משתמשת:Lucy Lane Data/Smallville

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף משתמשת:Lucy Lane Data/SV)
סמולוויל
Smallville
סוגה דרמה
פנטזיה,[1]
מדע בדיוני[2]
גיבורי על
יוצרים אלפרד גו
מיילס מילר
על פי דמויות מאת:
ג'רי סיגל
ג'ו שוסטר
שחקנים טום ולינג
אליסון מאק
אריקה דוראנס
קריסטין קרוק
מייקל רוזנבאום
ראו רשימה מלאה כאן
ארץ מקור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
שפות אנגלית
מספר עונות 10
מספר פרקים 218[3]
הפקה
מפיקים בפועל אלפרד גו
מיילס מילר
מייקל טולין
בריאן רובינס
ג'ו דבולה
קן הורטון
גרג בימן
ג'יימס מרשל
טוד סלווקין
דארן שווימר
קלי סודרס
בריאן ויין פטרסון
טום ולינג
חברת הפקה Tollin/Robbins Productions
DC Comics
האחים וורנר
Millar Gough Ink
אתר צילומים קולומביה הבריטית, קנדה
מוזיקה מארק שואו
לואיס פרב
שיר פתיחה מאת רמי זירו "Somebody Save Me"
אורך פרק כ-42 דקות
שידור
רשת שידור The WB ‏ (2001 - 2006)
The CW ‏(2006 - 2011)
תקופת שידור מקורית 16 באוקטובר 200113 במאי 2011

סמולווילאנגלית: Smallville) היא סדרת טלוויזיה אמריקאית שפותחה על ידי הכותבים והמפיקים אלפרד גו ומיילס מילר ומבוססת על הדמות סופרמן של חברת DC קומיקס שנוצרה על ידי ג'רי סיגל וג'ו שוסטר. פרק הפיילוט שודר לראשונה ב-16 באוקטובר 2001 ברשת The WB - שם הסדרה שודרה עד לעונתה החמישית. לאחר שהערוצים The WB ו-UPN התאחדו לערוץ The CW בסמוך לתחילת העונה השישית, עברו שידורי הסדרה לערוץ המאוחד. הסדרה הסתיימה ב-13 במאי 2011 לאחר עשר עונות ו-218 פרקים. זוהי הסדרה הבדיונית הארוכה ביותר שרצה אי פעם באמריקה הצפונית וסדרת הטלוויזיה מבוססת הקומיקס הארוכה ביותר בהיסטוריה.[2][4]

הסדרה עוקבת אחר הרפתקאותיו של קלארק קנט (טום ולינג) המתגורר בעיירה בדיונית בשם סמולוויל שבקנזס בשנים שלפני הפיכתו לסופרמן. בארבע העונות הראשונות מתוארים חייו של קנט בזמן לימודיו. לאחר העונה החמישית תיארה הסדרה את עבודתו במערכת העיתון "הדיילי פלאנט".

הסדרה זכתה להצלחה גדולה. פרק הפיילוט זכה ל-8.4 מיליון צופים,[5] בעוד פרק הסיום זכה ל-3.02 מיליון צופים,[6]; עונתה הראשונה של הסדרה זכתה לממוצע של 5.90 מיליון צופים,[7] בעוד העונה השנייה זכתה לממוצע של 6.30 מיליון צופים,[8] העונות השלישית עד השישית זכו למומצע של כ-4 מיליון צופים[9][10][11][12] בניגוד לעונות השביעית עד העשירית שזכו לממוצע של כ-3 מיליון צופים.[13][14][15][16]

סקירת הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונתה הראשונה של הסדרה עסקה בחיפושיו של קלארק קנט אחר מקורותיו והגילוי כי הגעתו לכדור הארץ קשורה למות הוריו ונערה בשם לאנה לאנג.[17] לאחר העונה הראשונה החלה הסדרה להתמקד בסיפורים המעובדים על פי קשתות סיפור בקומיקס שהשפיעו על הדמויות וחקרו שוב את מקורותיו של קלארק,[18] עיבודים מרכזיים לקשתות סיפור כללו את הסכסוך של לקס עם ליונל וגם את הגילוי כי קלארק הוא חלק ממורשת קריפטונית.[19] בעונות 4 - 7 מתרחשים מספר אירועים מרכזיים וחשובים: קלארק משיג מקריפטון שלוש אבנים בהוראת אביו ובונה את מבצר הבדידות שלו,[20][21] קלארק נלחם בברייניאק במטרה לשחרר את גנרל זוד,[22] קלארק יוצא למסע להשמיד פושעים שנמלטו מאזור הפנטום,[23] בת דודו הביולוגית של קלארק מגיעה לכדור הארץ[24] ולקס לות'ר מגלה כי קלארק הוא למעשה סופרמן.[25] בעונה השמינית מצטרף דייוויס בלום לצוות שחקני הסדרה כדומסדיי, דמות בשם טס מרסר מחליפה את דמותו של לקס לות'ר היוצא מן הסדרה וג'סטין הארטלי מצטרף לצוות שחקני הסדרה כאוליבר קווין/החץ הירוק.[26] העונה העשירית והאחרונה עוסקת בניסיונותיו של קלארק להתגבר על הספקות והפחדים שלו על מנת להפוך לגיבור שהוא אמור להיות.[27]

