מעמד האישה בדת הבהאית
עקרון השוויון בין גברים ונשים הוא אחד מעקרונות היסוד של האמונה הבהאית. מרכזיות זו של השוויון נעוצה בתפיסה הבהאית לפיה השוויון בין המינים הוא רף רוחני ומוסרי חיוני אשר התקדמות האנושות תלויה בו, שכן כל זמן שהשוויון נעדר לא תיתכן אחדות בעולם ולא ישכון בו השלום. לאור זאת, הכתבים הבהאים מדגישים את חשיבות יישומו של עיקרון זה הן בחיי הפרט והן בחיי המשפחה והקהילה.
עם זאת, לפי ההגות הבהאית רעיון זה של שוויון רוחני וחברתי בין שני המינים אינו מבטל את ההכרה בשונותם של המינים, ובשל כך ניתן לראות בעולם הבהאי ביטויים לשונות זו במספר מישורים. לדוגמה, בעוד שנשים אכן יכולות לכהן במגוון רחב של עמדות השפעה והנהגה בדת, הן ברמה הלאומית והן ברמה הבינלאומית, הרי שהן אינן רשאיות לשמש כחברות המוסד העליון של הדת הבהאית - בית הצדק העולמי. על זה הדרך ובניגוד לרעיון השוויון, חינוכן של הבנות זוכה בעולם הבהאי לעדיפות על פני חינוכם של הבנים, אולם לא בשל תפיסות תיקון גרידא אלא בשל תפיסתן של נשים כאימהות העתידות לשמש כמחנכות לילדיהן.
שוויון בין גברים לנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עקרון השוויון בין גברים לבין נשים הוא עקרון יסוד בדת הבהאית, וככזה הוא פורש כבר בכתביו של מייסד הדת הבהאית, בהאא אללה, ואף הועצם בהגותו ובכתביו של בנו, עבד אל-בהאא', שהיה למנהיגה של הדת הבהאית לאחר מותו של אביו.[1] הכתבים הבהאים מורים כי נשים אינן נחותות מגברים, ועל כן אינן צריכות להיות כפופות לגברים בהבטים השונים של חיי החברה. על פי ההשקפה הבהאית, למן בריאתן היו הנשים שוות לגברים, אולם שוויון זה לא בא לידי ביטוי עד כה בשל חוסר בהזדמנויות חינוכיות וחברתיות מספיקות, ובשל עדיפותם הפיזית של הגברים אשר שימשה אותם כדי למנוע מנשים את פיתוחו המלא של הפוטנציאל הגלום בהן. לתורה זו ישנה אפוא השפעה רבה על מבנה הקהילה הבהאית והשלכותיה מיושמות ברמה המעשית.
שוויון הדרגה הרוחנית [עריכת קוד מקור | עריכה]
בהאא אללה ציין כי אין הבחנה בין מעמדם הרוחני של גברים ונשים, וכי גברים ונשים שווים בעיני אלוהים. דברים אלו של בהאא אללה באים לידי ביטוי בתרגום קטע זה מכתביו:
חרף התפיסה העממית שהייתה קיימת בתקופתו, לפיה מינו של המאמין משפיע על רמת יכולותיו הרוחניות, כתב בהאא אללה כי דרגתו הרוחנית של כל מאמין תלויה אך ורק במידת הכרתו את האל ומידת מסירותו לו. עבד אל-בהאא' המשיך בדרך זו ואמר כי האל לא הבדיל בין בני האדם על בסיס מינם, וכי שני המינים נוצרו בצלמו של אלוהים. עוד הוסיף כי לנשים ולגברים יש פוטנציאל זהה להפגנת חוכמה, ערכיות ותעוזה.
