לדלג לתוכן

משפחת פוגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משפחת פוגר
Familie Fugger
אאוגסבורג
מדינה גרמניה
תארים רוזן קיסרי (אנ')
מייסד האנס פוגר
ראש הבית הנוכחי הוברטוס פוגר פון באבנהאוזן
תקופת השושלת 1367–1806 (כ־439 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
אתניות גרמנית
ענפים Fugger von der Lilie, Fugger vom Reh עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

משפחת פוגר (בגרמנית: Familie Fugger) היא משפחה גרמנית שהיסטורית הייתה חבורה בולטת של בנקאים אירופיים, חברים בפטריציאט (אנ')[א] המסחרי של אאוגסבורג במאות ה-15 וה-16, שכלל בנקאים מסחריים בינלאומיים ומשקיעי הון סיכון. לצד משפחת ולזר (אנ') שלטה משפחת פוגר בחלק ניכר מכלכלת אירופה (אנ') במאה ה-16 וצברה עושר עצום. בני משפחת זו החזיקו במונופול כמעט מוחלט על שוק הנחושת האירופי.

משפחת בנקאים זו החליפה את בית מדיצ'י אשר השפיעה על אירופה כולה במהלך הרנסאנס. בני משפחה זו השתלטו על רבים מנכסיהם של המדיצ'ים ועל כוחם והשפעתם הפוליטית. הם היו קשורים בקשר הדוק לבית הבסבורג שאת עלייתו לכוח עולמי הם מימנו. בניגוד לאזרחי עיר הולדתם ורוב הפטריצים הסוחרים האחרים בערים הקיסריות החופשיות הגרמניות, כגון משפחת טוכר (אנ'), הם מעולם לא המירו את דתם ללותרניזם, כפי שנכתב בהצהרת האמונה של אאוגסבורג (אנ'), אלא נותרו נאמנים לכנסייה הקתולית הרומית ובכך נשארו קרובים לקיסרים ההבסבורגיים.

יאקוב פוגר ("העשיר") הועלה לדרגת האצולה של האימפריה הרומית הקדושה במאי 1511 וקיבל את התואר רוזן קיסרי (אנ') של קירכברג (אנ') ווייסנהורן (אנ') ב-1514. הוא נחשב לאחד האנשים העשירים ביותר שחיו אי פעם, עם שווי נקי מותאם תמ"ג של למעלה מ-400 מיליארד דולר, וכ-2% מכלל התמ"ג של אירופה באותה עת.

אף שהחברה בבעלותם פורקה ב-1657, נותרו הפוגרים בעלי קרקעות עשירים ושלטו ברוזנות קירכברג ווייסנהורן. ענף באבנהאוזן (אנ') הפך לנסיך של האימפריה הרומית הקדושה (אנ') ב-1803, בעוד שענף גלט (אנ') של המשפחה הפך לנסיכים בבוואריה ב-1914.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייסוד המשפחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייסד המשפחה היה האנס פוגר, אורג בגראבן (אנ'), ליד העיר החופשית השוואבית אאוגסבורג.[1] שם המשפחה נכתב במקור "פוקר" (Fucker) – ההתייחסות המתועדת הראשונה למשפחה מופיעה כאשר בנו של יוהאן, שנקרא גם הוא יוהאן (או האנס), עבר לאאוגסבורג ב-1367, כשרישום המס המקומי מציין בלקוניות Fucker advenit, "פוגר הגיע".[2][3] הוא נישא לקלרה וידולף והפך לאזרח אאוגסבורג. לאחר מותה של קלרה, נישא לאליזבת גטרמן. הוא הצטרף לגילדת האורגים, ועד 1396 דורג במקום גבוה ברשימת משלמי המיסים. הוא הוסיף לתוארו את העיסוק "סוחר" בנוסף לעיסוקו כאורג.[1]

