משתמשת:Mozayan abed alhalem/סוהייר אל-קלמאווי

סוהייר אל-קלמאווי
سهير القلماوي
	סוהייר אל-קלמאווי
	סוהייר אל-קלמאווי
לידה	20 ביולי 1911; קהיר
פטירה	4 במאי 1997 (בגיל 85)
מדינה	מצרים
פעילות בולטת	פורצת דרך במאבק למען מעמד האישה
השכלה	תואר דוקטור מאוניברסיטת הסורבון
מקצוע	סופרת, מבקרת ספרות ופוליטיקאית
בן זוג	ד"ר יחיא אל-ח'שא

סוהייר אל-קלמאווי (בערבית: سهير القلماوي תעתיק מדויק: סֻהַיר אלְקַלַמַאוִי; 20 ביולי 1911 - 4 במאי 1997) הייתה חוקרת, סופרת, מבקרת ספרות ופוליטיקאית בולטת במצרים, חלוצה ופורצת דרך במאבק למען מעמד האישה.^[1] היא הייתה אחת הנשים הראשונות שלמדו באוניברסיטת קהיר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-קלמאווי נולדה ב -20 ביולי 1911 בקהיר, מצרים, ושם בילתה את כל חייה. אביה, מוחמד אל-קלמאווי, היה רופא כירורג בעיר טנטא. אמה, זהרה איבראהים ראג'י, הייתה צ'רקסית^[2] שנולדה במצרים, אישה אינטלקטואלית שלמדה והתחנכה בשפה הערבית. אל-קלמאווי גדלה במשפחה שדגלה בהקניית השכלה לנשים, ולכן נהנתה בגיל צעיר מהספרייה המגוונת של אביה. היא הושפעה מסופרים כמו טה חוסיין, רפאעה אל-טהטאווי(אנ') ואבן איאס. אלה תרמו לכישרונה הספרותי והפיצו את קולה כסופרת. היא נישאה לד"ר יחיא אל-ח'שא.

כילדה במהלך מהפכת 1919, גדלה אל-קלמאווי תחת השפעתן של נשים מצריות בעלות שם, כמו הפעילות למען קידום מעמד האישה במצרים, הודא שעראווי וצאפיה זע'לול^[3]^{[דרושה הבהרה]} שגם הייתה דמות לאומנית בולטת. נשים אלה ואחרות התמקדו בהעברת הדיון בקידום מעמד האישה לרחובות, כדי ליצור תנועה ארוכת טווח ומתמשכת. פעילויות אלה השפיעו על עקרונותיה הפמיניסטיים.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-קלמאווי למדה במכללה האמריקאית לבנות (The American College for Girls, Cairo) בקהיר, החל מגן הילדים ועד סיום בית הספר התיכון. היא קיבלה תעודה המסמיכה אותה ללימודים באוניברסיטה. היא ידעה שלוש שפות: ערבית, צרפתית ואנגלית. בלימודיה האקדמיים למדה גם טורקית ופרסית. ב-1928 סיימה אל-קלמאווי את לימודיה במכללה האמריקאית לבנות ונערכה ללימודי רפואה, כאביה, באוניברסיטת קהיר. היא לא התקבלה ללימודים מפני שלא קיבלו בנות לחוג לרפואה. כפיצוי על כך, עודדהּ אביה להתמחות בספרות ערבית.

בשנת 1929 הייתה הצעירה הראשונה שפקדה את אוניברסיטת קהיר, והאישה היחידה בין 14 גברים^[4] שלמדו בחוג לספרות ערבית. דיקן הפקולטה דאז היה טה חוסיין. היא התבלטה בין הסטודנטים. במהלך לימודיה באוניברסיטת קהיר היא הונחתה על ידי ד"ר טה חוסיין, ששימש ראש החוג לערבית ועורך ראשי של מגזין האוניברסיטה. הוא מינה אותה לעוזרת שלו בשנת 1932, וכך הייתה לאישה הראשונה בעלת רישיון^{[דרושה הבהרה]} בעיתונות במצרים. במהלך לימודיה היא גם עבדה כשדרנית בשירות השידור המצרי. בשנת 1933 היא קיבלה תואר ראשון בחוג לשפה הערבית וללשונות המזרח. ב-1937 קיבלה תואר שני בספרות על עבודת התזה שעשתה על הח'וארג' בתקופה האומיית.

