משתמשת:Faten/ח'אלדה אדיב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: תרגום מכונה, דורש גם עריכה רבה לפי כללי העריכה בוויקיפדיה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ח'אלדה אדיב

[דרושה הבהרה]

ח'אלדה אדיב אדיורטורקית: Halide-edip-adivar; נולדה בשנת 1884, קונסטנטינופול - מתה ב-9 בינואר 1964) סופרת פוליטיקאית, אקדמאית ועסקה בהוראה בתוך המדינה. התפרסמה בכינוי (רב"ט ח'אלדה). והיא נחשבת בראש הפירמידה התרבותית הטורקית, הסופרת ח'אלדה מיומנת והטיפה חכמה ועקרונות ותפיסת עולם שהצליחה לחלחל לתודעה של העם הטורקי באיסטנבול, דבר שגרם לאימון העם בשייכות למולדת והתנגדותו לפלישה למדינתם, וכל זה דרך הנאום המפורסם שלה שנאמה בשנת 1919. כמו כן תרמה רבות לצד מוסטפא כמאל במלחמת העצמאות הטורקית. ח'אלדה אדיב על אף שהיא אזרחית היא נחשבה לגיבורת מלחמה וזכתה בדרגה צבאית. במהלך המלחמה, השתתפה בהקמתה של סוכנות אנטוליה, וגם הייתה בעלת היוזמה להקמת ופיתוח מקצוע העיתונות. ח'אלדה אדיב גם התחילה לכתוב את ההכרזה השנייה של המלוכה החוקתית. היא נחשבת לאחת מהסופרות שהפיקו מגוון של עבודות של ספרות טורקית בתקופות של הרפובליקה והמונרכיה, שבהן היא כתבה 21 רומנים וארבעה סיפורים ושתי יצירות של מחזאים והרבה יצירות ביקורתיות. אחת היצירות המפורסמות ביותר היא הרומן "הליצן ובתו". השקיעה זמן רב ביצירות שלה כדי לחנך ולעודד את הנשים ולמנף את מעמד האישה בצורה מיוחדת בחברה. באמצעות היצירות שלה וההגנה על הזכויות של הנשים. וצוטטו הרבה סרטים וסדרות טלוויזיה רבים מהיצירות שלה. ובמהלך ארבע עשרה השנים שחייה מחוץ לטורקיה, מאז 1926 היא הייתה הסופרת הטורקית המפורסמת ביותר במדינות זרות, הודות לכנסים והצגות ליצירותיה הרבים בשפה האנגלית. ח'אלדה אדיב הייתה פרופסור לספרות באוניברסיטת איסטנבול וראש המחלקה לפילולוגיה אנגלית, והייתה פוליטיקאית בפרלמנט, אשר נוסד בשנת 1950 ובת זוגו של השר עדנאן אדיור שר הבריאות בממשלת הפרלמנט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא נולדה בבשיקטאש (Beşiktaş) באיסטנבול בשנת 1884. אביה, מחמד אדיב (מחמד אדיב ביק) והיה שרו של הסולטאן עבד אל חמיד השני ומנהל האזורים "ליואנינא" ו"בורסת אלריג'א"[1]. אמה, פאטמה ביריוויון, נפטרה כשהייתה ח'אלדה בגיל צעיר.

השלימה את הלימודים הבסיסית שלה בבית באמצעות שיעורים פרטיים. ולאחר תקופה קצרה שהייתה במכללת רוברט כשנעלבה ונפגעה לאחר הצו שהוציא הסולטאן שאוסר על תלמידים מוסלמים ללמוד בבתי ספר של נוצרים ושוב החלה את השיעורים הפרטיים בביתה. והוציאה לאור את ספרה שתרגמה אותו בזמן שלמדה השפה האנגלית בשנת 1897, ספר זה הוא יצירה בשם "אמא" לסופר האמריקאי ג'ייקוב אבוט מחבר ספרי הילדים האמריקאיים. כתוצאה מתרגום זה זכתה בעיטור מהסולטאן עבד אלחמיד השני בשנת 1899, ולאחר מכן, ח'אלדה התחילה ללמוד במכללה את השפה האנגלית והשפה הצרפתית. היא הייתה האישה המוסלמית הראשונה שזכתה בתעודה ממכללת רוברט[2]

