משתמשת:נטע/הניסוי של קריק, ברנר ואחרים
הניסוי של קריק, ברנר, ברנט ור.ג' וטס-טובין, הוא ניסוי שנעשה ב-1961 והוכיח שקודון מורכב משלושה נוקלאוטידים. בעזרת ניסוי זה הוסברו מטציות המסיטות את מסגרת הקריאה של ה-DNA.
בניסוי זה השתמשו החוקרים באנטרובקטריופאג' T4, בקטריופאג' אשר בדרך כלל יכול לגדול על שני סוגי חיידקי E.coli , K ו-B. כאשר קיימת מוטציה בלוקוס rII של הבקטריופאג', אין לו יכולת לגדול על חיידקים מסוג K. שימוש בעובדה זו ובמוטגן פרופלוין (proflavin), הגורם למוטציות של הוספת נוקלאוטידים או החסרתם. בניסוי נמצאו חלבונים עם מוטציה שתפקדו באופן תקין, כאשר המוטציה התבטאה בשינוי של שלושה נוקלאוטידים. שינוי של שניים או של ארבעה נוקלאוטידים גרם לחלבון לא תקין ולחוסר גדילה של הבקטריופאג'ים.
המוטציה שהייתה בניסוי זה, הסיטה את מסגרת הקריאה, ובכך גרמה לשיבוש כלל הקודונים שאחרי המוטציה. העובדה שהוספה או החסרה של שלושה נוקלאוטידים גרמה לפנוטיפ תקין הביאה למסקנה שמסגרת הקריאה של ה-DNA כוללת שלושה נוקלאוטידים היוצרים יחד חומצה אמינית אחת.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Anthony J.F. Griffiths, Susan R. Wessler, Richard C. Lewontin, Sean B. Carroll, Introduction to genetic analysis, New York: W. H. Freeman, 9th edition, 2008