משתמשת:TZivyA/אנגליה בימי הביניים

אנגליה בימי הביניים היא תקופה בההיסטוריה של אנגליה במהלך תקופת ימי הביניים, החל מסוף המאה ה-5 עד תחילת התקופה המודרנית המוקדמת בבריטניה ב-1485. בתקופה זו אנגליה מגיחה מקריסתה של האימפריה הרומית. המשק במשבר, וערים רבים נטושות. אחרי כמה מאות של הגירה גרמנית, זהויות ותרבויות שונות מתחילות להתוות, וממלכות שונות מתחרות על האזור. תרבות אמנותית עשירה שגשגה תחת השלטון האנגלו-סקסוני, ונוצרה בה שירים אפים כמו ביאוולף. האנגלו-סקסים המירו את דתם לנצרות במאה ה-7, ורשת של מנזרים נבנתה ברחבי אנגליה. במאות ה-9 וה-8 התמודדה אנגליה מול התקפות של ויקינגים, והלחימה אתם נמשכה במשך עשורים רבים, והפכה את ממלכת וסקס לאחת החזקות ביותר בממלכה וקידמה את הצמיחה של הזהות האנגלית. למרות משברי ירושה חוזרים ונשנים והתקפות דניות בתחילת המאה ה-11, בשנות השישים של תחילת האלף הייתה אנגליה מדינה רבת עצמה, בעלת צבא חזק וכלכלה מוצלחת.

הכיבוש הנורמני של אנגליה ב-1066 הוביל להבסתה והחלפתה של העילית האנגלו-סקסית באצולה הנורמנית והצרפתית. ויליאם הכובש ויורשיו השתלטו על המצב הקיים, דיכאו מרידות מקומיות ושלטו באוכלוסיה דרך רשת של טירות ברחבי הממלכה. השליטים החדשים החילו את הגישה הפאודלית על אנגליה. הם חיסלו את העבדות, אך יצרו גוף נרחב הרבה יותר של פועלי עבודה לא חופשיים - הצמיתים. מעמדן של הנשים השתנה בעקבות שינויים בחוקים הקשורים לקרקע ובעלות. אוכלוסייתה של אנגליה גדלה ביותר מפי שתיים במהלך המאות ה-12 וה-13, מה שגרם לצמיחתם של עיירות, ערים וסחר. גם מזג האוויר החם בתקופה זו בצפון אירופה תרם להתפתחות כל אלו. גל חדש של מנזרים קם, ורפורמות כנסייתיות הובילו למתיחות רבה בין מלכים וארכיבישופים. למרות ההתפתחויות במערכת המשילות והמערכת המשפטית של אנגליה, המאבקים הפנימיים של האליטה האנגלו-נורמנית הובילו למלחמת אזרחים ולאובדנה של נורמנדי.

במאה ה-14 סבלה אנגליה מהרעב הגדול והמוות השחור, שני אירועים קטסטרופליים שגרמו לאבדנה של חצי מאוכלוסיית אנגליה, זרקו את הכלכלה של אנגליה לתוהו ובוהו וערערו את הסדר הפוליטי הישן. בעקבות כל אלו קמה תסיסה חברתית שהובילה למרד האיכרים האנגלי בשנת 1381. שינויים בכלכלה הובילו לצמיחתו של מעמד חדש של אצולה כפרית, והתהוות מה שכונה מאוחר יותר "פאודיליזם ממזרי" (Bastard feudalism). כמעט 1,500 כפרים ננטשו על ידי גברים ונשים שחיפשו הזדמנויות חדשות בתוך הערים. טכנולוגיות חדשות הומצאו, ואנגליה הוציאה מתוכה כמה פילוסופים ומדענים גדולים של תקופה זו. מלכים אנגלים במאות ה-14 וה-15 טענו לזכותם על הכס בצרפת, מה שהוביל למלחמת מאה השנים. בחלק מהזמן נהנתה אנגליה מהצלחה צבאית גדולה וכלכלה משגשגת כתוצאה מרווחים בינלאומיים מייצוא של צמר וטקסטיל, אבל ב-1450 חוותה המדינה משבר, כישלון צבאי בצרפת ומיתון מתמשך. עוד תסיסה חברתית פרצה ובעקבותיה מלחמות השושנים, בהן נלחמו שושלות אנגליות יריבות. ניצחון הנרי השביעי ב-1485 מסמל בדרך כלל את סופן של ימי הביניים באנגליה ותחילתה של התקופה המודרנית.

היסטוריה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימי הביניים המוקדמים (600-1066)[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-7 עלתה הממלכה של מרסיה לגדולה תחת הנהגתו של המלך פנדה. מרסיה פלשה לאדמות שכנות עד למצב בו היא שלטה על 50 regiones, שהיוו את מרבית שטחה של אנגליה. מרסיה והממלכות הנותרות באותה תקופה המשיכו להתחרות על שטחים במהלך המאה ה-8. סוללות עפר מסיביות כמו סוללת אופה שנבנתה על ידי אופה האדיר עזרו להגן על גבולות ועיירות. ב-789 החלו הפשיטות הסקנדינביות הראשונות על אנגליה. ההתקפות הויקינגיות הלכו וגדלו עד שבשנת 856 הצבא הגדול של הדנים (דנים (שבט)) פלש לאנגליה, כבש את יורק והביס את ממלכת מזרח אנגליה. מרסיה וממלכת נורת'מבריה נפלו ב-876 ו-875, ואלפרד מווסקס נידון לגלות פנימית ב-878.

עם זאת, אלפרד השיג בסופו של דבר רצף של ניצחונות נגד הדנים, והקים רשת של עיירות מגן (burh) כדי להגן על הטריטוריה שלו וכדי לגייס משאבים. תוך דיכוי מרידות פנימיות, אלפרד דחק את הפולשים לאזור הידוע כ"דיינלאו" - אזור שנשלט על ידי הדנים בשנות החמישים של המאה התשיעית ווסקס התרחבה צפונה לתוך מרסיה ודיינלו (Danelaw), והכריז על המלכים מווסקס כאל המלכים של כל ה-Angelcynn, דהיינו, כל האנגלים. ווסקס התרחבה צפונה אל תוך מרסיה ודיינלאו, ובשנות החמישים של המאה התשיעית, תחת שלטונים של אדרד ואדגר, יורק נכבשה סוף סוף מהדנים. בהמשך החלו גם פשיטות עונשין אל תחומים שכנים, ביניהם וולס ונורת'מבריה.

לאחר מותו של אדגר עלה לשלטון אדוארד המרטיר שנרצח בידי תומכי אמו, המלכה אלפרידה, שהיו מעוניינים שהכתר יעבור לאחיו, אתלרד השני. הוא אכן עלה לשלטון בשנת 978. אלא שבשנת 1913 פלש סוון השני, בנו של המלך הדני, אל אנגליה. ניסיונות לשחד את סוון שיימנע מלתקוף באמצעות מתן דנגלנד (שוחד שניתן לדנים כדי שיימנעו מלתקוף) - לא עלו יפה, והוא לקח את השלטון בשנת 1013. עם עלייתו לשלטון של קנוט, בנו של סוון, בשנת 2016, חוסלו משפחות אנגליות רבות. בנו של אתלרד, אדוארד המאמין, שרד וחי בגלות בנורמנדי, וחזר לתבוע את הכתר בשנת 1042. אדווארד היה ערירי, והצלחתו לתפוס את הכס עוררה דאגה. אנגליה נשלטה על ידי משפחת גודווין, שניצלה את מסע ההרג של הדנים כדי לרכוש הון עצום. כאשר אדווארד מת בשנת 1066, הרולד גודווינסון טען לכתר והביס את יריבו, תובע הכתר הנורווגי האראלד השלישי בקרב גשר סטמפורד.

שיא ימי הביניים (1066-1272)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1066, ויליאם, דוכס נורמנדי, ניצל את משבר הירושלי האנגלי כדי לפלוש (הכיבוש הנורמני של אנגליה). יחד עם צבא נורמני ושכרי חרב הובש הרולד בקרב הייסטינגד, ודרום אנגליה נכבשה במהירות. וויליאם השתמש ברשת של טירות כדי לשלוט במרכזים גדולים של כוח, והעניק שטחי ארץ גדולים לנאמניו תחת האליטה האנגלו-סכסונית ששלטה באותם אזורים. מרידות גדולות התקוממו ודוכאו על ידי ויליאם. בהמשך שלטונו מתרחב לצפון-מזרח אנגליה. מספר לורדים אנגלים ניצלו את אנגליה כנקודת זינוק להתקפות בדרום ומזרח ויילס. עם מותו של ויליאם בשנת 1087, אנגליה היוותה את החלק הגדול ביורת באימפריה האנגלו-נורמנית ונשלטה על ידי רשת של אצילים בעלי אדמות ברחבי אנגליה, נורמנדי וויילס. עושרה ההולך וגדל של אנגליה אפשר למלכים הנורמנים להשליט את שלטונם ברחבי הארץ, ובכללם מבצעים לאורך גבולות נורמנדי.

