משתמש:אמרי אביטן/מנון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של אמרי אביטן.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של אמרי אביטן.
המרובע הכחול גדול פי שתיים מהריבוע המקורי הצהוב

מנון הוא דיאלוג סוקרטי שכתב הפילוסוף היווני אפלטון.

החיבור נחשב לאחד מן "הדיאלוגים האמצעיים" שכתב אפלטון. החיבור כתוב בצורה של שיחה בין מנון לבין לסוקרטס אודות..

אם בדיאלוגים המוקדמים דן אפלטון בעיקר במידה הטובה ובענייני מוסר, עתה הוא מרחיב את היריעה לכל נושא אפשרי. לפי הגישה הפלטוניסטית, אפלטון סוטה מהגישה הסוקראטית, בכך שטוען שניתן להשיג ידיעה על נושאים מסוימים. הוא מפתח את תורת הצורות המפורסמת שלו, שלימים תקרא על שמו – פלאטוניזם. עוד נידונים בדיאלוגים התיכוניים נושאים כגון: נצחיות הנשמה ("פיידון"), פוליטיקה וסדרי המדינה האידאלית ("המדינה"), למידה ("מנון"), אהבה ויופי ("המשתה").

בדיאלוג זה נראה כי אפלטון מנסה לקבוע את ההגדרה של מידות טובות, או ארטה, כגון צדק או מתינות. החלק הראשון של הדיאלוג כתוב בסגנון הדיאלקטיה הסוקרטית ומביא לידי בלבול או אפוריה אצל מנון.

לעומת זאת, בתגובה לפרדוקס של מנון (או הפרדוקס של הלומד), סוקרטס מציג רעיונות חיוביים כגון הישארות הנפש ואת התאוריה של הידע (היזכרות - אנמנזה), באמצעות חידה מתמטית יחד עם אחד מילדי העבדים של מנון. הדיאלוג מסתיים בהבחנה בין הידע המתמטי והידע בכלל לבין אמונה אמיתית.

הדיאלוג מנון מתחלק למספר חלקים עיקריים:

  1. טיעון סוקרטס אודות ....
  2. טיעון סוקרטס אודות ....
  3. הצגת ...
  4. טיעון ...
  5. טיעון ההזכרות.

הדמויות בדיאלוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני הנואמים המרכזיים בדיאלוג הם סוקרטס מנון. משתתף נוסף הוא אחד מעבדיו של מנון, באמצעותו מדגים סוקרטס את דעתו על ההיזכרות - כי יצירת ידע חדש היא למעשה היזכרות של הנשמה. נוכחותו של מנון בדיאלוג הינה בשל ביקורו באתונה מתסליה עם פמליה גדולה של עבדים שטיפלו בו. מנון הוא תלמידו של גורגיאס, סופיסט בולט שדעותיו על המידה הטובה השפיעו מנון בבירור.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

..[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרדוקס של מנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדיאלוג של סוקרטס עם העבד של מנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיעון ההזכרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבסיס של הטיעון הוא הרפלקסיה שאנו עושים על מקור הזיכרון בחיינו. לפי סוקרטס, כשאנחנו זוכרים דבר מסוים, אז הדבר בו אנו נזכרים הוא דבר שכבר ידענו אותו. כאשר אנו לומדים או חווים דברים חדשים, וכתוצאה מכך אנו חושבים בתבונתינו על דבר אחר - זהו הדבר שאני נזכר בו. זוהי כפיות הכרתית: מקבלים מופע אחד הגורם למופע אחר - ההזכרות. כשאנחנו רואים שני דברים הנראים כי אינם שווים, אזי מושג השוויון מופיע אצלנו כהזכרות. באמירה "זה לא בדיוק" - אנחנו נזכרים בסטנדרט. הדבר ההשוואתי, הסטנדרט, זה דבר שאף פעם לא נפגשנו עימו ישירות. אנו נזכרים במשהו כשאנחנו מיישמים מושגים, והלמידה של המושגים האלה היא בעצם פעולת ההזכרות של הרעיונות אשר הכרנו אותם עוד טרם החיים שלנו, או איך שסוקרטס היה מגדיר זאת: טרם החיבור בין הנפש לגוף.

תרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטגוריה:דיאלוגים אפלטוניים

en:Meno ar:مينو bg:Менон da:Menon de:Menon es:Menón fr:Ménon is:Menon (Platon) it:Menone (dialogo) hu:Menón (dialógus) nl:Meno (Plato) ja:メノン (対話篇) no:Menon pt:Mênon ro:Menon (Platon) ru:Менон (Платон) fi:Menon (dialogi) uk:Менон (Платон) zh:美诺篇