משפחת כיאט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משפחת כַֿיָאט (גם: חיאט, ח'יאט. בערבית: خَيَّاط, תעתיק מדויק: חַ'יָּאט, תרגום: חַיָּט) היא משפחה ערבית נוצרית יוונית-קתולית עשירה מחיפה. מוצא המשפחה מצור בלבנון[1], והיא יושבת בחיפה מסוף המאה ה-19. בני המשפחה עוסקים, בין השאר, במסחר ובמקרקעין ולהם נכסים וקרקעות רבים בעיר. במשך שנים, בני משפחה שונים נושאים בתואר דיפלומטי מטעם ספרד[2].

לבני המשפחה היו זכיונות להפעלת ארבעה קווי אוטובוס בחיפה וסביבתה, שניים אל חוף-הים שבבעלותם. הקווים הפסיקו לפעול במלחמת העצמאות ובשנת 1960 הם העבירו את הזיכיון לידי אגד תמורת פיצוי[3][4].

בני המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזיז כיאט (1931)

הערה: רשימות הצאצאים אינן מלאות בהכרח.

חביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

חביב (נולד ב-1848 בחאצביא). ב-1860 בזמן הטבח שבצעו הדרוזים בנוצרים, ברח עם אמו ואחיו הצעיר לצור. עבד כסנדלר. אב לשלושה בנים ובת. נפטר ב-1954.

עזיז[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזיז (חביב) כיאט (נולד ב-1 בינואר 1875[5] בצור) בנו השני של חביב. ב-1887 סיים את לימודיו והחל לעבוד לפרנסת המשפחה. את שם המשפחה כיאט אימץ עקב מקצועו של אביו. ב-1892, כשהיה בן 17 בלבד, היגר לארצות הברית ופתח גלריה לעתיקות במנהטן[6][7]. עסק בחיפוש, איסוף וסחר בינלאומי בעתיקות מהמזרח התיכון, עם התמחות בחפצי זכוכית[8]. ביצע חפירות במאות אתרים בסביבות צור, נצרת וחיפה, וכן בסוריה ובמצרים, עם מאות פועלים בכל אתר[9].

ב-1896 נישא למֶרי והשתקע בחיפה, אך המשיך את עסקיו בניו יורק. בנה בחיפה את המרכז המסחרי "בתי כיאט", וב-1932 את "בית חברת הנפט" (כיום מוסד סיעודי "נוף הגפן")[10]. עשרות פועלי בניין הכריזו על שביתה בדרישה לקיצור יום העבודה מ-12 וחצי שעות לשמונה שעות; כולם פוטרו ונמצא להם מחליף. בשנת 1936 הקים את בוסתן כיאט שבנחל שיח, כמקום נופש למשפחתו[11].

אב ללוסי, סוזט, מָרי, ויקטור, פרד (פואד), ליליאן, אליזבת ואוולין. נפטר ב-9 באוקטובר 1943 בחיפה[12]. אחרי מותו התגלע סכסוך ירושה בין בנותיו לבין בניו[13].

פרנסיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנסיס (בֵיי) כיאט (נולד ב-1882). למד משפטים בפריס. ב-1920 התמנה לשופט בבית המשפט המחוזי ביפו. ב-1922 התמנה לבית המשפט העליון בירושלים[14][15]. יצא לגמלאות ב-1944[16]. כיהן גם כשופט בבית הדין העליון של העדה היוונית-קתולית[2]. נשא בתואר "מפקד" מסדר האימפריה הבריטית (CBE). ב-1946 מונה לקונסול אל סלוודור בירושלים[17].

ויקטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקטור כיאט בוחן עתיקות (1923)

ויקטור (עזיז) כיאט (נולד ב-1901[5] בניו יורק) בנו של עזיז, הצטרף אליו בביצוע החפירות[6]. היה מהסוחרים העשירים בחיפה[15]. ב-1944 היה לסגן קונסול של כבוד מטעם ספרד בחיפה וצפון הארץ[18][15].

נבחר ב-1947 לראש "האגודה הנוצרית" בחיפה[19]. היה חבר בוועד הערבי הזמני בחיפה. היה ראש הוועדה הלאומית הערבית בחיפה בזמן מלחמת העצמאות, ותיווך בין היהודים והבריטים בעניין ההגנה על ערביי חיפה, ועזיבתם את העיר לבסוף[20][21]. לאחר מכן כיהן בוועדת אספקה לשעת חירום עבור ערביי חיפה שנותרו בעיר[22].

הקים יחד עם אחיו הצעיר פרד שותפות עסקית: "אחים כיאט", ובהמשך הצטרפו אליה בני משפחה נוספים. מטרת השותפות היא: "לנהל, לחכור ולהשכיר כל נכסי דניידי ודלא ניידי בחיפה ובסביבותיה; להלוות כספים, להתעסק בעבודות בניין, הובלה, שירות אוטובוסים וכל עסק אחר...".

