משתמש:בראנד/היסטוריה כללית
העולם העתיק[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת פרס יוון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 501 לפנה"ס[1] הגיש אריסטגורס, הטיראן החדש של העיר מילטוס בקשה לארטפרנס לספק לו 200 ספינות מלחמה לצורך מלחמת באי נקסוס ארטפרנס אישר את הבקשה ואף צרף לצי שלו קצין פרסי בשם מגבטס אלא שלרוע המזל אריסטוגרס ומגבטס הסתכסכו ביניהם בדרך ומגבטס שלח שליחים לאנשי נקסוס להתריע מפני הפלישה הקרבה הפלישה נכשלה כצפוי והצי הפרסי ספג נזק כבד אריסטגורס היה מבוהל הוא ידע שארטפרנס יעניש אותו אם לא ישלם את החוב על כן החל לתכנן מרד נגד ארטפרנס אולם ידע שמרד של מילטוס לבדה לא יוכל להצליח מול אימפריה אדירה כפרס על כן תכנן למעשה מרד כללי של כל האיונים היושבים באסיה הקטנה
המלחמה הפלופונסית[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוון בין ספרטה לתבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההגמוניה המוקדונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמות אלכסנדר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 336 לפנה"ס נרצח פיליפוס במהלך טקס חתונת בתו קלאופטרה עם דודה אלכסנדר הראשון, מלך אפירוס הרוצח אדם בשם פאוסניאס נמלט מהאזור מיד לאחר הרצח אולם נדקר למוות בידי שומרי ראשו של פיליפוס עוד בטרם הגיע אל סוסו כך שסיבות הרצח לא נודעו מעולם היו שטענו שפאוסניאס הועלב בידי אטאלוס קרוב משפחה של המלך והמלך התעלם[2] והיו אף שהאשימו את בנו אלכסנדר השלישי ברצח[3] אולם ככל הנראה אולימפיאס הנקמנית[4] שכעסה על שגירש אותה היא זו שיזמה את הרצח יחד עם אחיה[5]
לאחר הרצח אולימפיאס הייתה נחושה לעשות הכל כדי שבנה אלכסנדר יירש את הכתר לשם כך היא יזמה סדרת רציחות פוליטיות בחצר המוקדונית[6] בין אלו שסייעו לה בכך נמנו פרמניון ואנטיפטרוס שניהם עתידים להיות גנרלים רבי השפעה של אלכסנדר אחיו למחצה של אלכסנדר אהרידאוס לקה בנפשו כך שנפסל מראש לפיכך הוכתר אלכסנדר כמלך מוקדון והוא בן 20 בלבד הידיעות על הכתרתו של מלך כה צעיר הפיחו רוח של תקווה בקרב הערים ביוון גופה
מלחמות הדיאדוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת פירוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
המלחמה הפונית הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת שכירי החרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוון ומלחמות ההגמוניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המזרח התיכון בין סלווקים לתלמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמות האילירים והגאלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההתפשטות הקרתגית בספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמות בעלות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
המלחמה הפונית השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המלחמות המוקדוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת אנטיוכוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרד החשמונאים והפרתים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המלחמה הפונית השלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת נומנטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרשת גרקכוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת יוגורתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת הגרמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמות מיתרידטס[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין מריוס לסולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קשר קטילינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הניסיון האחרון של מיתרידטס[עריכת קוד מקור | עריכה]
פומפיוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטיראמוואט[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיסר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין אנטוניוס לאוקטוויאנוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוגוסטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקיסרים המטורפים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המרד היהודי[עריכת קוד מקור | עריכה]
שקיעת האימפריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקיסרות הנוצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
נדידת העמים והקריסה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
התבססות הממלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
האימפריה הביזנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העולם המוסלמי[עריכת קוד מקור | עריכה]
המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המערכה על פולין[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביום חמישי 31 באוגוסט 1939 הותקפה תחנת הרדיו בעיר גלייביץ שבגרמניה בידי קבוצת אנשים לבושים במדי הצבא הפולני הללו צעקו ססמאות לאומניות בפולנית ירו למוות בגרמני אחד ולאחר מכן נעלמו כלעומת שבאו למראית עין היה הדבר התקפה פולנית על גרמניה וכך גם נמסר לנציגים אמריקאיים שבאו לסקר את האירוע[7] אולם למעשה היו אלה חבורה של מתנדבים גרמנים שכונו "קונסוורן" ("קופסאות שימורים")[8] לבושים במדי הצבא הפולניעליהם פיקד שטורמבנפיהרר אס אס אלפרד נאויוקס (Alfred Naujocks) פולני למחצה בן 43 משלזיה בשם פרנצ'ישק הוניוק (Franciszek Honiok) הובא למקום ונורה ודווח עליו כעל גרמני שנרצח[9] עוד באותו היום הודיע היטלר לראשי צבאו על פתיחת מבצע "פאל וייס" (תכנית לבן)[10] הכרזת מלחמה לא הגיעה
למחרת בשעה 04:40 פתחה ספינת הקרב הגרמנית "שלזוויג- הולשטיין" באש על דנציג חמש דקות לאחר מכן[11] פתחו הגרמנים במתקפה קבוצת ארמיות צפון בפיקודו של פון בוק פרצה מצפון דרך המסדרון הפולני וקבוצת ארמיות דרום פרצה מדרום במטרה להגיע עד לבוב ואז לכתר את ורשה עליה פיקד פון רונדשטט על הצבא הפולני החלש פי כמה מזה הגרמני פיקד אדוארד רידז שמיגלי עוד באותו יום הבטיח צ'מברליין לפולין את מלו התמיכה שבריטניה יכולה לתת ב-3 בספטמבר הכריזו בריטניה וצרפת בלית ברירה מלחמה על גרמניה[12] היטלר היה מודאג מאוד מהכרזת מלחמה זו כוחות צרפתיים מתוגברים בידי הבריטים יכלו להסב נזק רציני לאוצרות הטבע והמפעלים התעשייתיים בדרום גרמניה ארבעים דיביזיות הוקצו להגנת הריין אם כי הללו היו בעלות ציוד גרוע[13] אולם הרמטכ"ל הצרפתי גמלאן שכנע את הממשלה הצרפתית שכדי להילחם כראוי בגרמנים יהיה צורך בגיוס כללי ובחיל משלוח בריטי גדול וכך למעט פעולות תגמול קטנות שלא הסבו ולא היו יכולות להסב כל נזק ללא נעשה דבר מצד הצרפתים[14]
בהתאם לשיטת ה-"בליצקריג" ("מלחמת בזק") נפתחה המלחמה בסדרת הפצצות שביצעו מפציצי "היינקל" שנשאו פצצות במשקל 2,000 ק"ג אליהם הצטרפו מפציצי צלילה שכונו "שטוקה" השטוקה מלבד היותו מטוס קטלני שהיווה למעשה נשקייה מעופפת גם היה מצויד בסירנה משוכללת שהשמיעה רעש מחריד שהגדילה את הפאניקה הגרמנים הפציצו בעיקר צמתים פסי רכבת כבישים ומפעלי נשק ולא פסחו גם על אזרחים גבלס טען בזמנו שבפולין פועל גיס חמישי של גרמנים מה שהוביל לטבח של 7,000 גרמנים פולניים בידי שכניהם הגרמנים הפילו עיר אחר עיר במהירות מחרידה הממשלה נמלטה מורשה ללובלין ולאחר מכן לרומניה אולם בלחץ היטלר הסגירו אותם הרומנים[15]
מלחמת פינלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]
המערכה על נורבגיה ודנמרק[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקרב על צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגנת הגבורה של בריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקרבות באפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפלישה ליוון ויוגוסלביה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההתקפה על פרל הארבור[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבצע ברברוסה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ המסופר כאן הנו על פי כתבי הרודוטוס אם כי ראו: .George Cawkwell, The Greek Wars, Oxford University Press, 2005, pp. 61 - 62
- ^ Attalus
- ^ Barry S. Strauss in Brill's companion to Alexander the Great ed. by Joseph Roisman. Brill, 2003 p 139
- ^ על אופי זה יש עדויות במספר מקורות, הבולטת ביניהם היא זאת שמוסר פלוטארכוס: "קשי לבה של אוליפיאס, שהייתה אשה קנאת וזועמת" - "אנשי יוון", מוסד ביאליק, 1986, ירושלים, עמ' 422.
- ^ Cambridge ancient history, cambridge university press, p. 794
- ^ Cambridge ancient history, Cambridge University Press, p. 794
- ^ James J. Wirtz, Roy Godson, Strategic Denial and Deception: The Twenty-First Century Challenge, Transaction Publishers, 2002, page 100
- ^ מקס הייסטינגס, נפתחו שערי הגיהנום, הוצאת מודן, 2015. עמ' 25.
- ^ ויליאם שיירר עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, הוצאת שוקן, 1962. עמ' 477.
- ^ אנדרו רוברטס, סערת המלחמה: היסטוריה חדשה של מלחמת העולם השנייה, הוצאת דביר, עמ' 68.
- ^ אנדרו רוברטס, סערת המלחמה: היסטוריה חדשה של מלחמת העולם השנייה, הוצאת דביר, עמ' 69.
- ^ מקס הייסטינגס, נפתחו שערי הגיהנום, הוצאת מודן, 2015. עמ' 29.
- ^ אנדרו רוברטס, סערת המלחמה: היסטוריה חדשה של מלחמת העולם השנייה, הוצאת דביר, עמ' 70.
- ^ מיכאל הרסגור ואהוד פוקס, רגעים היסטוריים ורגעים היסטריים, הוצאת דביר, 2010. עמ' 160-164.
- ^ אנדרו רוברטס, סערת המלחמה: היסטוריה חדשה של מלחמת העולם השנייה, הוצאת דביר, עמ' 73.