משפט פועלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משפט פועלי הוא משפט בשפה, אשר הנשוא שלו הוא פועל, וניתן בדרך כלל להטותו בזמנים השונים. במשפט פועלי, נושא המשפט יהיה בדרך כלל מבצע הפעולה, או, כאשר הפועל סביל (אנ'), זה שהפעולה בוצעה כלפיו. סוג זה של משפטים עומד בניגוד למשפט השמני, משפט נעדר פועל, שהנשוא שלו הוא שם עצם. רוב המשפטים בשפה העברית הם פועליים[1].

דוגמה למשפט פועלי: נורית זרקה את הפרח בחצר.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שרה אבינון (2000). עיין ערך: לשון, הבנה והבעה. תל אביב: מט"ח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
Kamats.PNG ערך זה הוא קצרמר בנושא בלשנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.