נשואיה הראשונים ובני משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת סיום הלימודים שלה, התחתנה עם מורה מתמטיקה אינטליגנטי, בעלה היה מבלה את רוב הזמן שלו במצפה האסטרונומי בהיותו מנהל המכון, חייו היו מאוד משעממים [3]. בשנים הראשונות לנישואיה עזרה לבעלה בכתיבת העבודה בשם "מילון למתמטיקה". ותרגמה סיפורים רבים לטורקית כמו מדעני הספורט הבריטים המפורסמים. ותרגמה הרבה מספריו של שרלוק הולמס. והתעניינה רבות בכתיבתו של הסופר הצרפתי אמיל זולאן. בעקבות כך, היא הפנתה את מירב תשומת לבה לשייקספיר. ותרגמה את עבודתו בשם "המלט". ובשנת 1903 נולד בנה הבכור שנקרא "אית אללה" ולאחר שש עשרה חודשים ילדה את הילד השניושמו היה "חסן חכמת אללה תוגו" על שמו של מפקד הכוחות היפנים אדמיראל תוגו, אשר שמחה בניצחון יפן על רוסיה הנחשבת לחלק מהתרבות המערבית במלחמת יפן-רוסיה אשר התרחשה בשנת 1905[4]

הכתיבה הספרותית של ח'אלדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההודעה של המונרכיה החוקתית בפעם השנייה היוותה נקודת מפנה בחייה של ח'אלדה אדיב בשנת 1908. התחילה לכתוב מאמרים בעיתונות על זכויותיהן של נשים בשנת 1908. המאמר הראשון שפורסם על שמה בעיתון "התנין" היוצא לאור על ידי "תופיק פקרת". ובהתחלה, הייתה חותמת בכינוי ח'אלדה סאלח מכוון שסאלח הוא שמו של בעלה. המאמרים שלה משכו את תשומת הלב של פאתי המחוזות של האימפריה העות'מאנית. במהלך המהומות ב-31 במרץ, הגיעה למצרים עם הילדים שלה מחשש לגורלה. ומשם עברה לבריטניה שם התארחה בביתו של העיתונאית הבריטית איזבלה פריי, שהכירה אותה הודות למאמריה על זכויות נשים. בתקופת שהותה בבריטניה היא המשיכה להיאבק למען שוויון בין גברים ונשים, והייתה מגיעה כעדה בדיונים ידידותיים ולהחלפת דעות עם הוגי דעות כמו ברטרנד ראסל[5].

חזרה לאיסטנבול בשנת 1909, והחלה להוציא לאור מאמרים ספרותיים לצד המאמרים בעלי התוכן הפוליטי כתבה גם על רומנים כמו "האיולה ואמא של רובכא". באותה עת, קבלה תפקיד מפקחת בבתי ספר יסודי משימה בבתי ספר ללימוד בנות, היה לרומן המפורסם שלה אותו כתבה בשם "המכולת המלאה זבובים" חשיבות רבה בגלל שהכירה בחשיבות עבודות אלה, וכי הכירה את השכונות הישנות באיסטנבול.

בשנת 1910 התגרשה מבעלה סאלח דקי בגלל רצונו להתחתן עם אישה אחרת. בעקבות כך היא החלה להשתמש במאמריה בשם ח'אלדה אדיב, ולא ח'אלדה סאלח. ובאותה שנה הרומן "התלמיד סאפיה" יצא לאור. רומן זה מספר את ספורה של אישה שעזבה את בעלה וחיה עם גבר אחר שאהבה. יצירה זו נחשבת לעבודה אנדרוגינוס. ובמהלך התקופה שבה הרומן יצא לאור היא נתקלה בהרבה ביקורות. ח'אלדה אדיב נסעה שוב לבריטניה בשנת 1911 ובילתה תקופה קצרה שם. ועם חזרתה לטורקיה, מלחמת הבלקן החלה.