עם זאת, השלטון הנורמני, לא היה יציב הודות למאבקי ירושה על כס המלוכה שהובילו למאבקים אלימים בין התובעים לכתר יחד עם האצילים התומכים בהם. יליאם השני ירש את הכס אך נאלץ להתמודד עם מרידות בניסיון להחליף אותו עם אחיו הבכור, רוברט, או בן דודו, סטיבן מאומייל. בשנת 1,100 מת ויליאם השני בזמן ציד. למרות שרוברט, יריבו, טען לכתר, היה זה הנרי הראשון שתפס את השלטון. בעקבות המאורעות הללו פרצה מלחמה שהסתיימה בתבוסתו של רוברט בקרב טינצ'בריי, שבעקבותיו קיבל מאסר עולם. בנו של רוברט, ויליאם קליטו ניסה פעמיים לממש את זכותו לרשת את דוכסות נורמנדיה, אך ללא הצלחה. הוא מת בשנת 1128 ללא יורש. בעקבות מותו של ויליאם, בנו החוקי היחיד של הנרי על סיפון הספינה הלבנה בשנת 1120, החל משבר ירושה חדש. הקיסרית מתילדה קיבלה את הכס לאור העובדה שהיא נותר היורשת החוקית היחידה,אך סטיבן, אחיינו של הנרי, תבע את הכס לעצמו. בעקבות מאבק זה פרצו מלחמות אזרחים ברחבי אנגליה ונורמנדי, מלחמות שהובילו לתקופה ארוכה של אי יציבות שכונתה מאוחר יותר בשם "האנרכיה". בסופו של דבר חתם הנרי על הסכם שלום בוולינגפורד (אמנת וולינגפורד), ועלה לשלטון בשנת 1154.

הנרי ה-2 היה הראשון ממלכי אנגווין כמו גם הרוזן מאנז'ו בצפון צרפת. על ידי נישואין קיבל הנרי את דוכסות אקיטן הגדולה, ואנגליה הפכה להיות חלק מרכזי ממקבץ של אדמות רבות במערב אירופה שכונו "האימפריה האנגווינית". הוא ערך ניסיונות לקבל שליטה על אירלנד שבסופו של דבר הייתה תחת שלטונו, וקידם התיישבות אנגלו-נורמנית במדינה. הנרי חיזק את גבולות אנגליה עם ויילס וסקוטלנד, כשעושרה של המדינה משמש אותו לממן מלחמה ארוכה עם יריביו בצרפת. שוב פרצו סכסוכים על הסדרי ירושה, ומספר מרידות פרצו בראשותם של כמה מילדיו שרצו להשיג שליטה ואדמות, לעתים תוך גיבוי של נסיכים מצרפת, סקוטלנד ווולש. בסופו של דבר קיבל ריצ'רד לב ארי את המלוכה בשנת 1189.

ריצ'רד התמקד במהלך שלטונו בהגנה על השטחים בשליטתו בצרפת כמו גם במסע הצלב השלישי; אחיו, ג'ון, ירש את הכס בשנת 1199. הוא איבד את נורמנדי ורוב אקיטן לאחר מספר שנים של מלחמה עם צרפת. ג'ון נלחם בעוצמה רבה והשקיע משאבים רבים כדי להשיג מחדש שטחים אלו. בעקבות איומם של ברוני אנגליה לצאת במרד גלוי נגדו אם לא יגדיל את זכויותיהם וסמכויותיהם, חתם ג'ון על המגנה כרטה. לאור סירובו לקיים את ההסכם עליו חתם, פרצה מלחמת הברונים הראשונה. בעקבות מותו של ג'ון בשנת 1216 במהלך המלחמה, הוכתר על ידי הברונים הנרי ה-3, יורש העצר בן ה-9, כמלכה של אנגליה. אי-היציבות השלטונית הובילה לפרוץ מלחמת הברונים השנייה בשנת 1264 שהסתיימה עם תפיסתו של המלך על ידי סימון דה מונפורט. בנו של הנרי, אדוארד, נלחם במורדים בין השנים 1265-1267, ועזר לאביו לשקם את שלטונו.

שלהי ימי הביניים (1272-1485)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם עלייתו של אדוארד הראשון לשלטון הוא חידש את מעמד המלוכה, שיקם והרחיב טירות מפתח במצב הטעון שיפור. התקוממויות של נסיכים מצפון ויילס הובילו את אדוארד לגיוס צבא ענק ודיכוי המרידות, שבסופן הושם קץ לעצמאות הוולשית. אדוארד עודד התיישבות אנגלית באזור והקים סדרה של טירות מבוצרות באזור. בהמשך תקופת כהונתו הוא נלחם מול פלדריה ואקיטן. לאחר הניצחון בויילס, נפנה אדוארד להשיג הישגים טריטוריאליים בסקטולנד, אך לא הצליח להשיג ניצחון אסטרטגי, והעלויות של מלחמתו עם סקוטלנד גרמו למתחים שכמעט הובילו למלחמת אזרחים. אדוארד השני ירש את המלחמה עם סקוטלנד ונאלץ להתמודד עם אופוזיציה גדלה והולכת לשלטונו כתוצאה משלטונו הכושל. מלחמת דספנסר בשנים 1321-22 הובילה לחוסר יציבות באנגליה. בסופו של מאבק של אשתו איזבלה ורוג'ר מורטימר נגד אדוארד הודח האחרון. כמה חודשים לאחר הדחתו הוא מת, ויש האומרים שנרצח על ידי אשתו. לאחר תקופה בה שימש מורטימר כעוצר, דרש אדוארד ה-3 בן ה-17 את הכס, ועלה לשלטון בשנת 1330.

כמו סבו, פעל אדוארד ה-3 במהלך שלטונו לחזק את כוחו. בשנות הארבעים של המאה ה-13 הגיע המוות השחור אל אנגליה. האבדות במגפה והשלכותיה השפיעו באופן משמעותי על אירועים באנגליה בשנים הבאות. במהלך שנות שלטונו המוקדמות התמודד אדוארד הן מול הסקוטים, והן מול המלוכה הצרפתית. תביעת הכתר הצרפתי על ידי אדוארד הובילה למלחמת מאה השנים, סכסוך בן 116 שכלל שורה של מאבקים צבאיים. למרות האתגר במימון המלחמה, הצלחותיו הצבאיות של אדוארד הביאו זרם של רכוש שנבזז בקרבות לחלקים גדולים באנגליה, מה שאפשר עבודות בניה נרחבות על ידי המלך. רבים מהאליטה של אנגליה, ביניהם בנו של אדוארד הנסיך השחור, היו מעורבים במערכות בצרפת ובניהול הטריטוריות החדשות באירופה.

נכדו של אדוארד, ריצ'רד השני, קיבל את הכס בשנת 1377, בגיל 10 בלבד. במהלך שלטונו נאלץ להתמודד עם בעיות פוליטיות וכלכליות, שרבות מהן נוצרו כתוצאה מהמוות השחור, ביניהם מרד האיכרים האנגלי שפרץ בדרום אנגליה בשנת 1381. במהלך השנים שלאחר מכן, ניסו ריצ'רד וקבוצה של אצילים להשיג כוח ושליטה בנוגע למדיניותיה של אנגליה כלפי צרפת. בסופו של דבר, הודח ריצ'רד על ידי הנרי ה-4 ובתמיכת הפרלמנט בשנת 1399. הוא נכלא על ידי זה האחרון וככל הנראה מת מרעב באותה שנה. במהלך שלטונו של הנרי ה-4 הוא הגדיל את כוחו דרך מועצה מלכותית והפרלמנט, וניסה לאכוף קונפורמיות דתית ופוליטיות. בנו, הנרי ה-5, חידש את המלחמה מול צרפת והיה קרוב להישגים אסטרטגים זמן קצר לפני מותו בשנת 1422. הנרי ה-6 הוכתר למלך בגיל של תשעה חודשים בלבד. בתקופתו המערכת הפוליטית האנגלית והסכסוך המתמשך עם צרפת החלו להיפתר.

