משתמשת:NILI DE SHALIT/אסכטולוגיה
'טקסט מודגש'
 |
 | |
| |
| שיחה | |
אֶסְכָטוֹלוֹגְיָה (מיוונית: ἔσχατος - אסכטוס פירושו "אחרון") או בשמה האלטרנטיבי "תורת אחרית הימים", היא חלק מהתאולוגיה העוסק באירועי אחרית ימי העולם או באחרית ימיו של המין האנושי, שפעמים רבות מכנים אותו סוף העולם. בדתות רבות, סוף העולם הוא אירוע עתידי שנובא בכתבי הקודש או בפולקלור. באופן רחב יותר, אסכטולוגיה עשויה לכלול מושגים קרובים כמו המשיח או תקופה משיחית, החיים בעולם הבא, או הנשמה.
במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]
המושג אסכטולוגיה במקרא בא לידי ביטוי באמצעות שני ביטויים עיקריים:[1]
א. "באחרית הימים"[עריכת קוד מקור | עריכה]
צירוף אחרית הימים הופיע באכדית הרבה לפני שנדרשה לו העברית המקראית וראו בו מונח מובהק. רד"ק קבע בפירושו לישעיהו ב' פסוק א -"כל מקום שנאמר באחרית הימים הוא לימות המשיח". רמב"ן בפרושו לבראשית מ"ט פסוק א – "הם ימות המשיח". בדיקת הכתובים במקרא מלמדת, כי רק בחלק קטן מן המקרים יש לתת לצרוף "אחרית הימים" משמע אסכטולוגי של ממש.
את הכתובים הנוקטים לשון "אחרית הימים" ניתן למיין כך:
1. כתובים בהם השימוש בביטוי הוא רטרוספקטיבי (מבט לאחור על ארועים שכבר התרחשו).
הביטוי אחרית הימים שימש בהוראת עתיד רחוק, שאינו מעבר לתחומי ההסטוריה.
היינו, מדובר בביטוי שאינו אסכטולוגי אלא היסטורי מובהק, בהיותו עבר או הווה של המחבר עצמו.
מעצם השימוש הרטרוספקטיבי עולה פרט בעל חשיבות רבה ביותר לגבי הצירוף- הוא נושא עמו ערובה מלאה להתגשמותם של הדברים המובטחים, שהרי אין העורך שם בפני הנביא אלא הבטחות שכבר נתקיימו בפועל וממילא אין כל חשש שתתבדינה. כך מתלווה לצרוף משמעות לוואי סמנטית של מאורע בעתיד שאין כל צל של ספק לגבי התקיימותו.
כתובים אלו ניתן לראשות למשל בספרי בראשית מ"ט פסוק א, במדבר כ"ד פסוק יד' , דברים ד' פסוק ל'; ל"א פסוק כט, ירמיהו מ"ח פסוק מז' ; מ"ט פסוק לט'.
2. כתובים המביעים עתיד סתמי בלא כוונה לדקדק, למשל בספר ירמיהו כ"ג, פסוק כ'.
ניתן לשער כי מחבר ספר ירמיהו ראה ב"אחרית הימים" מונח אסכטולוגי ועל כן שיבץ פסוקים אלה בנבואה שעניינה גאולת ישראל ונקמת ה' באויביו.
3. כתובים בהם יש לביטוי משמע אסכטולוגי-עתידי מובהק, למשל ספר הושע ג' פסוק ה', ישעיהו ב' פסוק א', יחזקאל ל"ח פסוק טז' ועוד.
ב. "ביום ההוא"[עריכת קוד מקור | עריכה]
צרוף זה מופיע במקרא בשתי תצורות:
1. "ביום ההוא" - נזכר 176 פעמים.
לצרוף זה שתי משמעויות יסודיות – להוראת עבר ולהוראת עתיד: הוראת עבר - לאחר חורבן בית ראשון נצטמצם המרחב הסמנטי של "ביום ההוא" ויש נטייה ברורה למעט בשימוש בו. הוראת עתיד - עתיד רגיל ועתיד מוחלט (אסכטולוגי).לאחר חורבן בית ראשון מתחזק ומתחדד במידה ניכרת הגוון האסכטולוגי של הצירוף.
2. "והיה ביום ההוא" – נזכר 32 פעמים בלבד.
צרוף זה מצוי רק בלשון הנביאים ומכוון לעתיד, אם כי לא תמיד במובן האסכטולוגי.
