משפט שמני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משפט שמני הוא מונח בדקדוק העברי המתאר משפט אשר נשואו איננו פועל נוטה אלא שם עצם, שם תואר או צירוף יחס, זאת בניגוד למשפט פועלי. מכך נובע, שמשפט ללא פועל הוא תמיד משפט שמני, אבל ההפך איננו בהכרח נכון, אלא תלוי בניתוח הבלשני.

בעברית נהוג לנתח את הפעלים המיוחדים "היה", "הפך" ו"נעשה" (על נטיותיהם) כאוגד ולא כנשוא. לדוגמה, לפי ניתוח זה שני המשפטים הבאים הם משפטים שמנים:

המלך חכם.
המלך היה חכם.

ניתוח אחר עשוי לראות רק בדוגמה הראשונה משפט שמני אמיתי.

המינוח משפט שמני רווח בדקדוק העברי, אך איננו נפוץ בתורת הבלשנות הכללית כיוון שרוב שפות העולם (ובפרט מרבית השפות ההודו-אירופיות) אינן מאפשרות משפטים ללא פועל, או אוגד דמוי פועל. כך לדוגמה, משפט שמני עברי יתורגם לאנגלית תוך שימוש בפועל ההוויה to be:

The king is smart

למעשה, המינוח משפט שמני נכנס לדקדוק העברי בהשראת הדקדוק הערבי המסורתי, אך הוא אינו משמש באותו אופן. בדקדוק הערבי, משפט שמני (جملة اسمية, ג'מלה אסמיה) הוא משפט אשר פותח בשם עצם, בין אם בהמשך מופיע פועל או שם עצם כנשוא. כך, שני המשפטים הבאים ינותחו בערבית כמשפטים שמנים:

زيد يبكي (זיד בוכה)
زيد كبير (זיד גדול)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אורנן עוזי, תחביר העברית החדשה - חלק ראשון: המשפט הפשוט, הוצאת "ענבל", ירושלים 1969
  • רובינשטיין אליעזר, 'המשפט השמני: עיונים בתחביר ימינו', הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב 1968
  • David Cohen, La Phrase Nominale et L'évolution du Système Verbal en Sémitique - Études de syntaxe historique , Éditions Peeters, Paris 1984