משפחת ורבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משפחת ורבורג היא שושלת כלכלית ממוצא יהודי גרמני הידועים בשל הישגיהם בפיזיקה, מוזיקה קלאסית, תולדות האמנות, פרמקולוגיה, פיזיולוגיה, כספים, קרנות השקעות פרטיות ונדבנות.

סבורים שהם צאצאים של המשפחה היהודית הונציאנית דל בנקו שהייתה אחת המשפחות הוונציאניות העשירות ביותר בראשית המאה ה-16. משפחת ורבורג נמלטה מאיטליה לורבורג שבגרמניה במאה ה-16 לפני שעברו לאלטונה, ליד המבורג במאה ה-17. הם לקחו את שם המשפחה שלהם מהעיר ורבורג. האחים משה מרכוס ורבורג (1763-‏1831 וגרשון ורבורג (1765-‏1826 יסדו את בנק מ"מ ורבורג ושות' ב- 1798 והוא קיים עדיין. נינו של משה ורבורג זיגמונד ג'ורג' ורבורג ייסד את חברת ההשקעות ס"ג' ורבורג ושות (S.G. Warburg & Co) בלונדון ב-1946. דודנו מדרגה שנייה של זיגמונד, אריק ורבורג ייסד את ורבורג פינקוס (Warburg Pincus) בניו יורק ב-1938. בנו של אריק מקס ורבורג (לא לבלבל אותו עם אביו של אריק מקס ורבורג) הוא כיום אחד משלושה שותפים במ"מ ורבורג ושות'. משפחת ורבורג יצרה את בנקי ההשקעות האלה: מ"מ ורבורג ושות', ורבורג פינקוס, ס"ג' ורבורג ושות'. אחיו הבכור של מקס ורבורג אבי ורבורג השתמש בכספו כדי להקים את הספרייה לתולדות האמנות ורבורג (Kulturwissenschaftliche Bibliothek Warburg) בהמבורג ומ- 1933 נקראה מכון ורבורג בלונדון. פאול ורבורג (Paul Warburg) מפורסם בשל היותו הארכיטקט של המשטר המונטרי האמריקאי, הבנק הפדרלי שהוקם ב-1913.

מבנה המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הענפים אלסטרופר ומיטלווג[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפחה מחולקת, באופן מסורתי, לשני ענפים מרכזיים, הורבורגים האלסטרופים (Alsterufer) ומיטלווג (Mittelweg). השמות לקוחים מכתובות מגוריהם של האחים בהמבורג. בני המשפחה המשתייכים לענף האלסטרופי הם צאצאיו של זיגמונד ורבורג (1889-1835) ובני המשפחה השייכים לענף מיטלווג הם צאצאיהם של אחיו מוריץ מ. ורבורג (1838-1910). האחים היו נכדים של משה מרכוס ורבורג.

זיגמונד ג'ורג' ורבורג היה בן הענף האלסטרופי. חמשת האחים אברהם (אבי), מקס, פאול, פליקס ופריץ מוריץ ורבורג היו שייכים לענף מיטלווג.

בני משפחת ורבורג אמריקאים וגרמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביתו של פליקס ורבורג במנהטן

פליקס ופאול ורבורג היגרו לארצות הברית. פליקס ורבורג התחתן עם פרידה שיף, בתו של יעקב שיף, בנקאי ונדבן. ביתו של פליקס ורבורג בניו יורק הוא עכשיו המוזיאון היהודי של ניו יורק. אחיו פאול התחתן עם נינה לב, בתו של סולומון לב. הוא נחשב כ"אביו" של הבנק הפדרלי.

מקס ורבורג שירת במועצת המנהלים של אי גה פארבן החברה הכימית הענקית שייצרה את הגז ציקלון בה בו השתמשו לרצח יהודים במחנות ההשמדה. אחיו פאול שירת במועצת המנהלים של אי גה פארבן שהייתה חברת בת אמריקאית. (פאול ורבורג נפטר ב-1932 לפני שהיטלר נבחר לקנצלר). דו"ח ועדת קילגור מ-1942 הצביע על כך שלכל חברי מועצת המנהלים של אי גה פארבן היה ידע מוקדם שמשתמשים בציקלון בה לרצח אזרחים במחנות הריכוז ואף אחד לא ניסה לעצור את ייצור הגז אחרי שנודע על רציחות כאלה. אי גה פארבן הייתה גורם חיוני במימון עלייתה של המפלגה הנאצית וכן בבניית היכולות התעשייתיות לצורכי מלחמה של גרמניה מאז שהנאצים היו בשלטון ובאותו זמן ניסתה להגביל את ייצור החומרים התעשייתיים למדינות שגרמניה הנאצית תכננה לפלוש אליהן. מעשיהם של חברי מועצת המנהלים של החברה, חוץ ממקס ורבורג, הובילו להעמדתם לדין לאחר תום מלחמת העולם השנייה[1].

למעשה, כל בני משפחת ורבורג הגרמנים ברחו לארצות הברית או לבריטניה עד 1938. עם זאת הוריה של גרטה נשארו באלטונה. גרטה ובטי עברו את הגבול להולנד יומיים לפני שהנאצים פלשו אליה. שתיהן נרצחו בסוביבור. הוריה של גרטה נספו בגרמניה[2]. אריק ורבורג בנו של מקס ורבורג חזר לגרמניה והייתה לו השפעה בהחזרת המוניטין של גרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה. בנו של אריק, גם הוא נקרא מקס הוא עכשיו שותף במ"מ ורבורג ושות' בהמבורג.

שורשים ונציאניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת ורבורג התיישבה בוונציה. באותה עת שמם היה דל בנקו (del Banco). התעודות ההיסטוריות מתארות את אנסלמו דל בנקו (Anselmo del Banco) כיהודי וכאחד מן התושבים העשירים ביותר בוונציה בתחילת המאה ה-16. ב-1513 ניתן למשפחת דל בנקו כתב זכויות ממשלת ונציה המרשה להם להלוות כסף עם ריבית. דל בנקו עזב את העיר עם משפחתו אחרי שנכנסו לתוקף הגבלות חדשות על הקהילה היהודית יחד עם הקמת הגטו. המשפחה התיישבה בעיר הגרמנית ורבורג ואימצה לעצמה את שם העיר כשם משפחתה[3]

בני משפחה הראויים לתשומת לב ומוסדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבי ורבורג
אמיל ורבורג
מדענים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Klessmann, Eckart, M.M.Warburg & CO 1798—1998: Die Geschichte des Bankhauses. Hamburg, 2004
  • Chernow, Ron, The Warburgs: The Twentieth-century Odyssey of a Remarkable Jewish Family. New York: Random House 1993 isbn 0-679-41823-7
  • Attali Jacques, A Man of Influence: The Extraordinary Career of S.G. Warburg Adler & Adler. Bethesda, 1985 isbn 0-917-56136-8
  • Farrer, David, The Warburgs: The Story of a Family location=New York: Stein and Day isbn 0-812-81733-8
  • Rosenbaum, Eduard, M.M.Warburg & CO, Merchant Bankers of Hamburg; A Survey of the First 140 years, 1798 to 1938. London, 1962

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Antony C. Sutton (2010). “The Empire of I.G. Farben”, Wall Street and the Rise of Hitler. Clairview Books, 33–37. ISBN 9781905570270. אוחזר ב־October 10, 2011. 
  2. ^ Ron Chernow, The Warburgs (Vantage: 1993, p. 506)
  3. ^ Felix M. Warburg in memoriam. In: Bulletin of the American Schools of Oriental Research 1937. http://www.jstor.org/pss/3218851