משתמשת:Hanmir53/תרבות פופולרית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

המונח 'תרבות פופולרית' כולל שלל פעילות תרבותית ואמנותית בחברה המודרנית, כגון קולנוע, טלוויזיה, מוזיקה פופולרית, מסעות פרסום, עיתונות, אופנה, ספרות פופולרית וספורט תחרותי ועוד. התרבות הפופולרית מתייחסת לפעילויות אלה ואחרות כפי שהן מתבטאות באירועים ובמוצרים, אך גם בייצוגיהם באמצעי התקשורת השונים. למעשה אפשר לומר שהתרבות הפופולרית כוללת את רוב המוצרים והאמנויות של התרבות העכשווית, מלבד מה שמכונה "התרבויות העיליות" או "אמנות יפה". מונח זה החל לשמש את חוקרים בתחום לימודי התרבות במהלך העשורים האחרונים של המאה ה-20 כדי לציין את כלל התכנים והצורות התרבותיות שהתפתחו במאות ה-19 וה-20 בתחומי המדיה והתעשיות התרבותיות.[1]

ניתן לייחס את תחילת היווצרותה של התרבות הפופולרית במשמעותה הנוכחית לשינוי התרבותי העמוק שהתרחש בקרב המעמדות השכירים והעירוניים בארצות המערב עם הופעתם של מוצרים וטכנולוגיות של התעשיות התרבותיות בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20. שנוי זה הצמיח שתי הגדרות שהיו מקובלות למונח תרבות פופולרית - הראשונה מזהה את הפופולרי עם מסחריות ותפוצה רחבה, והשנייה מכלילה בתרבות פופולרית את הפעילויות התרבותיות שה"עם" עושה, בהנגדה לפעילויות תרבותיו של האליטות - התרבות הגבוהה. גישה אחרת רואה את היחס בין התרבות הפופולרית לתרבות הגבוהה כתהליך מתמיד שבו צורות תרבותיות מסוימות מקבלות העדפה ותמיכה מצד המערכת הארגונית והמוסדית, בעוד צורות אחרות מודרות ומונמכות. אולם מדובר בתהליך דינמי היוצר זרימה ותנועה של תכנים בין שתי הקטגוריות כתוצאה מיחסי כוח משתנים[2][1].

משמעות התרבות הפופולריות על פי גישות תאורטיות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרבות פופולרית כתרבות המון[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוויט מקדונלד((אנ')[3] רואה בתרבות הפופולרית מרחב תוכן בעל ערך נמוך, אשר בגלל תפוצתו הרבה מהווה איום על האמנות העילית ועל הישגיה. הוא העדיף את המונח תרבות ההמון על פני תרבות פופולרית, כדי להבחין אותה מיצירות מתחום האמנות הגבוהה שיכולות גם הן להיות בעלות תפוצה רחבה. מקדונלד מקשר את תרבות ההמון לשינוי במבנה החברתי בחברות המתועשות של העולם המודרני. מאפייניה של תרבות ההמון על פי מקדונלד הם וולגריות, קיטש, הומוגניות וסטנדרטיזציה, אל מול העידון, המקוריות, הגיוון והיצירתיות של האמנות הגבוהה.

גישתו זו של מקדונלד מאפיינת את תקופתו, אולם תהליכי הערעור על המוסכמות והצמיחה של תופעות תרבותיות חדשות שבאו לידי ביטוי בולט במהלך שנות הששים בעיקר בארצות הברית, אך גם במערב אירופה החלישו עמדות שמרניות אלו. בשלב זה המונח תרבות פופולרית החליף את המונח תרבות ההמון, כדי להתרחק מהקונוטציה השלילית שנלוותה אל תכניו ואל ההשפעות החברתיות והתרבותיות שיוחסו להם בתודעה הציבורית ובעולם המחקר, וכדי לשמור על נייטרליות שתאפשר חקירה שאינה משוחדת של התחום. יחד עם זאת העמדות האליטיסטיות המשיכו להתקיים גם הן במחקר ובדעת הקהל[1][4].