נישא לקלותילד חבש. אב לד"ר עזיז ויקטור, סלים, ג'ון ו'. מת מהתקף לב ב-10 בספטמבר 1962[23].

סלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלים ר' כיאט (נולד ב-14 בנובמבר 1930[24]), בנו של ויקטור, הוא איל-נדל"ן. נמצא בין 500 האנשים העשירים בישראל בשנת 2008. סגן קונסול של כבוד מטעם ספרד[25].

נשוי לפאולה. אב לטניה, אדגר וכריסטינה.

נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סוזט כיאט (1898-1980). ארכיאולוגית. המשיכה את ניהול הגלריה בניו יורק.
  • מרי כיאט (1913-1991). המשיכה את ניהול הגלריה בניו יורק.
  • חביב (אלברט) כיאט. בנו של פרד.

אתרים על-שם המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנדרטה למשפחת כיאט במתחם בתי הקברות בחיפה

בתקופת המנדט הבריטי היה בבעלות המשפחה חוף רחצה אותו פתחה[26], באזור בו היום בנויים "מגדלי חוף הכרמל". החוף נקרא כיאט ביץ' Khayat Beach; ולאחר הקמת מדינת ישראל נמכר לחברה יהודית והופעל כחוף בתשלום[27]. שם זה השתמר בשמו של בית הקברות הצבאי הבריטי הממוקם שם. על שמה של המשפחה נקרא רחוב כיאט בעיר התחתית של חיפה, הסמוך למתחם "בתי כיאט" המקיפים את "כיכר כיאט". למרכז לקידום למידה בחיפה קיימת שלוחה ערבית ע"ש כיאט (לזכר חביב כיאט).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משפחת כיאט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Haifa: Transformation of an Arab Society 1918-1939, עמוד 42
  2. ^ 2.0 2.1
  3. ^ אגד חיפה רכש זכיון האחים כיאט, דבר, 10 באוקטובר 1960
  4. ^ אליהו מרקוביץ, מלחמת 12 השנים של משפחת כיאט, מעריב, 11 באוקטובר 1960
  5. ^ 5.0 5.1 White Star Line RMS OLYMPIC Passenger List, 1911
  6. ^ 6.0 6.1 Collecting the "Orient" at the Met: Early Tastemakers in America, עמוד 72
  7. ^ Ancient glass at the Newark Museum from the Eugene Schaefer Collection of antiquities, עמוד 14
  8. ^ Roman mold-blown glass: the first through sixth centuries, עמוד 17
  9. ^ Report on the paintings of the T.B. Walker Art Collection, עמודים 46-49. קטעים שונים ממכתבים שכתב עזיז ללקוחותיו המתארים את עבודתו ואת ממצאיו.
  10. ^ בית פז – בית חברת הנפט IPC – רחוב הגפן 4, באתר שילוט היסטורי - עיריית חיפה
  11. ^ גילי סופר, ‏נחל שיח: הבוסתן, "מסע אחר", גיליון 180
  12. ^ מודעת אבל בניו-יורק טיימס, 11.10.1943.
  13. ^ חוף כיאט יפותח על ידי יהודים, דבר, 17 בספטמבר 1950
  14. ^ פרנסיס אלח'יאט, באתר Al Quds institution for culture and heritage (בערבית)
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 יעקב שמעוני, ערבי ארץ-ישראל, עמוד 236
  16. ^ טקס הפרישה של פרנסיס כיאט, פלסטיין פוסט, 1 ביוני 1944
  17. ^ The London Gazette, 24 September 1946
  18. ^ The London Gazette, 6 June 1944
  19. ^ מוטי גולני, מדיניות מלחמה, מדיניות שלום: סוגיות בתולדות הביטחון של היישוב היהודי ומדינת ישראל, עמוד 205
  20. ^ בני מוריס, The birth of the Palestinian refugee problem revisited, עמוד 205
  21. ^ יואב גלבר, קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948, עמודים 165-166
  22. ^ א. אורן, מפקד האוכלוסיה בחיפה רבתי, מעריב, 15 ביוני 1948
  23. ^ מת ויקטור כיאט, מעריב, 10 בספטמבר 1962
  24. ^ אריה דיין, בוא אתי, בבקשה, באתר הארץ
  25. ^ פרויקט 500 האנשים העשירים בישראל 2008, באתר TheMarker
  26. ^ יובל ליזור, לוחמה כלכלית, עמוד 99
  27. ^ ש. שחוריחופי רחצה עממיים - הכרח, דבר, 10 בספטמבר 1957