בנו הבכור, אנדראס פוגר, היה סוחר בענף האריגה, וכינויו היה "פוגר העשיר"[4] לאחר שרכש קרקעות ונכסים אחרים. משפחת פוגר ערכה רישום ומלאי של מספר רב של שטיחים אסייתיים, יוזמה יוצאת דופן באותה תקופה.[5] בנו של אנדראס, לוקאס פוגר (אנ'), קיבל שלט אצולה מהקיסר פרידריך השלישי, ובו אייל מוזהב על רקע כחול, ובמהרה כונה "פוגר של האייל" (בגרמנית: Fugger vom Reh, "פוגר פום רה").[1] בסופו של דבר הוא פשט את הרגל. צאצאיו שירתו את בני דודיהם מהענף הצעיר והמפורסם יותר של המשפחה, ומאוחר יותר עברו לשלזיה. בני משפחת "פוגר של האייל" בני זמננו הם צאצאיו של מתאוס פוגר (1442–1489/92).

דיוקן גאורג פוגר מאת ג'ובאני בליני, 1474

בנו הצעיר של האנס פוגר, יאקוב פוגר "הזקן", ייסד ענף נוסף של המשפחה. ענף זה התקדם בצורה יציבה יותר והם נודעו בשם "פוגר של השושן" על שם סמלם הנבחר: שושן פורח על רקע זהב וכחול. יאקוב היה רב-אומן באריגה, סוחר וחבר מועצת העיר. הוא נישא לברברה בזינגר (אנ'), בתו של צורף. הונו גדל, ועד 1461 היה האדם השנים-עשר בעושרו באאוגסבורג. הוא נפטר ב-1469.

בנו הבכור של יאקוב, אולריך, קיבל לידיו את העסק עם מות אביו, וב-1473 סיפק מערכות לבוש חדשות לפרידריך, לבנו מקסימיליאן הראשון, ולפמלייתו במסעם לטריר כדי להיפגש עם שארל "האמיץ" מבורגונדיה ולצורך אירוסי הנסיך הצעיר לביתו של שארל, מריה. כך החלה מערכת יחסים רווחית מאוד בין משפחת פוגר לבין בית הבסבורג.

בעזרת אחיהם ברומא, מרקס, טיפלו אולריך ואחיו גאורג בהעברות כספים לחצר האפיפיור (אנ') ממכירת שטרי מחילה (אינדולגנציות) ומהשגת משרות כנסייתיות. בין השנים 1508 ל-1515, הם חכרו את המטבעה הרומית. אולריך מת ב-1510.

כאשר העניקו בני פוגר את הלוואתם הראשונה לארכידוכס זיגיסמונד (אנ') ב-1487, הם לקחו כבטוחה זכויות במכרות כסף ונחושת בטירול. זו הייתה תחילתה של מעורבות משפחתית נרחבת בכרייה ובמתכות יקרות.[6] הפוגרים השתתפו גם בפעולות כרייה בשלזיה, והיו בבעלותם מכרות נחושת בהונגריה. המסחר שלהם בתבלינים, צמר ומשי התרחב לכמעט כל חלקי אירופה.[1]

יאקוב פוגר "העשיר"

[עריכת קוד מקור | עריכה]
יאקוב פוגר "העשיר" (1459–1525), מאת אלברכט דירר

אחיו הצעיר של אולריך, יאקוב פוגר (1459–1525), עתיד היה להפוך לחבר המפורסם ביותר בשושלת. הוא נישא לסיבילה ארצט ב-1498, אזרחית רמת-מעלה של אאוגסבורג, בתו של 'אזרח גדול' (בגרמנית: Großbürger zu Augsburg) בולט מאאוגסבורג. לזוג לא היו ילדים, אך נישואים אלו העניקו ליאקוב את ההזדמנות לעלות למעמד של "אזרח גדול" (Großbürger) באאוגסבורג, ומאוחר יותר אפשרו לו לחתור למושב במועצת העיר (Stadtrat) של אאוגסבורג. הוא הועלה לדרגת האצולה של האימפריה הרומית הקדושה במאי 1511, קיבל את התואר רוזן קיסרי ב-1514, וב-1519 הוביל קבוצה של אנשי עסקים גרמנים ואיטלקים שהלוותה לקרל החמישי 850,000 פלורין (כ-2,974 ק"ג זהב) כדי להבטיח את בחירתו לקיסר האימפריה הרומית הקדושה על פני פרנסואה הראשון מצרפת.[7] תרומתם של בני פוגר לסכום זה עמדה על 543,000 פלורין.

