משמר השלושה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אנדרטה לנופלים במשמר השלושה

משמר השלושה היה מושב במזרח הגליל התחתון, בבקעת יבנאל מצפון וסמוך למושבה יבנאל, צורף למועצה המקומית יבנאל בשנת 1953.

המושב הוקם ביום 13 באפריל 1937 על אדמת פיק"א כיישוב חומה ומגדל במטרה ליישב את השטח בין בית-גן ויבנאל.

היישוב נקרא על שם שלושה מתושבי יבנאל, משה זלמן בן-ששון (לונץ), יהודה אליוביץ וגדליהו גלר, שהלכו מבית גן ליבנאל ונרצחו בדרכם, ביום 14 במרץ 1937 במהלכם של מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, ביום השלושים למותם הונח היסוד למושב העובדים על שמם.

בשנת 1953 החליט משרד הפנים באופן חריג לשייך את המושב מבחינה מוניציפלית למועצה המקומית יבנאל. וזאת למרות שמקובל היה לשייך את ישובי ההתיישבות העובדת למועצות אזוריות. הדבר נעשה למרות מחאותיה של המועצה האזורית הגליל התחתון, ושל חלק מחברי המושב[1].

בשנת 1961 פרשו חלק מחברי האגודה השיתופית "משמר השלושה" והצטרפו לאגודה של החקלאית של איכרי יבנאל[2]. הדבר הביא לפירוק האגודה השיתופית ולחיסול הסופי של המושב[3]. כיום משמר השלושה הוא חלק אינטגרלי מהמושבה יבנאל.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התכתבות של מועצה אזורית גליל תחתון . בין השאר עיסוק בשאלת סיפוח המושב משמר השלושה למועצה המקומית יבנאל., ארכיון המדינה, ‏1949 - 1954
  2. ^ עיתון :על המשמר", תנועת המושבים תמנע פרוק משמר השלושה, עיתונות יהודית היסטורית, אוניברסיטת תל אביב, ‏יום שני, 30 באוקטובר 1961
  3. ^ עיתון "הבוקר", מושה ותיק שאיננו עוד, עיתונות יהודית היסטורית, אוניברסיטת תל אביב, ‏יום שישי, 7 במאי 1965