משתמש:אוראל/קוקה קולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קוקה קולה הומצא במדינת אַטְלַנְטָה שבארצות הברית, על ידי רוקח (=עובד בית מרקחת) שנקרא ג'ון פמברטון. החלום של ג'ון כל ימיו היה להמציא שיקוי שיהפוך אותו לעשיר מופלג. והאם הוא הצליח? יום אחד הוא שם לב ששניים מהעובדים שלו, מערבבים איזה סירופ שחור שהוא הכין עם מים, ושותים את זה. הסירופ היה נגד כאבי ראש וג'ון לא הבין למה הם שותים את זה? אז הוא טעם, וכשהוא טעם הוא נהנה כל כך מהטעם, שהוא החליט להתחיל למכור אותו. אבל לא סתם למכור, הוא היה מערבב אותו באלכוהול, והיה מוכר אותו תחת השם "יין צרפתי של קוקה". ורק אחר כך הפסיק עם האלכוהול, ומכר אותו כמשקה קל. אז הוא התחיל להפיץ אותו בכמויות מסחריות, וב-8 למאי 1886 (לפני 121 שנה) הוא התחיל למכור – כוס בחמש סנט. לג'ון היה מנהל חשבונות בשם פרנק רובינסון, הוא ראה את הַפּוֹנְטֶנְצְיאַל (האפשרות) האדיר שבמשקה, והוא נתן לו את שמו קוקה קולה. למה דוקא את השם הזה? ובכן, הקולה עשוי מצמח שנקרא "קוקה". קוקה זה צמח שמשתמשים בו ברפואה לכל מיני שימושים. ו"קולה" זה שם של אגוז שפעם היו שמים במשקה הזה (הצבע של אגוז הקולה הוא ירוק, אבל היום משתמשים בקרמל שצבעו חום). במקור באנגלית זה נכתב באות K, אבל יום אחד פתח ג'ון את היומן וראה את השם, ופתאום הוא החליט לשנות את זה ל-C, כדי שהלוגו (=סמל של חברה) יראה יותר טוב. הוא גם החליט לעשות את האות הראשונה בכל מילה – באות גדולה, כאילו הקולה הוא אדם ממש (באנגלית משתמשים באות גדולה בתחילת שמו של אדם).

הקמת החברה

ג'ון לא ממש ידע איך לנהל עסק בצורה ריוחית. הוא מכר חלקים מהעסק לשותפים שונים בגיל 65, ולפני מותו, הוא מכר את החלק שלו עצמו לסוחר בשם אסא קנדלר, תמורת 1200 דולר סך הכל. קנדלר הבין טוב מאד מה יש לו בידיים. וב-22 לינואר 1892 הוא ייסד את חברת קוקה קולה, יחד עם אחיו ועוד שתי שותפים. אחרי שנה הוא גם רשם את הלוגו של קוקה קולה כסימן רשום (זאת אומרת שאף אחד אחר לא יכול להשתמש בו).

התפתחות החברה

עד שנת 1906, הייתה הקולה נמכרת בארה"ב בלבד. לחברת קוקה קולה היו משרדים בערים דאלאס, שיקגו, לוס אנג'לס ופילדלפיה. וקוקה קולה היה המשקה הנמכר ביותר בארה"ב. אבל אז בשנה זו, פרץ המשקה סוף סוף אל מחוץ לגבולות ארה"ב, והתחיל להמכר גם בקנדה, קובה ופנמה. כדי להבין עד כמה הייתה השפעתו של המשקה חזקה, ניתן לציין, שכשנפטר קנדלר בשנת 1929, הכריזה ממשלת אטלנטה על "יום אבל לאומי". עד היום הרבה רחובות ככרות ומלונות בעיר, נקראים על שמו.


הבקבוקים הראשונים

אחד מהזכיינים (אדם שיש לו רשות להשתמש במוצרים של החברה) של קוקה קולה, ג'וזף בינדהרן, רצה לשווק את הקולה גם לאנשים שיוצאים לפיקניק ולנסיעות. אז הוא החליט לערבב את המשקה עם מי סודה בתוך בקבוק. בשנת 1899, ביקר אדם בשם בנג'מין תומאס בקובה, שם נכנס לחנות מקומית, והגישו לו משקה מוגז בבקבוק. תומאס התפעל כל כך מהעיצוב של הבקבוק, וכשחזר החליט לפתח ביחד עם שותפו ג'וזף וויטהד בקבוק דומה לקוקה קולה. לכולם היה ברור שצריך שתהיה אחידות בעיצוב של הבקבוקים. בשנת 1913 פנה תומאס ליצרני זכוכית, והכריז על תחרות "עיצוב בקבוק קוקה קולה". הרבה אנשים ניסו לעצב בקבוק, אבל היה אחד, אלכס סמואלסון, הוא החליט לא סתם לעצב בקבוק, אלא לעצב בקבוק כזה שיהיה שונה מכל בקבוק שהיה מוכר עד היום. בקבוק כזה שיהיה ניתן לזהות אפילו באמצע הלילה. ואז הוא יצר את הבקבוק המוכר, צוואר צר למעלה ותחתית רחבה. הבקבוק שלו זכה כמובן בתחרות, ומרגע שהתחילו להשתמש בו - הפך הקולה למשקה הנמכר ביותר בעולם.