שנות מלחמת הבלקאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת הבלקאן היה לנשים תפקידי מפתח בחברה. באותן שנים הייתה הסופרת ח'אלדה אדיב מבין הנשים שייסדו את אגודת שדרוג הנשים, ועבדה בפעולות הצלה, והתחילה בכתיבת ספר על חינוך בגלל היותה מורה באותה עת. וכתבה ספר בשם הלימודים והתרבות בהתבסס על המקור הנקרא "יסודות פסיכולוגיים של חינוך" להרמן הארל הורן, הפילוסוף והמורה האמריקאי. באותו זמן, היא פגשה סופרים דוגמת דיאא קוק אלב, ויוסף אקג'ורו, אחמד אג'א אוג'לו, וחמד אלהה סובחי באגודה לתרבות. ח'אלדה אדיב האמינה ברעיונות שלהם בגלל ידידותם וכתבה את עבודתה בשם "תוראן החדש" והייתה מושפעת מן הרעיונות שלהם. בשנת 1911, והוציאה לאור את הרומנים שלה שנקראו "חורבן בית המקדש" ו"האנדאן".

שנות מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהסתיימה מלחמת הבלקן בשנת 1913 התפטרה ח'אלדה אדיב ממקצוע ההוראה, ומונתה לתפקיד המפקחת הכללית לבתי הספר של בנות. וזה היה באותה תקופה שהתחלה מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1916 נסעה ללבנון ולסוריה לפי הזמנתו של ג'מאל באשא כדי לפתוח בתי ספר חדשים. ובאותה שנה יצא לאור הספר שלה בשם "העבודה האחרונה" אשר נחשב לרומן רומנטי. הצליחה לפתוח שתי בתי ספר לבנות ובית יתומים במדינות ערב. במהלך נוכחותה שם נישאה לרופא משפחה בשם עדנאן אדיואר בבורסה. כשהייתה בלבנון פרסמה טקסט מילולי של האופרה משלושה פרקים בשם "רועאת קינאן" ו"מנגינת העבודה" ו"הידיים של סברא". הנושא של עבודה זו סב סביב יוסף ואחייו. למרות שהיה מלחמה באותן שנים, לעומת זאת, התלמידים היתומים שיחקו שלוש עשר פעמים את הסיפור. חזרה ח'אלדה לאיסטנבול ב-13 למרס 1918 בשל יציאת צבא טורקיה מסוריה ומלבנון. ובספר "הבית בעל האשכול הסגול" קיים פרק מסיפור חייה.