רצף של מלחמות אזרחים עקובות מדם שמאוחר יותר כונו בשם מלחמות השושנים פרצו בשנת 1455, שדורבנו על ידי משבר כלכלי ושלטון חלש. אדוארד ה-4, הראשון במלכי בית יורק ודמות מפתח בבית במאבק בין בית יורק לבין בית לנקסטר, והדיח את הנרי מהשלטון בשנת 1461. בשנת 1469 הצליחו אנשי לנקסטר להתלכד ולהשיב מלחמה, הנרי שוחרר מכלאו במצודת לונדון, ושלט לתקופה קצרה. אלא שבשנת 1471 אדוארד, בסיוע אחיו ג'ורג' פלנטג'נט, מגובה באצילים צרפתים בעלי השפעה הצליחו להשיג את הכס האנגלי חזרה. עם הניצחון היו רוב יריביו של אדוארד מתים. לאחר מותו, עבר השלטון לריצג'רד גלוסטר, ששלט תחילה מטעם אדוארד החמישי אך בסופו של דבר השתלט על כס המלוכה כריצ'רד השלישי. הנרי ה-7 עלה לאנגליה עם צבא של תומכים, ביניהם גם יילים צרפתים וסקוטיים , והביס את ריצ'רד בקרב בוזוורת בשנת 1485, שסיים את תקופת מלחמת השושנים, אם כי מרידות קטנות נגד שושלת טיודור המשיכו להתרחש במשך כמה שנים לאחר מכן.

ממשלה וחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשל ומבנים חברתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימי הביניים המוקדמים (600-1066)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממלכות האנגלו-סכסוניות היו חברות היררכיות, המבוססות על קשרי אמונים בין לורדים רבי השפעה וחסידיהם. בראש המבנה החברתי היה המלך, שהוא ומקורביו זכו להגנה וזכויות מיוחדות. מתחת למלך היו האצילים, ה-thegns, שהחזקים מביניהם כונו "אלדורמן" (ealdormen, מהמילה elder man, הכוונה למישהו מבוגר). הקשר בין המלכים והאצילים שלהם היה מבוסס על טקסים וסמלים צבאיים. השכבה הבאה בחברה היו ה-churls. פירוש המילה באנגלית עתיקה היא "אדם", והכוונה היא ל"איכר שאינו מתרפס". שכבה זו היא השכבה הנמוכה ביותר בחברה של אנשים חופשיים. מעמד זה לעתים קרובות החזיק בקרקע משלו או שלט בעסקים בערים. Geburs, איכרים שעבדו בקרקעות שהיו שייכות לאצילים היו שכבת המעמד הבאה. המעמד הנמוך ביותר היו העבדים, שהיו בעלי זכויות מינימליות.

מאזן הכוחות בין הקבוצות השונות השתנה עם הזמן. תחילה, מלכים נבחרו על ידי חברים של המועצה של המלך המנוח, אך העדפת הבן הבכור הפכה עד מהרה לנורמה. בהמשך, המלכים חיזקו את מעמדם על ידי אימוץ נומנקלטורה וטקסים נוצריים, טקס ההכתרה הכנסייתי הופיע במהלך המאה השמינית ובמאה ה-11 כינו המלכים עצמם "ממלא מקומו של ישו" (Christ's deput). אחוזות ענק נבנו על ידי מלכים, בישופים, מנזרים ואצילים, אם כי במאה ה-9 וה-10 גודלם הלך וקטן בעקבות הסדרי ירושה ונישואים ורכישות של הכנסייה. במאה ה-11, התפקיד המלכותי התערער. ה-ealdormen בנו אחוזות גדולות והפכו יחד לחזקים יותר מהמלך עצמו. עובדה זו תרמה לאי היציבות הפוליטית בסוף ימי השלטון האנגלו-סכסוני. עם חלוף הזמן מעמדם של ה-churls התדרדר, זכויותיהם נשחקו וחובותיהם כלפי הלורדים גדלו.

ממלכת וסכס, שבסופו של דבר דרשה שליטה על אנגליה כולה, פיתחה שלטון מלוכה ריכוזי. חלק אחד ממנו הייתה מועצת המלך, הויטנגמוט, הכוללת את הכמורה הבכירה, מעמד האלדורמן ואצילים חשובים; המועצה התכנסה כדי לייעץ למלך בנושאים הנוגעים כמו מדיניות או חוקה. תפקידים בבית המלוכה כללו פקידים, אצילים ואנשי דת שהתלוו למלך וניהלו את ענייני המלוכה בהיעדרו. אל המלכים הדנים התלווה משמר ראש אישי המורכב מהאוסקרלים (Housecarl, משמעות המילה "איש הבית", אלו היו לוחמים מקצועיים מאומנים ומצוידים היטב, שקיבלו תשלום ולעתים גם אדמות תמורת שרותיהם). ברמה האזורית, האלדורמנים מילאו תפקיד חשוב בממשלה, בהגנה ובתחום המיסוי. תפקיד השריף הופיע במאה ה-10, והללו ניהלו את האיזורים מטעמם של האלדורמנים. מערכת ההטבעה הייתה מפוקחת היטב על ידי המלכים, וסיפקה רמה גבוהה של כסף. ושיטת המס בכל המדינה הייתה hidage - יחידת מידה אנגלית למדידת קרקע.

המלכים האנגלו-סכסונים בנו מערכת חוקים, אך חוקים אלו לא תמיד נכתבו במלואם ותמיד לוו בתוספת נרחבת של מסורת בעל פה או מנהגים. בחלקה הראשון התקופה, מועצות מקומיות בשם moots היו מתאספות כדי לשפוט מקרים מסויימים; במאה ה-10 הן הוחלפו בבתי משפט איזוריים (hundred courts (אנ'), בתי משפט ששפטו בתחום מסוים של יחידה מנהלית). ששפטו באיזורים קטנים וכן במועצות-פלך ששפטו מקרים הקשורים לאזורים נרחבים יותר בממלכה. אנשי כמורה ואצילים רבים קיבלו מהמלך רשות לנהל בתי משפט משלהם. המערכת המשפטית הסתמכה על שיטה של שבועות, כשערכה של שבועה לטובת התביעה או הנאשם משתנה בהתאם למעמדו של הנשבע. לדוגמה, שבועה של בן לווייה של המלך שווה 12 פעמים שבועה של churl. במידה והוטלו קנסות, שוויין היה בהתאמה לשווי השבועה של אותו אדם. הרשויות האנגלו-סכסוניות נאבקו להתמודד עם נקמות דם בין משפחות, וניסו לאמץ שיטה בשם "weregild" (מילולית: מחיר אדם), בה שולם כסף כתחליף למלחמות נקמות הדם הממושכות.

שיא ימי הביניים (1066-1272)[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוך עשרים שנות כיבוש נורמני, הוחלפה האליטה האנגלו-סכסונית על ידי מעמד חדש של אצולה נורמנית, וכ-8,000 נורמנים וצרפתים התיישבו באנגליה. הארלים (שירשו את מקומם של האלדורמנים), השריפים ואנשי הכנסייה באו נלקחו מתוך המעמדות הקיימים. בתחומים רבים של החברה הייתה המשכיות, והנורמנים אימצו מוסדות ממשלתיים אנגלו-סכסוניים רבים, כולל מערכת המס, מערכת ההטבעה וכן תחומים משפטיים שונים; תחילה השריפים ובתי המשפט המשיכו לתפקד כמקדם. ספר יום הדין נכתב בשנת 1086 בהוראת ויליאם הראשון, מלך אנגליה, למטרות מיסוי.

גם בתחומים אחרים שינויים החלו להיות מורגשים. ניתן לתאר את שיטת הממשל לאחד הכיבוש כמערכת פאודלית, בה אצילים מחזיקים באדמותיהם מטעם המלך; בתמורה להבטחה להספקת תמיכה צבאית ושבועת אמונים הם קיבלו פייף (אדמות) וכבוד. האצילים, בתורם, העניקו אדמות לבעלי אדמות קטנים יותר בתמורה לשבועת אמונים ותמיכה צבאית, ובסופה של ההיררכיה היו האיכרים, החזיקו אדמות בתמורה לעבודתם. כך נוצרה רשת של נאמנויות ומשאבים שנאכפו של ידי בתי משפט של כבוד (אנ'). המערכת הזו הייתה בשימוש בנורמנדי וריכזה יותר כוח בידי המלך והאליטה העלית מאשר מערכת הממשל האנגלו-סכסונית. שיעור העבדות ירד בשנים שלאחר הכיבוש, משום שהנורמנים ראו בה מנוגדת לדעת הכנסיה. האיכרים העשירים יותר איבדו השפעה וכוח משום שהנורמנים הפכו את החזקת האדמות לקשורות יותר להספקת שירותי עבודה ללורדים המקומיים, דבר שהאיכרים הללו התקשו לעמוד בו משום שכוח האדם שלהם היה מוגבל, וכך הם הפכו להיות תלויים יותר בחסדיהם של האציל המקומי. הם צנחו מטה בהיררכיה החברתית והכלכלית, מגדילים את מספרם של הצמיתים, שאינם רשאים לעזוב את האחוזה או לחפש אחר תעסוקה חלופית.