השוויון כמבטא קידמה אנושית וכתנאי מוקדם לשלום[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבד אל-בהאא' סבר כי החתירה לשוויון בין המינים איננה רק תיקון היסטורי של עוולות חברתיות אשר פגעו בנשים, אלא אף תהווה גורם מפתח בהתנעתם של שינויים חברתיים רחבי-היקף אשר עתידים לפתוח פתח לתרבות חדשה שבה תכונות 'נשיות' יותר, כגון רוך-לב והקשבה, יאזנו את התכונות 'הגבריות' שזכו לדומננטיות באופן מסורתי. הכתבים הבהאים מציינים מפורשות כי כל עוד לא תזכנה הנשים למעמד ציבורי השווה למעמדם של הגברים, האנושות לא תוכל להמשיך ולהתקדם. עבד אל-בהאא' לדוגמה מבאר רעיון זה על ידי אנלוגיות לפיהן גברים ונשים הם שתי כנפיים של ציפור או שתי ידיים בגוף האדם, אשר השימוש בשתיהן באופן מלא דרוש כדי להתקדם כהלכה. בספר "הכרזת השלום העולמי" כתב עבד אל-בהאא':
"העולם האנושי מורכב הוא מצמד כנפיים: הזכר והנקבה. כל זמן שאין זוג הכנפיים שוות בכוחן, לא תוכל הציפור לעוף. עד כי תגענה הנשים למעלתם של הגברים, ועד כי תזכנה לאותה חרות המעשה, לא יוגשם כל הישג אנושי ראוי לציון. אַךְ בְּרֶגַע שזוג הכנפיים או הרכיבים ישווה בכוחו, ידמה במפעלותיו, או אז מעופו של האדם יהיה רם ויוצא דופן"[4]
הן בהאא אללה והן עבד אל-בהאא' אף הסבירו כי איזון טוב יותר בין 'נשיות' 'וגבריות' בחברה הוא היבט חשוב של אחדות עולמית, שכן לדעתם השפעה נשית גדולה יותר תמנע מלחמות ותהפוך שלום מתמשך לבר השגה. לדברי עבד אל-בהאא' נשים, כאמהות, מחזיקות בכוח אפקטיבי להשכנת שלום עולמי אם תבחרנה שלא לשלוח את ילדיהן למלחמה:
"המלחמה וההרס הנלווה לה המיטו חורבן על העולם. השכלתה של האישה תהה פסיעה כבירה בדרך להכחדתה והבאתה אל קץ, שכן היא תרתום את כל כוח השפעתה כנגד המלחמה. האישה מטפחת את ילדיה ומחנכת את בני התשחורת עד לבגרותם. היא תסרב למסור את בניה כקורבן על מזבחו של הקרב. למעשה תהה היא הגורם החזק ביותר בכינונו של שלום עולמי ומערך ישוב סכסוכים בינלאומי. בטוחני כי האישה תשים קץ ללחימה בין בני האדם"[5]
ההיסטוריון הבהאי מוג'אן מומן (Moojan Momen) מסביר כי מטרתה של החתירה לשוויון בין נשים וגברים בקהילה הבהאית איננה הצבתן של נשים בעמדות כוח בהן תמיד הוצבו גברים, אלא היא השגתו של שינוי קיצוני יותר באופיה של החברה, כך שזו תחל לראות בתכונות נשיות כבעלות ערך עצמי חשוב.[6]
חשיבות השכלתן של נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חינוך נשים בדת הבהאית
כיוון שהדת הבהאית טענה עוד מראשית ימיה כי נשים שוות לגברים, הרי שהוגיה נדרשו להסביר, למאמיניהם ומבקריהם כאחד, מדוע אין שוויון יסודי זה בא לידי ביטוי בהליכות החברה עד לימיהם. לדבריהם, הסיבה בשלה נשים לא השיגו את מעמדן השווה היא חסרונה של השכלה מספקת והזדמנויות חברתיות מקובלות.