התייחסויות לסופרמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך הסדרה יש התייחסויות רמוזות לסופרמן ולעתידו של קלארק. כבר בפיילוט לאנה שואלת את קלארק "האם אתה אדם או אדם-על?" (Super man). באחד הפרקים קלואי קוראת לו "איש פלדה". בתחילת העונה הרביעית כשקל-אל עף לעבר המטוס של לקס, הטייס והמשנה ראו אותו במכ"ם והטייס שואל: "מה זה? ציפור? מטוס?". בהמשך העונה מספרו של קלארק בקבוצת הפוטבול היה 8, רמז לאות S שעל בטנו של סופרמן ודומה לאות הקריפטונייטית ל"אוויר", סמל משפחת אל.

הכוחות של קלארק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככל שקלארק נחשף יותר לשמש הצהובה כוחותיו גדלו.

  1. מהירות על וכח על
  2. חסינות: קלארק גילה את החסינות בגיל 14, כשהמכונית של לקס התנגשה בו במהירות תשעים קמ"ש.
  3. סיבולת: קלארק גילה אותה כשהיה חסר כוחות לפרק אחד והתעייף מהר.
  4. ראיית רנטגן: קלארק פיתח את ראיית הרנטגן בפרק הרביעי
  5. אש מהעיניים: כח שהתפתח ישירות מהשמש, בעקבות שרב שפקד את קנזס בתחילת העונה השנייה והגעת קלארק לבגרות מינית.
  6. קפיצת על: קלארק גילה את הכח כשקפץ מבניין ה"דיילי פלאנט" למגדל לות'ר במטרופוליס כדי להציל את אמו ואת ליונל מחוטפים בעונה השנייה.
  7. שמיעת על: קלארק פיתח אותה כשהתעוור זמנית בעונה השלישית.
  8. תעופה: אמנם קל-אל עף בפיילוט העונה הרביעית, אבל קלארק העצמאי בגופו עף רק בעונה העשירית.
  9. דיוק על: בעקבות משחק פוטבול בו קלארק נכשל לראשונה, הוא הבין שגם בלי שימוש בכוחותיו הפעילים הוא שונה מאחרים. כשהוא מחזיק קריפטונייט הוא גילה שהוא מחטיא זריקות, בניגוד לבלעדיו.
  10. החלמה מהירה- יותר מהירה כשקלארק חשוף ישירות לקרני שמש. גם כשקלארק היה כלוא בגוף של ליונל הגוסס הוא גרם לו להחלים ממחלת כבד סופנית.
  11. נשימת על, נשיפת כפור: החל מעונה שישית כתוצאה מצינון שחטף.
  12. נעורי נצח: רק רמזים על כך. מגדת עתידות ראתה חיזיון של קלארק ומסביבו קברים של כל חבריו, כשהוא באותו גיל. ג'ורדן, בעל חיזוי איזה מיתה תקרה לכל אדם, ראה שלקלארק לא מיועדת מיתה כלשהי. בקפיצה לעתיד קלארק ראה את עצמו נראה בדיוק כמו עכשיו.

קריפטונייט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונה הראשונה נקראו הגבישים "סלעי מטאור". לאחר שקלארק גילה שלכוכב שלו קוראים קריפטון, הוא נתן לסלעים את השם קריפטונייט. יש כמה קריפטונייטים ולכל אחד השפעה אחרת:

  • ירוק: רדיואקטיבי, מחליש קריפטוניים. גורם מוטציה לבני אנוש. רק עופרת עשויה לעצור את השפעתו.
  • אדום (עונות 2-4): משנה לעונד אותו את האישיות.
  • שחור (עונה רביעית): לרוב מלאכותי, אם כי פרופסור סוואן החזיק אחד טבעי בביתו. נוצר מהפצצת קריפטונייט ירוק בחום ומפצל אישיות של אדם.
  • כסוף (עונה חמישית): גורם לקריפטוני לפראנואידיות.
  • מתכתי (עונות 3, 5-6): פגיון שעשוי ממנו הורג קריפטוניים.
  • כחול (עונה שביעית): הופך קריפטוני לבן תמותה (בניגוד לירוק שמחליש אותו לגמרי)
  • זהוב (עונה עשירית): נוטל את כוחותיו של הקריפטוני לצמיתות.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמויות ראשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחור צעיר עם יכולות בלתי אנושיות המנסה למצוא את מקומו בחיים לאחר שהוא מגלה כי הוא חייזר מהכוכב קריפטון. לאחר שקלארק משלים עם העובדה שיש לו כוחות-על הוא משתמש בהם על מנת לעזור לאנשים שבסכנה ולהילחם בפשע. במהלך העונה הראשונה, אחת מבעיותיו המרכזיות היא חוסר היכולת לשתף אחרים בסוד שלו ורצונו לחיות חיים נורמליים. בתחילה, טום ולינג לא היה מעוניין לגלם את דמותו של קלארק אך לאחר שסוכנו שוכנע כי התפקיד לא יזיק לקריירה שלו קרא ולינג תסריט פרק הפיילוט והתעניין לבצע את האודישן,[28] כמה חודשים לאחר מכן לוהק ולינג לתפקיד.[29]. החל מהעונה התשיעית דמותו כונתה בפי ההמון "The blur", כלומר הלא-ברור וגם קיצור של blue-red, כחול-אדום, צבעי בגדיו שנראים מטושטש כשהוא ממהר.
אולטרה-מן: ביקום מקביל בו ליונל מצא את קלארק ולא הזוג קנט, קלארק לות'ר הוא רוצח חסר רחמים ומושחת שעוזר לאביו המאמץ לשלוט על אימפריית העושר שלו. הוא מכנה את עצמו כך, וסמלו הפוך משל ה"blur" עם האות U.
שכנתו הצעירה של קלארק ולאחר מכן גם בת זוגו. לאנה נותרה עם לב שבור בעקבות מות הוריה, וחשה רגשי אמפתיה לכולם. לאחר שהכירה את קלארק התאהבה בו והשניים נעשו לזוג התחתנה עם לקס בעונה השישית אבל עזבה אותו. קריסטין קרוק עזבה את צוות השחקנים של הסדרה בעונה השביעית,[30] וחזרה בהופעת אורח למשך חמישה פרקים בעונה השמינית.[31]
בנו של מיליארדר בשם ליונל לות'ר המגיע לעיר סמולוויל על מנת לתפעל את מפעל הדשנים של משפחתו ולאחר מכן הופך למנכ"ל החדש של "לקס-קורפ". לאחר שלקס דורס את קלארק דרך מעקה גשר לנהר וקלארק מציל אותו הופכים השניים לחברים טובים. כשקלארק מגלה בעונה הראשונה שלקס חוקר את התאונה תוך חדירה לפרטיותו הוא מתרגז, אבל כשלקס מגלה שקלארק בבית חולים (אחרי שאיבד את כוחותיו לכמה ימים בגלל ברק) הוא משתכנע ומפסיק לחקור לכאורה (קלארק אפילו הציע לו לצאת לחנית הבית חולים ולדרוס אותו שוב). אחרי כמה היתקלויות מוזרות עם קלארק הוא חוזר לחקור שוב, וכשקלארק מגלה (בעקבות רמז מליונל) הוא מפסיק את החברות ועוזב את כדור הארץ פגוע. בעונה הרביעית לקס מביא לו את כל המידע שאסף עליו ומבקש הזדמנות שנייה. בהמשך חברותם מתפוגגת והשניים אף נעשים לאויבים. מייקל רוזנבאום עזב את צוות השחקנים של הסדרה בעונה השביעית,[30][32] בפרק סיום הסדרה הופיע בתפקיד אורח.[33]
אחת מחבריו הטובים של קלארק, שמאוהבת בו בסתר ליבה.[34] עורכת עיתון בית הספר, וכפי שמשתמע מכך סקרנותה העיתונאית ורצונה לחשוף שחיתויות יוצר מתחים בינה לבין חבריה, במיוחד כשהיא חוקרת את עברו של קלארק.[35] מאק חשבה להיבחן לדמותה של לאנה לאנג, אך לבסוף נבחנה פעמיים עבור דמותה של קלואי. הדמות נוצרה במיוחד בשביל הסדרה, ולפני שמאק הצטרפה לצוות השחקנים התכוונו לתת לה רקע אתני. מאז, דמותה הצטרפה לחוברות הקומיקס.
מחבריו הטובים ביותר של קלארק ומהראשונים שיודע על כוחותיו.[36] פיט מאוהב בקלואי, נערה בבית ספרו.[37] בקומיקס המקורי פיט הוא לבן אך בסדרה בחרו היוצרים להפוך אותו לאפרו-אמריקני. חזר בעונה השביעית לפרק אחד כאורח.