שנים של מאבק לאומי והתזה של המנדט האמריקאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחזרה לטורקיה התחילה ח'אלדה אדיב ללמד הספרות המערבית באוניברסיטת איסטנבול. עבדה בעמותה|עמותות תרבותיות טורקיות בהשראת התנועה העממית ברוסיה[6]. ועמדה בראש עמותת הכפריים אשר יסדו אותה קבוצה קטנה מהעמותה התרבותית הטורקית על מנת להעביר את התרבות לאנטוליה. ולאחר כיבוש איזמיר הפך המאבק הלאומי והוא העבודה החשובה ביותר אצלה ושיחקה תפקיד חשוב בהברחת נשק לאנטוליה לאחר כניסתו דרך הארגון החשאי בשם כוחות הביטחון. הייתה העורכת הראשית של המגזינים שיצאו לאור על ידי מחמד זקריא בעל טור בעיתון הטיימס, ואשתו גברת צבחיה. רוב התומכים האינטלקטואלים של המאבק הלאומי היו נוטים לרעיון של שיתוף פעולה עם ארצות הברית נגד הפולשים. ח'אלדה הייתה מבין המייסדים של האגודה לעקרונות וילסון בתאריך 12 בינואר 1919 עם אינטלקטואלים כמו ח'אלד רפיק, אחמד אמין ויונס נאדי אשר נוטים מאוד לרעיון זה. ולאחר חודשים בוטלה האסיפה. הגברת ח'אלדה כתבה ב-10 באוגוסט 1919 הנאום למנהיג המאבק הלאומי מוסטפא כמאל אשר ממשיך להגדיר את התזה של המנדט האמריקאי לוועידת סיפאס. עם זאת, תזה זו תידון בכנס לתקופה ארוכה ולאחר מכן נידחת. הואשמה ח'אלדה אדיב כנציגה וגם כבוגדת וזה בגלל הנאום[7] שגילה את מקומו בטקסט המלא הניאום של מוסטפא כמאל בעבודתה בשם "נאום". לאחר שנים, לאחר שחזרה ח'אלדה אדיב לטורקיה אמרה "היה מוסטפא כמאל באשא בזכות ובצדק" בראיון שלה לעיתונות [8]

צעדות איסטנבול ועונש מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורגנו צעדות מחאה שוב ושוב באיסטנבול בגלל הכיבוש של יוון לאיזמיר ב-15 מאי 1919. ח'אלדה אדיב הייתה הוגת דעות והדוברת הראשונה, שיצאה על הבמה בראש קהל מוביל "אלפאתח"[9], שהיה הקהל הראשון באוויר הצח ואשר ייסד איחוד הנשים המודרניות ב-19 במאי 1919, והיה גם דובר למטיפות. הצטרף קהל אוסקודאר ב- 20 במאי לקהל קאדיקוי ב- 22 במאי. ולאחר מכן הצטרף קהל סולטאן אחמד אשר הפך להיות הגיבור של ח'אלדה אדיב. כאשר המשפט שאמר אותו "העם ידידינו והממשלה האויב שלנו" בהצהרה שאמר אותה ללא כתיבה או הכנה מוקדמת הפכה להיות אמירה מפורסמת ונפוצה. בריטניה כבשה את איסטנבול ב-16 במרץ 1920. הסופרת ח'אלדה אדיב ובעלה ד"ר עדנאן היה בין האנשים הראשונים שהוציאו אותם לגזר דין מוות. וששה אנשים שנידונו למוות בהחלטה שניתנה על ידי הסולטן ב-24 במאי 1919: מוסטפא כמאל מתאר קארה, פואד עלי באשא, אחמד רוסתם, ד"ר עדנאן וח'אלדה אדיב. [10]

