משפחת קוקיא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בית בנימין ורוזה קוקיה מאחורי בית טיכו

משפחת קוּקְיָא (נכתב גם קוקיה) היא אחת המשפחות העשירות והידועות בירושלים. המשפחה מחזיקה נדל"ן (בתי דירות, חנויות ומשרדים) במגרשים רבים במרכז העיר בעיקר מצפון לרחוב יפו, בין רחוב החבצלת לרחוב שטראוס. המשפחה תרמה להקמת מספר מוסדות לרווחת הציבור, בהם בית חינוך עיוורים, בית היתומים דיסקין, בית מושב הזקנים והזקנות הספרדי ועוד. המשפחה קשורה בקשרי עסקים ונישואין למשפחות ולירו ואלישר.

שורשי המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבי המשפחה היה אפרים יעקב הלוי קוקיאשווילי (კოკიაშვილი) הספרדי, נצר למגורשי ספרד שגלו לגאורגיה שעלה לארץ ישראל בשנת 1870 מן העיר אחלציחה והתיישב ברובע היהודי. אפרים קוקיאשווילי שינה את שמו לקוקיא, רכש קרקעות ליד בית הכנסת האיסטנבולי וייסד בית כנסת וישיבה. ב-1877 הדפיס בדפוס ניסן ב"ק בירושלים חיבור על התורה ועל חמש מגילות בשם "ילקוט אפרים".

בני המשפחה היו חברים בכולל הספרדים ואת שירותי הדת שלהם קיבלו ממוסדות העדה, עד שעברו בשל סכסוך כספי לכולל האשכנזים. לאחר מספר שנים בהן היו שייכים למוסדות הדת האשכנזיים הקימו את כולל הגורג'ים (יוצאי גאורגיה) ואת החברה קדישא לבני עדת הגורג'ים.

דוד, פנחס ועזרא קוקיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין העמודים ברחוב יפו, 1950

לאפרים היו שני בנים, דוד ויוסף. בעוד יוסף הרחיב את רכישת הבתים בעיר העתיקה, רכש דוד מגרשים רחבי ידיים בשדות הבור שמצפון לדרך הכרכרות מירושלים ליפו. השקעתו נחשבה לבזבוז כספי המשפחה משום שהקרקעות היו רחוקות מכל מקום ישוב. עם התפתחות העיר הפכו הקרקעות ליקרות ערך כיוון שנמצאו במרכזה. על קרקע זו הוקמה בין השאר ב-1932 התחנה המרכזית המודרנית הראשונה של ירושלים, כשיתוף פעולה של דוד עם קואופרטיב "המהיר" שאוטובוסיו נסעו לתל אביב ובאר שבע. לצד התחנה הוקם "בניין העמודים" (רחוב יפו 48-50) בשנת 1947, שסוחריו שכרו את חנויותיהם ממשפחת קוקיא. תוכנית הבניין כללה חמש קומות, קומת קרקע לחנויות ומעל ארבע קומות של משרדים, בפועל נבנתה רק קומת החנויות. בבעלות המשפחה גם בניין טרבלוס הסמוך (הקרוי על שם מסעדת טרבלוס שפעלה במבנה) ברחוב יפו 52 פינת רחוב שטראוס.[1]

דוד קוקיא היה סוחר ובנקאי ואת עסקיו הוריש לשני בניו עזרא ופנחס. בנוסף לעסקי רכש קרקעות פנו עזרא ופנחס גם לעסקי המלונאות ויזמו את הקמת "מלון תל אביב" בכיכר ציון ברחוב יפו 44 (לאחר מכן נקרא מלון רון) ומלון "פלטין" במבוא שכונת אבן ישראל (ברחוב יפו 57).

יוסף, שנפטר בשנת 1915, היה ידוע כנדבן ובין השאר תרם להקמת אחד הבתים בכפר השילוח[2].

ברחוב יפו 105 שכן ביתם של עזרא קוקיא ואשתו רבקה. הבית נבנה בתחילת המאה ה-20, בהמשך נהרס הבית ובמקומו הוקם מגרש חנייה לבאי שוק מחנה יהודה. בשנת 2018, הושלמה על שטח המגרש (יחד עם שטח רחוב יפו 103) בנייתו של פרויקט J-TOWER, מגדל מגורים בן 24 קומות.[3]

בשנים 1944-45 רכש פנחס קוקיא קרקעות בחיפה, הקרקעות הופקעו על ידי עיריית חיפה בשנת 1971 לצורכי ציבור, לשם הקמת מבנים שישמשו בעיקר לצורכי ספורט, תיירות ונופש. בהמשך ייעוד הקרקע שונה לצרכים מסחריים והקרקע נמכרה ליזמים שונים. בשנות ה-90 של המאה ה-20 הוקם על הקרקעות פרויקט הגלובוסיטי (מרכז בידור שכלל בתי קפה, מסעדות ובתי קולנוע) ומרכז קונגרסים בינלאומי חיפה. בני המשפחה תבעו את עיריית חיפה וההליך המשפטי שהגיעה לדיון עד בית המשפט העליון הסתיים בהסכם פשרה, שבמסגרתו הסכימה העירייה לשלם למשפחה פיצויים.[4]

רוזה קוקיה ובנותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזה, בתו של הרב נסים אלישר ונכדתו של הרב יעקב שאול אלישר נישאה לבנימין קוקיא, סוחר ובעל חנויות וקרקעות, בנו של יוסף קוקיא[5]. בנימין היה נדבן שתרם למטרות שונות. בין השאר תרם מגרש להקמת בית עולים לתימנים בשנת 1923[6].

רוזה כתבה את שם המשפחה בה', וכך נהגו צאצאיה. בתה הבכורה, אסתרינה, נישאה לבנקאי נסים ולירו (בנו של חיים ולירו ואביו של פרופסור אהרון ולירו) ובתה השנייה, רחל, נישאה למנשה אלישר. שתי המשפחות התגוררו זו בסמוך לזו: בשלהי המאה ה-19, ברחוב יפו 68, ביתו של הגביר חיים אהרון ולירו וברחוב הרב אג"ן 10 ביתם של רוזה ואפרים קוקיה ואחר כך בשכונת רחביה, בבית ולירו ובית אלישר, שהוקמו בסוף שנות ה-20.

צאצאים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף קוקיה, בן לרוזה ובנימין, היה מנכ"ל משרד המשפטים בין 1952 ל-1968.
פרופ' אהוד קוקיה, נין למשה קוקיה, אחיו של אפרים קוקיא מחבר "ילקוט ספרים", שימש בין 2011 ל-2013 כמנכ"ל המרכז הרפואי הדסה.
הכדורסלן אורי קוקיה, בנו של אהוד קוקיה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]