דמויות משנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמו המאמצת של קלארק. מרתה עוזרת לקלארק לחקור את כוחותיו ונותנת לו עצות כיצד להשתמש בהם עוזבת בסיום העונה ה-6 לאחר שנבחרה לסנאט במקום ג'ונתן שנפטר.
אביו המאמץ של קלארק. ג'ונתן עוזר לקלארק להבין את כוחותיו ולשמור עליהם בסוד, בעונה ה-5 נפטר מהתקף לב כתוצאה מכעס על ליונל לות'ר שמנסה לסחוט אותו.
  • וויטני פורדמן (עונה ראשונה)
קוורטבק של קבוצת הפוטבול של בית הספר וחבר של לאנה. התגייס בסוף העונה לחיל הנחתים ונהרג באסיה. חזר לפרק אחד של פלשבק בתחילת העונה הרביעית.
מאוהב בלאנה בצורה אובססיבית. עקב אחריה לעיר סמולוויל מצרפת. כאשר הגיע לבית הספר מונה לתפקיד עוזר מאמן נבחרת הפוטבול,[38] פוטר מתפקידו לאחר שמערכת היחסים שלו עם לאנה יצאה לאור.[39] נהרג במטר המטאורים השני.
בת דודתה של קלואי המגיעה לעיר סמולוויל על מנת לחקור את מותה לכאורה, בעונה התשיעית מתחילה להתאהב בקלארק והם מתחילים לפתח זוגיות. בפרק הסיום של הסדרה הם מתחתנים[40]
החבר של קלואי, עובד בדיילי פלאנט. דמותו של אולסן הופיעה בתפקיד אורח בעונה השישית אך בעונה השביעית הפכה לחלק מצוות השחקנים הקבוע של הסדרה, בסוף העונה השמינית נרצח על ידי דייויס בלום שכועס על העובדה שקלואי מעדיפה אות גי'מי על פניו. בהלוויה של גי'מי מופיע אחיו הצעיר שמקבל מקלואי את המצלמה שלו אותו הילד זהו ג'ימי אולסון ה"אמיתי" שמופיע בסצנת סיום הסדרה.
בת דודתו הביולוגית של קלארק מכוכב קריפטון. מגיעה לכדור הארץ באותו זמן עם קלארק אלה שהחללית שלה נתקע מתחת למים והיא הייתה בתוכה כ-18 שנה עד שהסכר נפתח בסוף העונה השישית והביא לשחרור החללית מהמים.
מנהיג קבוצת גיבורי-על ומנכ"ל "תעשיות קווין". החץ הירוק היה לדמות חוזרת בעונה השישית והשביעית אך בעונה השמינית הפך לחלק מצוות השחקנים הקבועים של הסדרה בסוף הסדרה מתחתן עם קלואי ובאפילוג רואים את בנם.[26]

נבלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיליארדר, אביו של לקס. ליונל היה לדמות קבועה מהעונה השנייה עד השביעית כאשר נרצח על ידי בנו לקס,[41] בעונה העשירית חוזרת דמותו של ליונל כגרסת יקום מקביל ונחשף בתור נבל.[42]
  • מייקל רוזנבאום - לקס לות'ר

הנבל הראשי של הסדרה כולה. הבן של ליונל, אותו הוא רצח במהלך העונה השביעית והפך להיות המנכ"ל הנוכחי של החברה שלו; "לות'ר-קורפ", שאותה הוא הפך ל"לקסקורפ" בסוף העונה העשירית, הוא מת בעונה השמינית, אך חזר לחיים בתחילתה של העונה העשירית. לקס הוא איש עסקים מיליארדר בדיוק כמו שאביו היה לפני שהרג אותו. נהפך לחברו הטוב ביותר של קלארק אחרי שהציל את חייו, אך ככל שהסדרה המשיכה, הם הפכו להיות אויבים מושבעים ובכך לקס הפך להיות האנטגוניסט העיקרי בסדרה עצמה אף על פי הופעתם של נבלים שונים במהלך הסדרה, לקס הוא גם בחור אינטלקטואל וחכם במיוחד, שאוהב לחשוב על עצמו כאדם החזק ביותר והעשיר ביותר בעולם. במהלך הסדרה, התוכנית שלו מתגלה לעיני הצופים; הוא מעוניין בלהיפטר מקלארק באמצעות הבסתו והריגתו, ואת כל מי שעומד בדרכו לחשוף את הפרויקטים הסודיים שלו, ב-2017, לקראת סוף העונה העשירית, הוא מעוניין בלרוץ לנשיאות ארצות הברית, והצופים מתוודעים לחיזיון של קסנדרה בו לות'ר נופל על רגליו לאדמה, כשיורד עליו דם, ומסביבו; העולם אחרי השמדה בידי טילים גרעיניים שעפים מסביב לשמיים וכן עצמותיהם של הקורבנות שלמותם הוא היה אחראי, חיזיון זה מופיע מכיוון שלות'ר ניסה על עצמו רעלן הזייתי בעת ששהה בחדר הסגלגל. ב-2018, בסוף העונה העשירית, הוא נדחה מהיותו נשיא ארצות הברית.

