התנועה הלגיונרית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף משמר הברזל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
קורנליו זליה קודריאנו, מייסד ומנהיג התנועה הלגיונרית
דגל התנועה הלגיונרית
בול רומני עם סמל משמר הברזל.

התנועה הלגיונריתרומנית: Mișcarea Legionară הידועה גם בשמות משמר הברזל (Garda de Fier), הכל למען המולדת (Totul pentru țară) ולגיון המלאך מיכאיל (Legiunea Arhanghelului Mihail), הוא שמה של תנועה ומפלגה לאומנית קיצונית ואנטישמית מהסוג של פשיזם קלריקלי, שפעלה ברומניה מ-24 ביוני 1927[1]. ועד שלביה הראשונים של מלחמת העולם השנייה. התנועה נוסדה על ידי קורנליו זליה קודריאנו.

לתנועה היו סממנים לאומניים רומניים מיסטיים המבוססים על הנצרות, על פולחן מוות, על המנהיג ועל שנאת יהודים. חברי התנועה ראו ביהודים אחראים לכל תחלואי החברה הרומנית והתבססו בעיקר על חסרי השכלה מן הכפר ומן העיר, תוך שימת דגש על היבטים נוצריים ובכך סחפו אחריהם גם כמרים רבים.

הרקע להקמת התנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומניה הגדולה שלאחר מלחמת העולם הראשונה הייתה שונה מהמדינה הקטנה יותר ממנה צמחה. בסיום מלחמת העולם הראשונה השתנו גבולות רומניה, השתנה הרכב אוכלוסייתה וגדל מאוד החלק היחסי של המיעוטים. שטחה של רומניה גדל מ-130,177 קילומטרים רבועים ב-1913 ל-295,049 קילומטרים רבועים ב-1919. האוכלוסייה, למרות האבידות הכבדות במהלך המלחמה, גדלה מכ-7,160,000 תושבים ב-1912 לכ-15,541,000 ב-1920. ב-1912 המיעוטים היוו 8% מאוכלוסיית רומניה, אך ברומניה הגדולה המיעוטים הגיעו ל-30% מהאוכלוסייה‏[2] וחלקם לפחות היו בעלי שאיפות אירידנטיות הרואות בהסתפחות למדינות שכנות הגשמה של רצון לאומי. בנסיבות אלה הייתה התעוררות חזקה במיוחד של הלאומנות הרומנית וחשדנות מוגברת כלפי בני מיעוטים. המשטר הדמוקרטי על משחק המפלגות שלו לא הצליח לתת תשובות טובות לבעיותיה של רומניה.

באביב 1927 ליגת ההגנה הלאומית-נוצרית של רומניה, מפלגה לאומנית אנטישמית, שהנהיג פרופסור אלכסנדרו קונסטנטין קוזה, התפצלה בעקבות סכסוך קשה בין מנהיגיה. קורנליו זליה קודריאנו, מנהיג צעירי המפלגה, שבאותה תקופה השלים דוקטורט בגרנובל, הוזעק על ידי חבריו ולאחר ניסיונות פיוס שלא צלחו החליט להקים תנועה משלו, שהוא יעמוד בראשה.

הקמת התנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה הלגיונרית הוקמה ב-24 ביוני 1927 בערב על ידי קורנליו זליה קודריאנו שהכריז על הקמתה בפני חבריו הנאספים באותו מעמד, כתריסר וחצי מעירים. האירוע לא נסקר בתקשורת. קודריאנו לא רשם את התנועה בצורה רשמית, כי הוא לא ראה בה מפלגה, אלא תנועה פוליטית ולאומית, שאינה מוגבלת התקנות הנוגעות למפלגות. קודריאנו מעולם לא נבחר להנהגת התנועה הלגיונרית, הוא עמד בראשה מתוך הסכמה כללית של חבריה. חברי התנועה הלגיונרית כינו את עצמם בתואר "לגיונר" ואת קודריאנו כינו בתואר "קפיטן".

ב-1 באוגוסט 1927 יצא לאור לראשונה כתב העת של התנועה, Pământul Steămoșesc (אדמת האבות)‏[3].

