משתמשת:Austenorian/פוריזם
שגיאות פרמטריות בתבנית:לשכתב
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
| שכתוב | |
פוריזם (Le Purisme או Purism) היא תנועה אמנותית (1918–1925), שהתייחסה לאובייקטים כמורכבים מצורות בסיסיות הנובעות מחוקי הטבע הפיזיקליים. התנועה נוסדה על ידי האדריכל לה קורבוזיה והצייר אמדה אוזנפאן בתגובה למצב האמנותי, החברתי והפוליטי בצרפת שלאחר מלחמת העולם הראשונה. זו לא אחת מהידועות שבתנועות האמנותיות, אולם הייתה בשורשי ההתפתחות המודרנית של הפיסול, הציור והארכיטקטורה.
המונח "פוריזם" קיבל את עיקר פרסומו בגיליון הרביעי של כתב העת L'Esprit Nouveau (1920[1]), שם הוגדרו עקרונות המחשבה והתנועה כפי שראו אותה שני האמנים. האמנים, הארכיטקט והצייר, נפגשו ב-1917 בצרפת ופצחו בשיתוף פעולה רעיונאי ויצירתי. ב-1918 יצא לאור הספר והקטלוג "אחרי הקוביזם" (או "מעבר לקוביזם"; Apres le Cubisme), ובמקביל נפתחה התערוכה הפוריסטית הראשונה בגלריה תומאס (Galerie Thomas). שיתוף הפעולה של ז'אנרה ואוזנפאן מצא את ביטויו בכתב העת שהוציאו לאור בשנים 1920–1925 שהציג את "הרוח החדשה" (L'Esprit Nouveau) בחיים, בחברה ובעיקר באמנות, שלה שאפו בעקבות מלחמת העולם הראשונה. ב-1923 פרסם לה קורבוזיה את ספרו הסמינלי "לקראת ארכיטקטורה" (אנ') שביטא את התפיסה הפוריסטית ובהמשך היה למניפסט של הארכיטקטורה המודרנית. לשיאו הגיע הפוריזם בביתן שהתבקשו להקים בתערוכה הבינלאומית לאמנויות דקורטיביות ותעשייתיות (Exposition Internationale des Arts Decoratifs et Industriels Modernes) ב-1925, "ביתן הרוח החדשה" (Pavillon de L'Esprit Nouveau). באותה שנה יצא לאור ספרם La Peinture Moderne, שסימן את סיום שיתוף הפעולה בין האמנים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שארל אדואר ז'אנרה נולד בכפר קטן בשווייץ והשתקע בצרפת בבגרותו, הוא אהב לצייר אבל נודע כארכיטקט. אמדה אוזנפאן נולד וגדל בצרפת והפך לצייר ומבקר נודע. במכתבים מ-1907–1908, בזמן שסייר באירופה לראות את היצירות הגדולות, לקבל השראה, ללמוד ולהתפתח, מתלונן לה קורבוזיה (אז עדיין ז'אנרה) על ארכיטקטורה ואמנות ללא רגש לטבע והתבוננות בו, על חוסר כנות ביצירה, על קישוטיות ברוטאלית, ועל קור סניטארי בשימוש בחומרים[2]. מספר שנים לאחר מכן, 1909-1913, גם אוזנפאן, צייר קוביסטי, מסייר במקומות שונים בעולם ומחפש השראה.ב-1916 הוא מפרסם מאמר בשם "הערות על קוביזם" (Notes sur le Cubisme [3]) ומבקש לנקות, לטהר את הקוביזם שהפך לדעתו לדקורטיבי. ניקיון זה משמעו היה, בין השאר, להפריד את היצירה מהשפעות גרמניות ולהחזיר את הקשר שלה למסורות צרפתיות קלאסיות. שני האמנים נפגשו ב-1917 וזיהו מוטיבים משותפים ברעיונותיהם לגבי החיים, החברה והאמנות. השניים חיפשו סדר חברתי חדש ותקופה אמנותית חדשה שתהפוך את המכונה לכלי חיובי, בניגוד לביטוייה במלחמה. התנועה הפוריסטית הייתה תוצר של דור הfin de siècle – והמעבר הספציפי הזה היה משמעותי במיוחד, בין המאה ה-19 למאה ה20, במעין מתקפה של תיעוש, מיכון, אלקטרוניקה, פרסום, תחבורה, ועוד. בפוריזם שנוסח לאחר המלחמה הגדולה, היה אלמנט של מרד כלפי הבלבול והערעור בתקופה ובתרבות בהן חיו האמנים. "בתקופה זו של מדע, של מאבק ושל דרמה שבה היחיד מטולטל בעוצמה מדי שעה"[4] רעיון ההרמוניה שבארכיטקטורה, הסינתזה של האמנויות, הסדר שבטבע שמבטא את הפוריזם באופן אינהרנטי היווה נחמה ותוכנית לאמנות ולחיים.
