משתמש:אביעד/International Criminal Court
לבג"ץ ארבעה איברים עיקריים: הנשיאות, המחלקות המשפטיות, לשכת התובע ורשם הפנקס. הנשיא הוא השופט הבכיר ביותר שנבחר על-ידי חבריו באגף השיפוט, השופטים בפני בית המשפט. משרד התובע עומד בראשות התובע החוקר פשעים ויוזם הליכים בפני החטיבה המשפטית. בראש הממונה עומד הרשם והוא ממונה על ניהול כל התפקידים המינהליים של בית הדין הפלילי הבינלאומי, לרבות המטה, יחידת המעצר והמערכת לביטחון הציבור.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקמת בית דין בינלאומי לצורך העמדתם מנהיגים פוליטיים הנאשמים בפשעים בינלאומיים לדין הוצעה לראשונה כחלק מוועידת השלום בפריז (במסגרת ועדת האחריויות) בשנת 1919 בעקבות מלחמת העולם הראשונה . הנושא נדון שוב בוועידה שהתקיימה בז'נבה בחסות חבר הלאומים בשנת 1937, שבדומה לוועידה הראשונה, קבעה כי יש לייסד בית משפט בינלאומי קבוע כדי לנסות למגר פעולות טרור בינלאומי. האמנה נחתמה על ידי 13 מדינות, אך איש לא אישר אותה והיא מעולם לא נכנסה לתוקף.
לאחר מלחמת העולם השנייה הקימו בעלות הברית שני בתי דין אד-הוק כדי להעמיד לדין את מנהיגי מדינות הציר שהואשמו בפשעי מלחמה. בית הדין הצבאי הבינלאומי, שישב בנירנברג, העמיד לדין את מנהיגי גרמניה, בעוד שבית הדין הצבאי הבינלאומי למזרח הרחוק בטוקיו היה אחראי על מנהיגי יפן. ב-1948 הכירה לראשונה העצרת הכללית של האו"ם בצורך בבית משפט בינלאומי קבוע להתמודדות עם זוועות מלחמת העולם השנייה. [7] לבקשת האסיפה הכללית גובשה ועדת החוק הבין-לאומית (ILC) בשני חוקים בתחילת שנות החמישים, אך אלה נגנזו במהלך המלחמה הקרה, דבר שהפך את הקמתו של בית משפט פלילי בינלאומי לא מציאותי מבחינה פוליטית. [8]
בנימין ב. פרנץ, חוקר פשעי המלחמה הנאצים לאחר מלחמת העולם השנייה, והתובע הראשי מטעם צבא ארצות הברית במשפט איינזצגרופן, הפך להיות תומך נמרץ בהקמת שלטון חוק בינלאומי ובית משפט פלילי בינלאומי. בספרו הראשון שפורסם ב-1975, תחת הכותרת "הגדרת תוקפנות בינלאומית: החיפוש אחר שלום עולמי" (Defining International Aggression: The Search for World Peace), הוא דגל בהקמת בית משפט כזה. [9] פרקליט שני נוסף היה רוברט קורט ווצל, שערך בשיתוף ספר בשם "לקראת בית משפט פלילי הבינלאומי אפשרי" (Toward a Feasible International Criminal Court) ב-1970 וייסד את הקרן להקמת בית דין פלילי בינלאומי ב-1971.
ביוני 1989, ראש ממשלת טרינידד וטובגו, רובינסון, חידש את הרעיון של בית משפט פלילי בינלאומי קבוע עם הצעתו להקמת בית משפט כדי להתמודד עם סחר בסמים בלתי חוקי . [8] [10] בעקבות הצעת טרינידד וטובגו, רתמה מליאה העצרת הכללית את ה-ILC לנסח חוק לבית משפט קבוע פעם נוספת. [11] בעוד הטיוטה מתגבשת, מועצת הביטחון של האו"ם הקימה שני בתי דין אד הוק בתחילת 1990. בית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר הוקם בשנת 1993 בתגובה לזוועות בקנה מידה גדול שבוצעו על ידי כוחות מזוינים במהלך מלחמת יוגוסלביה, ובית הדין הפלילי הבינלאומי של רואנדה הוקם בשנת 1994 בעקבות רצח העם ברואנדה. הקמת בתי דין אלה הדגישה אף יותר את הצורך בבית משפט פלילי בינלאומי קבוע. [12]
ב -1994 הציג ה- ILC את הצעת החוק הסופית לבית דין הפלילי בינלאומי בפני העצרת הכללית והמליץ על כינוס ועידה שתדון באמנה שתהיה לחוק בעבור בית המשפט. [13] לבחינת סוגיות מפתח מהותיות בטיוטת החוק, הקימה האסיפה הכללית ועדת אד הוק להקמת בית דין פלילי בינלאומי, שנועדה פעמיים בשנת 1995. לאחר בחינת דו"ח הוועדה, הקימה האסיפה הכללית את הוועדה המכינה להקמת בית הדין הפלילי הבינלאומי לכתיבת טיוטה מגובשת. בשנים 1996-1998 התקיימו שישה כנסים של הוועדה המכינה במטה האו"ם בניו יורק, במהלכם ארגונים לא ממשלתיים נתנו משוב והשתתפו בפגישות תחת ארגון הגג של הקואליציה לבית הדין הפלילי הבינלאומי (CICC). בינואר 1998 התכנסו הלשכה ומרכזי הוועדה המכינה לאסיפה בזוטפן בהולנד, כדי לארגן מחדש ולאחד את טיוטות הכנסים השונים לטיוטה אחת שלמה.
