משפחת טמביני
 | |
| משפחת טמביני לפני מלחמת העולם השנייה | |
| לידה | בניאקבלו (Bagnacavallo) |
|---|---|
| פטירה | בניאקבלו (Bagnacavallo) |
| מדינה | איטליה |
| מקצוע | בעלי כרמים ויקבים |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| סטטוס היסטורי | שרדה |
| מקום ההצלה | בניאקבלו (Bagnacavallo), איטליה |
| אופן ההצלה | הסתרה בבתים, השגת מסמכים מזויפים |
| תאריך הכרה | 08.04.1974 |
| מקום ההכרה | הקונסול הישראלי ברומא |
| אופן הנצחה | שמותיהם רשומים על הקיר בגן חסידי אומות העולם ביד ושם |
| פרסים והוקרה |
חסיד אומות העולם (28 באפריל 1974)  |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | משפחת טמביני |
  | |
משפחת טמביני (באיטלקית: Famiglia Tambini) הייתה משפחה מהעיירה בניאקבלו (Bagnacavallo), ממחוז רוונה באיטליה, שהסתירה והצילה יהודים בזמן מלחמת העולם השנייה. המשפחה כללה את האם אורליה, האב אורליו (ה-12 בדצמבר 1872 - ה-18 בנובמבר 1949), הבת רוזיטה והבן וינצ'נזו, שהיו בזמן השואה בשנות ה-20 לחייהם.
כל בני משפחת טמביני הוכרו כחסידי אומות עולם בשנת 1974 על הצלת תשעה מבני משפחת וייס, גלנדאור ויעקובוביץ.[1]
המשפחה הייתה משפחה מאוד מכובדת, עשירה, בעלת כרמים ויקבים. היו להם קשרים גם עם אנשי הכמורה, ואף קרוב משפחה בעל מעמד גבוה מאוד בכנסייה, שניצל זאת על מנת לעזור להחביא יהודים במנזרים.
פעולות להצלת היהודים בזמן מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בריחתם של משפחות ווייס, גלנדאור ויעקובוביץ (Weiss- Galandauer- Jakobowits) לבניאקבלו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בני משפחות וויס, גלנדאור ויעקובוביץ היו קרובי משפחה מהעיר פיומה באיטליה. הקהילה היהודית בפיומה מנתה כ-250 משפחות. שכיום נקראת רייקה, ונמצאת בשטחה של קרואטיה.[2] כשפלשו הנאצים לאיטליה בספטמבר 1943, בעקבות כניעת איטליה לבעלות הברית, החליטו יהודים רבים לברוח לדרום איטליה, לכיוון האזורים בשליטת בעלות הברית.[3] גם יוחנן גלנדאור החליט שהמצב בפיומה מסוכן ורצה לברוח עם משפחתו. הוא קיים מכירת חיסול של תכולת החנות המשפחתית כדי להרוויח כסף לקראת מסעם הצפוי. הבריחה מפיומה דרומה הייתה קשה ומסוכנת. הפרטיזנים פוצצו את כל הדרכים הראשיות, כך שלא הייתה תחבורה סדירה. המשפחה לא וויתרה, ושילמה לעגלון שייקח אותם למקום בטוח. הם הגיעו לעיר טריאסטה. שם פגשו מכר בשם יצחק אינהורן שסיפר להם כי בעיירה בניאקבלו יוכלו למצוא מקלט. אינהורן היה סוחר יינות יהודי, שהיה נוסע רבות לבניאקבלו על מנת לייצר שם יין כשר. הוא התיידד עם וינצ'נזו טמביני, שמשפחתו הייתה בעלת כרמים, וכשהנאצים כבשו את איטליה ברח אינהורן לביתם של משפחת טמביני. הוא השאיר את הכתובת של המשפחה אצל הרב של טריאסטה, כדי שיהודים אחרים יידעו על קיומו של מקום מקלט זה.