צרוף זה מוזכר קודם לחורבן –
במשמע אסכטולוגי : ישעיהו י"א י, יא; י"ז, ד. הושע ב', יח, כג. מיכה ה', ד. צפניה א', י.
במשמע שאינו אסכטולוגי : ישעיהו ז' פסוקים יח, כא, כג, י'-פסוקים כ, כז; כ"ב, כ; כ"ג, טו. ירמיהו ד',ט; ל',ח. הושע א', ה. עמוס ח',ט .
ולאחר החורבן - במשמע אסכטולוגי בלבד : ישעיהו כ"ד,כא; כ"ז,יב-יג. יחזקאל ל"ח, י, יח; ל"ט, יא. יואל ד', יח. זכריה י"ב, ג, ט; י"ג, ב,ד; י"ד, ו,ח,יג.
דוגמאות לנבואות אסכטולוגיות מן המקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]
[2]
| ישעיה | מיכה | |
|---|---|---|
| ב', ג'-ה', ז' י'- יב', יז', יט', כ', כב'-לא' | ב', ד', ה' | |
| והיה באחרית הימים; ביום ההוא; והיה ביום ההוא | והיה באחרית הימים; ביום ההוא; והיה זה שלום; והיה שארית יעקב | |
| נבואות המדברות על הגויים בכללותם, אך כנראה שמדובר לימי סנחריב ולצבאות אשור. | מיכה מנבא על רקע מצור סנחריב. ישראל מתכנסת בתוך חומות ירושלים אשר מסביבה התאספו גויים ושמו עליה מצור. המלך ויועציו אובדי עצות והאויבים משפילים את מלך ישראל | |
| שלום אוניברסלי. ישעיהו מחדש בנבואות שלו את היחסים הבין לאומיים שעתידים לבוא, יחסים המושתתים על חוק ומשפט ולא על חרב ומלחמה. תפיסתו של ישעיהו היא בינלאומית-כללית המדגישה גם רעיונות רוחניים ואוניברסליים. | שלום אוניברסלי. "לֹא-יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה; וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, וְאֵין מַחֲרִיד" (פרק ד' פסוקים ג-ד). תפיסתו של מיכה היא לאומית-ספציפית המדגישה רק את המשמעות הצבאית והמדינית. | |
| התממשות הנבואה כרוכה בתשובתם האסכטולוגית של הגויים. הגויים עתידים לקבל על עצמם את מלכות אלוהים ואף יקימו לו מזבח. בספר זה השתקעו שני רעיונות, זה לצד זה: האחד, שבירת האלילות בכח ע"י ה'. השני, ביטול האלילות תוך הכרתם החופשית של הגויים בה'. | התממשות הנבואה אינה כרוכה בתשובתם האסכטולוגית של הגויים. הגויים לעולם לא ייטשו את האלילות- אף לא באחרית הימים. מיכה מדגיש את הכוח ומבליט את הבחינה הצבאית כך שמתאר את השמדתם האלילית של הגויים בכוח ובאלימות. | |
| הָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׁא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל-הַגּוֹיִם (ישעיה פרק ב' פסוק ב') היינו, הגויים גם הם יכירו בכוחו של ה'. | וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׁא הוּא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים.... כִּי כָּל-הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד .(מיכה פרק ד' פס' א', ה'). היינו, לכל עם אל משלו. | |
| דימויים רוחניים - השלום לפי ישעיה כרוך במהפכה שתתחולל בלב הגויים אשר יכירו בעליונות ה' | דימויים מעולם החי - השלום לפי מיכה כרוך בתמורות שיתחוללו במעמדו הצבאי של עם ישראל, המשול לאריה ולכפיר. | |
| בטווח העתיד הריאלי והנראה לעין | בטווח העתיד הריאלי והנראה לעין |
יהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהגות היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ימות המשיח
ביהדות, ימות המשיח הם שם כללי לתקופת בואו של מושיע באחרית הימים, שהוא לפי האמונה מלך מבית דוד, אשר יגאל את עם ישראל וימלוך עליהם בדרך התורה. המושיע נקרא "מלך המשיח", על שם המנהג למשוח בשמן מלכים על מנת לציין את המלכתם.
היחס שבין ימות המשיח לבין אירועים אחרים המוזכרים כעתידים להתרחש באחרית הימים, אינו ברור ונתון לוויכוח. במקביל לביאת המשיח אירועים אחרים המוזכרים, כבאים לפניו, אחריו או יחד עמו, הם תחיית המתים, מלחמת גוג ומגוג, יום שכולו שבת ועוד; לעתים משייכים לתקופות אלה את השם "העולם הבא", ולעתים הוא מוזכר כשם לחיים שלאחר המוות. גם את גן עדן וגיהנום היו ששייכו לאירועים היסטוריים באחרית הימים.
נצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבר לנוצרים הראשונים, במאה הראשונה לספירה, היו כמה אזעקות שווא לגבי ביאתו של סוף העולם. פאולוס השווה את סוף העולם לחבלי לידה, ופירושו של הדימוי הוא כי למעשה העולם כבר הרה באסונו, אך אין לדעת מתי האסון אכן יתרחש. כאשר מומרים של פאולוס בתסלוניקה נרדפו על ידי הרומאים, חשבו כי זהו סימן שהסוף קרב. אולם, ספק עלה כאשר כבר בשנות ה-90 למאה הראשונה נוצרים אמרו "אנו שמענו את הדיבורים האלה על סוף העולם כבר בימי אבותינו, וראו – אנו כבר זקנים ודבר לא קרה". בערך ב-130 יוסטין מרטיר הכריז כי אלהים מעכב את סוף העולם מכיוון שהוא רצה שהנצרות תתפשט בעולם. ב-250 סיפריין כתב כי החטאים של הנוצרים מאותו הזמן הם הקדמה והוכחה לכך שהסוף קרב.
אולם, במאה ה-4 הרוב כבר האמינו שהסוף יהיה לאחר ימי חייהם; ישו, כך חשבו, התנגד לניסיונות לנחש את העתיד, לדעת את "הזמנים והעונות"; אך בכל זאת, נקבע התאריך של הסוף על ידי מסורות יהודיות של שש התקופות של העולם. על ידי שיטה זו, הסוף נקבע ב-202, אך כאשר התאריך עבר, כל התקוות נתלו ב-500 לספירה. כשתאריך זה חלף, הסוף התרחק מעבר לאופק ונעשה מרוחק יותר ויותר. לקראת סוף המילניום הראשון (ובמידה פחותה לקראת סוף המילניום השני) התעורר מחדש החשש מפני סוף העולם.
במקביל קיימת בנצרות האמונה בביאה השנייה, לפי אמונה זו יחזור ישו לחיים וימשול על העולם במשך 1,000 שנה.
נוצרים רבים מאמינים כיום כי הסוף קרב, ויש כתות שאנשיהן מציבים אותו בימי חייהם או זמן קצר לאחר מכן. הם נסמכים על טרגדיות הקורות יום יום בעולם, ועל פרשנות של התנ"ך וכתבים אחרים.
לרוב הדתות יש דוקטרינה לפיה האנשים ה"נבחרים" או ה"צדיקים" של האמונה האמיתית ינצלו או יגאלו מהמשפט שיבוא ומכעסו של האל. הם יוכנסו לגן העדן לפני, בזמן, או אחרי "סוף העולם", תלוי באיזה תיאור של סוף העולם מדובר. מלבד כעסו של האל בסוף העולם קיים גם כעסו של האדם: האנטי-כריסט, או משיח השקר, שיבוא כמה שנים לפני "סוף העולם" וינסה את המאמינים.
אסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – מהדי
באסלאם ישנן שתי עדות גדולות ונפרדות: הסונה והשיעה. חוץ מהבדלים גדולים אחרים ביניהם, השיעה מאמינה כי היו שנים-עשר (או שבעה, תלוי בכת המסוימת) אימאמים קדושים, שהיו המחליפים של מוחמד והצאצאים שלו. האימאם האחרון, המהדי, נעלם, אך הוא עדיין חי בהסתר ועתיד לשוב. מרבית חכמי הדת הסונים, לעומת זאת, אינם מאמינים בהיעלמות האימאם ועוסקים מעט מאוד בהגעת המהדי לקראת קץ הזמנים.
בטקסט "סימני הקייאמה" מתואר על ידי מוחמד עלי אבן זובייר עלי כי לאחר בואו של האימאם מהדי, "האדמה תיפול, ערפל או עשן יכסו את השמים לארבעים יום". לילה באורך של שלושה ימים יבוא לאחר הערפל. אחר כך, השמש תעלה במערב. חיה תעלה מן הארץ, שתדבר עם אנשים ותסמן אותם. תבוא רוח מהדרום שתגרום לפצעים בבית השחי של המוסלמים, מהם הם ימותו. הקוראן ילקח מלבבות האנשים.
