משתמשת:1012ortalgreenberg/חירשים בחינוך
 |
 | |
| |
| שיחה | |
שילוב ילדים בעלי לקויות שמיעה בחינוך הוא שילוב ילדים עם לקות שמיעה בזרם החינוך הפורמלי המרכזי, בין ילדים חסרי לקות.
לקות שמיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקות שמיעה היא פגיעה ביכולת פענוח גירויים אקוסטיים-קולות וצלילים, הנובעת מליקוי במערכת השמיעה. תהליך התפיסה השמיעתית כולל קליטה ואינטרפרטציה של האינפורמציה האקוסטית באמצעות המנגנון המורכב של השמיעה. הלקות מוגדרת כחירשות ברמות שונות, המאובחנות באמצעות ארבעה מאפיינים 1. כושר השמיעה של האדם 2. הגיל שהחל בו ליקוי השמיעה 3. סיבת הליקוי 4. מיקום הפגיעה במערכת השמיעה ישנם שלושה סוגים של לקויות-שמיעה:
הולכתית- מקורה בהפרעה בתפקוד האוזן החיצונית או האוזן התיכונה. תחושתית- הינה תוצאה של נזק באוזן הפנימית ו\או בעצב השמיעה. עצבית ומעורבת- לקות זו כוללת הן לקות- שמיעה הולכתית והן לקות- שמיעה תחושתית עצבית. (דרומי, רינגוולד- פרימרמן ובר-לב, ח"ש).
מסגרות חינוכיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוק החינוך המיוחד בישראל מעניק מענה לאוכלוסייה בעלת הצרכים המיוחדים בגילים 3-21, המסגרות: 1. המסגרת הטרום בית ספרית- גן. תינוקות שאובחנו כבעלי ירידה בשמיעה מופנים למרכזי מיח"א. וחלקם מופנים למרכזים לגיל הרך המסייעים לילד ולהורה הלוקה בלקות שמיעה מגיל שלוש ועד הגיעם לבית הספר היסודי. נוסף לכך במסגרת גיל הרך הנקראת טרום בית הספר נעשה שילוב בשיתוף הדרגתי בהתנהלות היום יומית בגן. ישנה הדרכה המועברת על ידי מדריכי ממיח"א, אודות סוגים של ירידה בשמיעה, התנהלות עם ילדים בעלי לקות שמיעה ועל תרבות החרשים. מטרת מסגרת זו היא להעשיר את התנסות הילד ולחשוף אותו לחברת השומעים מגיל צעיר.
2. בית הספר היסודי- ישנם תלמידי לקות שמיעה הלומדים בכיתות מיוחדות וקטנות הנמצאות בבתי ספר רגילים. כאשר ההשיגים של התלמידים עומדים בדרישות הם משתלבים בכיתה רגילה בחברת התלמידים השומעים.
3. בית הספר העל יסודי, ישנו מסלול המאפשר לתלמידים לגשת לבחינות הבגרות ולקידום למטרת סיום הלימודים בהישגים גבוהים בהתאמה ליכולת הלקויי שמיעה. תלמידים המצליחים במסלול זה ולמדו בכיתות מיוחדות ובשילוב במסגרות החינוך הרגילות, מקבלים הכשרה מקצועית והשמה במקום עבודה המיועד ללקוי שמיעה.
הצגת המסגרות מתארת את ההחלטה הגורלית ביותר בקריירה המקצועית והלימודית של התלמיד (רייטר, 2007 ואינגרבר ונוקד, 2010).
הקשיים של הילד בעל לקות השמיעה בשילוב במסגרות הרגילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במחקר שנעשה בישראל נמצא כי ילדים חירשים או כבדי שמיעה הם מקובלים חברתית פחות מחבריהם השומעים התוצאה של שילוב עבור ילדים אלה היא בדידות ולא הכלה. השילוב הוא תהליך המחזק הדרה של תלמידים חירשים לשולי החברה ופוגע בזכותם לשייכות חברתית ותרבותית. תלמידים אלו אומנם מפיקים תועלת לימודית מהשיכות לכיתות משולבות , אך יחד עם זאת הם חשופים לדחייה חברתית והם בעלי הערכה עצמית נמוכה מאוד.
תלמידים לק"ש הסובלים מתקשורת לקויה ואשר חלק מן האינפורמציה המועברת אליהם באמצעים מילוליים, הם זקוקים למעורבות פעילה בתהליך הלמידה יותר מאשר תלמידים שומעים. תלמידים אלו מתקשים בפתרון בעיות בחשבון, בגלל אוצר מילים מוגבל וחוסר התנסות מספקת בשפה המתמטית. הם זקוקים להתנסות רבה יותר מאשר מתלמידים שומעים. נוסף לכך, קליטה מסיבית של חומר לימוד מעייפת מאוד תלמידים לק"ש, משך הקשב החזותי והאודיטורי שלהם מוגבל ולכן לרוב קצב ההתקדמות והפעילות בכיתה מקשה עליהם. נוסף לכך, על פי מבחן במתמטיקה שנערך בין חברת השומעים לבין לקויי השמיעה המשולבים, התלמידים לק"ש קיבלו תוצאות נמוכות יותר.