אל-קלמאווי קיבלה מלגת מחקר בפאריס להמשך לימודיה. היא קיבלה את הדוקטורט באוניברסיטת סורבון על מחקרה המאלף אודות "אלף לילה ולילה". בשנת 1941 הפכה לאישה הראשונה בעלת תואר דוקטור במצרים.^[5]

הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-קלמאווי החלה את הקריירה שלה כמרצה הראשונה באוניברסיטת קהיר בשנת 1936.^[6] במהרה הפכה לפרופסור באוניברסיטה. בשנים 1958–1967 שימשה כראש החוג לשפה הערבית והייתה האישה הראשונה שמונתה לתפקיד זה. היא כיהנה כנשיאת אגודת הנשים המצרית. ב-1959 שימשה כיו"ר אגודת בוגרות האוניברסיטה. היא ייסדה משרד לשיתוף פעולה בין האיחוד המצרי ובין האיחוד העולמי באוניברסיטאות.^{[דרושה הבהרה]} מאוחר יותר, ב-1967, היא התמנתה לנשיאת הרשות המצרית הכללית לקולנוע, לתיאטרון ולמוזיקה, וליו"ר אגודת תרבות הילד ב-1968. אל-קלמאווי תרמה למאבק למען זכויות האישה, לא רק באמצעות עבודתה הספרותית, אלא גם באמצעות השתתפותה בכנסים על האישה הערבייה, שבהם קראה לשוויון זכויות. ב-1960 היא הייתה נשיאת הכנס הבין-לאומי לנשים, וב-1961 הקימה את המפגש הראשון לתרבות ולאמנות עממית.

בשנת 1962 ייסדה ועדה לפיקוח על הנערות הפלסטיניות, דבר המצביע על התעניינותה בסוגיה הפלסטינית. היא התחילה את הקריירה הפוליטית כחברה בפרלמנט בשנת 1958 ובשנים 1979–1984, ושימשה גם כיו"ר הנהלת רשות ההוצאה לאור וההפצה המצרית. היא דאגה להרחבת קהל הקוראים, לעידוד הסופרים הצעירים ולקידום תעשיית הספרים. ב-1967 ייסדה בקהיר את יריד הספרים הבין-לאומי הראשון של המזרח התיכון.

בשנות חייה האחרונות היא כיהנה כנשיאת רשות הספרים הכללית בשנים 1967–1971 וכיו"ר המועצה המפקחת בשנים 1982–1985. בתחילת 1935 פרסמה מגוון רחב של יצירות ספרות המכילות סיפורים קצרים, מאמרי ביקורת, מגזינים תרבותיים ותרגומים.

אלקלמאווי הייתה הראשונה שהקימה חנות ספרים באולם תיאטרון "אלאזקביה" למכירת ספרים בחצי ממחירם והייתה גם הראשונה שהציגה מחקרים על הספרות המצרית העכשווית להוראה באוניברסיטה. היא נתנה ליותר מ-60 סופרים ומחברים את ההזדמנות להציג את יצירותיהם, כאשר פרסמה סדרת ספרות בשם "חיבורים חדשים". בנוסף לכך הניחה את היסודות לשיטות אקדמיות בניתוח הספרות והאמנות.

פרסומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירה הראשונה והמפורסמת ביותר של אלקלמאווי מבין יותר מ-80 פרסומים היא הכרך הראשון של "סיפורים קצרים" שפורסם ב-1935 בקהיר. עבודה זו גם הייתה הכרך הראשון של סיפור קצר שפרסמה אישה כלשהי במצרים.