לבסוף יזמה העצרת הכללית ביוני 1998 כנס ברומא, במטרה לגבש באופן סופי את האמנה שתשמש כחוק לבית המשפט. ב-17 ביולי 1998, אמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי התקבלה בהצבעה של 120 בעד, 7 מתנגשים, ו-21 מדינות נמנעות. שבע המדינות שהצביעו נגד האמנה היו סין, עיראק, ישראל, לוב, קטר, ארה"ב ותימן . [14] הצבעת הנגד של ישראל נבעה מהכללת "פעולה של העברת אוכלוסייה לשטח כבוש" ברשימת פשעי המלחמה. [15]
לאחר 60 אשרורים נכנסה לתוקף חוקת רומא ב-1 ביולי 2002 ובית המשפט הפלילי הבינלאומי הוקם רשמית. [16] הספסל הראשון של 18 שופטים נבחר על ידי מועצת המדינות החברות בפברואר 2003. הם הושבעו בבית המשפט הראשון של בית המשפט ב -11 במרץ 2003. [17]
בית המשפט הוציא את צווי המעצר הראשונים שלו ב-8 ביולי 2005, [18] והדיונים הראשונים התקיימו בשנת 2006. [19] בית המשפט הוציא את פסק הדין הראשון שלו בשנת 2012 כאשר קבע כי מנהיג המורדים הקונגולס תומאס לובנגה דיילו אשמה בפשעי מלחמה הקשורים בשימוש בילדים . [20]
בשנת 2010 המדינות החתומות על אמנת רומא ערכו כנס לראשונה כנס סקירה של אמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי בקמפאלה, אוגנדה . בכנס אומצו שני תיקונים לחוקה. התיקון השני הגדיר את "פשע התוקפנות" ותיאר את ההליך שלפיו בית הדין הפלילי הבינלאומי יכול להעמיד לדין אינדיווידואלים. עם זאת, התנאים המתוארים בתיקון טרם התקיימו, ובית הדין הפלילי הבינלאומי עדיין אינו יכול להפעיל סמכות שיפוטית על פשעי תוקפנות. [ מתי
באוקטובר 2016, לאחר טענות חוזרות ונשנות כי בית המשפט היה מוטה נגד מדינות אפריקה, בורונדי, דרום אפריקה וגמביה הודיעו על נסיגתן מחוקת רומא. [21] עם זאת, בעקבות הבחירות לנשיאות של גמביה מאוחר יותר באותה שנה, שהביאו את שלטונו הארוך של יחיא ג'אמעה לקצו, ביטלה גמביה את הודעת המשיכה שלה. [22] בית המשפט העליון של דרום אפריקה קבע בתחילת 2017 כי פרישתה של המדינה בלתי חוקתית, ולפיכך ממשלת דרום אפריקה הודיעה לאו"ם, במרץ 2017 כי גם היא מבטלת את החלטתה הקודמת לפרישה. [23]
מומחים מאמינים כי קניה, נמיביה ואוגנדה יחליטו לפרוש ובעקבותיהן מדינות אפריקאיות רבות. [21] [24]
ה-ICC הודיעה כי תפתח חקירה ראשונית על מוערבותה של ממשלת הפיליפינים באופי האלים של המלחמה בסמים במדינה. בעקבות כך הודיע נשיא המדינה רודריגו דוטרטה ב-14 במרץ 2018 כי המדינה תגיש בקשה לפרישתה מבית הדין הפלילי הבינלאומי. [25] הליך הפרישה הושלם ב-17 במרץ 2019. עם זאת, בית הדין הבהיר כי הוא שמר על סמכות שיפוטית על הפיליפינים בתקופה שבה הייתה המדינה חלק מחוקת רומא, מנובמבר 2011 ועד מארס 2019. [26]
פשעים סביבתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמכות שיפוט וקבילוּת[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוקת רומא דורשת את קיומם של מספר קריטריונים לפני שאדם יוכל לתבוע בבית המשפט. התקנון כולל שלושה דרישות שיפוט ושלוש דרישות קבילות. יש לעמוד בכל הקריטריונים כדי שהמשפט ימשיך. שלוש דרישות השיפוט הן: (1) נושא שיפוט (אילו מעשים הם פשעים), (2) סמכות שיפוטית טריטוריאלית או אישית (המקום בו בוצעו הפשעים או מיקום מבצעם), ו-(3) מועד השיפוט (מתי בוצעו הפשעים).