קושי נוסף העומד בפני התלמידים לק"ש הוא הקושי הפיזי נוצר בקושי עם המגע החברתי בין הילדים עם לקות השמיעה ובין הילדים השומעים. המפגש נוצר בעיקר על ידי הצוות החינוכי בחצר. ויש צורך ליזום מפגש, הסמיכות הפיזית אומנם מזמנת מפגש בין הילדים אך אינה מבטיחה את טיבו. (פלאוט, 1994, רייטר, 2007 ואינגרבר ונוקד 2010).
התרומה בשילוב הילד בעל לקות השמיעה במסגרות רגילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם מחקרים אשר הראו שתלמידים לקויי שמיעה המשולבים מקובלים חברתית על ידי עמיתהם ולא נמצאה השפעה של מצב השמיעה על דירוג הסוציומטרי של עמיתים לקויי שמיעה ושומעים. על פי מחקר נוסף שנערך ניתן לראות כי מצאו שגם הישיגיהם האקדמיים של תלמידים לק"ש המתחנכים בכיתות רגילות גבוהים יותר מאלה של תלמידים לק"ש הנמצאים במסגרות מיוחדות. נוסף לכך, בכיתה בה נערך מבחן הישיגים וציוניהם של התלמידים לק"ש הלומדים בחברת השומעים לתלמידים השומעים הושוו לנורמות הציונים של התלמידים השומעים, דבר זה נעשה על ידי השילוב והיוזמה של הצוות החינוכי בכיתות אלו.
ניתן לראות כי השילוב מסייע לתלמיד הלק"ש מכמה היבטים:
שילוב פיזי: המגע החברתי בין הילדים עם לקות השמיעה ובין הילדים השומעים, בדרך כלל מצומצם אך על ידי הצוות החינוכי מתקיימות פעילויות יזומות המזמנת מפגשים בין קבוצות הילדים השונות.
שילוב חברתי: השילוב יכול להיות תוצאה של פעילות מתוכננת ומכוונת וההסתברות לשילוב גדלה עם פעילות מתוכננת. ההכרות עם ילדים רבים מעלה את הסיכוי לידידות וחברות בין הילד עם לקות השמיעה לבין השומעים. שילוב לימודי: הילד מקבל תגבור וסיוע לימודי נוסף מאיש נוסף, כדי שהשילוב יצליח ישנה התייחסות רבה של הצוות המקצועי והחינוכי בתוך תוכנית הלימודים.
שילוב תפקודי: השילוב משפיע על יכולתו להפיק תועלת ולהתמודד עם המשימות השונות כגון: לימודיות, חברתיות ויזומות. הצוות החינוכי מציב אתגרים המאפשרים אינטרקציות לימודיות וחברתיות עם חברת השומעים. נוסף לכך על ידי השילוב מתבצעת הדגשת הזכות הבסיסית של הילד לגדול בחברה תומכת, מכילה, מקבלת ומאפשרת חויות חיוביות.(אינגרבר ונוקד, 2010, רייטר, 2007).
דרכי הוראה המומלצות למורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המורים בחינוך הכללי חייבים להיות בעלי ידע בתחום ליקויי השמיעה ולהרגיש נוח בנוכחותם של תלמידים חירשים וכבדי שמיעה. עליהם להיות בקיאים בנושא זה כדי לאפשר לתלמידים אלו להיות חלק מכלל הכיתה.
המטרות החשובות הן לפתח אצל התלמידים לק"ש את יכולת ההבעה בעל פה, על ידי פיתוח כישורי שיחה, תרגול שיחות בין ילדים בכיתה ולצאת עם תלמידים למקומות בהן נערכות שיחות ולתרגל זאת. על המורה לעודד אותם להתבטא ולתת להם הרבה הזדמנויות לעשות זאת. פניות המורה ושאלותיה צריכות לגרות ולעודד את הילד להבעה. המורה צריכה לעודד את התלמיד להביע את דעותיו ולתת לו שהות על כך. נוסף לכך, לימוד הבעה בכתב- לימוד כזה דורש מן המורה לקיים במידת האפשר שיעורי לימוד גם מחוץ לכיתת הלימוד ורצוי ליצור בכיתה עצמה הרבה סיטואציות שהן דמויות מציאות. שימוש באמצעי המחשה, משחק תפקידים והמחזה, המהווים טכניקות חשובות בתחום זה. על המורה להוות חשיבות רבה לחלוקת הקשב של תלמידים חרשים וכבדי שמיעה מכיוון שהיא שונה מזו של תלמידיים שומעים ועל המורה לקחת זאת בחשבון. ממצא זה מחייב את המורה להקדיש זמן לכל אחד ממקורות המידע המוצגים חזותית על הלוח ולאפשר לתלמיד כבד השמיעה לעבור במבטו מספר פעמים ממקור מידע אחד למקור מידע שני.
תלמידים לק"ש מתקשים בפתרון בעיות בחשבון, ולכן על המורה לתת לתלמידים הרגשת משמעות של החומר הנלמד, וכלים לחשוב על מה שהם לומדים. בכול פעילות המתבצעת בכיתה, כדאי לשתף את התלמידים גם בתכנון ולא להציגן כמשימות שאותן המורה כופה והתלמיד מבצע. היו המנחה של המורה צריך להיות עידוד קבלת החלטות אצל התלמידים, הגברת הביטחון העצמי שלהם ואספקת חומרי עזר מתאימים (רייטר, 2007, פלאוט, 1994)[דרוש מקור].
קטגוריה:נגישות חינוך והשכלה קטגוריה:פסיכולוגיה חינוכית קטגוריה:לקויות שמיעה