במרכז הכוח מינו המלכים אנשי דת כקנצלרים (פקידים בכירים) כאחראים לנהל את ענייני בית המלוכה ואילו אנשי החצר (familia regis) ומשמר המלך היו אחראים לשמש כשומרי ראש ולדאוג לעניינים הצבאיים. הבישופים של אנגליה המשיכה להוות חלק חשוב בממשל המקומי, לצד האצולה. הנרי הראשון והנרי השני ישמו שניהם רפורמות משפטיות משמעותיות, מאריכים ומרחיבים את תחומו של המשפט המלכותי והריכוזי. בשנות השמונים של המאה ה-12, התהווה בסיס המשפט המקובל: בית המשפט הקבוע הראשון (שהיה צורה קדומה של Common Bench - בית משפט שעסק בעניינים שלא קשורים ישירות לאצולה ולמלך) התיישב בארמון וסטמינסטר, ונוסף אליו ולבית המשפט הקבועים האחרים שנוסדו בעקבותיו היו גם איירים, שופטים נודדים שנשלחו לאזורים שונים של אנגליה על מנת לפתור סכסוכים באזורים מרוחקים. המעבר ממערכת בה השופטים מתלווים ומונהגים על ידי המלך אל מערכת משפטית היושבת בנפרד למלך הייתה ראשיתו של שלטון החוק. המלך ג'ון הרחיב את סמכותו המשפטית של המלך, והשאלה אודות המידה הנכונה של מעורבות המלך הייתה הבסיס ליצירתו של המגנה כרטה ב-1215. מערכת המשפט חיזקה את מעמדו של מוסד הצמיתות במאה ה-13, ושרטטה הבדלים ברורים בין בני החורין לצמיתים.

מתחים רבים שררו בשלטון. עושר ואדמות מלכותיים השתרעו לאורכה ולרוחבה של אנגליה, ונתנו למלך עמדה עליונה גם על פני החזקים ביותר באצולה הגבוהה. עם זאת, גם המלכים נזקקו למשאבים נרחבים כדי לממן את המסעות הצבאיים שלהם, תכניות הבנייה כמו גם תגמול חסידיהם באדמות שונות. פעולה זו הייתה שנויה במחלוקת, משום שהאצילים טענו שבעלות האדמות צריכה ללכת על פי ירושה, לא על פי החלטתו של המלך. רכוש ואדמות התרכזו יותר ויותר בידי תת-קבוצה באצולה, המגנאטים, על חשבון אצילים אחרים, מה שמוטט היבטים מסויימים של הפיאודליזם. ככל שחלף הזמן האצולה הנורמנית באה בקשרי נישואים עם משפחות אצולה אנגלו-סכסוניות, והקשרים בין הדוכסויות החלו להתרופף. בשלהי המאה ה-12, ניסיון לגייס את ברוני אנגליה להילחם ביבשת נכשל, מה שהוביל למלחמת אזרחים. מלחמות האזרחים התחדשו תחת שלטונו של הנרי השלישי, שהברונים המורדים משנות 1258-9 דרשו רפורמות נרחבות. גרסה מוקדמת של הפרלמנט כונסה ב-1265 כדי לייצג את האינטרסים של המורדים.

שלהי ימי הביניים (1272-1485)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם עלייתו לשלטון בשנת 1272, חיזק אדוארד הראשון את עוצמת השלטון וההון המלכותי, אותו היה עליו לשקם לאחר מסעות הצלב ומלחמותיו השונות. וקיבל את תמיכת האצולה על ידי גיוס הפרלמנט שאישר העלאת מסים. כמו כן, ערך סקר מקיף על השלטון המקומי שתיעד עוולות בתחום זה שנודע בשם מאה המגילות. האיזון הפוליטי קרס תחת שלטונו של אדוארד השני, ובשנות העשרים של המאה ה-14 פרצה מלחמת אזרחים. אדוארד השלישי ייצב חזרה את השלטון עם עזרת רובה של האצולה, בהפעילו כוח על ידי אוצר המדינה, בית המלוכה ובית המשפט (common bench). שלטון זה היה מאורגן מאד ביחס לשלטונות תחת מלכים קודמים, ובמהלך המאה ה-14 התיישב בית המלוכה במגורי קבע בוסטמינסטר, במקום לנדוד ממקום למקום כקודם לכן. אדוארד השני השתמש בפרלמנט אפילו יותר מקודמיו עבור מנהל כללי, חקיקה העלאת מיסים לפי הצורך כדי לממן את המלחמות עם צרפת. האדמות המלכותיות - וההכנסות שנבעו מהן - התמעטו עם השנים, והעלאות מסים הפכו תכופות, וזאת כדי לממן את הוצאות המלוכה. אדוארד ערך טקסי אבירות שונים שמטרתם חיזוק מוסד האבירות. מוסד זה המשיך להתפתח במהלך המאה ה-14 ובאה לידי ביטוי צמיחה של מסדר אבירות (כולל מסדר הבירית), טורנירי גראנד וטקסים של אבירי השולחן העגול.

הרעב הגדול והמוות השחור ערערו את החברה והשלטון באנגליה של תחילת המאה ה-14. המשבר הכלכלי והדמוגרפי יצאו עודף פתאומי של קרקע, מה שערער את יכולתם של בעלי הקרקעות לממש את זכותם הפיאודלית וכתוצאה מכך ירידה חדה בהכנסותיהם מאותם אדמות. השכר האמיר כתוצאה ממחסור בעובדים. נחקקו חוקים כדי להגביל את גובה השכר וכדי למנוע ממעמדות נמוכים יותר לצרוך מוצרי יוקרה. בשנת 1377 הוטל מס גולגולת כדי לממן את ההוצאות של המלחמה עם צרפת. המתחים הפכו למרד אלים בשנת 1381. המרד דוכא ביד קשה, וכ-7,000 מורדים הוצאו להורג. כתוצאה מכל השינויים הללו עלה סוג חדש של אצולה ששכר אדמות מהאצולה הגבוהה ועיבד אותם תמורת רווח. המערכת המשפטית המשיכה להתקדם ולהתפתח במהלך המאה ה-14, כשהיא נאלצת להתמודד עם בעיותיה המורכבות של המדינה באותה עת.

עם הדחתו של ריצ'רד השני בשנת 1399, כוחם של רוב האצילים המגנאטים גדל במידה ניכרת; שליטים בעלי עוצמה רבה כמו הנרי הרביעי הכילו אותם, אך במהלך שלטונו של הנרי השישי הם שלטו על המדינה. המגנאטים מימנו על ידי הכנסותיהם קבוצות של לוחמים בתשלום** חמושים, לעתים קרובות מצוידים בלבוש שרד שנוי במחלוקת, וקבלת תמיכה מהאצולה הכפרית; שיטה זו זכתה לכינוי "הפאודיליזם הממזרי".(אנ') השפעתם הייתה בעיקר דרך בית הלורדים בפרלמנט ודרך מועצת המלך. מעמד האצולה הכפרית ותושבי העיר הגדילו את מעמדם דרך בית הנבחרים, והתנגדו להעלאות מסים בעקבות המלחמות עם צרפת. בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-15, הממשל האנגלי היה בקשיים כלכליים משמעותיים, מה שהוביל למשבר בשנות החמישים של אותה מאה, ובעקבותיו מרידה עממית בראשותו של ג'ק קייד. החוק והסדר התערער, והמלך לא הצליח להתערב במריבות הפנימיות בין האצילים. מלחמות השושנים שבעו בעקבות כך באו עם אלימות חריפה בין האצילים משני הצדדים: אויבים שנתפסו הוצאו להורג ואדמות משפחתם הוחרמו כשלל. עם עלייתו של הנרי השביעי לשלטון בשנת 1485 היו השלטון האנגלי והחברה במדינה מעורערים, רוב בתי האצולה הגדולים באנגליה הושמדו, ומלחמת השושנים הסתיימה.

נשים בימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנגליה של ימי הביניים הייתה חברה פטריארכית, וחיי הנשים הושפעו במידה רבה על ידי אמונות שונות הנוגעות למגדר. עם זאת, מעמדן של הנשים השתנה במידה רבה בהתאם לגורמים שונים, ביניהם מעמדן החברתי; האם הן רווקות, נשואות, אלמנות או נשואות בשנית; או באיזה אזור במדינה הם חיו. כך או כך, נשים היו מופלות לרעה בתחומים שונים לאורך כל התקופה, הן היו מוגבלות יותר באוטונומיה שלהן, בתעסוקה ובמסחר ובזכויותיהן החוקיות.

בחברה האנגלוסקסית זכו נשות האצולה מזכויות ומעמד, אף שהחברה הייתה עדיין בבסיסה פטריארכית. היו כמה אמהות מנזר בעלות השפעה רבה בראשיתה של הכנסייה האנגלית, אך כוחם ועושרם ירד עם הרפורמות הכנסייתיות בהמאה ה-9. מלכות אנגלוסקסיות החלו להחזיק שטחי אדמה משלהן במהלך המאה ה-10 וקיומן תרם לניהול ויציבות הממלכה. למרות שנשים לא יכלו להוביל כוחות צבאיים, בהיעדרן של בעליהן היו נשים שהובילו את ההגנה על אחוזות וערים. עם זאת, רוב הנשים האנגלוסקסיות עבדו באדמה כחלק מהחברה החקלאית דאז, או כמבשלות ואופות.