דרישות בנושא סמכות השיפוט[עריכת קוד מקור | עריכה]
נושאי השיפוט של בית המשפט קובעים מהם הפשעים שעליהם ניתן להעמיד לדין אנשים. אנשים יכולים רק לעמוד לדין על פשעים המפורטים בחוקה. הפשעים העיקריים רשומים בסעיף 5 של החוקה ומוגדרים בסעיפים בהמשך החוקה: רצח עם (מוגדר בסעיף 6), פשעים נגד האנושות (מוגדרים בסעיף 7), פשעי מלחמה (מוגדרים בסעיף 8) ופשעים של תוקפנות (מוגדר ב סעיף 8 bis ) (עדיין אינו בתחום השיפוט של בית המשפט, ראו להלן). [27] בנוסף, סעיף 70 מגדיר עבירות נגד מערכת החוק, המהווה קטגוריה חמישית של פשעים שעליהם אינדיווידואלים יכולים לעמוד לדין.
רצח עם[עריכת קוד מקור | עריכה]
סעיף 6 מגדיר את פשע רצח העם כ"מעשים הנעשים מתוך כוונה להשמיד קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית או חלק ממנה ". [28] ישנם חמישה מעשים המהווים פשעי רצח עם לפי סעיף 6: [29]
- הריגת אנשים הנמנים עם הקיבוץ;
- גרימת נזק חמור, בגוף או בנפש, לאנשים הנמנים עם הקיבוץ;
- העמדת הקיבוץ בכוונה תחילה בתנאי-חיים שיש בהם כדי להביא לידי השמדתו הגופנית, כולו או מקצתו;
- קביעת אמצעים שכוונתם למנוע את הילודה בקיבוץ;
- העברת ילדי הקיבוץ לקיבוץ אחר בדרך כפייה.
ההגדרה של פשעים אלה זהה לאלו הכלולים באמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם (1948).
פשעים נגד האנושות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סעיף 7 מגדיר פשעים נגד האנושות כמעשים "שבוצעו במסגרת התקפה נרחבת או שיטתית המכוונת נגד כל אוכלוסייה אזרחית". [30] הסעיף מפרט 16 פשעים בודדים: [31]
- רצח
- השמדה
- שיעבוד
- גירוש או העברה בכפייה של האוכלוסייה
- מאסר או שלילה חמורה אחרת של חירות פיזית
- עינויים
- אונס
- עבדות מינית
- זנות כפויה
- הריון בכפייה
- עיקור כפוי
- אלימות מינית
- רדיפה
- היעלמות כפויה של אנשים
- אפרטהייד
- מעשים לא אנושיים אחרים
[[קטגוריה:בית הדין הפלילי הבינלאומי]] [[קטגוריה:דפים עם נקודות ציון בוויקינתונים]] [[קטגוריה:דפים עם תרגומים שלא נסקרו]]
- ^ דירוג שטח יבשתי - מתוך אתר Worldometer, כפי שפורסם ב-28 במאי 2021
- ^ 1 2 תבנית:נתוני מדינות/International Criminal Court
- ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך אתר Worldometer
- ^ תבנית:נתוני מדינות/International Criminal Court
- ^ דירוג תמ"ג - מתוך אתר הבנק העולמי, כפי שפורסם ב-1 ביולי 2023
- ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2022 בדו"ח שפורסם ב-2024 על ידי אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
- ^ United Nations Department of Public Information, December 2002. The International Criminal Court (אורכב 05.12.2006 בארכיון Wayback Machine) (אורכב 05.12.2006 בארכיון Wayback Machine). Retrieved 5 December 2006.
- ^ 1 2 Dempsey, Gary T. (16 July 1998). "Reasonable Doubt: The Case Against the Proposed International Criminal Court" (אורכב 28.12.2006 בארכיון Wayback Machine). Cato Institute. Retrieved 31 December 2006.
- ^ "Benjamin B Ferencz, Biography". 9 בינואר 2008. אורכב מ-המקור ב-9 בינואר 2008. נבדק ב-1 במרץ 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ International Criminal Court (20 June 2006). ""Election of Mr Arthur N.R. Robinson to the Board of Directors of the Victims Trust Fund"". אורכב מ-המקור ב-27 בספטמבר 2007. נבדק ב-11 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה); פרמטר לא ידוע|deadurl=(הצעה:|url-status=) (עזרה). Retrieved 3 May 2007. - ^ "History of the ICC" (אורכב 07.03.2007 בארכיון Wayback Machine). Retrieved 4 June 2012.