משפחת ווייס-גלנדאור נסעה ברכבת מהעיר טריאסטה והגיעה לכפר בניאקבלו שבמחוז רוונה (Ravenna) ימים ספורים לפני ראש השנה.[2]
מקום מקלט אצל משפחת טמביני[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבניאקבלו, הם פגשו את משפחת טמביני. משפחת טמביני העניקה למשפחת ווייס-גלנדאור מקלט בקומה השנייה שבביתם, שם היו שני חדרים ומטבחון.
גם בתקופת המלחמה בני משפחת טמביני המשיכו לעבוד בכרמים וביקבים, וכך לא נפגעו פגיעה כלכלית משמעותית מן המלחמה ויכלו לכלכל את היהודים אשר שהו אצלם. וינצ'נזו ורוזיטה, ילדי המשפחה, ביצעו את רוב המטלות שהיו קשורות בהצלת המשפחה. בעוד הוריהם החביאו יהודים בביתם ונתנו להם חסות, ילדי המשפחה, חיפשו מקומות מסתור נוספים בעת הצורך, הביאו את הילדים למנזר, סידרו תעודות מזויפות, ומצאו רופאים ובתי חולים ליהודים שהיו צריכים טיפול.
כמה ימים לאחר הגעתה של משפחת ווייס- גלנדאור לכפר, הגיעו עוד משפחות שברחו כדי לחפש מסתור מהנאצים. בין המשפחות היו קרובי משפחה של משפחת ווייס-גלנדאור: רלה ברגר וילדיה- יצחק בן ה-7 וטאובה בת ה-5, אלברטו ברגר, אשתו רג'נה ברגר וילדיהם - ארנה בת ה-19, יוסף בן ה-17 וקרלו בן ה-15.
וינצ'נזו ורוזיטה מצאו מקום מסתור בכפר לכל המשפחות שהגיעו, כל משפחה בחדר אחר. אוכלוסיית הכפר תמכה מאוד ביהודים, העניקה להם מקום בביתם וכלכלה אותם.
המשך נדודיה של משפחת וויס-גלנדאור ועזרתם של משפחת טמביני[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך כמה שבועות החיים בעיירה התנהלו כבשגרה, אך אז הגיעה הודעה מרשויות הכפר, שאם ימצאו שם יהודים הם ייעצרו. הודעה זו גרמה בהלה גדולה בקרב היהודים ואנשי העיירה, אך משפחת טמביני הצליחה להרגיע את הרוחות בעזרת חברו של וינצנז'ו, אזקיאלה מקאקארו, שהיה מפקד המשטרה בכפר והבטיח להזהיר אותם במקרה של סכנה כך שיהיה ליהודים מספיק זמן לברוח. במקביל, וינצ'נזו חיפש פתרונות חלופיים אצל חקלאים בכפרים הסמוכים, במקרה והיהודים יצטרכו לעזוב.
ביום שבת אחד, הגיע לעיירה מפקד המשטרה עם רשימה מפורטת של כל הכתובות והשמות של המשפחות שמסתירות יהודים וגם של היהודים עצמם. הוא היה צריך למסור את הרשימה הזו למטה של הגסטפו, אך בחר להזהיר את וינצ'נזו שהנאצים אמורים להגיע לעיירה למחרת וללכוד את כל היהודים. תוך לילה אחד בלבד המשפחות שהסתירו יהודים היו צריכות למצוא ליהודים מקום מסתור חדש.
אורליה טמביני הודיעה למשפחת ווייס-גנדאור על הסכנה, ושעליהם לעזוב את בניאקבלו באופן מיידי. היא הורתה להם לקחת איתם רק מזוודה אחת קטנה עם מוצרי מזון. היא הבטיחה ששאר הרכוש שלהם ישמר אצל משפחת טמביני וכשהמצב יירגע הם יוכלו לשלוח להם את הרכוש בחזרה, או שהם יבואו לקחת אותו מהכפר.[3] באותו הערב ברחה משפחת ווייס-גלנדאור, לאחר ששהו אצל משפחת טמביני במשך חודשיים.[4] הם ברחו בשקט דרך השדות, והגיעה לבית של חקלאי בשם אנטוניו דלה וולה, שגר בפאתי העיירה, על גדות נהר הסניו (Senio). הוא החביא את המשפחה באסם שהיה מחובר עם מנהרה אל מקלט חפור מתחת לאדמה, בגדה הימנית של הנהר במשך כחודש.