  • סם ויטוור - דומסדיי/דיוויס בלום (עונה שמינית)

הנבל של העונה השמינית. כפי שמתואר בקומיקס, דומסדיי הוא יצור מפלצתי גדול ממדים, אפור-עור בעל מחשבה אחת בלבד; להשמיד את סופרמן, ונוצר באמצעות הנדסה גנטית מתוך שילובי הדנ"א של זוד ועוזרתו פאורה-אל. בסדרה, הוא נוחת בכדור הארץ בעת מטר המטאורים שפגעה בסמולוויל, ביחד עם קלארק בשדה מילר. רגעים ספורים לאחר מכן, הוא נראה כאדם ערום עם שיער שחור כהה. הילד נלכד בידי צוותי החיפוש של ליונל ונשמר באחוזת לות'ר. ליונל האמין כי הנער הוא בעצם יצור מסתורי הידוע בתור "הנוסע" ולכן ביצע עליו סדרת ניסויים. הילד פגש את לקס, והם הפכו לחברים טובים. כאשר לקס והילד שיחקו בחצר, הילד בטעות נחשף לכמות אדירה של קריפטונייט ירוק, שגרמה לו לסבול מכאב עז. לבסוף, ליונל גילה כי הילד איננו מי שחשב, ואמר לאנשיו לקחת אותו ולנטוש אותו ברחובות העיר מטרופוליס. עצוב, בודד ומלא בזעם, הילד נהפך להיות היצור שידוע בתור דומסדיי, והרג כמעט את כל מי שהיה ברחובות העיר ונעלם אחרי הטבח. זמן מה לאחר מכן, הילד נלקח לאימוץ, והוא קיבל את השם דיוויס בלום. מתגלה כי דיוויס גודל בחמישה בתי אומנה בין השנים 1996 עד ל-2006. כשהפך למבוגר, בלום הלך ללמוד בתיכון מחוז לואל, וקיבל את האימונים הרפואיים שלו והפך להיות פרמדיק במטרופוליס. בסוף העונה השמינית, הוא חוזר בתור דומסדיי, ומתחיל להשמיד חצי מהעיר מטרופוליס, אך הוא הובס בידי קלארק שנפצע קשות במהלך הקרב עם היצור.

דמויות אורח חוזרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נל לאנג (עונה ראשונה)- דודה של לאנה ואפוסטרופוסית שלה מאז גשם המטאורים שהרג את הוריה.
  • מיצ'ל קוסטרמן- שריף איתן מילר. שריף העיירה עד אמצע העונה השנייה. פוטר אחרי שניסה לרצוח את ליונל לותר והפליל את ג'ון קנט.
  • קמיל מישל- שריפית ננסי אדמס. מחליפה את השריף המושחת בעונה השנייה.
  • ג'יימס מרסטרס- פר' מילטון פיין. (עונה חמישית) מרצה באוניברסיטת מטרופוליס ומעריץ של זוד עד שקלארק שיפד אותו למוות בקרב ביניהם. בעל כוחות דומים לשל קלארק.
  • דר' הלן ברייס, אשתו של לקס בתפר בין עונות 2-3. ניסתה לרצחו פעמיים כדי לרשת את הונו ובסוף ההתנקשות השנייה לקס השאיר אותה למות.
  • פטריק קסידי- הנרי סמול (עונה שנייה). אביה הביולוגי של לאנה, עו"ד פלילי.
  • רוג'ר ניקסון (עונות 1-2), כתב חטטן מהעיתון "האינקיוויזיטור" שלקס שוכר כדי לחקור על קלארק.
  • מייקל קסידי- ג'וליאן לות'ר (עונה שביעית): אחיו האובד של לקס והעורך הראשי של הדיילי פלאנט עד שלקס רכש אותו. ניהל רומן בסתר עם לויס.
  • כריסטופר ריב- דר' וירג'יל סוואן. השחקן ששיחק את סופרמן בארבעת הסרטים הראשונים מופיע בתפקיד אורח פעמיים (על כיסא הגלגלים שלו, כתוצאה מתאונת הרכיבה) כאסטרונום ומורה רוחני לקלארק ומספר לו על כוכב קריפטון.
סופרמן נוסף "בדימוס", דין קיין, מופיע בעונה השביעית כרוצח סדרתי בן אלמוות. "לויס" מאותה סדרה, טרי האצ'ר, מגלמת את אמה של לויס בסדרה הזו בקלטת וידאו מהעבר.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון המקורי של חברת Tollin/Robbins Productions היה ליצור סדרת טלוויזיה חייו של ברוס ויין (באטמן) בצעירותו, מכיוון שהחלו האחים וורנר להפיק אתחול לסרטי באטמן והם לא רצו להתחרות עם הסדרה הפיתוח לא יצא לפועל.[17] ב-2000 החלו באולפני הטלוויזיה של האחים וורנר לנסות לפתח סדרת טלוויזיה המבוססת על חייו של קלארק קנט (סופרמן) בכשהיה צעיר.[17] באותה שנה החלו אלפרד גו ומיילס מילר לפתח פרק פיילוט לסדרה ולאחר שפיטר רוט, נשיא אולפני הטלוויזיה של האחים וורנר, צפה בפרק הפיילוט הוא ביקש מהם לפתח זאת לסדרה.[17] לאחר תחילת פיתוח הסדרה התבדחו מילר וגו ואמרו כי הם אינם רוצים לעשות סדרה עם טיסות ושכמיות,[17] בהמשך החליטו גו ומילר שקלארק לא יופיע במהלך הסדרה בתלבושתו של סופרמן כלל.[43]