- ^ Coalition for the International Criminal Court. "History of the ICC" (אורכב 07.03.2007 בארכיון Wayback Machine). Retrieved 31 December 2006.
- ^ "Draft Statute for an International Criminal Court, 1994" (אורכב 19.10.2013 בארכיון Wayback Machine). Retrieved 4 June 2012.
- ^ Scharf, Michael P. (August 1998). "Results of the Rome Conference for an International Criminal Court" (אורכב 15.05.2012 בארכיון Wayback Machine). American Society of International Law. Retrieved 4 December 2006.
- ^ [1] (אורכב 30.06.2018 בארכיון Wayback Machine): "Israel has reluctantly cast a negative vote. It fails to comprehend why it has been considered necessary to insert into the list of the most heinous and grievous war crimes the action of transferring population into occupied territory. The exigencies of lack of time and intense political and public pressure have obliged the Conference to by-pass very basic sovereign prerogatives to which we are entitled in drafting international conventions, in favour of finishing the work and achieving a Statute on a come-what-may basis. We continue to hope that the Court will indeed serve the lofty objectives for the attainment of which it is being established."
- ^ Amnesty International (11 April 2002). "The International Criminal Court – A Historic Development in the Fight for Justice" (אורכב 24.12.2014 בארכיון Wayback Machine) (אורכב 24.12.2014 בארכיון Wayback Machine). Retrieved 20 March 2008.
- ^ הקואליציה של בית הדין הפלילי הבינלאומי. "שופטים והנשיאות" . בארכיון מתוך המקור ב -9 בדצמבר 2012. אחורה 9 דצמבר 2012.
- ^ International Criminal Court (14 October 2005). "Warrant of Arrest Unsealed Against Five LRA Commanders" (אורכב 06.10.2014 בארכיון Wayback Machine). Retrieved 30 September 2014.
- ^ International Criminal Court (9 November 2006). ""Prosecutor Presents Evidence That Could Lead to First ICC Trial"". אורכב מ-המקור ב-9 ביולי 2007. נבדק ב-5 בדצמבר 2006.
{{cite web}}: (עזרה); פרמטר לא ידוע|deadurl=(הצעה:|url-status=) (עזרה). Retrieved 5 December 2006. - ^ "ICC finds Congo warlord Thomas Lubanga guilty". BBC News. 14 במרץ 2012. אורכב מ-המקור ב-15 באוקטובר 2014. נבדק ב-29 בספטמבר 2014.
{{cite news}}: (עזרה); פרמטר לא ידוע|dead-url=(הצעה:|url-status=) (עזרה) - ^ 1 2 Sieff, Kevin (26 באוקטובר 2016). "Gambia is the latest African country deciding to pull out of International Criminal Court". Washington Post. אורכב מ-המקור ב-27 באוקטובר 2016. נבדק ב-26 באוקטובר 2016.
{{cite news}}: (עזרה); פרמטר לא ידוע|dead-url=(הצעה:|url-status=) (עזרה) - ^ Moore, Jina (2017-10-27). "Burundi Quits International Criminal Court". New York Times. אורכב מ-המקור ב-9 בנובמבר 2017. נבדק ב-2018-03-20.
{{cite web}}: (עזרה); פרמטר לא ידוע|deadurl=(הצעה:|url-status=) (עזרה) - ^ Onishi, Norimitsu (8 March 2017). "South Africa Reverses Withdrawal From International Criminal Court (אורכב 28.10.2017 בארכיון Wayback Machine)". New York Times. nytimes.com. Retrieved 27 October 2017.
- ^ "South African court blocks government's International Criminal Court withdrawal bid". 22 בפברואר 2017. אורכב מ-המקור ב-8 במרץ 2017. נבדק ב-7 במרץ 2017.
{{cite web}}: (עזרה); פרמטר לא ידוע|deadurl=(הצעה:|url-status=) (עזרה) - ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-8 ביוני 2018. נבדק ב-10 במאי 2018.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה); פרמטר לא ידוע|deadurl=(הצעה:|url-status=) (עזרה) - ^ https://www.philstar.com/headlines/2019/03/17/1901757/philippines-becomes-second-country-quitit-icc
- ^ חוק רומא, סעיף 5.
- ^ חוק רומא, סעיף 6.
- ^ חוק רומא, סעיפים 6 (א) -6 (ה).
- ^ חוק רומא, סעיף 7.
- ^ "Elements of Crimes" (PDF). ICC. 2011. אורכב מ-המקור (PDF) ב-23 בספטמבר 2014. נבדק ב-28 בספטמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה); פרמטר לא ידוע|deadurl=(הצעה:|url-status=) (עזרה)