משל היין החדש בנאדות ישנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אדם נושא נאד יין על ידי ניקו פירוסמני.

יין חדש בנאדות ישנים הוא אחד ממשלי ישו.  ניתן למצוא את המשל בבשורה על פי  מתי ט' 14-17, בבשורת מרקוס ב' 18-22 וכן בבשורת לוקס  ה' 33-39.

המשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורם לסיפור המשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור המשל מגיע מייד לאחר תיאור מינויו של מתי כאחד מתלמידי ישו, ונראה שהם נועדו להיות חלק מדיון בבית המשתה שנערך על ידי מתי (לוקס ה' 29).[1] המשל ניתן כמענה לשאלה בנוגע לצום ותענית שנשאל ישו על ידי סופרים, פרושים ותלמידי יוחנן המטביל שנכחו בסעודה ומשתה שערך מתי המוכס לכבוד ישו ותלמידיו, כמתואר בבשורת מרקוס :

18 וְתַלְמִידֵי יוֹחָנָן וְתַלְמִידֵי הַפְּרוּשִׁים הָיוּ מַרְבִּים לָצוּם וַיָּבֹאוּ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַדּוּעַ תַּלְמִידֵי יוֹחָנָן וְתַלְמִידֵי הַפְּרוּשִׁים צָמִים וְתַלְמִידֶיךָ אֵינָם צָמִים׃ 19 וַיּאֹמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ אֵיךְ יוּכְלוּ בְּנֵי הַחֻפָּה לָצוּם בְּעוֹד הֶחָתָן עִמָּהֶם כָּל־יְמֵי הֱיוֹת הֶחָתָן עִמָּהֶם לֹא יוּכְלוּ לָצוּם׃ 20 הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְלֻקַּח מֵאִתָּם הֶחָתָן וְאָז יָצוּמוּ בַּיָּמִים הָהֵם׃ (- מרקוס ב' 18-20, הברית החדשה, תרגום דליטש)

כמתואר בבשורת לוקס:

33 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֵן תַּלְמִידֵי יוֹחָנָן מַרְבִּים לָצוּם וְאֹמְרִים תְּחִנּוֹת וְגַם תַּלְמִידֵי הַפְּרוּשִׁים עֹשִׂים כֵּן וְתַלְמִידֶיךָ אֹכְלִים וְשֹׁתִים׃ 34 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֲתוּכְלוּ אֲנֹס בְּנֵי הַחֻפָּה לָצוּם וְהֶחָתָן עוֹדֶנּוּ עִמָּהֶם׃ 35 וְאוּלָם יָמִים בָּאִים וְלֻקַּח מֵאִתָּם הֶחָתָן אָז יָצוּמוּ בַּיָּמִים הָהֵמָּה׃ (- לוקס ה' 33-35, הברית החדשה, תרגום דליטש)

כמתואר בבשורת מתי:

14 וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו תַּלְמִידֵי יוֹחָנָן וַיֹּאמְרוּ מַדּוּעַ אֲנַחְנוּ וְהַפְּרוּשִׁים צָמִים הַרְבֵּה וְתַלְמִידֶיךָ אֵינָם צָמִים׃ 15 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ אֵיךְ יוּכְלוּ בְּנֵי הַחֻפָּה לְהִתְאַבֵּל בְּעוֹד הֶחָתָן עִמָּהֶם הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְלֻקַּח מֵאִתָּם הֶחָתָן וְאָז יָצוּמוּ׃ (- מתי ט' 14-15, הברית החדשה, תרגום דליטש)

סיפור המשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תגובתו של ישו ניתנת במסגרתם של  שני משלים קצרים. בגרסה של מרקוס:

21 אֵין־אָדָם תֹּפֵר טְלַאי בַד חָדָשׁ עַל־שִׂמְלָה בָלָה כִּי אִם־כֵּן יִנָּתֵק מִלוּיוֹ הֶחָדָשׁ מִן־הַבָּלָה וְיִתְרַחֵב הַקֶּרַע׃ 22 וְאֵין אָדָם נֹתֵן יַיִן חָדָשׁ בְּנֹאדוֹת בָּלִים כִּי אִם־כֵּן יְבַקַּע הַיַּיִן הֶחָדָשׁ אֶת־הַנּאֹדוֹת וְהַיַּיִן יִשָּׁפֵךְ וְהַנֹּאדוֹת יֹאבֵדוּ אֲבָל יַיִן חָדָשׁ יִנָּתֵן בְּנֹאדוֹת חֲדָשִׁים׃ (- מרקוס 21-22 הברית החדשה, תרגום דליטש )

בגרסת מתי:

16 אֵין אָדָם מֵשִׂים טְלַאי חָדָשׁ עַל־שִׁמְלָה בָלָה כִּי יִנָּתֵק הַטְּלַאי מִן־הַשִּׂמְלָה וְיִתְרַחֵב הַקֶּרַע׃ 17 וְאֵין נוֹתְנִים יַיִן חָדָשׁ בְּנֹאדוֹת בָּלִים פֶּן־יִבָּקְעוּ הַנֹּאדוֹת וְהַיַּיִן יִשָׁפֵךְ וְהַנֹּאדוֹת יֹאבֵדוּ אֲבָל נוֹתְנִים אֶת־הַיַּיִן הֶחָדָשׁ בְּנֹאדוֹת חֲדָשִׁים וּשְׁנֵיהֶם יַחְדָּו יִשָׁמֵרוּ׃ (- מתי ט' 16-17, הברית החדשה, תרגום דליטש )

בבשורת לוקס הגרסה מפורטת יותר:

