משרד הפנים והביטחון של רוסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משרד הפנים והביטחון של רוסיה
Министерство безопасности и внутренних дел
מידע כללי
תחום שיפוט רוסיהרוסיה רוסיה
סוכנות אם לשכת נשיא רוסיה
תאריך הקמה 19 בדצמבר 1991
תאריך פירוק 14 בינואר 1992
מטה מרכזי ככר לוביאנקה, מוסקבה, רוסיה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

משרד הפנים והביטחון של רוסיהרוסית: Министерство безопасности и внутренних дел, בקיצור МБВД) היה הגוף המרכזי של הרשות המבצעת ברוסיה, אשר תוכנן לאחד את כל גופי ביטחון המדינה והמשטרה למשרד ממשלתי אחד, אך בשל מחאות הפרלמנט פורק. המשרד התקיים זמן קצר בין דצמבר 1991 לינואר 1992.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשרד הוקם ב-19 בדצמבר 1991 על פי צו של נשיא הפדרציה הרוסית מספר 289 ממיזוג משרד הפנים של הפדרציה הרוסית עם סוכנות הביטחון הפדרלית. בתחומי המשרד היו גם מחלקות שהועברו ממשרד הפנים הסובייטי שפורק ושירות הביטחון הבין-רפובליקני של ברית המועצות. טיוטת הצו הוכנה על ידי משרד הפנים של ברית המועצות ולא נבחנה על ידי ממשלת הפדרציה הרוסית[1].

באותו יום מונה לשר הביטחון והפנים, איש הקג"ב ויקטור בראניקוב, שכיהן קודם כשר הפנים של ברית המועצות. תוכנן לבצע שורת מינויים ורפורמות מינהליות, אך נערכו רק 2 מינויים לאורך כל תקופת קיומו של המשרד.

ב-26 בדצמבר 1991 מונה לסגן הראשון של השר — הגנרל יירין (שקודם כיהן גם כסגן שר הפנים הסובייטי) וא. אולייניקוב (שאף הוא כיהן קודם כסגן ראש שירות הביטחון הבין-רפובליקני).

יצירת המשרד גרמה למחאה בסובייט העליון, קבוצת חברים בפרלמנט אף הגישו מחאה רשמית לבית המשפט החוקתי של הפדרציה הרוסית, על הפרה חוקתית. ב-14 בינואר 1992, בית המשפט החוקתי הכריז כי הצו להקמת המשרד לא תואם את החוקה, בהקשר זה הנשיא הוציא צו רשמי לפירוק המשרד ולפיטוריהם של ו. איוואננקו (מתפקיד מנכ"ל סוכנות הביטחון הפדרלית), א. דונאייב (מתפקיד שר הפנים) ו. בקאטין (מתפקיד שירות הביטחון). בראניקוב התמנה לתפקיד מנכ"ל סוכנות הביטחון הפדרלית, בעוד סגנו יירין — לתפקיד שר הפנים של הפדרציה הרוסית.

שר [עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Прохоров Д.П. Разведка от Сталина до Путина. — СПб. : Издательский дом «Нева», 2004. — ‏ 416 עמ'. — ISBN 5-7654-3753-2 // הביון מסטלין ועד פוטין, ספר (ברוסית) מאת ד. פרוחורוב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ «Суд свое слово сказал» // Независимая газета, 15 января 1992 г., № 8 (179)