 הובא כוח משטרה לנגב שמנה כ - 140 שוטרים רובם בדואים, מהם 72 רוכבי גמלים, 24 פרשים ו - 18 רגלים. השוטרים איישו את נקודות המשטרה וסיירו במרחבי הנגב^[5]. כח אדם זה היווה את הבסיס להקמת ‘משטרת המדבר’. מאחר שבמרחבי הנגב קשה היה לסמוך בימים ההם על תקשורת האלחוט^[3], הוחלט להקים מערך נקודות שיטור קבועות, בנקודות-מעבר ושליטה אסטרטגיות. כך, במהלך שנות ה-20, הוקמו בצפון-מערב הנגב, 4 תחנות של ‘משטרת-המדבר’: עימַארָה (היום קיבוץ אורים) על דרך באר שבע - חאן יונס, ואדי בָּהַא (היום העיר נתיבות) על דרך באר שבע - עזה, ביר זְבַּאלֶה (היום קיבוץ שובל) על דרך באר שבע - פלוג’ה (פלוגות) וג’מַאמָה (היום קיבוץ רוחמה) על דרך חברון - עזה.

בשלהי שנות העשרים הוקמו בצפון-מזרח הנגב נקודות משטרה תל אל מילְח (תל מלחתה, משטרה שעקרה יותר מאוחר לראס זוּעַירָה = ראש זוהר/מיצד זוהר) וכּוּרְנוּב (ממשית). במטרה לגבות מיסים משיירות מובילי המלח מים המלח. למטרת פיקוח על דרכי הערבה, הוקמו בהמשך משטרות עין חוּסֻ’בּ (עין חצבה), עין אל עַ’אמְר (נחל עומר), עין עַ’דְיָאן (יטבתה) ואֻם רָשְׁרָשׁ (אילת).

באמצע שנות ה-30 הושלמה התקנת תקשורת האלחוט בכל התחנות. עם הקמת המשטרה האחרונה בחַלְסָ’ה (חלוצה) בסוף העשור, הושלמה פריסת השליטה הבריטית והפיקוח בכל מרחב הנגב, על מקורות המים והדרכים. פיקוח זה גם אִפְשר את הפעלתו של החוק שאסר נשיאת נשק חם מצפון לקו ניצנה - ראש זוהר. כל תחנות/נקודות המשטרה היו תחת פיקוד מחוז דרום של משטרת המנדט שמקום מושבו היה בעזה. במחוז היו 2 נפות, נפת עזה ונפת באר שבע.

גבולות נפת באר שבע המנדטורית היו: במערב-הגבול עם מצרים. בדרום-אום רשרש, (אילת). במזרח-הגבול עם עבר הירדן, שנמשך לאורך בקעת הערבה עד דרום ים המלח. בצפון-ממג'דל (אשקלון) במערב, לאורך ציר פלוגות והר חברון עד ים המלח. יחידות המשטרה המסונפות לבאר שבע היו ברמה של נקודות משטרה. הן עסקו בסיורים רכובים בנגב, וטיפלו טיפול ראשוני בבעיות המתעוררות. מקרי פשע הדורשים המשך טיפול הועברו לבאר שבע^[5]. בכל נקודת-משמר/שיטור כזאת שירתה מחלקת רוכבים בדואים בפיקודו של סמל בריטי, במקרה אחד אפילו שוטר יהודי.

בתחנות משטרת המדבר בנגב היו מוצבים שוטרים ערבים/בדואים בלבד. בכל אחת מהתחנות עימארה ועסלוג' שרתו 45 שוטרים; בשאר התחנות - 35; ואילו בכל אחת מהתחנות הקטנות יותר: כמו הוזייל ביר זְבַּאלֶה [שובל], היו רק 25 שוטרים ערביים/בדואים^[6] בפיקוד שאויש מבני המשפחות המכובדות כגון משפחת הוזייל. פרשים בדואים (על סוסים וגמלים) גויסו רשמית מהשבטים הלוחמניים יותר והם תוגמלו היטב כדי להבטיח את נאמנותם. כל מגויס היה צריך להביא מביתו את הסוס או הגמל שלו^[3]. בכל נקודת משטרה של רוכבי גמלים "הג'אנה", המפקד היה ''שאויש", (סמל) או קורפורל. בדרך כלל השוטרים הבדואים, הוצבו באזור השבט שלהם. מפקדי התחנות בעלי הדרגות הגבוהות בקרב השוטרים הבדואים היו ממשפחות השיח'ים, שנודבו לשרת במשטרה בתחום השבטים שלהם^[7].