יש הרבה מן המשותף בין גישתו של מקדונלד לגישתם של מקס הורקהיימר ותיאודור אדורנו כפי שמבוטאת במאמרם משנת 1947 "תעשיית תרבות: נאורות כהונאת המונים".[5]

תרבות פופולרית כאמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעומת הגישה השמרנית הרואה את תכני התרבות הפופולרית כנחותים, ריצ'רד שוסטרמן(אנ')[6] מייצג את הגישה לפיה כל תכונותיה של האמנות ה"אמיתית" מתקיימות גם בתרבות הפופולרית, וקורא לבחינה מחודשת של עמדות תיאורטיות וציבוריות ביחס אליה. ואמנם בעשורים האחרונים של המאה ה-20 חלקים רבים של התרבות הפופולרית זכו ללגיטימציה ולהכרה, הן מבחינה אמנותית והן כמושא למחקר.

תרבות פופולרית כתרבות צריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרבות הצריכה, כפי שהתפתחה במהלך המאה ה-20, יצרה מערכת חברתית וכלכלית המעודדת צריכה של מוצרים ושירותים כערך מרכזי. החיים בחברה המודרנית נעשו מזוהים עם בניית סגנון חיים המבוסס על התחדשות תמידית, תוך הבטחה שזו הדרך לאיכות חיים טובה יותר. התרבות הפופולרית מספקת תכנים, דימויים ומשמעויות המניעים את קיומה של תרבות הצריכה - בפרסום, בסרטי קולנוע ותכניות טלוויזיה, בדיווחים על חיי ידוענים ועוד[7].

תחומי מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיסוק המחקרי בתכניה השונים של התרבות הפופולרית נעשה מתוך נקודות מבט וגישות תאורטיות שונות ובאמצעות שיטות מחקר שונות. לדוגמא[1]:

  • חקירת השאלה מדוע תוצרי התרבות הפופולרית נתפסים כנחותים ביחס לאמנויות היפות.
  • משמעותם האידאולוגית והחברתית של תוצרי התרבות הפופולרית מנקודת מבט מרקסיסטית.
  • ניתוחי תוכן סמיוטיים של תוצרים תרבותיים.
  • חקירת המסגרות הארגוניות והמוסדיות שבן התרבות הפופולרית מתקיימת.
  • דפוסי הצריכה של התרבות הפופולרית ומשמעותם.
  • הקשר בין התרבות הפופולרית לתנועות חברתיות ופוליטיות.
  • תרבות פופולרית ותהליכי גלובליזציה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בורדייה, פייר. 2005[1984]. "המטפורמוזה של הטעם", עמ' 155-164; "אופנה עילית ותרבות עילית", עמ' 183-192, בתוך: שאלות בסוציולוגיה. רסלינג, תל אביב.
  • רגב, מוטי. 1997. "רהוט או עילג: מיומנות ארגונית ובולטות תרבותית בתעשיית המוסיקה בישראל", תיאוריה וביקורת, 10: 115-132.
  • רגב מוטי. 2003. "יחודיות תרבותית וקישוריות במודרניות המאוחרת: המקרה של מוסיקה פופולרית". תיאוריה וביקורת 23: 115-140.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 דפנה הירש ומוטי רגב, תרבות פופולרית - מדריך למידה, האוניברסיטה הפתוחה, 2012
  2. ^ Hall, Stuart. 1981. "Notes on Deconstructing 'The Popular'", pp. 227-240, in: Raphael, Samuel (ed.), People's History and Socialist Theory. Routledge, London.
  3. ^ Macdonald, Dwight. 1957. "A Theory of Mass Culture", pp. 59-73, in: B. Rosenberg and D.M. wHITE (eds.), Mass Culture: The Popular Arts in America. New York: The Free Press
  4. ^ לדוגמא: בלום, אלן. 1990[1987]. דלדולה של הרוח באמריקה. תל אביב: הוצאת עם עובד.
  5. ^ אדורנו, ת"ו והורקהיימר, מ' [1947] 1993: "תעשיית תרבות: נאורות כהונאת המונים", בתוך: ת"ו אדורנו ומ' הורקהיימר, אסכולת פרנקפורט: מבחר, תל אביב: ספרית פועלים, עמ' 198-158.
  6. ^ Shusterman, Richard. 1992. "Form and Funk: The Aesthetic Challenge of Popular Art", pp. 290-297, in: Pragmatist Aesthetics: Living Beauty, Rethinking Art. Blackwell, Cambridge, MA.
  7. ^ Featherstone, Mike. 2007[1991]. "Theories of Consumer Culture", pp. 13-28, in: Consumer Culture and Postmodernism. Sage, London.