מבנה התנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפקיד המרכזי בתנועה נועד לצעירים והגברים המבוגרים היו אמורים לתמוך בפעולות הצעירים. כל מצטרף חדש חויב לגייס חמישה מצטרפים נוספים. יחידת הארגון הבסיסית הייתה ה"קן" הלגיונרי. כל קן הכיל בין שלושה לשלושה עשר לגיונרים, כשאחד מהם הוא ראש הקן, אחד גזבר ואחד מתכתב. הקינים דיווחו למחוזות והמחוזות לראש התנועה. הקן היה מבוסס על שישה חוקים, המשמעת, העבודה, השתיקה, החינוך, העזרה ההדדית והכבוד‏[4].

הגוף העליון היה "מועצת התנועה" והוקם גם "סנאט התנועה", בו מונו אישים בני חמישים ומעלה. התנועה אימצה את ההצבעה במועל יד של התנועות הפשיסטיות האחרות. תחילה ניסו לאמץ את הלבוש הלאומי העממי של הרומנים, בסגנון של קודריאנו, אך בהמשך עברו ללבישת חולצות ירוקות וחגורה אלכסונית על פני החזה ומכאן כינויים: "החולצות הירוקות".

להתבססות משמר הברזל סייעה בעיקר המדיניות הסלחנית של הממשלות הרומניות השונות והעברת תקציבים אל הארגון, כדי שזה יתמוך בבוא היום במפלגה זו או אחרת. בשנת 1933 נאלצה ממשלת רומניה לפרק את משמר הברזל, וחברי התנועה הגיבו בטרור רצחני - הם רצחו עשרות מתנגדים ושני ראשי ממשלה. בעת ביקורו של המלך קרול בגרמניה, הוא הגיע להחלטה שמשמר הברזל מאיים על משטרו וציווה להוציא להורג את ראשיו וקודראנו בראשם בשנת 1938. למרות פעולה זו התנועה נשארה חזקה והמשיכה לאיים על שלטונו של המלך.

קונדוקטורול יון אנטונסקו וסגן ראש ממשלת רומניה מטעם התנועה הלגיונרית, הוריה סימה, במדים של התנועה הלגיונרית, מצדיעים במועל יד מתחת לכרזה עם דיוקנו של קורנליו זליה קודריאנו

גוף העובדים הלגיונרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גוף העובדים הלגיונרי

בשנות השלושים של המאה העשרים חל גידול רב בתעשייה הכבדה ברומניה ובעיקר בתעשייה המטלורגית. בתקופה שבין 1933 לבין 1938 גדל מספר העובדים בה ב-197%, כשהעובדים החדשים מגיעים מהתחום החקלאי.

ב-1936 ייסד קורנליו זליה קודריאנו את גוף העובדים הלגיונרי במטרה לחזק אחיזה לתנועה הלגיונרית בקרב עובדי התעשייה ברומניה. בראש הארגון הוצב המהנדס גאורגה קלימה ונפתחו סניפים, בנוסף לעיר הבירה, בוקרשט, גם בערי רומניה התעשייתיות האחרות. הגוף התבסס על תשתית הקינים הלגיונרים הקיימים. התארגנות הפועלים עלתה באיכותה על פני התארגנות המגזרים האחרים - ביולי 1937 היו לגוף העובדים הלגיונרי 60 סניפים מחולקים ל-1,130 יחידות‏[5].

המדינה הלאומית-הלגיונרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המדינה הלאומית-לגיונרית

בשנת 1940 הקים יון אנטונסקו יחד עם הוריה סימה, מחליפו של קודריאנו כראש משמר הברזל, ממשלה אנטישמית ברומניה. חברי התנועה השתלטו בטרור ואימה על המדינה, תוך שהם הורגים ופורעים במתנגדי המשטר וביהודים.

מרד הלגיונרים ופרעות בוקרשט[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מרד הלגיונרים ופרעות בוקרשט

בינואר 1941 פרץ מרד של הלגיונרים נגד אנטונסקו. המרד נכשל גם משום שהצבא הרומני לא עמד לרשות סימה וגם בשל תמיכת גרמניה הנאצית באנטונסקו. במהלך הקרבות התחוללו פרעות בקהילה היהודית בבוקרשט. פרעות אלה בוצעו על ידי חברי התנועה הלגיונרית וגבו את חייהם של 124 יהודים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]