משפחת איפסילנטי
 | |
| מדינה | האימפריה העות'מאנית, יוון |
|---|---|
| תארים | וויוודים, נסיכי ולאכיה, נסיכי מולדובה |
| אתניות | יוונים |
משפחת איפסילנטי (ביוונית: Υψηλάντης; ברומנית: Ipsilanti) הייתה משפחת אצולה יוונית פנרית, שקנתה לעצמה השפעה וכוח ניכרים באימפריה העותמ'אנית במהלך המאות ה-18 וה-19. חלק מבניה שלטו על נסיכויות הדנובה בחסות הטורקים, וחלק מחבריה היו ממנהיגי הכוחות היוונים במהלך מלחמת העצמאות היוונית.
מוצא המשפחה היה בחוף הדרומי של הים השחור, מקרב צאצאי הקומנים[1]. במאה ה-18 המשפחה התגוררה בפנר (Fener, Φανάρι המודרנית), הרובע היווני העיקרי של קונסטנטינופול, וחלק מחבריה שימשו כדרגומנים[2] ושירתו בפקידות השלטונית העות'מאנית.
בשנת 1774, התמנה אחד מבני המשפחה, אלכסנדר איפסילנטי, למשרת הדרגומן הראשי של האימפריה. בהמשך אותה שנה, הוענק לו הכס של ולאכיה, תפקיד שהוא החזיק עד 1782. ב-1786 הוא הוכתר כנסיך של מולדובה, ובאוגוסט 1796 הוכתר בשנית לנסיך ולאכיה[1].
בנו של אלכסנדר, קונסטנטין איפסילנטי, שימש גם הוא במשרת הדרגומן הראשי, וכיהן כשליט מולדובה בין השנים 1799–1801, וכנסיך ולאכיה בין 1802–1806[1]. קונסטנטין שאף לחידוש עצמאות יוון, ובמהלך תקופות שלטונו בוולאכיה הוא הנהיג מדיניות פרו-רוסית, מה שהביא לאובדן האמון של השלטונות העות'מאנים בנאמנותו[1]: הוא הודח מכיסאו ונמלט לסנקט פטרבורג. עריקתו לרוסים מוטטה את מעמדה של משפחת איפסילנטי באימפריה העות'מאנית: הסולטאן הטורקי אסר את אבי המשפחה אלכסנדר, החרים את רכושו ולבסוף הוציאו להורג.
בניו של קונסטנטין, אלכסנדר ודימיטריוס, התגייסו למשמר הקיסרי של הצאר הרוסי, ולקחו חלק בעימותים צבאיים שונים. אלכסנדר, הבכור, אף קודם לדרגת קולונל ומונה להיות המזכיר הצבאי של הצאר אלכסנדר הראשון. ב-1820 אלכסנדר קיבל את ההנהגה של אגודת האחווה פיליקי אטריה, ארגון לאומני מחתרתי שפעל בדרום-מזרח אירופה, במטרה להפיל את השלטון העות'מאני ביוון ולייסד מדינה יוונית עצמאית.
אלכסנדר יזם את הפעולות הראשונות של מלחמת העצמאות היוונית: בעזרתו של אחיו דימטריוס הוא גייס כוח צבאי קטן בבסרביה ופלש למולדובה[1], במטרה להמריד את כלל האוכלוסייה הנוצרית של האימפריה העות'מאנית, ובכך לקדם את שחרורה של יוון[3]. הניסיון הזה נכשל, הטורקים הביסו את צבאו, ואלכסנדר נמלט לאוסטריה, שם הוא נאסר על ידי השלטונות המקומיים.
לאחר כישלונו של אחיו, דימיטריוס עבר ליוון גופא, לחצי האי הפלופונס, והצטרף לכוחות המורדים המקומיים. הוא שימש כאחד ממפקדי המורדים, ונלחם בקרב דרבנכיה. ב-1821 הוא נבחר לאספה הלאומית הזמנית, ובשנת 1822 הוא נבחר לנשיא המועצה המחוקקת, אך נאלץ לפרוש מתפקידו שנה לאחר מכן. בשנת 1828 דימיטריוס מונה על ידי יואניס קפודיסטריאס למפקד הכוחות היוונים במזרח יוון, וארגן אותם מחדש כצבא סדיר. תחת פיקודו, היוונים ניצחו את הטורקים בקרב פטרה, הקרב האחרון שנערך במסגרת מלחמת העצמאות היוונית.
בני משפחה בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלכסנדר איפסילנטי (הסבא) (1725 - 1805): נסיך ולאכיה ומולדובה.
- קונסטנטין איפסילנטי (?-1816): בנו של הנ"ל, נסיך ולאכיה ומולדובה.
- אלכסנדר איפסילנטי (הנכד) (1792 - 1828): בנו של קונסטנטין, ממנהיגי המורדים היוונים במלחמת העצמאות היוונית.
- דימיטריוס איפסילנטי (1793-1832): בנו של קונסטנטין ואחיו של אלכסנדר, הפילדמרשל הראשון של יוון המודרנית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משפחת איפסילנטי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 "איפסילנטי", האנציקלופדיה העברית (כרך ג' עמ' 61–62), חברה להוצאת אנציקלופדיות, ירושלים - תל אביב.
- ^ דרגומנים היו מתורגמנים ומתרגמים שתפסו מקום חשוב ביחסי החוץ, המנהל ובפוליטיקה של האימפריה העות'מאנית, כאשר הדרגומן הראשי של השער הנשגב היה למעשה הממונה על יחסי החוץ של האימפריה. רוב הדרגומנים בימי האימפריה העות'מאנית היו בעלי מוצא אתני יווני (פנרים).
- ^ כריסטופר מונטגיו וודהאוז, "יוון, היסטוריה חדשה", האנציקלופדיה העברית (כרך יט' עמ' 480), חברה להוצאת אנציקלופדיות, ירושלים - תל אביב.