נקודת משטרת הרוכבים ביר זְבַּאלֶה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקודת משטרת הרוכבים ביר זְבַּאלֶה מוקמה בנקודת-מעבר ושליטה אסטרטגית על הדרך באר שבע - פלוג’ה (פלוגות) וג’מַאמָה (היום קיבוץ רוחמה) שעל דרך חברון - עזה. היא נמצאת בנקודה גבוהה השולטת ברדיוס 360 מעלות על משורי צפון הנגב. גובה הנקודה 211 מטר מעל פני הים. התחנה ממוקמת נכון לשנות האלפיים על כביש 264. מצפון לתחנה נמצא קיבוץ שובל והכניסה המערבית לעיר רהט. ממזרח לתחנה נמצאת העיר רהט. מדרום לתחנה במרחק של כאחד קילומטר נמצא אפיק נחל גרר והכניסה הדרום מערבית לעיר רהט.

בימי מלחמת העצמאות התחנה נקראה בפקודות הצבא משטרת הוזייל^[8], כך גם קראו לה הבדואים תושבי רהט וכך התחנה רשומה בגזך המדינה בתיק בשם: נקודות משטרות אלהוזייל מזהה פיזי מ-5149/1 .

תחנת הרוכבים ביר זבאלה הייתה כפופה למפקדת נפח באר שבע. בתחנה שרתו 25 שוטרים בדואים^[6]. שוטרי התחנה פעלו במסגרת פלוגת הגמלים (הג'אנה) במרחבי הנגב, בגזרת סיור של יום רכיבה מנקודה לנקודה. מנקודת המשטרה יצאו סיורים רכובים של שוטרים באופן סדיר וקבוע. בתחילת שנות ה -20 הכוח היה נייד בעיקרו. מטרת הסיורים להפגין את נוכחות החוק והשלטון הבריטי בין השבטים הבדואים, ולהתערב במקרי פשיעה באזור. לא אחת קיימו מרדפים אחרי גנבים ושודדים^[9].

מבנה התחנה נבנה מאבני גזית. המבנה הוא מבנה חד קומתי מלבני. בתוך המבנה מספר חדרים משני צידי מסדרון שעובר לכל אורכו. בקצוות המסדרון ומתוך המבנה, מדרום ומצפון כניסות לשתי עמדות שמירה מעוגלות החולשות ביחד ב-360 מעלות על כל צדדי התחנה. בקיר של עמדות השמירה מוקמו חרכי ירי מוגנים. צורת המבנה עם 2 עמדות השמירה המעוגלות העניקו לבנייני המשטרה הבנויים בצורה זו את הכינוי משטרת מיקי מאוס על שם הדמות המצוירת^[3]. בחצר הייתה אורווה לגמלים והסוסים. עד היום נמצאת ליד הבניין השוקת ששמשה להשקות אותם^[10].

עם סיום המנדט הבריטי בחודש מאי 1948 הנקודה נמסרה לערבים וצה"ל נאלץ לכבוש אותה^[11]. הנקודה (משטרת הוזייל) נכבשה ללא קרב על ידי צה"ל בתאריך 1 במאי 1948 במסגרת מבצע ברק, בצפון הנגב בשלב נטילת היוזמה בחזית הדרום^[8]. לאחר מלחמת העצמאות הפכה הנקודה, לנקודת משטרה של משטרת ישראל. במקביל המבנה שימש גם מרפאה לפזורה הבדואית שחיה באזור עד הקמת מרפאה בעיר רהט. במקום גם התקיים בית הדין השבטי הבדואי^[11]. בחלק מהזמן הבניין שימש גם כבית ספר הראשון ברהט^[12].

בשנות האלפיים תלמידי בית הספר “מבואות הנגב” שבקיבוץ שובל ותלמידי בית הספר “אל-נור” מהעיר רהט אמצו את משטרת הרוכבים^[13] ודואגים לטפח את המקום. משטרת הרוכבים שובל, הוכרזה כאתר מורשת מטעם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

מקור השם ביר זְבַּאלֶה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם ביר זְבַּאלֶה, הופיע כבר במפת הקרן לחקירת ארץ ישראל (PEF) הבריטית מ-1878. אף על פי ששם המקום דומה למילה מזבאלה, מקור השם לא היה גל אשפה ('זְבָּאלֶה' בערבית), אלא שיבוש שם המקום סוֹבִּילָה (SOBILA), שם עיר בשם סובילה מופיע במקום כבר במפת מידבא, מהתקופה הביזנטית. השם סובילה כשלעצמו הוא כנראה שיבוש של השם התנ"כי שובל, שנזכר פעם כשמו של אחד מבני שֵׂעִיר (דברי הימים א', א', ל"ח) ופעם כשמו של אחד מבני שבט יהודה (דברי הימים א', ד', א')^[10].