וינצ'נזו ורוזיטה באו לבקר את המשפחה לעיתים קרובות, הביאו להם אוכל וגם חלק מהרכוש שהשאירו מאחור. וינצ'נזו הצליח לסדר מסמכים מזויפים למשפחה, שאפשרו להם למצוא מגורים במקום יותר נוח. גם במקום החדש, המשיכה משפחת טמביני לבקר את משפחת ווייס- גלנדאור ולהביא להם מצרכים. באחד הביקורים, סיפר וינצ'נזו למשפחה כי הצליח לסדר תעודות מזויפות גם לקרובי משפחה שלהם, חנה אשכנזי וילדיה שלמה וחיים וכן רוזינה ברגר, קלרה ברגר ויונה ברגר. באחד הימים, נסעו רוזינה ויונה ברגר למקום מחוץ לעיר, וזיהו אותן כיהודיות. זהותן נמסרה לגרמנים והן נעצרו. בחיפושים, מצאו הגרמנים בחפציהם את הכתובת של משפחת טמביני, וכן את הכתובת של אלברטו ברגר ורלה ברגר. כך הבינה המשטרה שמשפחת טמביני עזרה ליהודים. הם עצרו את וינצ'נזו והוא הצליח להזהיר את שאר המשפחה והם ברחו לפני שהגיעו לעצור אותם. לאחר יומיים וינצ'נזו שוחרר ממעצרו.
אחת מבנות משפחת טמביני, ארנסטה, שגרה בעיר לוגו (Lugo), ארגנה את קבלתם של חמשת ילדי גלנדאור-יעקובוביץ, ועוד בן-דוד אחד לשני מנזרים בעיר לוגו. היא ובתה מריה רוזה לקחו את הילדים בכל יום ראשון לבלות בביתן. לאחר זמן מה במנזר, הצליחה משפחת ווייס-גלנדאור לחצות את הגבול לשווייץ דרך ההרים בעזרת אישה בשם לידיה קטנאו (Lidia Cattaneo), שהוכרה אף היא כחסידת אומות עולם, ובכך להינצל.
משפחת טמביני המשיכה לעזור למשפחות יהודיות אחרות ולחלקן הצליחה לעזור בחציית הגבול לשווייץ. בסך הכל, הצילה המשפחה 41 יהודים.[3] בנוסף, המשפחה עזרה לבעלות הברית ולבריגדה היהודית במלחמה. כאשר הגיעה הבריגדה היהודית לאיטליה באוקטובר 1944, משפחת טמביני עזרה להם בשליחויות ובהסתרה. גם אנטוניו דלה וולה המשיך לקלוט בביתו פליטים יהודים והציל סך הכל 28 יהודים.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המלחמה, משפחת ווייס-גלנדאור חזרה לאיטליה, ועלתה לארץ באפריל 1949. אלנה גלנדאור המשיכה לשמור על קשר הדוק עם אורליו ואורליה באמצעות מכתבים, והמשפחות שלחו אחת לשנייה תמונות ומתנות קטנות.
בסיום המלחמה, מצאו משפחת טמביני שקית קטנה ובתוכה תפילין, שהיה שייך לאחד היהודים שהוסתרו בבניאקבלו. התפילין נקבר מתחת לאדמה כדי שהנאצים לא ימצאו אותו, אם יגלו על יהודים בעיירה, והוא נשמר בבית המשפחה לאחר המלחמה עד שנת 1985, כאשר ביקר אותם באיטליה יחיאל גלנדאור. הם הביאו לו את התפילין ששמרו כל השנים. כאשר הוא חזר לארץ הוא מצא את האדם לו שייך התפילין, אחד מבני דודיו הרחוקים, והחזיר לו אותו.
יונה עמית (גלנדאור) נמצאת בקשר הדוק עם סטפניה דלה וולה, נכדתו של אנטוניו דלה וולה, החקלאי שהסתיר אותם בביתו. היא ומשפחתה ביקרו בארץ וגם משפחתה של יונה ביקרה אותם באיטליה.