לאחר הפלישה הנורמנית, מעמדן של הנשים השתנה. הזכויות והתפקידים של נשים בחברה הוגדרו ביתר בהירות, דבר שהוא בחלקו תוצר של התפתחות המערכת הפיאודלית והתרחבות מערכת החוק האנגלית; חלק מהנשים נהנו מכך, ואילו חלק מהנשים לא. זכויותיהן של אלמנות הובהרו במהלך סוף המאה ה-12, אז הובהרה זכותן של נשים שאינן נשואות להיות בעלות רכוש, אך עובדה זו לא בהכרח מנע מנשים להינשא בכפייה, בניגוד לרצונן. גדילתם של מוסדות ממשלתיים תחת שרשרת של בישופים צמצמה את תפקיד המלכות וחצריהן. נשים נשואות או אלמנות נותרו בעלות מעמד תרבותי ודתי, כפטרוניות, ואף לקחו חלק משמעותי באירועים צבאיים ופוליטיים, אם כי היסטוריונים חלוקים בשאלה האם התנהגות זו נחשבה לראויה אם לאו. במאות המוקדמות, רוב הנשים עבדו בחקלאות, אך עם השנים העבודות קיבלו חלוקה מגדרית. למשל, בעוד שהגברים היו אחראים יותר על חרישת השדות ועיבודם, משק החלב נשלט יותר על ידי נשים.

המוות השחור הותיר נשים רבות אלמנות; שוק העבודה שיווע לידיים עובדות, וקרקעות רבות הפכו פנויות. באזורים כפריים נשים איכרות יכלו ליהנות מרמת חיים גבוהה יותר מאי-פעם, אולם ייתכן שהיקף העבודה שנעשתה על ידי נשים - גדל. נשים רבות נעו לכיוון עיירות וערים, עד שבמקומות מסוימים גברים היו בנחיתות מספרית. הן עבדו עם בעליהן או במספר מצומצם של משלחי יד כמו טווייה, חייטות, במשק בית וכמשרתות. היו נשים שניהלו מבשלות שיכר, עד שנדחקו מהתעשייה שהפכה נשלטת על ידי גברים במהלך המאה ה-15. עם זאת, עבודות ממעמד גבוה יותר נשארו סגורות בפני נשים. כמו בתקופות קדומות, נשים הגדילו את כוחן בזמן היעדרו של הבעל וכאמור, במידת הצורך ניהלו קרבות הגנה על אחוזותיהן. אלמנות עשירות שהצליחו לקבל את חלקן מרכושו של הבעל המנוח יכלו לחיות כחברות בעלות השפעה בקהילה בזכות עצמן.

זהות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהות תרבותית אנגלית החלה להתפתח החל מההגירה הגרמאנית במאה החמישית והמאה השישית, והמפגש שלהם עם התושבים הרומניים-בריטיים. אף שכרוניקנים קודמים מימי הביניים תיארו את המאגרים כאנגלים או סקסונים, הם הגיעו מאזור נרחב הרבה יותר בצפון אירופה, והיו ייצוג של קבוצות אתניות שונות. במהלך המאה ה-6 החלו הקבוצות השונות להתמזג לחברות מרובדות ברחבי אנגליה, שמאוחר יותר התהוו לממלכת אנגליה וממלכת סקסוניה במאה ה-8. במאה ה-9 הפך המושג "Angelcynn" כמושג המתייחס לאדם אנגלי, והיה בשימוש למטרות תעמולה של כרוניקנים ומלכים שונים כדי לעורר התנגדות לפלישות הדניות.

הנורמנים והצרפתים שהגיעו לאחר הכיבוש ראו עצמם שונים מן האנגלים. היו להם קשרים משפחתיים וכלכליים הדוקים עם דוכסות נורמנדיה, הם דיברו צרפתית נורמנדית וראו את עצמם מובחנים מבחינה תרבותית. במשך שנים רבות, להיות אנגלי משמעו היה להיות מקושר עם כישלון צבאי וצמיתות. במהלך המאה ה-12, הפערים בין האנגלים לנורמנים החלו להיטשטש כתוצאה מנישואים ומגורים מעורבים. בסוף המאה ה-12, וייתכן שאף מוקדם יותר, פרשנים בני זמנם האמינו ששני העמים יתמזגו. אובדן הדוכסות ב-1204 חיזק את המגמה הזו. למרות ההתמזגות בין העמים עדיין תרבות צרפתית הייתה מוערכת יותר, וצרפתית נותרה השפה בבתי המשפט, העסקים והמסחר הבינלאומי. הפריזאים עצמם נהגו ללעוג לאנגלים על מבטאם. במאה ה-14 החלו ללמוד יותר ויותר צרפתית באופן פורמלי במקום לרכוש אותה באופן טבעי בבית כשפת אם. זאת, למרות שהאריסטוקרטיה נהגה לבלות שנים רבות בצרפת, ועבור אנשי האצולה השיחה בצרפתית הייתה נוחה וטבעית.

יהודים בימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה היהודית מילאה תפקיד חשוב באנגליה במהלך רוב התקופה. היהודים הראשונים הגיעו לאנגליה בעקבות הפלישה הנורמאנית, אז הביא עמו ויליאם הכובש חברים עשירים מקהילת רואן בנורמנדי שהתיישבו בלונדון. הקהילה היהודית התפשטה ברחבי אנגליה, וחבריה סיפקו שירותי בנקאות והלוואות חיוניים שהנוצרים לא יכלו לעסוק בהם. במהלך המאה ה-12 הלכה והתעצמה הקהילה היהודית הפיננסית, כשהיא פועלת תחת חסות מלכותית ומספקת למלך מקור אשראי זמין. בכל הערים הגדולות היו מרכזים יהודיים, וגם בריכוזים קטנים יותר היו מופיעים מעת לעת יהודים שעסקו במסחר. עם זאת, לקראות סוף שלטונו של הנרי השני הוא חדל ללוות מיהודים ובמקום זאת החל לקבל ספים מהקהילה היהודית על ידי מיסוי וקנסות שרירותיים. מעמדם של היהודים התדרדר והם הפכו מושמצים. האשימו אותם בהקרבת ילדים, מה שעודד פוגרומים שבוצעו בקהילות יהודיות בזמן שלטונו של ריצ'רד הראשון. בתחילת שלטונו של ג'ון זכו היהודים למעט שלווה, אולם בהמשך החל המלך לסחוט כספים מהקהילה היהודית, ועם התמוטטות הסדר בשנת 1215 הפכו היהודים שוב מוקד להתקפות. הנרי השלישי העניק הגנה מסויימת להודים, ושוק ההלוואות היהודי החל להתאושש מעט. עם זאת, הקהילה היהודית התרוששה יותר ויותר עד שבסופו של דבר גורשה מאנגליה בשנת 1290 על ידי אדוארד הראשון, ואת תפקידיה במשק האנגלי החליפו סוחרים זרים.

כלכלה וטכנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלה ודמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשק האנגלי היה חקלאי ביסודו, והתבסס על גידולים של כמו חיטה, שעורה ושיבולת שועל בשיטת שדה פתוח וכן גידול של כבשים, בקר וחזירים. בתקופה האנגלו-סקסית המאוחרת צורת המגורים של האיכרים עברה ממגורים בכפרים קטנים ומבודדים למגורים בכפרים גדולים יותר שמטרת עיסוקם הוא עיבוד חקלאי. באותה תקופה הכלכלה נפוצה שיטת המנוריאליזם. במסגרת שיטה זו חכרו האיכרים המקומיים אדמה חקלאית מסניור האחוזה. התשלום על החכירה היה באמצעות תשלום בעבודה בדומנה (Demesne, אדמות שהן ותוצריהן היו שייכות במישרין לאדון ועובדו על ידי האיכרים) או תמורת מזומנים או תוצרת. במהלך המאה ה-11 שגשגה כלכלת אנגליה והערים בדרום ובמזרח אנגליה היו מעורבות במידה רבה בסחר הבינלאומי. כ-6,000 טחנות קמח נבנו עבור טחינת קמח שנעשתה עד אז ידנית, דבר שהפנה ידיים עובדות למשימות חקלאיות מניבות יותר.

