משתמש:אורי פרקש/חליל הקסם
 | |
| "הופעתה של מלכת הלילה" מתוך התפאורה שיצר קרל פרידריך שינקל בשנת 1815 | |
| מלחין | וולפגנג אמדאוס מוצרט |
|---|---|
| ליברטיסט | עמנואל שיקאנדר |
| סוגה | זינגשפיל |
| מספר מערכות | שתיים |
| שפה | גרמנית |
| שנה | 1791 |
| מקום התרחשות העלילה | מצרים העתיקה |
חליל הקסם (בגרמנית: Die Zauberflöte, יצירה מספר 620 ברשימת קכל) היא אופרה בשתי מערכות, שנכתבה על-ידי עמנואל שיקאנדר והולחנה על-ידי וולפגנג אמדאוס מוצרט. האופרה מבוססת על סיפורו של אוגוסט ליבסקינד "לולו או חליל הקסם". היא בוצעה לראשונה ב-30 בספטמבר 1791 (כחודשיים לפני מותו הפתאומי של המלחין) בפרייהאוס אאוף דר וידן בווינה בניצוחו של מוצרט ובהשתתפותו של שיקאנדר.
חליל הקסם היא אופרה מסוג זינגשפיל, כלומר כוללת בתוכה הן מוזיקה והן דיאלוג מדובר. היא ידועה באלמנטים וברעיונות המשולבים בה (בגלוי ובהסתר) הקשורים בבונים החופשיים ובעידן הנאורות.
האופרה נחשבת לאחת מן המוצלחות ביותר של מוצרט ובכלל, ומנגינות ונושאים בה הם מוכרים ביותר במוזיקה המערבית, הידועה בהם היא האריה "נקמת הגיהנום רותחת בלבי", המכונה לעתים בשם "האריה של מלכת הלילה".
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
זרסטרו, הכוהן במקדש איזיס ואוזיריס, חטף את פמינה כדי להגן עליה מפני אמה, מלכת הלילה. המלכה משכנעת את טמינו, אשר איננו מודע לרשעותה, למצוא את פמינה ולהחזירה, ואז יוכל לשאתה לאישה. טמינו מגיע למקדש, מוצא את פמינה, אך מגלה שזרסטרו פעל ממניעים נעלים. הוא מביע רצון להצטרף למסדר המקדש. בסופו של דבר מובסת מלכת הלילה, וטמינו ופמינה מתארסים.
מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תמונה ראשונה - נוף פראי והררי[עריכת קוד מקור | עריכה]
טמינו, נסיך יפה תואר שמוצא עצמו אבוד בארץ זרה, נרדף על-ידי נחש גדול וזועק לעזרה (אריה: "הצילו! הצילו!"). רגע לפני שנתפס, הוא מתעלף. לפתע מופיעות שלוש גבירות, שהן בנות הלוויה של מלכת הלילה, והורגות את הנחש בכוחן. טמינו המעולף מוצא חן בעיניהן מאוד, והן מחליטות לספר על שאירע למלכתן, תוך שהן מתווכחות מי מהן תישאר לשמור על הנסיך יפה התואר. לבסוף הן מחליטות ללכת כולן.
טמינו מתעורר ומופתע למצוא עצמו בחיים, ואת הנחש מת ומבותר. פפגינו נכנס, ושר את האריה בה הוא מציג את עצמו כצייד ציפורים שכמה לאהבתה של אישה. טמינו מציג עצמו בפני פפגנו, תוך שהוא מאמין כי הוא זה שהרג את הנחש. פפגנו מצהיר כי הוא שעשה זאת בכוחו הרב ובידיים חשופות, הוא מספר לטמינו כי הוא צייד ציפורים בשירות מלכת הלילה, ובתמורה לציפורים שהוא נותן לה, הוא מקבל יין, עוגה ותאנים. לפתע מופיעות שלוש הגבירות, כדי לקבל מפפגנו את הציפורים, אך במקום יין ועוגה, הן נותנות לו כד יין ואבן, ונועלות את פיו במנעול, וזאת משום ששיקר לטמינו. לטמינו הן נותנות דיוקן של בתה של מלכת הלילה, פמינה, וזה מתאהב בה בו במקום.
הגבירות מספרות לטמינו שפמינה נחטפה על-ידי זרסטרו, אותו הן מתארות כנבל רשע ורב עוצמה. טמינו נשבע להצילה. אז נשמעים רעמים וטמינו נבהל. הגבירות מסבירות לטמינו כי זהו סימן לכך שמלכתן עתידה להופיע. המלכה מופיעה, ושרה את הראשונה מתוך שתי האריות שלה (הו, אל תפחד, בני היקר"). היא מספרת לטמינו, במנגינה מלנכולית ואיטית, על כאבה עקב חטיפת בתה, ועל שלא יכלה לסייע לה משום שכוחה לא עמד לה באותה עת. לקראת סוף האריה משנה המלכה את טון השירה ואת האווירה, ומבקשת-דורשת מטמינו להציל את בתה, תוך הבטחה כי לאחר שתראה אותה שוב יוכל לשאת אותה לאישה, והיא תהיה שלו לעד. גם באריה זו (שהיא מפורסמת פחות מן האריה השנייה של המלכה) נעשה שימוש בשירה מהירה וגבוהה, ובטכניקות יוצאות דופן. בסיום האריה נעלמת המלכה אל תוך הלילה.
שלוש הגבירות משחררות את המנעול מפיו של פפגנו. הן מעניקות לטמינו חליל קסם, אשר בכוחו להפוך כל עצב לשמחה. לפפגנו הן מעניקות פעמונים קסומים, שבכוחם להגן עליו, ומורות לו להצטרף לטמינו במסעו. בנוסף, מציגות שלוש הגבירות בפני הצמד שלישיה של רוחות ילדים, אשר ידריכו אותם במסעם לתוך מקדשו של זרסטרו. טמינו ופפגנו יוצאים למסע.