משלי איזופוס

משלי איזופוס הם אוסף של משלים המיוחס לאיזופוס, עבד ומספר סיפורים שחי ביוון העתיקה בין 620 ל-564 לפנה"ס. המשלים ברובם קצרים ובמרכזם בעלי חיים אך הם כוללים גם בני אנוש ואלים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא ידוע כיצד סיפוריו של איזופוס הועברו מיוון העתיקה, אולם התיעוד הראשון למשלים נעשה על ידי דמטריוס איש פלרום (Demetrius of Phalerum), נואם אתונאי ומדינאי מהמאה ה-4 לפנה"ס, חסיד של אריסטו, שקטלג את כל האגדות לפי סופרים יווניים מוקדמים לתוך עשרה כרכים.

חלק ממשליו של איזופוס מופיעים במדרשים ובתלמוד ובספרות המדרש מהמאה הראשונה לספירה. מופיעים שם כשלושים משלים. מתוכם שנים עשר משותפים הן למקורות יווניים והן למקורות הודיים. שישה מקבילים רק למקורות הודיים ושישה אחרים רק למקורות יווניים. הצורה התלמודית מתקרבת קצת יותר למקור ההודי. כך, המשל על האריה והחסידה מסופר בהודו על אריה וציפור אחרת. רבי יהושע בן חנניה מתייחס לסיפור בניסיון למנוע התקוממות נוספת נגד רומא, הוא ממשיל את העם למניח ראשו במלתעותיו של אריה. ואומר ”דיינו שנכנסו ללוע הארי ויצאנו בשלום”^[1], כך הנגזרת של הסיפור מצביעה על חיבור לסיפור ההודי.

משלי איזופוס בשפות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

משלי איזופט - עיבוד של מספר משלים על ידי המשוררת הצרפתיה מהמאה ה-12 מארי דה פרנס. מוסר ההשכל איתו סיימה כל משל שיקף את הפאודליזם של זמנה.

במאה ה-13 הסופר היהודי ברכיה בן נטרונאי הנקדן כתב את משלי שועלים, הקובץ מכיל 107 משלים, בהם מוצג השועל כחיה ערמומית שהאדם יכול ללמוד ממנהּ מוסר השכל.

התרגומים הראשונים של משלי איזופוס לסינית נעשו בתחילת המאה ה-17, 38 משלים הועברו בעל פה על ידי מיסיונר ישועי בשם "ניקולא טריגולט" (Nicolas Trigault). הסיפורים נכתבו על ידי אקדמאי סיני בשם "אנג גנג" (סינית: 张赓; פין-יין Zhāng Gēng) בשנת 1625.

המיסיונרים הפורטוגזים שהגיעו ליפן בשלהי המאה ה-16 הציגו את האגדות כאשר מהדורה בלטינית תורגמה לרומאג'י ביפנית ופורסמה ב-1593 תחת השם " Esopo no Fabulas".

משלי ז'אן דה לה פונטן בצרפת פורסמו בשנת 1668 ונוצרו בהשראת הפשטות שבמשלי איזופוס. שישה כרכים נשענים על סיפורי איזופוס המסורתיים, ושישה כרכים נוספים מגוונים יותר ושונים מהמקור.

בתחילת המאה ה-19 מספר אגדות עובדו לרוסית, ולעיתים קרובות זכו לפירושיו של ממשיל המשלים איוון קרילוב.

תרגום אמהרי של 110 משלים הוכן בידי אמארה מאמו ב 1966.

הגרסה הלטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגום נרחב ראשון של משליו של איזופוס ללטינית נעשה על ידי פדרוס (Phaedrus), שהיה עבד תראקי של אוגוסטוס קיסר, אם כי לפחות משל אחד כבר הופיע בתרגומיו של המשורר אניוס (Ennius) מאתיים שנה קודם לכן, ואחרים נמצאים ביצירותיו של הורטיוס.

הרטוריקנים והפילוסופים היו רגילים להשתמש במשלי איזופוס כתרגיל לחוקרים שלהם. לא רק כדי להזמין אותם לדיון המוסרי של הסיפור, אלא גם כדי להתאמן על שיפור עצמי, מבחינה סגנונית ודקדוקית, על ידי יצירת גרסאות חדשות משלהם. לאחר מכן המשורר אוסוניוס העביר הלאה מספר משלים שתורגמו מאוחר יותר לפרוזה.

הגדול ביותר, הוותיק ביותר, הידוע והמשפיע ביותר מגרסאות הפרוזה של פדרוס הוא זה אשר נושא את שמו של מושל נודע אחר בשם רומולוס. הוא מכיל 83 משלים מהמאה העשירית. האוסף הפך למקור שממנו, במחצית השנייה של ימי הביניים, נכתבו או הורחבו מרבית אוספי המשלים בלטינית.

מקורו של ביטוי לטיני Hic Rhodus, hic salta הוא במשלי איזופוס.

סיפורי איזופוס לילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרסה המודפסת הראשונה של משלי איזופוס בשפה האנגלית פורסמה ב-26 במרץ 1484 על ויליאם קקסטון. רבים אחרים עשו זאת אחריו במאות השנים שאחרי בפרוזה ובמשלים. ובמאה ה-20 בן א. פרי ערך את אגדות איזופוס בבריוס ופדרוס עבור Loeb Classical Library והעניק להם אינדקס ממוספר בשנת 1952.

עד המאה ה-18 המשלים שימשו בעיקר מורים, מטיפים ואנשי מוסר. היה זה הפילוסוף ג'ון לוק שחשב למקד את הקריאה של המשלים עבור ילדים, ולהשתמש בהם ככלי חינוכי.

משלים נודעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משלים המיוחסים בטעות לאיזופוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

משל הצפרדע והעקרב
הנסיכה והצפרדע

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

משלי איסופוס, תרגום מיוונית והוסיף מסה והערות - שלמה שפאן, ירושלים: מוסד ביאליק, (תש"ך). גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
מבחר משלים ממשלי איזופוס היווני משוכתבים וחרוזים - יוסף אליעז, להבים (תשע"ה 2014)
26 משלי שועלים, מיוונית: אהרן שבתאי, דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ו', 2016.
משלי איסופוס, מיוונית: אהרן שבתאי, הוצאת שוקן, 2016.