אף שהפלישה הנורמנדית גרמה לנזקים ברחבי אנגליה עקב בזיזות החיילים, הכלכלה האנגלית לא נפגעה משמעותית. עם זאת, המסים הועלו, והנורמנים הקימו יערות רחבי ידיים שהוגנו בחקיקה לשם ניצול משאביהם הטבעיים. בשתי המאות הבאות הייתה צמיחה משמעותית בכלכלת אנגליה, שנובעת בחלקה מגידול האוכלוסייה מ-1.5 מיליון ב-1086 עד ל-5 מיליון ב-1300. אדמות נוספות, בחלקן יערות שהוסבו למטרה זו, שימשו לייצור מזון לאוכלוסיה ההולכת וגדלה כמו גם למטרת גידול צמר שיוצא לאירופה. נבנו מאות יישובים חדשים, חלק מהם יישובים מתוכננים ברחבי אנגליה. במהלך תקופה זו צמחו גילדות סוחרים, ירידים ומוסדות שונים מהתקופה שהיוו חלק בלתי נפרד מהכלכלה של אותה תקופה. ממונאים יהודים שיחקו תפקיד משמעותי בכלכלה הצומחת, כמו גם ציסטרסיאניים ואוגוסטינים שהפכו לשחקנים משמעותיים במסחר הצמר בצפון. באותה תקופה היקף הכרייה באנגליה גדל, בייחוד כריית כסף במהלך המאה ה-12, דבר שסייע להרחיב את היצע הכסף.

בסוף המאה ה-13 החלה הכלכלה להתדרדר בעקבות ריבוי אוכלוסין, מחסור בקרקעות והידלדלות הקרקעות. הרעב הגדול בתחילת המאה ה-14 זעזע את הכלכלה האנגלית, והצמיחה באוכלוסייה פסקה, ובשנת 1348 הייתה התפרצות ראשונה של המוות השחור שבעקבותיו מתה כמחצית מאוכלוסיית אנגליה. המגזר החקלאי התכווץ במהירות. השכר עלה, המחירים ירדו והקרקעות הידלדלו. כל אלה הובילו לגוויעתה הסופית של המנוריאליזם, ולהופעת מערכת חקלאות מודרנית הפועלת על ידי גביית דמי שכירות לקרקעות. כיוון שההכנסות מהקרקעות ירדו, אחוזות רבות, ובמקרים מסוימים אף התיישבויות שלמות - ננטשו, סך הכל כמעט 1,500 כפרים בתקופה זו. מעמד חדש ששכר קרקעות מהאצולה הגבוהה. נעשו ניסיונות לא מוצלחים להחלת רגולציה ממשלתית בתחום השכר וצריכה, אך הללו לא שרדו בעשורים שלאחר מרד האיכרים האנגלי בשנת 1381.

במהלך המאה ה-15 צמחה במידה ניכרת תעשיית הטקסטיל האנגלי, ומעמד חדש של סוחרים אנגלים בינלאומיים הופיע, שהתבסס בעיקר בלונדון או בדרום-מערב אנגליה ושגשג על חשבון הכלכלה השוקעת בערים המזרח. מערכת המסחר החדשה הביאה אל קיצם ירידים בינלאומיים רבים ואת עליית chartered company. הדיג בים הצפוני התרחב למים עמוקים יותר, כשהוא ממומן בהשקעות מסחריות מסוחרים גדולים. בין 1440 ל-1480 אירופה נכנסה למיתון שבעקבותיו סבלה אנגליה אף היא: הסחר התמוטט, בעקבותיו המחירים ועלות השכירויות, ובסופו של דבר גם סך המסים שנכנס לקופה. המתחים בעקבות כל אלה לקחו חלק חשוב במרד ג'ק קייד ומלחמות השושנים. לקראת סוף ימי הביניים החלה הכלכלה להתאושש וחלו שיפורים משמעותיים בתחום עיבוד מתכות והספנות, שינויים שעצבו את הכלכלה של העת החדשה המוקדמת.

טכנולוגיה ומדע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Surveys

Bartlett, Robert. England Under the Norman and Angevin Kings, 1075–1225 (New Oxford History of England) (2002) excerpt and text search
Barlow, Frank (1999). The Feudal Kingdom of England, 1042–1216. Harlow, UK: Pearson Education. ISBN 978-0-582-03081-7.
Carpenter, David (2004). The Struggle for Mastery: The Penguin History of Britain 1066–1284. London: Penguin. ISBN 978-0-14-014824-4.
Fleming, Robin (2011). Britain After Rome: The Fall and Rise, 400 to 1070. London: Penguin Books. ISBN 978-0-14-014823-7.
Given-Wilson, Chris, ed. (1996). An Illustrated History of Late Medieval England. Manchester, UK: Manchester University Press. ISBN 978-0-7190-4152-5.
Hinton, David (2002). Archaeology, Economy and Society: England from the Fifth to the Fifteenth Century. Abingdon, UK: Routledge. ISBN 978-0-203-03984-7.
Hodgett, Gerald (2006). A Social and Economic History of Medieval Europe. Abingdon, UK: Routledge. ISBN 978-0-415-37707-2.
Huscroft, Richard (2005). Ruling England, 1042–1217. Harlow, UK: Pearson. ISBN 0-582-84882-2.
Mate, Mavis E. (2001). Women in Medieval English Society. Cambridge, UK: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-58733-4.
Myers, A. R. (1978). English Society in the Late Middle Ages, 1066–1307 (8th ed.). Harmondsworth, UK: Penguin. ISBN 0-14-020234-X.
Rubin, Miri (2006). The Hollow Crown: The Penguin History of Britain 1272–1485. London: Penguin. ISBN 978-0-14-014825-1.
Stenton, Doris Mary (1976). English Society in the Early Middle Ages, 1066–1307. Harmondsworth, UK: Penguin. ISBN 0-14-020252-8.
White, Graeme J. (2000). Restoration and Reform, 1153–1165: Recovery From Civil War in England. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-55459-6.
Whitelock, Dorothy (1972). The Beginnings of English Society (2nd ed.). Harmondsworth, UK: Penguin Books. ISBN 0-14-020245-5.

מלכים

Aurell, Martin (2003). L'Empire des Plantagenêt, 1154–1224 (בצרפתית). Paris: Tempus. ISBN 978-2-262-02282-2.
Aurell, Martin (2007). "Henry II and Arthurian Legend". In Harper-Bill, Christopher; Vincent, Nicholas (eds.). Henry II: New Interpretations. Woodbridge, UK: Boydell Press. ISBN 978-1-84383-340-6.
Barber, Richard (2007a). "Why Did Edward III Hold the Round Table? The Chivalric Background". In Munby, Julian; Barber, Richard; Brown, Richard (eds.). Edward III's Round Table at Windsor. Woodbridge, UK: Boydell Press. ISBN 978-1-84383-391-8.
Barber, Richard (2007b). "The Order of the Round Table". In Munby, Julian; Barber, Richard; Brown, Richard (eds.). Edward III's Round Table at Windsor. Woodbridge, UK: Boydell Press. ISBN 978-1-84383-391-8.
Bradbury, Jim (2009). Stephen and Matilda: the Civil War of 1139–53. Stroud, UK: The History Press. ISBN 978-0-7509-3793-1.
Chibnall, Marjorie (1993). The Empress Matilda: Queen Consort, Queen Mother and Lady of the English. Oxford, UK: Blackwell. ISBN 978-0-631-19028-8.
Davis, Ralph Henry Carless (1977). King Stephen (1st ed.). London: Longman. ISBN 0-582-48727-7.
Doherty, P. C. (2003). Isabella and the Strange Death of Edward II. London: Robinson. ISBN 1-84119-843-9.
Douglas, David Charles (1962). William the Conqueror: The Norman Impact Upon England. Berkeley, US: University of California Press. ISBN 978-0-520-00348-4.
Hollister, C. Warren (2003). Henry I (Yale ed.). New Haven, U.S.: Yale University Press. ISBN 978-0-300-09829-7.
King, Edmund (2007). "The Accession of Henry II". In Harper-Bill, Christopher; Vincent, Nicholas (eds.). Henry II: New Interpretations. Woodbridge, UK: Boydell Press. ISBN 978-1-84383-340-6.
King, Edmund (2010). King Stephen. New Haven, US: Yale University Press. ISBN 978-0-300-11223-8.
Mortimer, Ian (2008). The Perfect King: The Life of Edward III, Father of the English Nation. London: Vintage. ISBN 978-0-09-952709-1.
Prestwich, J. O. (1992a). "The Military Household of the Norman Kings". In Strickland, Matthew (ed.). Anglo-Norman Warfare. Woodbridge, UK: Boydell Press. ISBN 0-85115-327-5.
Prestwich, Michael (1988). Edward I. Berkeley and Los Angeles, US: University of California Press. ISBN 978-0-520-06266-5.
Prestwich, Michael (2003). The Three Edwards: War and State in England, 1272–1377 (2nd ed.). London: Routledge. ISBN 978-0-415-30309-5.
Raban, Sandra (2000). England Under Edward I and Edward II, 1259–1327. Oxford, UK: Blackwell. ISBN 978-0-631-22320-7.
Stringer, Keith J. (1993). The Reign of Stephen: Kingship, Warfare and Government in Twelfth-Century England. London: Routledge. ISBN 978-0-415-01415-1.
Turner, Ralph V. (2009). King John: England's Evil King?. Stroud, UK: History Press. ISBN 978-0-7524-4850-3.
Vincent, Nicholas (2007). "Introduction: Henry II and the Historians". In Harper-Bill, Christopher; Vincent, Nicholas (eds.). Henry II: New Interpretations. Woodbridge, UK: Boydell Press. ISBN 978-1-84383-340-6.
Warren, W. Lewis (1991). King John. London: Methuen. ISBN 0-413-45520-3.
Warren, W. L. (2000). Henry II (Yale ed.). New Haven, U.S.: Yale University Press. ISBN 978-0-300-08474-0.