ב-1494 הקימו בני משפחת פוגר את החברה הציבורית הראשונה שלהם. מטרתו של יאקוב הייתה לבסס מונופול נחושת באמצעות פתיחת בתי יציקה בהוהנקירכן (אנ') ובפוגראו (אנ') (הקרויה על שם המשפחה, בקרינתיה) ועל ידי הרחבת מערך המכירות באירופה, ובמיוחד סוכנות אנטוורפן. יאקוב חכר את מכרות הנחושת בבסטרצבניה בממלכת הונגריה (כיום באנסקה ביסטריצה, סלובקיה) ב-1495, ולבסוף הפך אותם למרכז הכרייה הגדול ביותר באותה תקופה.

בשיא כוחו ספג יאקוב פוגר ביקורת חריפה מצד בני זמנו, במיוחד מאולריך פון הוטן ומרטין לותר, על מכירת שטרי מחילה ומשרות כנסייתיות, ועל כך שדחק באפיפיור לבטל או לתקן את האיסור על גביית ריבית. הרשויות הפיסקליות והממשלתיות הקיסריות בנירנברג נקטו צעדים משפטיים נגדו ונגד סוחרים אחרים בניסיון לעצור את הנוהגים המונופוליסטיים שלהם.

ב-1511 הפקיד יאקוב 15,000 פלורין כהקדש עבור מספר בתי מחסה לעניים. ב-1514 הוא רכש חלק מאאוגסבורג, וב-1516 הגיע להסכם עם העירייה שלפיו יבנה ויספק מספר בתי מחסה עבור אזרחים נזקקים. עד 1523 נבנו 52 בתים, הפוגריי (אנ'). המתחם נמצא בשימוש עד היום.[8]

יאקוב נפטר ב-1525. הוא נחשב לאחד האנשים העשירים ביותר בכל הזמנים,[9] וכיום הוא מוכר בשם יאקוב פוגר "העשיר". בשיאו, הונו מוערך ב-2% מהתמ"ג של אירופה.[10]

שנים מאוחרות יותר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
10 דוקטים (1621) הוטבעו כמטבע במחזור על ידי משפחת פוגר

יורשו של יאקוב היה אחיינו אנטון פוגר, בנו של אחיו הבכור גאורג. אנטון נולד ב-1493, נישא לאנה רלינגר, ומת ב-1560.[1]

ב-1525 הוענקו לפוגרים ההכנסות ממסדרי האבירות הספרדיים, יחד עם הרווחים ממכרות כספית וכסף.[6] התפוקה העשירה לשעבר של המכרות בטירול ובהונגריה פחתה, אך אנטון ביסס קשרי מסחר חדשים עם פרו וצ'ילה, והחל במיזמי כרייה בשוודיה ובנורווגיה. הוא היה מעורב בסחר העבדים מאפריקה לאמריקה, אך היה מוצלח יותר בסחר התבלינים וביבוא בקר הונגרי. לבסוף, הוא נאלץ לוותר על חכירת אזור המכרות של מאסטראסגו (אנ') בספרד לאחר 1542 ולוותר על מכרות הכסף של גוודלקנאל (אנ') במחוז סביליה.

ב-1530 וב-1531, החזיקו הפוגרים בזכויות בלעדיות למסחר דרך מצר מגלן. בעוד שסברו כי מסחר אירופי עם אסיה דרך נתיב זה אפשרי, הפוגרים מעולם לא פיתחו את הנתיב הזה.[11] עשרות שנים לאחר מכן, הגליאון של מנילה חנך את המסחר עם אסיה דרך האוקיינוס השקט ללא מעורבות של משפחת פוגר.[11]

לאחר זמנים קשים תחת אחיינו ויורשו של אנטון, יוהאן יאקוב (אנ'), המשיך בנו הבכור של אנטון, מרקוס פוגר (אנ'), את העסק בהצלחה, והרוויח כ-50,000,000 דוקטים בין השנים 1563 ל-1641 מייצור כספית באלמדן בלבד. עם זאת, חברת פוגר פורקה לחלוטין לאחר מלחמת שלושים השנים, כאשר לאופולד פוגר החזיר את המכרות בטירול לבית הבסבורג ב-1657.