אל-קלמאווי ניתחה ביצירת "הסיפורים של סבתי" באמצעות הדיבור את התפקיד החברתי של הנקבות בהיותו השומר את ההיסטוריה של החברה והמחדש אותה. עבודה זו דנה בסיפורה של סבתא המתארת את זיכרונות העבר לנכדתה. הסיפור פותח בביקורת חברתית ובנקודת המבט של אזרחים שנשארו בבתיהם בזמן המלחמה. הסבתא מעלה בזיכרונותיה את ערכי האדם ומשווה בין העבר להווה. אל-קלמאווי רומזת באמצעות עבודה זו שסיפורי בנות הזוג הישנים וסיפורים של סבתא יכולים לשאת מסר פמיניסטי עמוק.

בשנות ה-30 חיברה הסופרת גם עבודות בדיוניות רבות. אוסף סיפוריה תיאר באופן ריאליסטי את המעמד הבינוני במצרים והציג מבט על החברה הכפרית בעיני החברה מהמעמד הבינוני.

עבודת הדוקטורט שלה על '"אלף לילה ולילה"', הניחה את היסודות למשימתה הפמיניסטית. מטרתה הייתה להכשיר אישה חדשה, פיקחית, משכילה וחכמה, האחראית באופן מלא על חייה ועל משפחתה. אישה שאינה משתמשת בחוכמתה כדי להיות שווה לגבר אלא לגרום לאישה לשאוף לחנך מחדש את הגבר כדי להיות שווה איתו. מסר זה הופיע בספרי הביקורת הספרותיים שלה.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דברי סבתי (أحاديث جدتي) יצא לאור בשנת 1935.
אלף לילה ולילה (ألف ليلة وليلة) יצא לאור בשנת 1943, שתי המהדורות הראשונות של האגודה המצרית הכללית לספר 2010, והשני ברשות הארצית לתרבות 2010 במסגרת סדרת ספרי הזיכרון.
ספרות הח'וארג' (أدب الخوارج) 1945, ואת המהדורה המודרנית של האגודה המצרית הכללית לספר 2010.
ביקורת ספרותית (في النقد الأدبي) יצא לאור בשנת 1955.
השדים משחקים (الشياطين تلهو) יצא לאור בשנת 1964.
ואז השמש שקעה (ثم غربت الشمس) 1965.
סימולציה בספרות (المحاكاة في الأدب) 1955.
העולם בין שתי כריכות של ספר (العالم بين دفتي كتاب) 1985.
זכרו של טהא חוסיין (ذكرى طه حسين) (1974), דאר אל מעארף, סדרת אקראא.

תרגמה עוד סיפורים ומחזות כגון: הדיאלוג איון של אפלטון, "סיפורים סיניים" מאת פרל בק, "לויטה היקרה", עשרה מחזות מאת שייקספיר, ויותר מ-20 ספרים שנכללו בפרויקט "אלף ספרים". בין מחקריה: "נשים אצל אל-טהטאווי" ו"משבר השירה".^[7]

פרסים ועיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרוצת השנים צברה אל-קלמאווי פרסים ועיטורים יוקרתיים רבים על עבודתה הספרותית, מנהיגותה וסנגוריה, מביניהם:

פרס הקומפלקס בשפה הערבית, בנושא עבודת הדוקטורט שלה (אלף לילה ולילה),בשנת 1954.
פרס המדינה בספרות הנוער, והייתה האישה הראשונה שהושגה בשנת 1955.
פרס המדינה המעודדת לשנת 1955.
פרס המדינה לספרות, בשיתוף עם ד"ר שאוקי דייף בשנת 1963.
פרס נאסר, שהוענק על ידי ברית המועצות לשעבר בשנת 1976 .
פרס המדינה לספרות בשנת 1977.
מדליית הוקרה בשנת 1977.
מדליית כבוד מדרגה ראשונה של הרפובליקה בשנת 1978 .
מדליית ההישגים ב 1978.
פרס המדינה לספרות.
תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה האמריקאית בקהיר בשנת 1987.

בנוסף לכך, היא זכתה לכבוד על ידי יריד הספרים הבינלאומי של קהיר ב-1993 לנשיאות ארגון הספרים הכללי המצרי. ובשנת 1955, וזכתה שוב בתואר כבוד ביום האישה מעיר קהיר.