משתמש:איתן/ארגז חול2

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'יימס ג'ויס בשנת 1918

ג'יימס אוגוסטין אלויסיוס ג'ויסאנגלית: James Augustine Aloysius Joyce;‏ 2 בפברואר 1882 - 13 בינואר 1941), סופר ומשורר אירי גולה, נחשב לאחד הסופרים החשובים ביותר של המאה העשרים.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יימס ג'ויס נולד בדבלין למשפחה קתולית שסבלה מקשיים כלכליים והידרדרה לעוני. הוא למד ספרות באוניברסיטת דבלין, שם נטש את הדת הקתולית.

ג'ויס עבר לפריז בשנת 1902 כדי ללמוד רפואה, במהלך שהותו הוא לקח חלק בתנועה האמנותית המתפתחת במונפרנאס ובמונמארט באותו הזמן. ב-1903 הוא נקרא לחזור לאירלנד עקב גסיסתה של אימו. שם פגש ב-16 ביוני 1904 את נורה בארנקל, חדרנית. מאחר וחוקי אירלנד אסרו על מגורים משותפים ללא נישואים, ומאחר וג'ויס לא האמין במוסד הנישואין, עזב הזוג לגלות (מחזהו היחיד של ג'ויס נקרא "גולים") בציריך, פולה, רומא וטריאסטה שבצפון איטליה של היום. הוא עבר לפריז ב-1920 בעקבות בקשתו של עזרא פאונד, ושם נשאר, עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה, אז אולץ לעזוב את העיר. בדצמבר של 1940 הצליח ג'ויס להגיע לציריך כשהוא סובל מאולקוס, מה שגרר את מותו בינואר 1941.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסלו של ג'ויס בדבלין

נסיון החיים של ג'ויס באירלנד חיוני לכתיבתו, והיווה רקע לסיפוריו וכן תרם הרבה לנושאים עליהם כתב. הכרך המוקדם של סיפורים קצרים, "דבלינאים", הוא ניתוח חודר של הקפאון והשיתוק בחברה הדבלינאית. הסיפורים הם אפיפאנים, מילה שהשתמש בה ג'ויס, ומשמעותה מודעות פתאומית ל"נשמה" של משהו. הסיפור האחרון באוסף הוא וגם המפורסם ביותר ממנו הוא "המתים", שגם בוים לסרט קולנוע על ידי ג'ון יוסטון בשנת 1987.

"דיוקן האמן כאיש צעיר", בעיקרו אוטוביוגרפי, מציג את התהליך של התבגרות ורכישת מודעות עצמית של איש צעיר ומוכשר. הדמות הראשית היא סטפן דדאלוס, המייצג את ג'ויס עצמו. ביצירה זו יש רמזים לסגנון הכתיבה המאוחר יותר של ג'ויס, בשימוש במונולוג פנימי ובהתעסקות בנפש יותר מאשר במציאות החיצונית.

בספרו "יוליסס", ג'ויס משתמש בזרם התודעה, פארודיה, הומור ולמעשה כל טכניקה ספרותית בהצגת דמויותיו. העלילה של הרומן, המתרחש במשך יום בודד, ה-16 ביוני 1904, מציבה את המיתוס העתיק של אודיסאוס, פנלופה וטלמאכוס בדבלין המודרנית, ומציגה אותם באופן פארודי באמצעות דמויותיהם של ליאופולד בלום, אשתו מולי בלום וסטפן דדאלוס. הרומן חוקר את חיי העיר דבלין, בדגש על עליבותה וחדגוניותה.

שיטתו של ג'ויס של זרם התודעה, רמיזות מילוליות ואסוציאציה דמיונית חופשית הגיעה לשיאה ב-Finnegans Wake, שנטש כל מבנה מקובל של עלילה ודמויות, וכתוב בשפה מוזרה ומעורפלת, המבוססת בעיקר על משחקי מילים מורכבים (גישתו כאן דומה, אך הרבה יותר נרחבת, לזו של לואיס קרול בפואמה ג'ברווקי Jabberwocky).

יצירותיו של ג'ויס מסתכמות באוסף סיפורים קצרים ושלושה רומנים, שלושתם נבחרו כחלק ממאה הרומנים הטובים ביותר בשפה האנגלית של המאה העשרים על ידי המערכת של American Modern Library. על פי בחירתם נבחר "יוליסס" כספר הראשון, ושני האחרים במקומות 3 ו-77.

ג'ויס כתב גם מחזה ושני אוספים של שירה:

  • גולים - המחזה
  • Chamber music
  • Pomes Penyeach

עבודתו של ג'ויס הייתה נושא לניתוח אינטנסיבי על ידי מומחים מכל הסוגים, והוא אחד מהכותבים המוזכרים ביותר במאה העשרים. ספרו Finnegans Wake הוא המקור למילה "קווארק" בעולם הפיזיקה, שמו של אחד החלקיקים האלמנטריים העיקריים. הפילוסוף הצרפתי ז'אק דרידה כתב ספר על השימוש בשפה ב"יוליסס", והפילוסוף האמריקאי דונלד דוידסון כתב השוואה בין Finnegans Wake ללואיס קרול. הסופר הארגנטינאי חורחה לואיס בורחס תיאר גם הוא רבות את ג'ויס.

ג'יימס ג'ויס מת ב-13 בינואר 1941 בציריך, שווייץ ונקבר בבית הקברות פלונטרן שבציריך עם אשתו, נורה.

חייו של ג'ויס נחגגים מדי שנה ב-16 ביוני - בלומסדיי (היום בו התרחשה העלילה של "יוליסס") בדבלין ובמספר הולך וגדל של ערים בעולם.

שירו של ג'ויס, "Golden Hair" מתוך "Chamber Music" הולחן על ידי סיד בארט באלבומו The Madcap Laughs.

ספרי ג'ויס בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • האחיות ; המתים, סיפורי ג’יימס ג’ויס, תירגום - אברהם יבין, תל אביב, משרד הביטחון, 1982.
  • דבלינאים, סיפורים, מאנגלית - אברהם יבין, הקיבוץ המאוחד, 1971.
  • דיוקן האמן כאיש צעיר, תורגם מאנגלית בידי אברהם יבין ודניאל דורון, עם עובד, 1977.
  • החתול והשטן, לילדים, ציורים - רוג’ר בלאשון, תירגם אברהם יבין, עם עובד, 1981.
  • יוליסס, תרגמה מאנגלית - יעל רנן, זמורה ביתן, 1985.
  • מוזיקה קמרית, שירים, תרגם משה הנעמי, ציירה פנינה ג., מחברות לספרות, 1972.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רות אלמוג, לחגוג את יומו של ליאופולד בלום נעים ונוח הרבה יותר מאשר לצלוח את הספר שבלום הוא גיבורו, באתר הארץ, 10 ביוני 2004 נעמה כרמי, אודיסאוס האירי, בבלוג "קרוא וכתוב" - כמה נקודות סביב ספרו של ג'ויס יוליסס בועז כהן, זימה וזוהמה צרופה. על "יוליסס" של ג'יימס ג'ויס, בבלוג "לונדון קולינג"