קפלת הקבורה של משפחת פוגר משנת 1509 בכנסיית זנקט אנה (אנ') באאוגסבורג

קפלת הקבורה של משפחת פוגר משנת 1509 בכנסיית זנקט אנה (אנ') באאוגסבורג היא הדוגמה המוקדמת ביותר לאדריכלות הרנסאנס בגרמניה, עם לוחיות תבליט הזיכרון שלה בסגנון דירר בבית המקהלה של הכנסייה. היא הפכה למקום קבורתם של שלושת האחים – יאקוב פוגר, גאורג פוגר (אנ') ואולריך פוגר הזקן – ושני אחייניהם, ריימונד פוגר (אנ') והירונימוס פוגר (1499–1538). כאשר כנסיית זנקט אנה הפכה לפרוטסטנטית ב-1548, קפלת פוגר נותרה קתולית, משום שקרן פוגר המשיכה לטפל בה ולתרום לאחזקת הכנסייה. לפיכך, חלק מהכנסייה שונה מבחינה דתית משאר המבנה, ומקום קבורתה של משפחת פוגר, הנחשבת לקתולית אדוקה, נמצא כעת בכנסייה פרוטסטנטית.[12] מה שמוסיף למוזרות היא העובדה שהלוואותיו של יאקוב פוגר לקרדינל אלברכט מברנדנבורג ושטר המחילה (אינדולגנציה) שנועד להחזירן היו מה שהצית את הרפורמציה של מרטין לותר.

אנזלם מריה פוגר פון באבנהאוזן (אנ') (1766–1821) קיבל את התואר נסיך האימפריה הרומית הקדושה (אנ') ב-1803.[1] ראש הענף הנוכחי הוא הנסיך הוברטוס פוגר פון באבנהאוזן, המחזיק במתחם העסקים לשעבר של יאקוב "העשיר" (הפוגרהויזר (אנ') באאוגסבורג), כמו גם בטירת ולנבורג הסמוכה ובטירה בבאבנהאוזן (אנ'), בוואריה (שנרכשה על ידי אנטון פוגר ב-1539 וכיום מאכלסת מוזיאון לתולדות המשפחה). הוא גם הבעלים-השותף של בנק פרטי קטן, פירסט פוגר פריבטבנק (אנ'), באאוגסבורג.

ענף פוגר פון גלט (אנ'), שמוצאו מיוהאן ארנסט (נינו של אנטון), הועלה ב-1913 לדרגה של נסיך בווארי בדמותו של קרל ארנסט פירסט פוגר פון גלט (אנ'). ענף זה הסתיים בקו הזכרי עם בנו יוזף-ארנסט פירסט פוגר פון גלט (אנ') (1895–1981), בעלה של הנסיכה שטפני מבית הוהנצולרן (1895–1975). עזבונו – כולל הטירה בקירכהיים אין שוואבן (אנ') (שנרכשה ב-1551 על ידי אנטון פוגר) – עבר בירושה לבנה של אחותו מריה (1894–1935), הרוזן אלברט פון ארקו-צינברג (אנ') (נולד ב-1932), אותו אימץ, ואשר קיבל את השם פוגר פון גלט.

הענף הרוזני פוגר פון קירכברג וייסנהורן מיוצג כיום על ידי הרוזנת מריה-אליזבת פון תון אונד הוהנשטיין (אנ') (לשעבר הרוזנת פוגר), היורשת של טירת קירכברג באילרקירכברג (אנ') (שנרכשה ב-1507 על ידי יאקוב פוגר). היא עומדת גם בראש קרנות הצדקה המשפחתיות, כולל מתחם הפוגריי (אנ') באאוגסבורג ומנזר ולדן (אנ').

