משפחת ויטגנשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרמן ופאני ויטגנשטיין עם אחד-עשר ילדיהם. קארל ויטגנשטיין (אביהם של פאול ולודוויג) שני משמאל.
לודוויג (מקדימה מימין) ופאול (מקדימה משמאל) ואחיותיהם (משמאל לימין): הרמינה, הלנה ומרגרטה

משפחת ויטגנשטייןגרמנית: Wittgenstein) הייתה משפחה אוסטרית-גרמנית, אחת המשפחות העשירות והנכבדות ביותר באירופה. מקורה מיהודים מומרים ובין בניה, הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין ואחיו הפסנתרן פאול ויטגנשטיין. אביהם, קרל ויטגנשטיין היה תעשיין, והיה אחד האנשים העשירים ביותר באירופה במפנה המאה העשרים.

שורשי המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבי המשפחה היה חוכר יהודי בשם מוזס מאייר, שחי בנסיכות ויטגנשטיין בוסטפאליה. ב-1808 הכריז נפוליאון בונפרטה שכל נתיניו חייבים לקחת לעצמם שם משפחה. וכך נטל בנו, שנקרא באותו שם, מוזס מאייר, את שם המשפחה של נסיכי זיין-ויטגנשטיין (Sayn-Wittgenstein) כשם משפחתו והיה למוזס מאייר ויטגנשטיין. הוא היה סוחר צמר מצליח בעיר קורבטש ( Korbach).

בנו הרמן (1802-1878) התנצר והיה לפרוטסטנטי תחת השם הרמן כריסטיאן (כלומר הנוצרי) ויטגנשטיין (Hermann Christian Wittgenstein). ב-1839 נשא הרמן לאשה את פאני פיגדור, בת למשפחת פיגדור, אחת המשפחות היהודיות הנכבדות של וינה. בן-דודה היה הכנר יוזף יואכים. פאני נטלה תחת חסותה את בן-דודה ודאגה לכך שיובא ללייפציג על מנת שיפגש עם פליקס מנדלסון-ברתולדי, שלקח אותו תחת חסותו ופיתח את הקריירה שלו. היא התנצרה והייתה לפרוטסטנטית לפני נישואיה. הרמן עשה חיל כסוחר צמר בלייפציג ולזוג נולדו אחד-עשר ילדים, בהם אביהם של לודוויג ופאול, קארל ויטגנשטיין (8 באפריל 1847 - 20 בינואר 1913). בן נוסף נקרא פאול (1842–1928). הוא אביו של ד"ר קארל פאול ויטגנשטיין. בנו, שנקרא אף הוא פאול (1907–1979) הוא הדמות הראשית בספר "אחיינו של ויטגנשטיין" מאת תומאס ברנהרד[1].

קארל ויטגנשטיין ומשפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגרט. דיוקן מאת גוסטב קלימט, 1905. מרגרטה תיעבה את הציור ובפרט את פיה המצויר.

קארל היה השישי בין ילדיהם של פאני והרמן. שלוש שנים לאחר לידתו עברה המשפחה לעיר מדלינג שבאוסטריה. ב-1860 עברה המשפחה לוינה ושם עשתה הון בעסקי ריהוט. ב-1865 יצא קארל בחשאי לארצות הברית כנגן כינור, הוא שב לחיק משפחתו העשירה שנתיים מאוחר יותר. למרות שלא עשה חיל בארצות הברית, נחשף שם לקפיטליזם האמריקאי ולאילי ההון והתעשיינים כאנדרו קרנגי.

קארל השקיע את הונו בארצות הברית וייבא משם רעיונות שביצרו את המונופול שלו בתחומו, בפרט אינטגרציה אנכית, כלומר שליטה בכל שרשרת הייצור. משנת 1877 קארל עסק בכריית ברזל, עיבוד פלדה ויצור מוצרי פלדה בהם פסי רכבת, שהיו סחורה מבוקשת ביותר בעת התפתחות רשת הרכבות באימפריה האוסטרו-הונגרית. מרכז האימפריה שלו היה בטפליץ. עד מהרה היה הונו של קארל שני רק לזה של משפחת רוטשילד והמשפחה רכשה אחוזות ברחבי אוסטריה ובפרט ארמון ("פאלה", בצרפתית: palais) ברינגשטראסה שבווינה.