"אחרי הקוביזם" (Apres Le Cubisme)[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר Apres le Cubisme[5] פותח בהצהרה: "המלחמה נגמרה, הכול מתארגן, הכול מתבהר ומיטהר; מפעלים קמים, שום דבר לא נשאר כשהיה לפני המלחמה: התחרות הגדולה בחנה הכול ואת כולם, היא נפטרה משיטות ארכאיות והשיתה אחרות במקומן שנתגלו כטובות יותר בעקבות המאבק"[6] (עמ' 132) והשאלה הנשאלת מבחינת הפוריסטים – האם האמנות מבטאת שינוי זה גם היא? בספר, ז'אנרה ואוזנפאן מגנים את הגישה הקוביסטית הדקורטיבית (המצועצעת מבחינתם) ודורשים היגיון, פשטות, בהירות, וסדר, לא רק בציור, או באמנות, אלא במחשבה המודרנית. הם טוענים שכל יצירה טובה צריכה לגרות את האינטלקט לתגובה, מה שיכול לקרות רק לאחר זיהוי ושימוש באלמנטים המובנים לכולם, אלמנטים המופיעים לתפישתם בטבע ובכל מה שהגיוני ונכון בבסיסו, ומתבטא באובייקטים גאומטריים כמו בקבוקים, כוסות, צלחות, גיטרות, צינורות, קונכיות, ועוד. פריטים אלו חשובים לא בשל איכותם האסתטית אלא בשל תרומתם הטיפולוגית, כסמלים לערכים הנעלים של העולם התעשייתי-טכנולוגי – של סדר, אנונימיות, של טוהר, של גאומטריה טבעית ונכונה. הם פנו לקלאסיקונים ובעיקר לאסתטיקה האפלטונית לתמיכה בערכים הרשמיים הגבוהים, לאו דווקא כדוגמה לחקות אותה מבחינה יצירתית של ממש. לתפיסתם, על יצירת האמנות להיות סטטית, כללית, על זמנית, בניגוד לפיקרסקית, לאימפרסיוניסטית, למקרית, או יוצאת דופן.