עם זאת, התפיסה הבהאית מדגישה את חשיבות חינוך הנשים לא רק כאמצעי להגדלת הזדמנויות עבור נשים וכאמצעי להשגת שוויון, אלא גם ככלי יסודי בחינוך הילדים. כך, כיוון שהשכלתן של אמהות חיונית לחינוך ילדים תקין, הרי שהרחבת השכלתן של נשים קיבלה נופך חדש הקשור בבנייתה של חברה בריאה ולא רק צודקת. על זה הדרך, בגלל חשיבות זו של חינוך הנשים, על פי ההגות הבהאית חינוכן של הבנות גובר על חינוכם של הבנים כאשר משאביה הכספיים של המשפחה אינם מספיקים להענקת חינוך והשכלה לכל ילדי המשפחה.
יש לציין כי על אף השיוך המפורש שעורכים הכתבים הבהאים בין אימהוּת וחינוך, עבד אל-בהאא' עודד נשים להצטיין במדעים ואומנות, וציין כי השתתפותן הפוליטית של נשים, כבוחרות וכנבחרות גם יחד, היא תנאי מוכרח להשכנתו של שלום בר קיימא.[7]
הבחנה בין גברים לנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
על אף שהתורה הבהאית עומדת על שוויון רוחני וחברתי מלא בין גברים לנשים, במספר מישורים שומרת הדת הבהאית על הבחנה בניהם, כאשר שונות זו נתפסת "כייחודיות מינית" או "בידול מגדרי". אחד ההיבטים הללו הוא תפיסתה של האישה כאם וכמחנכת, אשר, כפי שכבר צוין, אף מולידה קדימות נשית בחינוך ורכישת השכלה. באותו אופן, על פי ההשקפה הבהאית בעניין חיי המשפחה, אוחזת האישה בזכות להסתמך על תמיכתו הכלכלית של בעלה כאשר הדבר נדרש.
הבט אחר בו אינן זוכות הנשים לקדימות, אלא אלו דווקא הגברים אשר זוכים לה, היא סוגיית הירושה שלא על פי צוואה: אף על פי שבּ-אַלְכִּתַאבּ אלְאַקְדַס, ספר הקודש החשוב ביותר בדת הבהאית, מצווה בהאא אללה על כל בהאי לכתוב צוואה בה הוא מפרט למי הוא מותיר את רכושו לאחר מותו,[8] הרי שאם כשל המאמין מלבצע זאת, נכסיו יעברו לקרוביו לפי סדר קדימות הקובע את גודל החלק בירושה המגיע לכל אחד מן הקרובים. הרכוש מחולק ל-42 חלקים, כאשר ל-9 חלקים זכאים צאצאי המוריש; ל-8 חלקים זכאית אשתו; ל-7 חלקים זכאי אביו; ל-6 חלקים זכאית אמו; ל-5 חלקים זכאים אחיו; ל-4 חלקים זכאים אחיותיו ול-3 חלקים זכאים מוריו.[9] ניתן לראות אפוא כי בעוד ילדיו של הנפטר מתחלקים בחלק המגיע להם ללא תלות במינם, הרי שאין הדבר נכון לשאר היורשים, שכן האב והאחים זוכים לחלק גדול יותר מן האם והאחיות.