המאבק באנטוליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ח'אלדה אדיב נשארה באיסטנבול עם בעלה לפני גזירת דינם למוות והשתתפה במאבק הלאומי באנקרה. ח'אלדה השאירה את ילדיה בפנימייה באיסטנבול ועלתה עם בעלה עדנאן ביום 19 במרץ,20.לאנקרה ולאחר שהגיעו לג'איפה שנפגשו עמו והלכו לאנקרה. הגיעו לאנקרה ב-2 באפריל 1920. ח'אלדה אדיב קבלה תפקיד בהנהגה הציבורית אשר יושבת בקאלאבא באנקרה. ובזמן שהיא הלכה לאנקרה הסכים מוסטפא כמאל אתאטורק, על הקמת סוכנות ידיעות בשם הסוכנות אנטוליה גם סיכמו עם יונס נאדי בק בתחנת "אקחיסאר", ולאחר מכן החלה לעבוד בסוכנות. היא עבדה ככתבת וסופרת ומנהלת הסוכנות. העבודות שמנהלת אותם ח'אלדה אדיב, היו אוסף של התקשרויות וחדשות הנאספים באמצעות טלגרף, במקומות שיש להם מידע על המאבק הלאומי, עקבה אחרי העיתונות המערבית ולתקשר עם עיתונאים מערביים, מתן ראיונות למוסטפא כמאל עם עיתונאים זרים, ולתרגם ראיונות אלו, לעזור לעיתון הריבונות הלאומית שהונפק על ידי יונס נאדי בק, ולשתף פעולה עם עורכים אחרים למוסטפא כמאל. ח'אלדה אדיב הייתה ראש הסהר האדום באנקרה בשנת1921. באותה שנה בחודש יוני לקחה גם האחריות לנהל את הסהר האדום ב"באסקישהר". בחודש אוגוסט הודיעה למוסטפא כמאל באמצעות הטלגרף על רצונה להצטרף לצבא, ומונתה לתפקיד בפיקוד של החזית. ובמהלך קרב סקריה הייתה אחראית בוועדה לבדיקת התלונות בעקבות הנזק שנגרם על ידי היוונים לאנשים, וזה באמצעות הדיווחים שהתקבלו מהאנשים והמחקרים שבוצעו. זוהי העיר שעברה במלחמה הרבה אירועים הקשורים למלחמת העצמאות ואשר באו לידי ביטוי בתיאור מציאותי ברומנים בשם "זיכרונות מבדיקת טורקיה בירי" בשנת 1922, ואת "החולצה של להבה" משנת 1922, ו"כאב לב" בשנת 1924 ו"בן זינו".במהלך המלחמה לקחה אדיבה ח'אלד עבודה במרכז מטה המאבק, ולאחר קרב "דומלובונאר" הלכה לאזמיר עם הצבא. במהלך נסיעתה לאיזמיר הועלתה לדרגת סמל ראשון, וקיבלה את מדליית העצמאות בגלל התועלת של במלחמה. [11]

אחרי מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום מלחמת העצמאות בניצחון הצבא הטורקי חזרה אדיבה לאנקרה. הלכה לאיסטנבול עם בעלה כאשר קבלה תפקיד בפרקליטות ובמשרד החוץ. בעבודתה הנקראת "זיכרונות בדיקת טורקיה בירי" חלק מזיכרונותיה. לאחר ההכרזה על הרפובליקה כתבה ח'אלדה אדיב בעיתונים כמו הערב, אלתאימז ואלאקדאם. ובאותה תקופה התרחשו התנגדויות פוליטיות ואינטלקטואליים עם מפלגת העם הרפובליקנית ומוסטפא כמאל אטאטורק. נסוגה מהשלטון בגלל ההשתתפות בעלה עדנאן אדיור בהקמת המפלגה הרפובליקנית הפרוגרסיבית. כאשר נסגרה המפלגה הרפובליקנית המתקדמת והחלה תקופת המפלגה האחת (אימוץ חד-מפלגתי) בהתבסס על הסכם הרגיעה. נאלצה לעזוב את טורקיה עם בעלה עדנאן אדיור לבריטניה. חייה מחוץ לטורקיה למשך 14 שנים עד שנת 1939. בילו ארבע שנים בבריטניה ועשר שנים בצרפת. אדיבה ח'אלד נתנה הרצאות רבות בהרבה מקומות על מנת להציג את התרבות הטורקית על דעת הקהל העולמי כפי שהמשיכה לכתוב ספרים בתקופה שבה חיו מחוץ למולדתם. והייתה מאחת הדוברות באוניברסיטאות כגון קיימברידג' ואוקספורד בבריטניה ובסורבון בצרפת. קבלה הזמנה לארצות הברית פעמיים ולהודו פעם אחת.