הנצחה והכרה כחסידי אומות עולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
למשפחת טמביני לא היה קשר משפחתי ליהודים, הם הצילו אותם מתוך טוב לבם ועשו מעשה מוסרי ואמיץ, תוך סיכון אמיתי שלהם עצמם ושל ילדיהם.
אלנה גלנדאור מסרה עדות ביד ושם, על מנת שיכירו במשפחת טמביני כחסידי אומות עולם. ב-8 באפריל 1974, הכיר יד ושם במשפחת טמביני כחסידי אומות עולם.[3] הם לא יכלו להגיע לטקס, ולכן קיבלו מהקונסול הישראלי ברומא תעודה ומדליית זהב. שמותיהם חקוקים על קיר חסידי ההנצלחה בגן חסידי אומות העולם ביד ושם.
בני משפחת טמביני זכו להכרה על הצלת תשעת חברי משפחת יעקובוביץ, וייס וגלנאור: הסבתא לאורה ווייס, בתה שרה יעקובוביץ וילדיה של שרה- יהודה יעקובוביץ בן ה-13 ואסתר יעקובוביץ בת ה-11. בתה השנייה של לאורה, אלנה גלנדאור, בעלה יוחנן גלנדאור וילדיהם יחיאל בן ה-10, ציפורה בת ה-6 ויונה בת ה-5.[3]
ב-25 באפריל 1995 הוקמה אנדרטת אבן שיש גדולה ועליה חרוטים שמות היהודים שהסתתרו בעיירה, אך בסופו של דבר נתפסו על ידי הנאצים ונשלחו למותם במחנות ההשמדה.
ביוזמת תלמידי התיכון של בניאקבלו ובשיתוף המשפחות בעיירה, הוקם גן משחקים בעיירה לזכר חסידי אומות העולם ב-30 במאי 2012. תלמידים מהעיירה אף משתתפים במסעות לפולין.[5]
ב-5 במרץ 2017, יום "חסידי אומות העולם" האירופאי, נערך טקס כבוד לחסידי אומות עולם ממחוז רוונה בפארק הציבורי של רוונה. במהלך הטקס, הוצבו על ידי עיריית רוונה עשר צלחות על עצי אלון בפארק, כל צלחת לזכר חסיד אומות העולם אחר, ביניהן ארבע צלחות לזכרם של בני משפחת טמביני.[6][7]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מאגר חסידי אומות עולם ביד ושם: משפחת טמביני (אנגלית)
- מוזיאון בולוניה - כתבה על משפחת טמביני ואנטוניו דלה וואלה.
- Ai Giardini Pubblici s'intitola il largo "Giusti tra le Nazioni": domani l'omaggio a 11 ravennati", Romagananotizie, 04.03.2017"(הקישור אינו פעיל)
- Ad inizio marzo la cerimonia di intitolazione di largo "Giusti tra le Nazioni" ai Giardini pubblici", RavennaToday, 25.02.2017"
- "Si è svolta stamattina la cerimonia di intitolazione di largo “Giusti tra le Nazioni”, Ravennanotizie, 05.03.2017"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ The Righteous Among The Nations- Tambini Family- Rescue Story, Yad Vashem
- ^ 1 2 יחיאל גלנדאור, "זכורים לטוב", עיתון "יתד נאמן", שנת תשמ"ח
- ^ 1 2 3 4 5 The Righteous Among The Nations- Tambini Family- Rescue Story
- ^ יחיאל גלנדאור, "זכורים לטוב", עיתון "יתד נאמן", שנת תשמ"ח
- ^ מוזיאון בולוניה- כתבה על משפחת טמביני ואנטוניו דלה וולה (ארכיון)
- ^ , "Ad inizio marzo la cerimonia di intitolazione di largo "Giusti tra le Nazioni" ai Giardini pubblici", RavennaToday, 25.02.2017.
- ^ , "Si è svolta stamattina la cerimonia di intitolazione di largo “Giusti tra le Nazioni”, Ravennanotizie, 05.03.2017