ב-1873 נשא קארל לאשה את לאופולדין "פולדי" קלאמוס (Leopoldine Kalmus; 1850-1926), אביה היה יהודי-צ'כי ואמה קתולית (בן משפחתה, פרידריך האייק, היה חתן פרס נובל לכלכלה). פולדי חונכה כקתולית ולפיכך הוטבלו כל תשעת ילדיהם של קארל ושלה לקתוליות. בני הזוג היו פטרוני אמנות, קארל סייע בהקמת בית הזצסיון של האמנים המתקדמים בווינה, בראשותו של גוסטב קלימט (שצייר את דיוקנה של בת המשפחה מרגרט) ובבית המשפחה התקיים כעין סלון תרבותי בו ביקרו אמנים כקלימט ורודן ומוזיקאים כגוסטב מאהלר, יוהנס ברהמס, קלרה שומאן, ריכארד שטראוס וברונו ולטר ניגנו באופן קבוע.

ילדי המשפחה היו:

תולדות ילדי המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החינוך בבית ויטגנשטיין היה חינוך ביתי, על מנת שילדי המשפחה לא יספגו מנהגים קלוקלים. אבי המשפחה השליט את מרותו והכין את ילדיו להיות יורשי אימפריית התעשייה שלו. תוכנית הלימודים כללה מתמטיקה, לטינית, אנגלית ומוזיקה ברמה גבוהה. עם זאת, הדבר לא עלה בקנה אחד עם כשרונותיהם המוזיקליים ורוחניים של הבנים, דבר שהוביל להתנגשויות בין רצון הברזל של האב לנפשם של הבנים. לפי עדויות שונות האווירה בבית המשפחה הייתה של ביקורת רציונליסטית הדדית קרה ונוקבת שלוותה בהתפרצויות זעם שגבלו בטירוף. האם כמעט שלא הייתה נוכחת בחינוך הילדים[9].

ב-1902, לאחר שהנס, שהיה נער מגושם אך בעל כשרון יוצא דופן במתמטיקה ומוזיקה, נעלם במפרץ צ'ספיק בעת ביקור בארצות הברית בגיל 26, והייתה הנחה שהתאבד, התרכך מעט האב ולודוויג ופאול הצעירים נשלחו ללימודים בגימנסיה בעיר לינץ[10].

שנתיים לאחר מכן התאבד האח רודי בבליעת ציאניד בפאב בגיל 22 בעת שהיה סטודנט לכימיה באוניברסיטת ברלין, ככל הנראה על רקע ההומוסקסואליות שלו[11]. אבי המשפחה, שראה בהתאבדותו הפומבית של בנו קלון, אסר על בני המשפחה להזכיר את הבן המת. חודשים ספורים לאחר התאבדותו של רודי, נישאה מרגרטה לג'רום סטונבורו, גם הוא בן למשפחה יהודית מומרת (במקור: שטיינברגר). נישואיה הזוג היו כושלים ועקב הפריג'ידיות שלה, טופלה מרגרטה אצל הפסיכואנליטיקאי זיגמונד פרויד.

קורט, שהיה יורשו של קארל בניהול החברה וקצין בצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית התאבד עם סיום מלחמת העולם הראשונה, כאשר פקודיו פתחו כנגדו במרד[12].

בעת האנשלוס (סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית ב-1938) שהו רוב בני המשפחה מחוץ לאוסטריה. לפי חוקי נירנברג נחשבו בני המשפחה ליהודים, אך מרגרטה סירבה להאמין שמשפחה כה מכובדת ונוצרית עלולה להפגע. היא ופאול קיימו בנפרד מגעים עם השלטונות, בניסיון להוכיח שאינם כלל ממוצא יהודי (על ידי מרגרטה) או לשחד פקידים על מנת שלא יחרימו את רכוש המשפחה (פאול). הסכסוך יצר קרע ממושך בין פאול לבין יתר המשפחה, שלא התאחה עד מותו.

פאול ויטגנשטיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פאול ויטגנשטיין

לודוויג ויטגנשטיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לודוויג ויטגנשטיין

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Alexander Waugh, The House of Wittgenstein: A Family at War, Anchor, 2010 ISBN 978-0307278722

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משפחת ויטגנשטיין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]