"הרוח החדשה" (L'Esprit Nouveau)[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1920 הוציאו אוזנפאן ולה קורבוזיה לאור כתב עת שיציג וייצג את התנועה. בסופו של דבר פורסמו 28 כרכים מכובדים בגודלם ובכותבים שלקחו בו חלק לפני סגירתו. כתב העת נקרא L'Esprit Nouveau (הרוח החדשה (והגדיר את עצמו בכרך הראשון ככתב העת הראשון בעולם המוקדש לאסתטיקה של החיים. בגיליון ראשון זה חתמו ז'אנרה ואוזנפאן על מאמר הסיום בשמות העט: Le Corbusier-Saugnier. בכרך הרביעי, יצאה הצהרת הכוונות להקמת תנועה פוריסטית בטקסט שנקרא "פוריזם" (Le Purisme)[7] על פי החזון הפוריסטי, מטרתה של האמנות לשים את הצופה בה במצב בעל איכות מתמטית כלומר, במצב של תחושת סדר עילאי. את הסדר המתמטי הזה ניתן להשיג רק באמצעים אוניברסליים, כלומר אלמנטריים, טבעיים ועל זמניים. הפוריסטים ביקשו למצוא את הסימבוליקה והאור בפריטים יומיומיים ולהעלות אותם לדרגת ייצוג של הכללי ולפיכך נכון בעולם, המחקה את הטבע עצמו. הדרך להגיע לכך היא על ידי סדר, תוכנית, היגיון (טבעי), והתפתחות טכנולוגית. התפיסה תאמה את הצורך והשאיפה לבנייה מחודשת לאחר תלאות ותובנות המלחמה בכל התחומים והשדות, כל זאת על ידי התבססות על היגיון ואידיאליזם; על הערצה לישן כמו גם התקדמות אל עבר החדש שמסייעת להצדקת המהפכני על ידי שימוש במוכר. נטייה זו התבטאה, למשל, בהערצה למהנדסים שבעידן המודרני/התעשייתי/הממוכן מייצגים לא רק את השימושיות של היצירה אלא את התוכנית האמתית, המביעה ומביאה הרמוניה, בהיותה תואמת לחוקי הטבע שהרי ההיגיון הוא כלי אנושי אלמנטרי של שליטה והוא שיוביל לגילויים ותגליות חדשות . כל זאת כתגובה לערעור מן היסוד לו הביאה מלחמת העולם הראשונה.
"לקראת ארכיטקטורה" (Vers une Architecture)[8][עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר "לקראת ארכיטקטורה" יצא לאור ב-1923 והיה מורכב ברובו ממאמרים בכתב העת הפוריסטי שיצא ב-28 כרכים, L'Esprit Nouveau (הרוח החדשה). המוטו שפתח את התפיסה המתוכננת על פי כתב העת והתנועה בגיליון הראשון, אוקטובר, 1920, וחוזר מספר פעמים בספר היה "יש רוח חדשה: זוהי רוח של בנייה ושל סינתזה שמונחית על ידי תפיסה בהירה"[9]. הסינתזה לתפיסתו של לה קורבוזיה היא בעצם אחדות ואחידות רעיונית בסיסית כמו בפרתנון הנערץ עליו ועל אוזנפאן מבראשית, שם "מכל קצוות האופק, המחשבה היא אחדותית"[9] (166) העקרונות היצירתיים נותרים בעינם בכל תחומי האמנות ורק החומרים או הפונקציות משתנים. הרוח החדשה עליה הוא מדבר שוב אינה מתכוונת להשלכת העבר ומסורותיו אלא שחזור ואחזור העקרונות האותנטיים, ה'נכונים' של האמנות המבוססים על סדר, היגיון, ראשוניות, צורות ונפחים תחת האור.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ עמודים 369–386
- ^ J. R. W. Curtis, Le Corbusier: Ideas and Forms, Phaidon, 1986, עמ' 23
- ^ Art in Theory (עמ' 223-225)
- ^ לה קורבוזיה, תרגום: עידו בסוק, לקראת ארכיטקטורה, בבל, 1998 (במקור 1923), עמ' 114
- ^ Eliel, c. (ע), L'Esprit Nouveau: Purism in Paris: 1918-1925, Los Angeles County Museum of Art, 2001, עמ' 132-167
- ^ Eliel, C., LÉsprit Nouveau: Purism in Paris: 1918-1925, LA County Museum of Art, 2001, עמ' 132
- ^ Artists on Art (עמ' 58-73)
- ^ לה קורבוזיה, תרגום: עידו בסוק, לקראת ארכיטקטורה, בבל, 1998 (1923)
- ^ 1 2 לה קורבוזייה, תרגום: עידו בסוק, לקראת ארכיטקטורה, 1998 (1923), עמ' 166
[[קטגוריה:אמנות]] [[קטגוריה:אדריכלות]] [[קטגוריה:אדריכלות מודרנית]] [[קטגוריה:צרפת]] [[קטגוריה:תנועות חברתיות]] [[קטגוריה:קוביזם]] [[קטגוריה:אסכולות באמנות]] [[קטגוריה:ציור מודרניסטי]] [[קטגוריה:פיסול]] [[קטגוריה:בנייה]] [[קטגוריה:כתבי עת]]