"האימאם... יצור מדינה עולמית... הוא ילמד אתכם חיים פשוטים ומחשבות גבוהות. לאחר מכן הוא ייסד את האימפריה של אללה בעולם הזה. הוא יהיה ההוכחה הסופית של רצונו של אללה להכיר לאדם את דרכי החיים הנכונות".
בודהיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבודהיזם, על פי הפילוסופיות שכלולות בסוטה פיטאקה, "עשר הדרכים המוסריות" ייעלמו ואנשים יימשכו אחר עשרה נהגים "לא מוסריים" במקום (גניבה, אלימות, רצח, שקר, דיבור רע, ניאוף, דיבור מזיק או חסר תכלית, חמדנות ובקשת רע, תאוותנות ותשוקה סוטה). העוני יגדל. הדהרמה, או חוקי העולם, ייעלמו.
בודהה חדש ששמו מאיטריה יקום. בודהה חדש זה "יחליף את הדהרמה המזויפת של החומרנות והאנוכיות... ויורה תורות חדשות על מנת לפתור את הבעיות החברתיות של העולם".
הינדואיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי הנבואות ההינדיות המובאות בסאנסקריט פוראנאס העולם ידרדר לכאוס והשפלה. תהיה התגברות גדולה של סטייה, תאוותנות, מאבקים וכו': "כששקר, עצלנות, ישנוניות, אלימות, דיכאון, צער, אשליה, פחד ועוני ישלטו... כשאנשים, מלאים בגאווה, חושבים עצמם לשווים לברהמינים... זהו ה"קאלי יוגה".
מאוחר יותר, יופיע אוואטר - "האל יגשים עצמו כ"קאלקי אוואטר"... הוא ייסד את הצדק על פני האדמה ושכלם של אנשים יעשה טהור כבדולח... כתוצאה מכך, ה"סאט" או ה"קריטה יוגה" (תקופת הזהב) תתחיל".
דת זרתוסטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לזורואסטריות יש את האסכטולוגיה העתיקה ביותר הידועה לבני אדם מודרניים. עד שנת 500 לפנה"ס, הם כבר פיתחו את מושג סוף העולם באופן שלם, והם חשבו כי הוא יאכל באש.
לפי הפילוסופיות הזורואסטריות הכתובות בזאנד-אי ווהומן יאשט, "בסוף החורף האלף... השמש לא תראה יותר ותהיה מכותמת יותר; השנה, החודש והיום יתקצרו; הארץ תהיה פחות פוריה, והיבול יקטן; אנשים... יעשו לשקרנים יותר ורגילים יותר לחטוא. הם לא יכירו תודה". "העושר ילך לאלה שהם בעלי אמונה מעוותת... וענן שחור ימלא את השמים כל הלילה... יהיה גשם של חיות רעות".
סאושיאנט, איש השלום, יבוא להלחם בכוחות האופל. אז תהיה תחיית המתים, ואלה שנאמנים לצדק יחיו בשלום לנצח, ואילו הרשעים ידונו למתכת מותכת. הצדיקים "ישחו דרך המתכת כאילו היא חלב חם" ואילו הרשעים יכוו.
בסוף הקרב בין הצדיקים לרשעים, יהיה משפט סופי של כל הנשמות. החוטאים יענשו לשלושה ימים, ואז ימחל להם. העולם יגיע לשלמות כאשר עוני, זקנה, מחלות, צמא, רעב ומוות כולם יפסקו. המושגים של דת זורואסטר דומים מאוד לאלה של היהדות והנצרות.
עמים נורדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראגנארוק "גורל האלים" הוא סיפור הקרב של אחרית הימים במיתולוגיה הנורדית המתאר את מלחמתם של האלים הלוחמים (האייסיר), בהנהגתו של אודין, כנגד מגוון של מפלצות רשעות כמו ענקים והזאב פנריר בהנהגתו של לוקי. הקרב ישמיד את מרבית העולם ויוליד סדר חדש.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הופמן יאיר, " "אחרית הימים" ו"ביום ההוא" – וזיקתם לכתובים אסכטולוגיים במקרא", בית מקרא, 24 (1977), 435-444.
- היסטוריה ואסכטולוגיה בספר מיכה/ בנימין אופנהיימר. בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו. כרך חוברת ד' (תשכ"ג).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הופמן יאיר, " "אחרית הימים" ו"ביום ההוא" – וזיקתם לכתובים אסכטולוגיים במקרא", בית מקרא, 24 (1977), 435-444.
- היסטוריה ואסכטולוגיה בספר מיכה/ בנימין אופנהיימר. בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו. כרך חוברת ד' (תשכ"ג).