משתמש:בן נחום/הצעת חוק שמירה על זכויות מקימי מבנים ביהודה והשומרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של בן נחום.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של בן נחום.
מגרון. המאחז הגדול ביותר אליו נוגע החוק.

הצעת חוק שמירה על זכויות מקימי מבנים ביהודה והשומרון, התשע"ב–2011 היא הצעת חוק פרטית שהוגשה לכנסת ב-11 בנובמבר 2011 לחקיקתו של חוק להענקת מעמד חוקי למאחזים שהוקמו ביהודה והשומרון, גם כאשר המאחז הוקם על קרקע פרטית שאינה של מקימי המאחז. על פי החוק תאושר חוקיות היישובים ובמקביל יינתן פיצוי לתובע שיוכיח את בעלותו על הקרקע.

הצעת החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוזמי הצעת החוק הם חברי הכנסת זאב אלקין (יו"ר הקואליציה), דוד רותם (יו"ר ועדת חוק ומשפט) יריב לוין (יו"ר ועדת הכנסת) יעקב כץ (כצל'ה) (יו"ר האיחוד הלאומי) ומירי רגב (הליכוד). להצעה הצטרפו ח"כים נוספים: אורי אריאל, ציון פיניאן, אברהם מיכאלי, רוברט אילטוב, דני דנון, דוד אזולאי, יצחק וקנין, נסים זאב, פאינה קירשנבאום, ציפי חוטובלי. הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת השמונה עשרה על ידי חבר הכנסת זבולון אורלב וקבוצת חברי הכנסת.

לב ההצעה הוא סעיף 2 שלה, האומר

(א) הוקמו מבנים במקרקעין באזור, באישור הממשלה או בסיועה על ידי הנחת תשתיות, הענקת תמריצים או בפרסום פרסומים ממריצים לבניית או הקמת המבנים, תיחשב הקרקע כאדמת מדינה.
(ב) סבר מקים מבנים במקרקעין באזור בתום לב ובשעת הקמת המבנים כי הוא בעל המקרקעין, יראו אותו כבעל המקרקעין.
(ג) הוכיח אדם את בעלותו על קרקע שהוקמו בה מבנים כאמור בסעיפים קטנים (א) או (ב), רשאי הוא לתבוע לפיצוי על שווי הקרקע לפני הקמת המבנים.

"אזור", המופיע בנוסח זה, הוא שטחי יהודה והשומרון.

נימוקי התומכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דברי ההסבר להצעת החוק אומרים:

כיום, בחבלי יהודה, השומרון, בנימין ובקעת הירדן מתגוררים כ-350,000 יהודים אזרחי מדינת ישראל.
אלפי אזרחים מתגוררים כיום במאות בתי קבע שמעמד הקרקע שלהם בשעת בניית הבית לא היה מוגדר כאדמות מדינה. אף על פי כן עודדו ממשלות ישראל את אזרחי המדינה להתגורר בהם ובחלק ניכר מן המקרים אף תמרצו באמצעות משכנתאות מוזלות ומענקים לזוגות צעירים להתגורר בבתים אלו. בחלק מן המקרים, רכש הקבלן את הקרקע מאזרח ירדני לשעבר שהוכיח בעלות על הקרקע ולאחר זמן תבע אזרח ירדני לשעבר נוסף את הקבלן על כך שהקרקע רשומה על שמו, כאשר שמות התובעים זהה.
אף על פי שחבלי יהודה והשומרון היו בשליטה ירדנית רק למשך 19 שנים, קבע לאחרונה בית המשפט העליון שכל קרקע ביהודה והשומרון שאיננה אדמת מדינה היא קרקע פרטית. משמעות הדבר היא שאף אם אין מי שטוען לבעלות על הקרקע רואים בה כקרקע פרטית.
בפועל, נוצר מצב אבסורדי, שבו בית המשפט מורה על הריסת בתיהן של מאות משפחות, המתגוררות בבתי קבע שנים רבות, ומחוברות לתשתיות בסיוע המדינה.
הצעת החוק נועדה להסדיר את מעמד הקרקע שעליה קבועים בתים ביהודה והשומרון, תוך פיצוי כספי של מי שנפגע כתוצאה משינוי הגדרת בעלות הקרקע.

"אזרח ירדני לשעבר" המופיע בדברי ההסבר הוא פלסטיני תושב יהודה והשומרון.

נימוקי המתנגדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נימוקי מתנגדי החוק:

  • "אין זו הצעת חוק להסדרת מאחזים. זו הצעת חוק להפקעת מקרקעין פרטיים של ערבים לצורך הקמת ישובים יהודים".
  • "אישור הצעת החוק להלבנת המאחזים הבלתי חוקיים יעביר מסר ברור לזורקי האבנים על קציני צה"ל שכוח עובד והקואליציה הזו תיישם בחקיקה את המדיניות שהם מנסים לכפות על הרוב הציוני"
  • "לא ניתן להכריז על קרקע פרטית כאדמת מדינה לטובת אלו שכורתים מטעי זיתים, מציתים מסגדים ומכים חיילים ועכשיו מבקשים לגזול את כבשת הרש"

ברחוב השלשלת מול הסימטה המובילה לכותל המערבי, שוכן מבנה עם כניסה מפוארת "תורבה כילאניה". על פי מסורת קדומה במקום זה שכן בית יעזק[1]. צמוד למתחם התגורר בשנות ה-20 של המאה ה-19, העסקן הירושלמי המפורסם "רבי שמואל זוויל שפיצר", שהיה ממונה על "כוללים" רבים בירושלים[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


  1. ^ שבתי זכריה, יהודים ומוסדות יהודיים ב"רחוב השלשלת" בירושלים העתיקה, ירושלים, הוצאת צור אות, 1995, עמוד 14
  2. ^ שבתי זכריה, יהודים ומוסדות יהודיים ב"רחוב השלשלת" בירושלים העתיקה, ירושלים, הוצאת צור אות, 1995, עמוד 28