ארכיטקטורה, טירות, כנסיות ואדריכלות נוף

Baker, John (1978). English Stained Glass of the Medieval Period. London: Thames and Hudson. ISBN 0-500-27128-3.
Brown, R. Allen (1962). English Castles. London: Batsford. OCLC 1392314.
Cantor, Leonard (1982). "Introduction: The English Medieval Landscape". In Cantor, Leonard (ed.). The English Medieval Landscape. London: Croon Helm. ISBN 978-0-7099-0707-7.
Coppack, Glyn (2003). Medieval Merchant's House, Southampton. London: English Heritage. ISBN 1-85074-354-1.
Creighton, Oliver Hamilton (2005). Castles and Landscapes: Power, Community and Fortification in Medieval England. London: Equinox. ISBN 978-1-904768-67-8.
Creighton, Oliver Hamilton; Robert, Higham (2005). Medieval Town Walls: An Archaeology and Social History of Urban Defence. Stroud, UK: Tempus. ISBN 978-0-7524-1445-4.
Emery, Anthony (2007). Discovering Medieval Houses. Risborough, UK: Shire Publications. ISBN 978-0-7478-0655-4.
Gilchrist, Roberta (2006). Norwich Cathedral Close: The Evolution of the English Cathedral Landscape. Woodbridge, UK: Boydell Press. ISBN 978-1-84383-173-0.
Hill, Donald Routledge (1996). A History of Engineering in Classical and Medieval Times. London: Routledge. ISBN 978-0-415-15291-4.
Hulme, Richard (2007–2008). "Twelfth Century Great Towers – The Case for the Defence" (PDF). The Castle Studies Group Journal (21): 209–229.
Liddiard, Robert (2005). Castles in Context: Power, Symbolism and Landscape, 1066 to 1500. Macclesfield, UK: Windgather Press. ISBN 0-9545575-2-2.
Marks, Richard (1993). Stained Glass in England During the Middle Ages. London: Routledge. ISBN 978-0-415-03345-9.
Marks, Richard (2001). "Window Glass". In Blair, John; Ramsay, Nigel (eds.). English Medieval Industries: Craftsmen, Techniques, Products. London: Hambledon Press. ISBN 978-1-85285-326-6.
McClendon, Charles B. (2005). The Origins of Medieval Architecture: Building in Europe, A.D 600-900. New Haven and London: Yale University Press. ISBN 978-0-300-10688-6.
Nilson, Ben (2001). Cathedral Shrines of Medieval England. Woodbridge, UK: Boydell Press. ISBN 978-0-85115-808-2.
Pantin, W. A. (1963). "Medieval English Town-House Plans" (PDF). Medieval Archaeology. 6–7: 202–239.
Pounds, Norman John Greville (1994). The Medieval Castle in England and Wales: A Social and Political History. Cambridge, UK: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-45828-3.
Pounds, Norman John Greville (2005). The Medieval City. Westport, US: Greenwood Press. ISBN 978-0-313-32498-7.
Prior, Stuart (2006). A Few Well-Positioned Castles: The Norman Art of War. Stroud, UK: Tempus. ISBN 978-0-7524-3651-7.
Reid, Stuart (2006). Castles and Tower Houses of the Scottish Clans, 1450–1650. Botley, UK: Osprey Publishing. ISBN 978-1-84176-962-2.
Rotherham, Ian D. (2007). "The Historical Ecology of Medieval Parks and the Implications for Conservation". In Liddiard, Robert (ed.). The Medieval Park: New Perspectives. Macclesfield, UK: Windgather Press. ISBN 978-1-905119-16-5.
Steane, John (1999). The Archaeology of the Medieval English Monarchy. London: Routledge. ISBN 978-0-415-19788-5.

