משל האדון והעבד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משל האדון והעבד הוא אחד ממשלי ישו שסופר על ידי ישו בברית החדשה, נמצא רק בבשורה על פי לוקאס (לוקאס י"ז 10-7) המשל מלמד כי כאשר מישהו "עשה את מה שאלוהים מצפה ממנו, הוא (או היא) רק מבצע את חובתו."

תפילת ההודיה לאחר הטקס סעודת האדון על ידי תומאס אקווינס כוללת ביטוי דומה לפסוק האחרון במשל הזה:

אני מודה לך, אדון קדוש, האב הכול יכול, אלוהים הנצחי, שהעניק לי, ולא בשל מעלותי הטובות, אלא בטובך, חסדך וברחמיך אלוהים, המאפשר לי החוטא, שאינו ראוי, להיות עבדך.

(ציור של אלפונס לגרוס)

סיפור המשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשל נכתב כדלקמן:

7 מִי בָכֶם אֲשֶׁר לוֹ עֶבֶד חֹרֵשׁ אוֹ רֹעֶה אֲשֶׁר יָבֹא מִן־הַשָׂדֶה וְאָמַר אֵלָיו מַהֵר גְּשָׁה־הֵנָּה וְהָסֵב׃ 8 הֲלֹא יֹאמַר אֵלָיו הָכֵן לִי אֲרוּחַת הָעֶרֶב וַחֲגֹר מָתְנֶיךָ וְשָׁרֲתֵנִי עַד אִם־כִּלִּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְאָכַלְתָּ וְשָׁתִיתָ גַּם־אָתָּה׃ 9 הֲגַם יוֹדֶה לָעֶבֶד עַל־אֲשֶׁר עָשָׂה מִצְוָתוֹ אָמַרְתִּי לֹא׃ 10 כֵּן גַּם־אַתֶּם אַחֲרֵי עֲשׂוֹתְכֶם אֶת כָּל־אֲשֶׁר צֻוֵּיתֶם אִמְרוּ אֲנַחְנוּ עֲבָדִים אֵין־מוֹעִיל בָּם כִּי רַק אֶת־הַמֻּטָּל עָלֵינוּ עָשִׂינוּ׃

הבשורה על-פי לוקאס, פרק י"ז, פסוקים 7–10, בתרגום דליטש

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישו מספר את המשל לתלמידיו-שליחיו לאחר שהזהיר אותם שעליהם לסלוח אחד לשני גם אם האחד יחטא לשני שבע פעמים ביום, אם האחד שחטא יחזור בו ויבקש סליחה ממי שפגע בו. השליחים חשו שלשן כך יש צורך באמונה גדולה מאוד ובקשו מישו "הוֹסֵף לָנוּ אֱמוּנָה" בתשובתו אומר להם ישו "לוּ־הָיְתָה לָכֶם אֱמוּנָה כְּגַרְגַּר הַחַרְדָּל" הייתם יכולים לצוות על עץ שקמה להיעתק ולהישתל בים והיא הייתה מצייתת לכם ונשתלת בים (לוקאס י"ז 3–7). התנאי לאמונה בדרגה גבוה כזו, היא ציות לאלוהים, לכן, המשל מצביע על כך "שגם הטובים שבין עבדי אלוהים הם עדיין אינם ראויים כיוון שרק עשו המוטל עליהם ולא מעבר לכך."[1] אף אחד, "ללא קשר כמה הוא מוסרי או שקדן, יכול אי פעם לחייב את אלוהים בדבר כלשהו."[2]

ויליאם ברקלי[3] (תאולוג סקוטי שחי בתחילת המאה העשרים, סופר, שדרן רדיו, כומר ופרופסור לתאולוגיה) מייחס את המשל לפסוק האחרון של המזמור של אייזק ווטס (כומר נוצרי שחי בסוף המאה ה-17 תחילת המאה ה-18, כתב כ 750 מזמורים שחלקם מושרים עד היום בטקסים כנסייתיים ותורגמו לשפות רבות) "כאשר אני סוקר את הצלב הנפלא":

"בהתאם לטבע שלי

הקרבן שלי עלוב כל כך

האהבה האלוהית הנפלאה כל כך

תובעת ממני את נפשי, את חיי, את כולי"

הביטוי "עבדים אין מועיל בם" בפסוק האחרון של המשל מצוי בשימוש ליטורגי נרחב: כגון בליטורגיה של יוחנן כריסוסטומוס.[4]

הסופר המקראי הסקוטי ויליאם ניקול מתייחס למשל זה, כאל "משל השירות הנוסף".[5]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Mark Black, Luke, College Press, 1996,
  2. ^ Arland J. Hultgren, The Parables of Jesus: A Commentary, Eerdmans Publishing, 2002,
  3. ^ William Barclay, The Gospel of Luke, Westminster John Knox Press, 2001,
  4. ^ The divine liturgy of our father Saint John Chyrsostom, Byzantine Seminary Press, 1965 Archived 2011-07-15 at the Wayback Machine, footnote 100.
  5. ^ Nicoll, W., The Expositor's Greek Testament on Luke 17, accessed 4 July 2018