בשנת 1928 משכה את תשומת הלב באופן דרמטי כאישה הראשונה העומדת בראש ועידת השולחן העגול במכון הפוליטיקה "בויליאמז" בביקור הראשון שלה בארצות הברית. והייתה לה ההזדמנות בפעם הראשונה בביקור זה לראות הבנים שלה שחיו בארצות הברית 9 שנים מאז הפרידה שלה מהם, לאחר שהצטרפה למאבק הלאומי באנטוליה. בשנת 1932 ביקרה שוב בארצות הברית לאור הזמנה שקבלה מברנרד קולג' באוניברסיטת קולומביה, וטיילה בכל רחבי הארץ נוכח הכנסים הרבים, כמו בביקורה הראשון. ונתנה הרצאות באוניברסיטת ייל, ואלינוי ומישיגן. כתוצאה מכנסים אלו הציעה עבודתה בשם "ראיית טורקיה למערב".[12] ובשנת 1935, כאשר זומנה להודו על מנת להשתתף בקמפיין להקמתה של האוניברסיטה האסלאמית בגאמא מיליא, לימדה בדלהי, כלכותא, בינאריס, חידר אבאד, אליג'נר, לאהור ופישאור. כונסו כולם בספר. בנוסף, כתבה ספר על דעתה כלפי הודו. ובשנת 1936, פרסמה את עבודתה המפורסמת ביותר והנחשבת לגרסת המקור של "המכולת המלאה בזבובים", והיא "הבת של הליצן" בשפה האנגלית. ובאותה שנה פרסמה את הרומן בעיתון החדשות בשפה הטורקית. ובשנת 1943 זכתה עבודה זו על פרס המפלגה העממית הקהילתית. והרומן הזה המפורסם והפופולארי בטורקיה.

בשנת 1939 חזרה לאיסטנבול ובשנת 1940 לקחה על עצמה משימת הקמת תורת המשפטנות של השפה האנגלית באוניברסיטה של איסטנבול. והייתה המנהלת התמנתה לנשיאה לתקופה של 10 שנים. ולהרצאות שנתנה על שקספיר הייתה תהודה גדולה. בשנת 1950, נכנסה לפרלמנט כנציגת איזמיר על מעגל המפלגה הדמוקרטית. היא עבדה גם כפרלמנטרית עצמאית. ב-5 בינואר 1954, עזבה את המשרה הזאת באמצעות פרסומה מאמר בעיתון הרפובליקה בכותרת פרידה פוליטית. ועבדה שוב באוניברסיטה, בשנת 1955, הושפעה מאובדן בעלה עדנאן ביק.

ב-9 בינואר 1964, נפטרה ח'אלדה אדיב אדיואר באיסטנבול בגלל אי ספיקת כליות, וכך בגיל 80. ונקברה בבית הקברות מרכז אפנדי.[13]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Serdar Suvari, Halide Edip Adıvar,Eritarihi:02.09.2011
  2. ^ .http://www.absoluteastronomy.com/topics/Halide_Edip_Adiv
  3. ^ http://www.bolbilgi.com/halide-edip-adivar-t93009.html
  4. ^ http://www.absoluteastronomy.com/topics/Halide_Edip_Adivar
  5. ^ http://www.serdarsabri.com/2008/12/japon-rus-sava-1904-05.html
  6. ^ Bir Amerikan Mandacısı: Halide Edip Adıvar, Kurtuluş Cephesi, Sayı 73, Mayıs-Haziran 2003
  7. ^ http://portal.robcol.k12.tr/Default.aspx?pgID=137
  8. ^ Cumhuriyet, Turgut Özakman'ın kaleminden 'Mustafa' 9, 29 Aralık 2008
  9. ^ Kemal Atatürk, Nutuk (1919 - 1927), Bugünkü dille yayına hazırlayan:Zeynep Korkmaz
  10. ^ http://www.edebiyatekibi.com/index.php?option=com_content&task=view&id=123&Itemid=29
  11. ^ Derindusunce.org, 08 Eylül 2008, Tuncay Yılmazer, Bir Milliyetçinin Otobiyografisi - Mor salkimli Ev
  12. ^ Bir Amerikan Mandacısı: Halide Edip Adıvar, Kurtuluş Cephesi, Sayı 73, Mayıs-Haziran 2003
  13. ^ http://www.radikal.com.tr/haber.php?haberno=217135