מילר וגו רצו לחקור בסדרה מדוע הפך קלארק קנט לסופרמן.[17] מילר וגו לא הכירו את הקומיקס או את יקום גיבורי העל של DC קומיקס, מילר וגו חקרו את דמויות הקומיקס ואת כל גלגוליו של סופרמן.[17] לאחר שסיימו לפתח את הסדרה פנו מילר וגו לערוץ The WB ולערוץ פוקס עם הרעיון לסדרה והחל מאבק בין השניים לגבי השת שתשדר את הסדרה, ערוץ The WB ניצחו במאבק וביקשו מגו ומילר להפיק 13 פרקים בתור התחלה.[44]

פתיח[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיר הפתיחה הוא "save me" של להקת רמי זירו, כנראה רמז על גורלו של סופרמן כמציל. בתחילת השיר רואים את המטאורים שנופלים על סמולוויל ממבט אווירי: בעונות 1-4 את גשם המטאורים של 1989, והחל מהעונה החמישית את הגשם שהיה בסוף העונה הרביעית (2005). הפתיחים של עונות 2-3 זהות. לעונות 4 ו-10 יש שתי גרסאות: עם/בלי קלואי (שנחשבה למתה בתחילת העונה הרביעית).

שידור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה שודרה לראשונה ב-16 באוקטובר 2001 ברשת הטלוויזיה The WB.[45] חמש עונותיה הראשונות של הסדרה שודרו ברשת The WB, לאחר שרשת The WB התאחדה עם רשת UPN לרשת The CW נודע כי הסדרה תמשיך את שידוריה ב-The CW.[46]

לאחר סוף עונתה העשירית הפכה הסדרה לסדרת הטלוויזיה מז'אנר המדע בדיוני הארוכה ביותר לאחר שעקפה את השיא של "סטארגייט SG-1" שהיה 214 פרקים בעוד סמולוויל תמה עם 218 פרקים.[47]

סקירה כללית של העונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה רשת שידור פרק בכורה פרק סיום דירוג צופים (במיליונים)
תאריך צופים תאריך צופים
1 The WB 16 באוקטובר 2001 8.40 21 במאי 2002 6.00 #115 5.90
2 24 בספטמבר 2002 8.70 20 במאי 2003 7.50 #113 6.30
3 1 באוקטובר 2003 6.80 19 במאי 2004 5.92 #141 4.96
4 22 בספטמבר 2004 6.07 18 במאי 2005 5.47 #124 4.40
5 29 בספטמבר 2005 5.90 11 במאי 2006 4.85 #117 4.70
6 The CW 28 בספטמבר 2006 4.96 17 במאי 2007 4.14 #125 4.10
7 27 בספטמבר 2007 5.18 15 במאי 2008 3.85 #175 3.77
8 18 בספטמבר 2008 4.34 14 במאי 2009 3.13 #152 3.74
9 25 בספטמבר 2009 2.58 14 במאי 2010 2.45 #129 2.38
10 24 בספטמבר 2010 2.98 13 במאי 2011 3.02 #202 3.19

