משתמש:בעל בית/ארגז חול 1

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של בעל בית.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של בעל בית.

איסור אכילת חלב הוא מצווה ביהדות אשר אוסרת אכילה של חלקים שומניים מוגדרים של בהמה. בתורה שבעל פה מכונים החלקים השומניים האסורים חלב ואילו החלקים המותרים נקראים שומן. איסור זה הוא חמור מיתר מצוות המאכלות האסורים והתורה מציינת שהעונש על אכילת חלב הוא כרת [1]. עונש זה הוא על אכילת כזית או יותר של חלב[2]. האיסור הוא רק לגבי אכילה והתורה במפורש מתירה שימוש בחלב בעבודה[3].

מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורה נאמר: ” כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו” ( ויקרא ז כג).

מדיני המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלב האסור באכילה הוא רק זה הבא משלשת הבהמות: פרה, כבש ועז ואילו החלב משבעת החיות הטהורות ומעופות מותרת באכילה. חלב של עובר הנמצא באמו לאחר שחיטתה ולא השלים את התפתחותו מותרת באכילה[4]. על חומרת הטעות במכירת בשר עם חלב ניתן ללמוד בשולחן ערוך:” טבח שדרכו לנקר בשר ונמצא אחריו חוט או קרום, מלמדין אותו ומזהירין אותו שלא יזלזל באיסורין. אבל אם נמצא אחריו חלב, אם הוא כשעורה, מעבירין אותו. ואם נמצא אחריו כזית, ואפילו בהרבה מקומות, מכין אותו מכת מרדות ומעבירין אותו.” ( יורה דעה סד כא)

הגדרת החלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהגדירו את החלב האסור תיארו רבי עקיבא כ"תותב, קרום ונקלף"[5]. רש"י מפרש את המונחים הללו: תכונת התותב אומר שהחלב פרוס על הבשר כמו בגד ומשמעות התכונות האחרות הן שעל החלב יש קרום דק הניתן לקילוף. החלב הוא מופרד מהבשר ואילו השומן מעורב בו[6]. החלב נמצא באיזור מערכת העיכול, על הכסלים, המתיים ועל הכליות. בתקופת בית שני היתה אי-בהירות לגבי השומן שעל הקיבה וכוהנים חקרו את הנושא והגיעו למסקנה שהיא מותרת. בעבר התירו קהילות הריין שומן זה באכילה אך היתר אסרו. יש מספר קרומים ורקמות חוטיות הנכללות באיסור חלב אך אין עליהם חיוב כרת"[7] ולא ברור עם איסורם הוא מהתורה או מדרבנן, אולם על חלק מהקרומים יש דין כרת. זיהוי והפרדת החלקים האסורים כיום הוא תפקידו של המנקר.

מטעמי המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורה כתוב בהקשר לקרבנות "כל חלב לה'""[8] ביטוי זה בצירוף העובדה שכל החלקי החלב המוקטרים למזבח (למעט חלק מהאליה הנמצא בכבש בלבד) אסורים באכילה ורק חלב הבהמות שניתן להקריב למזבח אסור, מראים שיש לחלב מטרה אחרת מאכילה על ידי אדם. רש"ר הירש מסביר כי צבירת החלב היא יעד אנוכי של הבהמה ושונה בתכלית מהיעד שצריך להיות לאדם. בספר החינוך מוסבר, שכמו במאכלות האסורים האחרים, חלב פוגע בגוף ובכך מונע מהנפש לפעול בחכמה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רמב"ם, ספר המצוות, מצוות לא תעשה קפה.
  • רמב"ם, משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ז
  • ספר החינוך, מצווה קמז

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ויקרא ז כה
  2. ^ מסכת יומא עד ע"א
  3. ^ ויקרא ז כד
  4. ^ מסכת חולין עד ע"א
  5. ^ מסכת חולין מט ע"ב
  6. ^ פירוש הרמב"ן ויקרא ג ט
  7. ^ מסכת חולין צב ע"ב
  8. ^ ויקרא ג טז

קטגוריה:תרי"ג מצוות