36 וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם גַּם אֶת־הַמָּשָׁל הַזֶּה אֵין אִישׁ מַעֲלֶה מַטְלִית שֶׁל־בֶּגֶד חָדָשׁ עַל־בֶּגֶד בָּלוּי כִּי אִם־כֵּן גַּם הֶחָדָשׁ יִקָּרֵעַ וְגַם לֹא־תִשְׁוֶה מַטְלִית הֶחָדָשׁ לַבָּלוּי׃ 37 וְאֵין אִישׁ נֹתֵן יַיִן חָדָשׁ בְּנֹאדוֹת בָּלִים כִּי אִם־כֵּן הַיַּיִן הֶחָדָשׁ יְבַקַּע אֶת־הַנֹּאדוֹת וְהוּא יִשָּׁפֵךְ וְהַנֹּאדוֹת יֹאבֵדוּ׃ 38 אֲבָל יֻתַּן הַיַּיִן הֶחָדָשׁ בְּנֹאדוֹת חֲדָשִׁים וּשְׁנֵיהֶם יַחְדָּו יִשָּׁמֵרוּ׃ 39 וַאֲשֶׁר שָׁתָה יַיִן יָשָׁן אֵינֶנּוּ חָפֵץ עוֹד בְּיַיִן חָדָשׁ כִּי יֹאמַר הַיָּשָׁן נָעִים מִמֶּנּוּ׃ (-לוקס ה' 36-39, הברית החדשה, תרגום דליטש )

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני המשלים מתייחסים לאותו נמשל, דהיינו למערכת היחסים שבין הלימוד שישו לימד לבין הלימוד המסורתי ביהדות. על-פי חלק מהפרשנים, ישו כאן "סולל את דרכו כנגד דרכה של מסורת (המכונה בדרך כלל על ידי ישו כ"קבלת הזקנים") הפרושים והסופרים בני זמנו."

בתחילת המאה השנייה, מרציון, מייסד המרציוניזם (Marcionism), השתמש במשל כדי להצדיק את "הפרדה מוחלטת בין דת ישו ושאול השליח לבין הדת שייצגה לדבריו האת כתבי הקודש העבריים."[2] כתוצאה מכך גם ביטל את ציווי התורה ותמך רק באותו חלק של הברית החדשה שאינו נשען על הקרבה ליהדות. לפי תפיסתו זו, הקרובה לתפיסת הדואליזם. תפיסתו מכירה בקיומם של שני אלים, האל של התנ"ך והאל של הברית החדשה. אמונה שהוכרזה על ידי הכנסייה ככפירה. פרשנים אחרים ראו והדגישו דווקא את השורשים היהודיים העתיקים לנצרות  כפי שלוקס מייצג למרות "שישו הביא משהו חדש, שאינם מצויים בטקסים והמסורות ביהדות הרשמית"[3]. בפירושיו על בשורות מתי, מרקוס ולוקס[4] מתאר ג'ון קלווין  את נאדות היין הישנים ואת הבגד הישן. כמייצגים את תלמידי ישו, ואילו היין החדש והבד החדש מייצגים את הנוהג שהיה מקובל בקרב פרושים, סופרים ותלמידי יוחנן המטביל, לצום ולקיים תעניות פעמיים בשבוע. צומות כאלה יהיו מעיקים על תלמידים החדשים, והדבר יהיה מעבר למה שיוכלו לשאת[5].בהתבסס על דברים מקבילים ביהדות הרבנית שנמצאים בפרקי אבות, רואה אחד מהפרשנים את המשל כמתארים את הקושי ללמד תלמידים שלא היו בעלי רקע בלימוד בעברם, חסרי השכלה מוקדמת, בהשוואה להוראה לתלמידים בעלי ניסיון עם רקע שלמדו בעברם.[6][7].

המטפורות בשני המשלים קשורות בהוויה היומיומית של אותם זמנים[8]. הבד החדש עדיין לא התכווץ, כך שלהשתמש בבד חדש כטלאי לתיקון בגד ישן  יגרום לקריעת הבגד החל מרגע שיחל להתכווץ.[9] באופן דומה, נאדות יין הישנים "נמתחו עד לגבול יכולתם" והפכו לרופפים ברגע שיין הותסס בתוכם; להשתמש באחתם נאדות ישנים על ידי הכנסת יין חדש יגרום לסיכון קריעתם.

המלצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יין חדש בנאדות ישנים חיי ישוע: אירועי בשליחותו
קדמו למינויו של מתי כשליח
אירועים בברית החדשה
בעקבות מינוים של שנים עשר השליחים

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Joel B. Green, The Gospel of Luke, Eerdmans, 1997, ISBN 0-8028-2315-7, pp. 248-250.
  2. ^ Joseph B. Tyson, Marcion and Luke-Acts: A defining struggle, University of South Carolina Press, 2006, ISBN 1-57003-650-0, p. 32.
  3. ^ R. T. France, The Gospel According to Matthew: An introduction and commentary, Eerdmans, 1985, ISBN 0-8028-0063-7, p. 169.
  4. ^ Calvin's Commentaries, Vol. 31: Matthew, Mark and Luke, Part I
  5. ^ Calvin's Commentary, Volume XVI, Baker: Grand Rapids, 1981, p. 408; also online.
  6. ^ Lancaster, D. Thomas. "New Wine and Old Wineskins". Beth Immanuel. בדיקה אחרונה ב-18 באוגוסט 2016. 
  7. ^ Lancaster, D. Thomas (2014). Chronicles of the Messiah, Book 2 (מהדורה שנייה). First Fruits of Zion. עמ' 381–386. ISBN 978-1-892124-77-7. 
  8. ^ James R. Edwards, The Gospel According to Mark, Eerdmans, 2002, ISBN 0-85111-778-3, pp. 91-92.
  9. ^ Craig S. Keener, A Commentary on the Gospel of Matthew, Eerdmans, 1999, ISBN 0-8028-3821-9, pp. 300-301.