פחיות???

בשנת 1913 נמכרה חברת קוקה קולה לארנסט וודרוף, בנקאי עשיר מאטלנטה, ולקבוצת משקיעים, על ידי משפחת קנדלר. החברה נמכרה ב-25 מיליון דולר. ואז הוחלט להוציא אותה למניות (מניות הם חלקים של חברה, כלומר כל מי שקונה מניה קונה חלק בחברה, אם החברה מרויחה הוא מקבל חלק מהרווח לפי החלק שלו באחוזים). כל מניה נמכרה בארבעים דולר, כל מניה כזאת שווה היום 240,000 דולר. בשנת 1929 החברה מתחילה להוציא את המכונות האוטומטיות למכירת בקבוקים. היא הפכה להצלחה כבירה (=גדולה) בעיקר בקרב הצעירים. ואז, החליטו למכור גם אריזות משפחתיות (שש בקבוקים בקרטון). אחד הדברים שוודרוף הקפיד עליהם ביותר היה האחידות. שבכל מקום בעולם תמכר הקולה באותו טעם ובאותו בקבוק. באותו זמן נמכרה הקולה כבר בבלגיה, איטליה, הולנד וספרד. בבריטניה עוד לא התרגלו לרעיון של הבקבוק, והיו רגילים לקנות את הסירופ השחור. רק בשנת 1939 התחילו למכור גם בבריטניה את הבקבוק העולמי. בזמן מלחמת העולם השניה. ארצות הברית שלחה חיילים להלחם בגרמניה. החיילים שגדלו על הקולה, ביקשו שיתנו להם קולה במלחמה. קוקה קולה הבינה את הפונטציאל שבפרסום דבר שכזה, והיא יצאה בקמפיין (=פרסום גדול) "אם העם מתגייס – גם קוקה קולה מתגייסת". וודרוף ניסה ליצור קשר עם הצבא האמריקאי לשלוח לשדה הקרב בקבוקי קולה ב-5 סנט בלבד. אולם תנאי המשלוח לא אפשרו שליחת בקבוקים, וכך נולדה לראשונה – הפחית. חמישה מיליון פחיות נשתו על ידי החיילים הלוחמים, אבל לא רק הם נהנו מהמשקה, כל מקום שאליו הגיעו נתנו למקומיים לשתות ממשקה זה, המקומיים התלהבו מאד, וכשעזבו החיילים הם השאירו אחריהם קהל גדול של מעריצי קוקה קולה.

The New Coke

בשנות השבעים בחרו אנשים רבים לראות בקוקה קולה חברה משעממת וישנה. בעוד חברת פפסי הצטיירה כחברה צעירה תוססת ודינמית (=בעלת השפעה). בקוקה קולה הבינו כי הם חייבים ליצור משהו חדש, עד לאותו יום הם היו מוכרים את אותו סוג משקה. אז החליטו שלא עוד, וכך הומצא ה-New Coke. משקה עם טעם חדש. לשם פיתוח המשקה החדש, עשתה החברה מבחני טעימות ברחבי צפון אמריקה ל-190,000 בני אדם. הם נתנו להם לטעום משתי המשקאות בלי להגיד להם שזה חדש, ושאלו אותם מה יותר טוב. המשקה החדש ניצח בהפרשים 61 אחוז מול 39 לישן. אולם לא כולם הסכימו עם השינוי הגדול. ממש ימים אחרי ההשקה (=ההוצאה לאור) של המשקה החדש, יצא העיתון USA Today בכתבה מרעישה "95% אוהבים יותר את הקוקה קולה הישן, 52% מעדיפים כעת את פפסי, ורק 31% מרוצים מהמשקה החדש. האמריקאים יצאו בקריאה "אל תשנו לנו את הקולה". וכולם חיפשו אחר הבקבוקים האחרונים של הקוקה קולה הישן. קשיש בשם ג'יי מולינס החליט לפתוח במאבק והקים אגודה למלחמה בקולה החדש. הוא אסף מספיק כסף וקנה מניה בחברת קוקה קולה. אז הוא שיכנע את בעלי המניות האחרות להחזיר לקולה את הטעם המקורי. אחר כך הוא פתח בתביעה משפטית מול החברה, בטענה של הונאה. בסופו של דבר המאבק הצליח, וקוקה קולה החליטה לחזור לשווק את המוצר הישן. מאז, מוצמדת למילה Coca Cola, המילה Classic.


