משתמשת:פלימפססט/ארגז חול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פילון מגבל (Φíλων Βúβλιος, מכונה גם Ερεννιος Φιλων, חי בשנים 61 - 141 לספירה) היה סופר יווני-פניקי, שכתב חיבורים דקדוקיים, לקסיקליים והיסטוריים ביוונית. הוא ידוע בעיקר בזכות חיבורו העוסק במיתולוגיה הפניקית.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצאו של פילון מן העיר הפניקית גבל. ככל הנראה, הוא היה במוצאו פניקי, אשר בדומה למשכילים רבים בני זמנו, אימץ את התרבות ואת הלשון היוונית. פילון חי בתקופת שלטונו של הקיסר הדריאנוס, שעליו אף כתב ביוגרפיה שלא השתמרה. לאור שמו השני, "פילון ההרנאי", יש המשערים שקיים יחסי פטרונות עם הקונסול המחליף (Consul Suffectus), הרניוס סברוס (Herennius Severus), ואפשר שבזכותו הוענקה לפילון אזרחות רומית.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנציקלופדיה הביזינטינית סודה (Σοũδα) מוזכר פילון כמדקדק, ומיוחסים לו החיבורים "על רכישתם ובחירתם של ספרים", "על ערים ואזרחיהן בעלי השם" ו"על שלטונו של הדריאנוס", אשר לא הגיעו לידינו.

חיבורו המפורסם ביותר עוסק במיתולוגיה הפניקית, וחלקים גדולים ממנו השתמרו בספרו של אב הכנסייה אוסביוס מקיסריה, "הכנה לבשורה" (Praeparatio Evangelica). פילון מציג את ספרו כתרגום של חיבור קדום מאת סופר פניקי בשם סנכוניאתון. סנכוניאתון זה מוזכר גם על ידי פורפיריוס, כמי שכתב חיבור על הדת היהודית בהתבסס על מידע שקיבל מכהן של האל יהו (יהוה). פורפיריוס גורס שסנכוניאתון חי לפני מלחמת טרויה, אך טענה זו נדחתה על ידי המחקר המודרני. גם עצם ייחוסה של ההיסטוריה הפניקית לסנכוניאתון שנויה במחלוקת בקרב החוקרים, ורבים משערים שהחיבור הוא פרי עטו של פילון עצמו.

החיבור מתאר את ההשקפה הפניקית לגבי היווצרות העולם ובני האדם ובאשר למקורות הדת והציוויליציה האנושית. על פי התיאור, נברא העולם מעצמו מכאוס ורוח, אשר הפכו לביצה שממנה נוצרו בני האדם והחיות. האלים והמיתוסים הפניקים מוצגים בחיבור באופן אוהמריסטי. האלים מתוארים כבני אדם יוצאי דופן, מלכים וגיבורים, אשר תרמו תרומה מכרעת לקידום עמיהם, ולאחר מותם עברו האלהה ונעשו מושא לפולחן.

דה וטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילהלם מרטין לברכט דה וטה (1780 - 1849 היה תיאולוג וחוקר מקרא, נחשב לאחד מחלוצי השערת התעודות.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה וטה נולד ב-1780 למשפחה גרמנית ממוצא הולנדי בכפר אולה הסמוך לויימר. אביו היה כומר לותרני, שהעניק לו בילדותו חינוך דתי והשכלה בשפות הקלאסיות. בשנת 1796 החל את לימודיו בגימנסיה של ויימר. בתקופה זו התוודע לרעיונותיו של התיאולוג יוהאן גוטפריד פון הרדר, שהשפיעו עליו עמוקות.

בשנת 1799 החל את לימודי המשפטים באוניברסיטת ינה. הוא למד מפיהם של הפרשן יוהאן יעקב גריסבך והתיאולוג ומבקר המקרא היינריך פאולוס, ולאחרון נודעה השפעה על גישתו הביקורתית. לאחר שהשלים את עבודת הדוקטורט, התמנה לפרופסור באוניברסיטת היידלברג, בהתערבותו של הפילוסוף הגרמני יעקב פרידריך פריס.