מחקרים

Aberth, John (2001). From the Brink of the Apocalypse: Confronting Famine, War, Plague and Death in the Later Middle Ages. London: Routledge. ISBN 0-415-92715-3.
Airlie, Stuart (2001). "Strange Eventful Histories: The Middle Ages in the Cinema". In Linehan, Peter; Nelson, Janet L. (eds.). The Medieval World. London: Routledge. ISBN 978-0-415-30234-0.
Alexander, James W. (1970). "The Becket Controversy in Recent Historiography". The Journal of British Studies. 9 (2): 1–26. doi:10.1086/385589. JSTOR 175153.
Aston, Margaret; Richmond, Colin (1997). "Introduction". In Aston, Margaret; Richmond, Colin (eds.). Lollardy and the Gentry in the Later Middle Ages. Stroud, UK: Sutton. ISBN 978-0-312-17388-3.
Bachrach, Bernard S. (2005). "On Roman Ramparts 300-1300". In Parker, Geoffrey (ed.). The Cambridge History Of Warfare. Cambridge, UK: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-85359-0.
Bailey, Mark (1996). "Population and Economic Resources". In Given-Wilson, Chris (ed.). An Illustrated History of Late Medieval England. Manchester, UK: Manchester University Press. ISBN 978-0-7190-4152-5.
Barlow, Frank (1986). Thomas Becket. London: Weidenfeld and Nicholson. ISBN 978-0-297-79189-8.
Barron, Caroline (2005). London in the Later Middle Ages: Government and People 1200–1500. Oxford, UK: Oxford University Press. ISBN 978-0-19-928441-2.
Bevington, David (2002). "Literature and the theatre". In Loewenstein, David; Mueller, Janel M. (eds.). The Cambridge History of Early Modern English Literature. Cambridge, UK: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-63156-3.
Blanchard, Ian (2002). "Lothian and Beyond: the Economy of the "English Empire" of David I". In Britnell, Richard; Hatcher, John (eds.). Progress and Problems in Medieval England: Essays in Honour of Edward Miller. Cambridge, UK: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-52273-1.
Burton, Janet E. (1994). Monastic and Religious Orders in Britain, 1000–1300. Cambridge, UK: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-37797-3.
Cobban, Alan B. (1975). The Medieval Universities: Their Development and Organization. London: Methuen. ISBN 978-0-416-81250-3.
Coss, Peter (2002). "From Feudalism to Bastard Feudalism". In Fryde, Natalie; Monnet, Pierre; Oexle, Oto (eds.). The Presence of Feudalism. Göttingen, Germany: Vandenhoeck and Ruprecht. ISBN 978-3-525-35391-2.
Cowie, Jonathan (2007). Climate Change: Biological and Human Aspects. Cambridge, UK: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-69619-7.
Crouch, David (2005). The Birth of Nobility: Constructing Aristocracy in England and France : 900–1300. Harlow: Pearson. ISBN 978-0-582-36981-8.
Danziger, Danny; Gillingham, John (2004). 1215: The Year of Magna Carta. London: Hodder and Stoughton. ISBN 978-0-340-82475-7.
Davidson, Hilda Ellis (1998). The Sword in Anglo-Saxon England: Its Archaeology and Literature. Woodbridge, UK: Boydell Press. ISBN 978-0-85115-716-0.
Davies, R. R. (1990). Domination and Conquest: The Experience of Ireland, Scotland and Wales, 1100–1300. Cambridge, UK: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-02977-3.
Driver, Martha W.; Ray, Sid (2009). "General Introduction". In Driver, Martha W.; Ray, Sid (eds.). Shakespeare and the Middle Ages: Essays on the Performance and Adaptation of the Plays with Medieval Sources or Settings. Jefferson, US: McFarland. ISBN 978-0-7864-3405-3.
Duggan, Charles (1962). "The Becket Dispute and the Criminous Clerks". Bulletin of the Institute for Historical Research. 35 (91): 1–28. doi:10.1111/j.1468-2281.1962.tb01411.x.
Dyer, Christopher (2000). Everyday Life in Medieval England. London: Hambledon and London. ISBN 978-1-85285-201-6.
Dyer, Christopher (2009). Making a Living in the Middle Ages: The People of Britain 850-1520. New Haven, US and London: Yale University Press. ISBN 978-0-300-10191-1.
Forey, Alan (1992). The Military Orders From the Twelfth to the Early Fourteenth Centuries. Basingstoke, UK: Macmillan. ISBN 978-0-333-46235-5.
Geddes, Jane (2001). "Iron". In Blair, John; Ramsay, Nigel (eds.). English Medieval Industries: Craftsmen, Techniques, Products. London: Hambledon Press. ISBN 978-1-85285-326-6.
Getz, Faye Marie (1991). Healing and Society in Medieval England: A Middle English Translation of the Pharmaceutical Writings of Gilberus Anglicus. Wisconsin, US: University of Wisconsin Press. ISBN 978-0-299-12930-9.
Hackett, Jeremiah (1997). "Roger Bacon: His Career, Life and Works". In Hackett, Jeremiah (ed.). Roger Bacon and the Sciences: Commemorative Essays. Leiden, the Netherlands: BRILL. ISBN 978-90-04-10015-2.
Halsall, Guy (2003). Warfare and Society in the Barbarian West, 450-900. London: Routledge. ISBN 978-0-415-23940-0.
Happé, Peter (2003). "A Guide to Criticism of Medieval English Theatre". In Beadle, Richard (ed.). The Cambridge Companion to Medieval English Theatre. Cambridge, UK: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-45916-7.
Hicks, Michael (2012). The Wars of the Roses. New Haven and London: Yale University Press. ISBN 978-0-300-18157-9.
Hillaby, Joe (2003). "Jewish Colonisation in the Twelfth Century". In Skinner, Patricia (ed.). The Jews in Medieval Britain: Historical, Literary, and Archaeological Perspectives. Woodbridge, UK: Boydell Press. ISBN 978-0-85115-931-7.
Hooper, Nicholas (1992a). "The Housecarls in England in the Eleventh Century". In Strickland, Matthew (ed.). Anglo-Norman Warfare. Woodbridge, UK: Boydell Press. ISBN 0-85115-327-5.
Hooper, Nicholas (1992b). "Some Observations on the Navy in Late Anglo-Saxon England". In Strickland, Matthew (ed.). Anglo-Norman Warfare. Woodbridge, UK: Boydell Press. ISBN 0-85115-327-5.
Hughes, Malcolm K.; Diaz, Henry F. (1997). "Was There a 'Medieval Warm Period', and if so, Where and When?". In Hughes, Malcolm K.; Diaz, Henry F. (eds.). The Medieval Warm Period. Dordrecht, the Netherlands: Kluwer Academic Publishers. ISBN 978-0-7923-2842-1.
Humphrey, Chris (2001). "Time and Urban Culture in Late Medieval England". In Humphrey, Chris; Ormrod, W. M. (eds.). Time in the Medieval World. Woodbridge, UK: Boydell Press. ISBN 978-1-903153-08-6.
Johns, Susan M. (2003). Noblewomen, Aristocracy and Power in the Twelfth-Century Anglo-Norman Realm. Manchester, UK: Manchester University Press. ISBN 0-7190-6305-1.
Johnson, Matthew (2000). "Self-made men and the staging of agency". In Dobres, Marcia-Anne; Robb, John E. (eds.). Agency in Archaeology. London: Routledge. ISBN 978-0-415-20760-7.
Jones, Dan (2010). Summer of Blood: The Peasants' Revolt of 1381. London: Harper Press. ISBN 978-0-00-721393-1.
Jordan, William Chester (1997). The Great Famine: Northern Europe in the Early Fourteenth Century. Princeton, US: Princeton University Press. ISBN 978-0-691-05891-7.
Kessler, Herbert L. (2004). Seeing Medieval Art. Toronto, Canada: University of Toronto Press. ISBN 978-1-55111-535-1.
Kowalski, Maryanne (2007). "Warfare, Shipping, and Crown Patronage: The Economic Impact of the Hundred Years War on the English Port Towns". In Armstrong, Lawrin; Elbl, Ivana; Elbl, Martin (eds.). Money, Markets and Trade in Late Medieval Europe: Essays in Honour of John H. A. Munro. Leiden, the Netherlands: BRILL. ISBN 978-1-84383-340-6.
Lavelle, Ryan (2010). Alfred's Wars: Sources and Interpretations of Anglo-Saxon Warfare in the Viking Age. Woodbridge, UK: Boydell Press. ISBN 978-1-84383-569-1.
Morillo, Stephen (1994). Warfare Under the Anglo-Norman Kings 1066–1135. Woodbridge, UK: Boydell Press. ISBN 978-0-85115-689-7.
Mortimer, Ian (2004). The Greatest Traitor: The Life of Sir Roger Mortimer, Ruler of England 1327–1330. London: Pimlico Press. ISBN 978-0-7126-9715-6.
Normore, Calvin G. (1999). "Some Aspects of Ockham's Logic". In Spade, Paul Vincent (ed.). The Cambridge Companion to Ockham. Cambridge, UK: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-58790-7.
Ortenberg, Veronica (2006). In Search of The Holy Grail: The Quest for the Middle Ages. London: Hambledon Continuum. ISBN 978-1-85285-383-9.
Page, Christopher (1997). "The English a capella Heresy". In Knighton, Tess; Fallows, David (eds.). Companion to Medieval and Renaissance Music. Berkeley and Los Angeles, US: University of California Press. ISBN 978-0-520-21081-3.
Prestwich, J. O. (1992b). "War and Finance in the Anglo-Norman State". In Strickland, Matthew (ed.). Anglo-Norman Warfare. Woodbridge, UK: Boydell Press. ISBN 0-85115-327-5.
Rahtz, Philip; Watts, Lorna (2005). "Three Ages of Conversion at Kirkdale, North Yorkshire". In Carver, Martin (ed.). The Cross Goes North: Processes of Conversion in Northern Europe, AD 300-1300. Woodbridge, UK: Boydell Press. ISBN 9781843831259.
Ramsay, Nigel (2001). "Introduction". In Blair, John; Ramsay, Nigel (eds.). English Medieval Industries: Craftsmen, Techniques, Products. London: Hambledon Press. ISBN 978-1-85285-326-6.
Rose, Susan (2002). Medieval Naval Warfare, 1000–1500. London: Routledge. ISBN 978-0-415-23976-9.
Sawyer, P. H. (1982). Kings and Vikings: Scandinavia and Europe, AD 700-1100. London: Routledge. ISBN 978-0-415-04590-2.
Skinner, Patricia (2003). "Introduction: Jews in Medieval Britain and Europe". In Skinner, Patricia (ed.). The Jews in Medieval Britain: Historical, Literary, and Archaeological Perspectives. Woodbridge, UK: Boydell Press. ISBN 978-0-85115-931-7.
Spade, Paul Vincent (1999). "Ockham's Nominalist Metaphysics: Some Main Themes". In Spade, Paul Vincent (ed.). The Cambridge Companion to Ockham. Cambridge, UK: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-58790-7.
Thomas, Hugh M. (2003). The English and the Normans: Ethnic Hostility, Assimilation, and Identity, 1066-c.1220. Oxford, UK: Oxford University Press. ISBN 978-0-19-925123-0.
Timmons, Daniel (2000). "Introduction". In Clark, George; Timmons, Daniel (eds.). J.R.R. Tolkien and His Literary Resonances: Views of Middle-Earth. Westport, US: Greenwood Press. ISBN 978-0-313-30845-1.
Turner, Hilary L. (1971). Town Defences in England and Wales. London: John Baker. OCLC 463160092.
Tyerman, Christopher (1996). England and the Crusades, 1095–1588. Chicago, US: University of Chicago Press. ISBN 978-0-226-82013-2.
Webb, Diana (2000). Pilgrimage in Medieval England. London: Hambledon. ISBN 978-1-85285-250-4.
Webster, Leslie (2003). "Encrypted Visions: Style and Sense in the Anglo-Saxon Minor Arts, AD 400-900". In Karkov, Catherine E.; Hardin Brown, George (eds.). Anglo-Saxon Styles. New York, US: State University of New York. ISBN 978-0-7914-5869-3.
Williams, Gareth (2001). "Military Institutions and Royal Power". In Brown, Michelle P.; Farr, Carol Ann (eds.). Mercia: An Anglo-Saxon Kingdom In Europe. London: Continuum. ISBN 978-0-8264-7765-1.
Yorke, Barbara (1995). Wessex in the Early Middle Ages. London: Leicester University Press. ISBN 978-0-7185-1856-1.

היסטוגיאוגרפיה

D'haen, Theo (2004). "Stalking Multiculturalism: Historical Sleuths at the end of the Twentieth Century". In Bak, Hans (ed.). Uneasy Alliance: Twentieth-Century American Literature, Culture and Biography. Amsterdam, the Netherlands: Rodopi. ISBN 978-90-420-1611-8.
Redknap, Mark (2002). Re-Creations: Visualising Our Past. Cardiff, UK: National Museums and Galleries of Wales and Cadw. ISBN 978-0-7200-0519-6.
Sreedharan, E. (2004). A Textbook of Historiography, 500 B.C. to A.D. 2000. Hyderabad, India: Orient Longman. ISBN 978-81-250-2657-0.