פחית החלל

בשנת 1985 החליטה "נאסא" – סוכנות החלל האמריקאית, לצרף לתפריט של האסטורנאוטים במעבורת החלל "צ'אנלג'ר" את הקולה. קוקה קולה ונאסא ישבו יחד על עיצוב פחית מיוחדת וחדשה, שתוכל להנשא לחלל. כרבע מיליון דולר הושקעו בעיצוב הפחית המיוחדת. והיא מוצגת כיום במרכז המבקרים של חברת קוקה קולה בבני ברק.

סוד הטעם

חברת קוקה קולה טוענת שיש לקולה "מרכיב סודי". הוא מכונה על ידה X-7 והוא נשמר במרתפי בנק באטלנטה. עד היום יודעים פחות מעשרה בני אדם ברחבי העולם את הנוסחה הסודית, ומספרים שפעם כשרק שתי המנהלים היו יודעים את הנוסחה, לא היו נוסעים שתיהם במטוס אחד, מחשש שאם יקרה משהו במטוס הנוסחה תיאבד. למען האמת אין כל סיבה לשמור על המתכון בסוד, שהרי אחד המרכיבים של הקולה הוא עלי קוקה סחוטים, ורק למפעל אחד בארה"ב מותר להשתמש בזה. והוא עובד? נכון, עם קוקה קולה. כך שגם אם מישהו היה רוצה לייצר את המתכון של קוקה קולה, לא היה יכול. אבל כנראה, כך מסבירים פרסומאים (אנשים שעובדים בפרסום) מסוימים, רוצה קוקה קולה שנחשוב שהם היחידים שבידם המתכון "האמיתי" והמיוחד שיכול לגרום לנו לאהוב את הקולה. אז מהו סוד הטעם? ובכן הקולה הוא משקה מלא בניגודים, מצד אחד הוא משקה מרגיע, ומצד שני – הוא משקה תוסס. הוא מצנן ומרווה. והוא קיים כבר 120 שנה!!! המרכיב היחודי שלו גורם לו להיות אחד המשקים הכי מצננים בעולם, והוא המשקה הרשמי ברוב אירועי הספורט הבינלאומיים.

האם הקולה בריא לנו?

ובכן, לא ממש. מומחים רבים טוענים כי הקולה גורמת לבעיות רבות, בינהם הם מונים, בריחת סידן -שמשפיעה גם על בריאות השיניים (תנסו לשים שן בתוך פחית קולה, ותוך כמה זמן היא פשוט תשחיר – לא שניסיתי, אבל ככה טוענים), ובעיות לב וזאת מלבד כמויות הסוכר המוגזמות (8 כפיות סוכר לפחית ו-32 בבקבוק של ליטר וחצי) והחומצות הנמצאות בכל משקה מוגז, וגורמות להשמנת יתר ול"ע גם סכרת. מלבד זאת יש בקולה קפאין, קפאין הוא חומר מסוכן (שנמצא גם בקפה) שגורם לעצבנות ולאנמיה (=מחלה בדם). אז נשתה דיאט קולה? מסתבר שלא, דיאט קולה אפילו עוד יותר גרוע. הוא גורם להיפראקטיביות (=תופעה של מרץ יתר), הוא מזיק למוח, ועשוי לגרום (ל"ע) לימפומה (=סוג של מחלה מאד מסוכנת). אמנם כיום הוציאה החברה משקה שנקרא קולה Zero = אפס, במשקה זה אין אספריטין (=החומר הגורם לכל הבעיות של דיאט קולה) ואין סוכר. פוחדים מספיק? אז עכשיו להירגע. הרופאים אומרים כי שתים שלוש כוסות ביום, לא הרבה יותר גרועים מכוס קפה.


כמה עובדות מעניינות

 קוקה קולה נמכר ביותר מ-195 מדינות, ומיוצר בכמאתיים מפעלים ברחבי העולם.  אם היו מניחים אחד על יד השני את כל בקבוקי הקולה שנמכרו מאז ועד היום, היו יוצרים שרשרת שמקיפה את כדור הארץ 20,051 פעמים.  מספר הכוסות ובקבוקי הקוקה קולה (כולל המוצרים האחרים של החברה) שנמכרים ביום אחד הם 773 מיליון!!! אם תרצה אמור בשעת קריאת שורות אלו, יתכן מאד שבערך מיליון בני אדם שותים קולה.