באאוגסבורג נפתח מוזיאון להיסטוריה של משפחות פוגר ומשפחת ולזר (אנ') (Fugger und Welser Erlebnismuseum).[13][14]

ממצאים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2019 חשפו חוקרים ימיים הולנדים אונייה טרופה מהמאה ה-16 במהלך חיפושים אחר אוניית המכולות MSC Zoe שאיבדה מכולות מעבר לסיפון בינואר 2019. לוחות נחושת עם סמל משפחת פוגר נמצאו בספינה שנבנתה בסביבות 1540 בהולנד בתקופת שלטונו של קרל החמישי.[15][16][17]

חברי המשפחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלט אצולה "פוגר של האייל"
שלט אצולה "פוגר של השושן"

נסיכי פוגר-באבנהאוזן (1803)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלט האצולה של הנסיכים של פוגר-באבנהאוזן

גלריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכסים שעדיין בבעלות המשפחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Kluger, Martin (2014). The Fugger Dynasty in Augsburg – Merchants, Mining Entrepreneurs, Bankers and Benefactors. Augsburg: context verlag. ISBN 978-3-939645-74-0.
  • Steinmetz, Greg (2015). The Richest Man Who Ever Lived. New York, NY: Simon and Schuster. ISBN 978-1-4516-8855-9.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משפחת פוגר בוויקישיתוף
  • משפחת פוגר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מעמד חברתי של פטריקים בחלק מערי אירופה של ימי הביניים

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 4 5 6 Fugger, 1911 Encyclopædia Britannica
  2. ^ Steinmetz, Greg. (2015). The richest man who ever lived : the life and times of Jacob Fugger. Simon and Schuster. p. 5. ISBN 978-1-4516-8856-6. OCLC 965139738. ארכיון מ-2 ביוני 2024. {{cite book}}: (עזרה)
  3. ^ Mark Häberlein: The Fuggers of Augsburg: Pursuing Wealth and Honor in Renaissance Germany. (=Studies in early modern German history). University of Virginia Press, 2012, ISBN 978-0-8139-3244-6, Kapitel The Fugger family in late medieval Augsburg
  4. ^ Fugger, The American Cyclopædia (1879)
  5. ^ Appraiser, D. Dilmaghani, Certified Rug. "Oriental Rugs & Oriental Carpets – Dilmaghani". ארכיון מ-9 באוגוסט 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 "History of Banking, 1487 – The Fuggers and the Archduke". ארכיון מ-15 בספטמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Brechin, Gray A. (1999). Imperial San Francisco: urban power, earthly ruin. Berkeley: University of California Press. ISBN 0-520-22902-9.
  8. ^ Esterl, Mike (26 בדצמבר 2008). "In This Picturesque Village, the Rent Hasn't Been Raised Since 1520". The Wall Street Journal. ארכיון מ-12 באוגוסט 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ "Jakob Fugger II (1459–1525)". The Wall Street Journal. ארכיון מ-7 בספטמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ Steinmetz, Greg. "Opinion: 7 money-making lessons from the richest man who ever lived". MarketWatch. ארכיון מ-21 בספטמבר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ 1 2 Onetto Pavez, Mauricio (2020). "Geopolítica americana a escala global. El estrecho de Magallanes y su condición de "pasaje-mundo" en el siglo XVI". Historia (בספרדית). 53 (2). doi:10.4067/S0717-71942020000200521.
  12. ^ Website of the Evangelical Lutheran Deanery Augsburg: 500 Jahre Fuggerkapelle (אורכב 07.04.2023 בארכיון Wayback Machine) (500 years Fugger Chapel, 2018).
  13. ^ "Home". אורכב מ-המקור ב-4 באפריל 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Allgemeine, Augsburger (26 בפברואר 2008). "Museum für die Fugger und Welser". ארכיון מ-16 בספטמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Rogers, James (2019-04-04). "Search for lost sea containers leads to discovery of 16th-century Dutch shipwreck". Fox News. ארכיון מ-7 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "Dutch container search reveals rare ancient shipwreck". The Jakarta Post. ארכיון מ-4 באוגוסט 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "Dutch container search reveals rare ancient shipwreck – CNA". 2019-04-03. אורכב מ-המקור ב-3 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)
ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משפחת_פוגר&oldid=42612058"