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה זכתה לרב לביקורות חיוביות. עם תום העונה הראשונה דירגה מועצת הטלוויזיה של ההורים את הסדרה כתוכנית הטלוויזיה השישית הטובה ביותר.[48] כריסטופר ריב, השחקן שגילם את דמותו של סופרמן במקור, אמר על הסדרה כי ”אני הייתי קצת ספקן כאשר שמעתי על [סמולוויל] בהתחלה, אבל אני חייב לומר שהכתיבה, המשחק והאפקטים המיוחדים הם די מדהימים. ב-1977 סצנת פעלולים הייתה לוקחת לנו שבוע כדי לצלם—זה די מרשים מה שהם מסוגלים לעשות עם טכנולוגית תופעות המחשבים והיום בתוכנית טלוויזיה שבועית. זה נותן לו הרבה יותר ערך ייצור וכושר המצאה ממה שחשבתי שאני הולך לראות מתי ששמעתי לראשונה על הסדרה. אני חושב שהתוכנית עושה עבודה ממש טובה בעקבות המיתולוגיה, וטום עושה עבודה טובה בעקבות המסורת”[49] במגזין TV Guide נכתב כי הסדרה היא אחת הדוגמאות הטובות ביותר של גיבור על המותאם לטלוויזיה.[50]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך עשר עונותיה זכתה סמולוויל בפרסים רבים. להלן טבלה המסכמת את הפרסים בהן זכתה הסדרה:

שנה פרס קטגוריה תוצאה
2001 פרס סאטורן שחקן המשנה הטוב ביותר בטלוויזיה זכייה[51]
2002 פרס אמי עריכת הסאונד הטובה ביותר זכייה[52]
2002 פרס ליאו האפקטים החזותיים הטובים ביותר זכייה[53]
2005 פרס ליאו האיפור הטוב ביותר זכייה[54]
2006 פרס אמי עריכת הסאונד הטובה ביותר זכייה[55][56]
2006 פרס ליאו הצילום הטוב ביותר בסדרת דרמה זכייה[57]
2006 פרס ליאו העיצוב הטוב ביותר בסדרת דרמה זכייה[57]
2007 פרס ליאו האיפור הטוב ביותר זכייה[58]
2007 פרס ליאו סדרת הדרמה הטובה ביותר זכייה[58]
2007 פרס ליאו עיצוב התלבושות הטוב ביותר זכייה[58]
2007 פרס ליאו העיצוב הטוב ביותר בסדרת דרמה זכייה[58]
2008 פרס אמי עריכת הסאונד הטובה ביותר זכייה[59]
2008 פרס ליאו סדרת הדרמה הטובה ביותר זכייה[60]
2008 פרס ליאו הצילום הטוב ביותר זכייה[60]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hal Erickson, ‏Smallville (TV Series)‎ באתר Allmovie
  2. ^ 1 2 Darren Sumner, ‏Smallville bows this week — with Stargate's world record, באתר Gate World, ‏10 במאי 2011
  3. ^ David Lambert, ‏The Complete Series on DVD: Timeframe, Packaging, New Extras and Answer to 'Why Not On Blu-ray?'‎ באתר TVShowsOnDVD.com, ‏26 באפריל 2011
  4. ^ Robert Falconer, ‏Gough and Millar Exit 'Smallville'.‎, באתר Cinema Spy, ‏4 באפריל 2008
  5. ^ Seth Gunderson, ‏Smallville, Kansas. The biggest little town you've ever seen.‎, באתר The Trades, ‏5 בנובמבר 2001
  6. ^ Robert Seidman, ‏Friday Final Ratings: 'CSI:NY,' 'Blue Bloods,' 'Friday Night Lights,' and 'Kitchen Nightmares Adjusted Up, No Adjustments To 'Smallville'‎ באתר TV by the Numbers, ‏16 במאי 2011
  7. ^ How did your favorite show rate? (2001–02)‎ באתר USA Today, ‏28 במאי 2002
  8. ^ 2002–03 Ratings
  9. ^ 2003–04 Ratings, באתר ABC Medianet
  10. ^ 2004–05 Primetime Wrap, באתר Hollywood Reporter, ‏27 במאי 2005
  11. ^ Series, באתר The Hollywood Reporter, ‏26 במאי 2006
  12. ^ 2006–07 primetime wrap, באתר The Hollywood Reporter, ‏25 במאי 2007
  13. ^ Weekly Program Rankings, באתר ABC Medianet, ‏20 במאי 2008
  14. ^ Weekly Program Rankings, באתר ABC Medianet, ‏19 במאי 2008
  15. ^ Final 2009–10 Broadcast Primetime Show Average Viewership – TV Ratings, Nielsen Ratings, Television Show Ratings, באתר TV by the Numbers
  16. ^ Bill Gorman, ‏'Modern Family' Tops DVR Ratings Gain For The 2010–11 Season; 'Fringe' Has Biggest % Increase By DVR‎, באתר TV by the Numbers, ‏13 ביוני 2011
  17. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Paul Simpson, ‏Smallville: The Official Companion Season 1, ‏London: Titan Books, ‏, ISBN 978-1-84023-795-5; עמ' 8 - 17
  18. ^ D.J. Nock, ‏Smallville: The Complete Second Season, ‏DVD Times, ‏25 בנובמבר 2004
  19. ^ הפרק ה-17 בעונה ה-2, "Rosetta"
  20. ^ הפרק הראשון בעונה הרביעית, "Crusade"
  21. ^ הפרק הראשון בעונה החמישית, "Arrival"
  22. ^ הפרק העשרים ושניים בעונה החמישית, "Vessel"
  23. ^ הפרק הראשון בעונה השישית, "Zod"
  24. ^ הפרק השני בעונה השביעית, "Kara"
  25. ^ הפרק העשרים בעונה השביעית, "Arctic"
  26. ^ 1 2 Kristin Dos Santos, ‏Smallville Season Eight: Look Who's In!‎, באתר Eonline, ‏3 ביוני 2008
  27. ^ הפרקים העשרים ואחד והעשרים ושניים בעונה העשירית, "Finale 1" ו-"Finale 2"
  28. ^ פרשנות אלפרד גו, מיילס מילר ודוד נוטר לפרק "פיילוט", מהדורת ה-DVD של עונתה הראשונה של הסדרה
  29. ^ Paul Simpson, ‏Season 1 Companion, עמ' 112 - 115
  30. ^ 1 2 Rob Salem, ‏Shaking things up in Smallville, באתר Toronto: The Star, ‏24 באפריל 2008
  31. ^ Michael Ausiello, ‏Ask Ausiello: 'CSI' Sex Shocker! Lana Back to 'Smallville'! Gay Panic at 'Grey's'! '24' Villain's Alive!‎, באתר Entertainment Weekly, ‏23 ביולי 2008
  32. ^ Kristin Dos Santos, ‏Breaking: Michael Rosenbaum Has Left Smallville, באתר Eonline, ‏1 במאי 2008
  33. ^ Matt Webb Mitovich / Michael Ausiello, ‏Smallville Exclusive! Michael Rosenbaum Back for Series Finale: 'I'm Doing It For the Fans'‎, באתר TV Line, ‏11 בפברואר 2011
  34. ^ הפרק ה-16 בעונה ה-2, "Fever"
  35. ^ הפרק ה-7 בעונה ה-2, "Lineage"
  36. ^ הפרק ה-3 בעונה ה-2, "Duplicty"
  37. ^ הפרק ה-18 בעונה ה-3, "Truth"
  38. ^ הפרק ה-2 בעונה ה-4, "Gone"
  39. ^ הפרק ה-21 בעונה ה-4, "Forever"
  40. ^ הפרק ה-1 בעונה ה-4, "Crusade"
  41. ^ הפרק ה-16 בעונה ה-7, ""Descent""
  42. ^ Lionel Luthor Returning to Smallville, באתר TV Guide
  43. ^ Barry Garron, ‏Smallville, באתר MichaelRosenbaum.com, ‏15 באוקטובר 2001
  44. ^ "Metamorphosis", פרשנות של אלפרד גו ומיילס מילר
  45. ^ Smallville Episodes, באתר TV Guide
  46. ^ Jessic Seid, ‏'Gilmore Girls' meet 'Smackdown':CW Network to combine WB, UPN in CBS-Warner venture beginning in September‎, באתר CNN Money, ‏24 בינואר 2006
  47. ^ Smallville will break Stargate SG-1’s world record, באתר Gate World
  48. ^ Broadcast TV may test limits on sex, language, באתר Baptist Press, ‏26 באוגוסט 2002
  49. ^ Paul Simpson, עמ' 78 - 81
  50. ^ Michael Schneider, ‏TV's New Heroes, מגזין TV Guide, ‏11 ביולי 2011, עמ' 18 - 19
  51. ^ Saturn Television Awards, באתר פרסי סאטורן
  52. ^ CNN's 2002 Emmy Winners, באתר CNN
  53. ^ 2002 Leo Awards, באתר פרסי ליאו
  54. ^ 2005 Leo Awards, באתר פרסי ליאו
  55. ^ 2006 Primetime Emmy Winners, באתר Emmys
  56. ^ The 2006 Creative Arts Emmy winners press release
  57. ^ 1 2 2006 Leo Awards, באתר פרסי ליאו
  58. ^ 1 2 3 4 2007 Leo Awards, באתר פרסי ליאו
  59. ^ 2008 Emmy Winners
  60. ^ 1 2 2008 Leo Awards, באתר פרסי ליאו