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחם משטרת הרוכבים, מראה מדרום מזרח, שוקת השקיית הגמלים והסוסים, שער הכניסה והמבנה המבוצר
משטרת הרוכבים, מראה משער הכניסה המקורי למתחם, ניתן לראות בסמוך למבנה התחנה את אורווה הגמלים והסוסים
משטרת הרוכבים שובל/אל הוזייל על רקע העיר רהט
משטרת הרוכבים שובל, צילום מדרום מערב, כולל 2 עמדות השמירה המעוגלות כאוזני מיקי מאוס, מדרום ומצפון
משטרת הרוכבים שובל, צילום מרחפן. עמדות השמירה העגולות משני צידי המבנה מעניקות למבנה את הכינוי משטרת מיקי מאוס
מבט מקרוב על עמדת השמירה המעוגלת וחרכי הירי
תצפית מזרחה על העיר רהט מעמדת השמירה הצפונית של תחנת משטרת הרוכבים
מראה פנימי בתוך משטרת הרוכבים שובל. המיסדרון והחדרים משני צידיו.
השאויש" (סמל המחלקה, קורפורל) וצוות הסיור המדברי ממשטרת הרוכבים בתל אל מילְח (תל מלחתה) בינואר 1940
סיור מדברי 20 מייל מצפון לבאר שבע בינואר 1940
גנרל פרדריק פיק הבריטי
רוכבי גמלים בימי המנדט הבריטי

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא משטרת הרוכבים שובל בוויקישיתוף

מדיה וקבצים בנושא שימוש בגמלים בימי המנדט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² דן גזית, כך שלטו כאן הבריטים, ככה זה, 154, ספטמבר אוקטובר 2016, עמ' 26
^ פרופסור קובי כהן-הטב, משטרת המדבר: נקודות המשטרה הבריטיות בנגב, 1948-1917, אוניברסיטת תל אביב, 26 מרס 2019
^ ¹ ² ³ ⁴ כך שלטו כאן הבריטים | אבני גזית
^ משטרת ישראל אגף היסטוריה, שלב המסד 1948–1958, תולדות משטרת ישראל א', עמ' 24
^ ¹ ² יוסף אבני: משטרה ושיטור בנגב לפני קום המדינה, באתר ייצור ידע, ‏1999-10-23
^ ¹ ² מושגים, באתר www.palmach.org.il
^ אבני יוסף, משטרה ושיטור בנגב לפני קום המדינה, משטרה וחברה, עמ' 93-94
^ ¹ ² הוזייל (משטרה) | מפת אתרי מלחמת העצמאות
^ קח2 - פרק 2, באתר amikam (באנגלית)
^ ¹ ² ביקור אצל בני שייח' סלמאן אל הוזייל השני, באתר עמירם במשעולי ישראל, ‏2019-05-26
^ ¹ ² כך שלטו כאן הבריטים | אבני גזית
^ מבנה משטרת הרוכבים - עמוד ענן, באתר amudanan.co.il
^ פעילויות מהשטח, באתר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

[:0-1] ¹ ² דן גזית, כך שלטו כאן הבריטים, ככה זה, 154, ספטמבר אוקטובר 2016, עמ' 26

[2] פרופסור קובי כהן-הטב, משטרת המדבר: נקודות המשטרה הבריטיות בנגב, 1948-1917, אוניברסיטת תל אביב, 26 מרס 2019

[avnei-gazit.com-3] ¹ ² ³ ⁴ כך שלטו כאן הבריטים | אבני גזית

[4] משטרת ישראל אגף היסטוריה, שלב המסד 1948–1958, תולדות משטרת ישראל א', עמ' 24

[xn--7dbl2a.com-5] ¹ ² יוסף אבני: משטרה ושיטור בנגב לפני קום המדינה, באתר ייצור ידע, ‏1999-10-23

[:3-6] ¹ ² מושגים, באתר www.palmach.org.il

[7] אבני יוסף, משטרה ושיטור בנגב לפני קום המדינה, משטרה וחברה, עמ' 93-94

[moreshet-map.org.il-8] ¹ ² הוזייל (משטרה) | מפת אתרי מלחמת העצמאות

[9] קח2 - פרק 2, באתר amikam (באנגלית)

[amiramorenbikes.com-10] ¹ ² ביקור אצל בני שייח' סלמאן אל הוזייל השני, באתר עמירם במשעולי ישראל, ‏2019-05-26

[:2-11] ¹ ² כך שלטו כאן הבריטים | אבני גזית

[12] מבנה משטרת הרוכבים - עמוד ענן, באתר amudanan.co.il

[13] פעילויות מהשטח, באתר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]