מלבד עניין הירושה, בו לשונו של הכִּתַאבּ אלְאַקְדַס מבדילה מפורשות בין גברים ובין נשים, ישנם עוד מספר מופעים בהם נקט בהאא אללה בלשון זכר בלבד. כך לדוגמה לשונו של פסוק 48 בספר, האומר כי "מִצְוָה הִיא עַל הָאָב לְלַמֵּד אֶת בְּנוֺ וּבִתּוֺ דַּעַת קְרֹא וּכְתֹב...", לכאורה מטיל את מצוות החינוך על האב בלבד.[10] באותו האופן נראה כי לשונו של פסוק 63, האומר "רְאוּ כִּי נִצְטַוֵּיתֶם לָָקַחַת לָכֶם נָשִׁים. הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יוֺתֵר מִשְׁתַּיִם נָשִׁים תִּקָּחוּ", מתיר ביגמיה (קרי, קשר נישואין בין גבר אחד לשתי נשים) אולם אינו מתיר במקביל גם פוליאנדריה (קרי, קשר נישואין בין אישה אחת למספר גברים).[11][12] גם פסוק 107, לפיו "אָסוֺר נֶאֶֶסְְרוּ עֲלֵיכֶם נשוֺת אֲבוֺתֵיכֶם", לכאורה אינו אוסר את בעלי האימהות על בנות הנשים,[13] אולם בכל המופעים הללו משתמשת הפרשנות הבהאית בעיקרון השוויון – עקרון על החולש על כל הגותה של הדת – ככלי אשר באמצעותו יש להבין את לשון הכתובים. לאור זאת, בהקדמת בית הצדק העולמי לכִּתַאבּ אלְאַקְדַס נכתב כי הספר כתוב בלשון תמציתית, ולכן בכל פעם בה השתמש בהאא אללה בלשון זכר, הרי שהכללים שקבע נוהגים גם בנקבות, אלא אם ההקשר מחייב רק את לשון המין הנזכר.[14] בדרך זו אין מופעים אלו נתפסים כמי שאינם חלים על נשים ומחריגים אותן תוך פגיעה בשוויון.
הבחנות נוספות הן הבחנות הפוטרות את האישה ממצוות בהן הגבר מחויב. כך לדוגמה במהלך המחזור החודשי פטורות הנשים ממצוות הצום וממצות התפילה אם הדבר קשה עליהן,[15] אולם היה וחפצות הן להתפלל או לצום - הרשות בידן, שכן אין הפטור נובע מתפיסה של טומאה פולחנית.[16] הבחנה דומה היא העדר החובה על נשים בעלות אמצעים לעלות לרגל אל המרכזים הבהאים בישראל. גם בעניין זה נשים רשאיות לעלות לרגל בכל עת, אולם בעוד הגברים חייבים בכך, הנשים העולות לרגל בוחרות לעשות זאת מרצונן.[17]
ככלל, פתוח המנהל הבהאי הן לגברים והן לנשים, אולם על אף מרכזיותו של רעיון השוויון, נשים אינן יכולות לכהן כחברות המוסד העליון בדת - בית הצדק העולמי. כתבי הדת לא מפרשים את טעמה של חריגה מהותית זו מן השוויון, אך עבד אל-בהאא' הצהיר כי יש חוכמה עמוקה בדבר, וזו עתידה להתברר ברבות הימים.[18]
תחום נוסף אותו החריג עבד אל-בהאא' מרעיון ההשתתפות המלאה והשווה של נשים הוא העשייה הצבאית והלוחמה. לתפיסתו, נטילת חיי אדם איננה מתיישבת עם תפקידן של הנשים כאימהות, ועל כן אל להם לקחת חלק בכל פעילות מלחמתית.[19]
דמויות נשים בולטות בהיסטוריה הבהאית [עריכת קוד מקור | עריכה]
ההיסטוריה של הדת הבהאית מציינת את פועלן של נשים רבות, ואף מייחדת לכמה מהן מקום מרכזי בעיצובה של החברה הבהאית. בין נשים אלו ניתן לציין את טאהרה, בהיה ח'אנום, אסיה ח'אנום, מונירה ח'אנום, לואיזה "לואה" גטסינגר, מלכת רומניה מריה מאדינבורו, מרתה רוט, לאונורה ארמסטרונג, ולידיה זמנהוף.
טאהרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – טאהרה
פאטימה ברע'אני, המוכרת בכינויה "טאהרה", הייתה משוררת בעלת השפעה, ואחת מחסידותיו של הבאב, שלפי אמונת הבהאים היה למבשרה הראשון של הדת הבהאית. לעיתים קרובות מוזכרת טאהרה בספרות הבהאית כסמל במאבק למען זכויות נשים וזאת בשל מעשיה, שכן כתביה של טאהרה לא כוללים התייחסות ישירה לזכויות נשים. הרקע למעשה עליו התפרסמה טאהרה יותר מכל התרחש כיוון שטאהרה ראתה את התגלות הבאב כמשחררת, ולכן העזה להפר בכינוס בדשת את הפרקטיקה האיסלמית הדורשת מנשים לכסות את שערן בפומבי. הופעה מופגנת זו עוררה מחלוקת בקרב חברי הקהילה הבאבית שנכחו בכינוס. בעוד שחלק מן הנוכחים ראו את המעשה באור שערורייתי, הרי שאחרים קיבלו את טענתה כי תורת הבאב איננה כבולה להילכות האסלאם המסורתי. כדי למתן את עוינותם של חברי הקהילה נגד טאהרה נתן לה הבאב את הכינוי שהפך לשמה - ומשמעותו בפרסית "הטהורה". על פי מחקר בהאי, השנוי במחלוקת, העיד עבד אל-בהאא' לסובבים אותו כי בטרם הוצאה טאהרה להורג בקיץ 1852 היא הצהירה: "תוכלו להרוג אותי ברגע בו תרצו בכך, אולם לא תוכלו לעצור את שחרור האישה". אל מול מסורת בהאית זו העלתה החוקרת הבהאית סוז'אן מנק (Susan Maneck) ספק באמיתותה של עדות זו באומרה כי ציטוט זה הוא "די מפוקפק".[20]
בהיה ח'אנום[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – בהיה ח'אנום
בהיה ח'אנום נולדה בשנת 1846 כבִּתם הבכורה של בהאא אללה ואסיה ח'אנום. היא הייתה קרובה במיוחד לאביה, ונתפסת בדת הבהאית כאחת מחשובות הנשים שחיו בעולמנו. במהלך מלחמת העולם הראשונה, חילקה בהיה מזון וביגוד, העניקה טיפול רפואי וסייעה לאוכלוסייה המקומית בארץ ישראל - בה שהתה באותה עת עם אביה. במהלך השנים מילאה בהיה ח'אנום תפקידי הנהגה בדת הבהאית מספר פעמים. כך לדוגמה הנהיגה בהיה ח'אנום את הדת במשך שלוש שנות מסעו של עבד אל-בהאא במערב, ואף בכל תקופות היעדרותו של שוגי אפנדי, אשר היה למנהיגה הנבחר של הדת עם מותו של עבד אל-בהאא. היא נפטרה ב-15 ביולי 1932 ונקברה בגנים הבהאאים בחיפה.
כהונת נשים במשרות ניהול והנהגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורו של רעיון השוויון, על דרך הכלל פתוח המנהל הבהאי הן לגברים והן לנשים. למעשה רק בית הצדק העולמי בחיפה סגור בפני נשים מיום היווסדו, ועל כן כל תשעת החברים היושבים בהרכבו גם כיום הם גברים. עם זאת, בדת הבהאית ישנן עמדות הנהגה רבות, הן ברמה הלאומית והן ברמה הבינלאומית, אשר בהן נשים נטלו חלק בכיר עוד מימי ראשית הדת ומספרן אף מוסיף ועולה עם השנים.
משרות ההנהגה המצויות בעולם הבהאי, אשר כן פתוחות בפני נשים, נחלקות למשרות אליהן יש להיבחר בבחירות הפתוחות בפני כלל המאמינים, ולמשרות אשר אליהן מתמנים אנשים הנתפסים כראויים לכהן בהן:
משרות מינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
"ידי האמונה"[עריכת קוד מקור | עריכה]
ידי האמונה היו קבוצה מובחרת של בהאים, אשר החזיקה במינוי לכל החיים, ועיקר תפקידה היה להפיץ את הדת הבהאית ולהגן עליה. בניגוד לחברי בתי הנבחרים האחרים, ואף לשאר המוסדות אליהם מתמנים בקהילה הבהאית, חברי קבוצה זו נחשבו למי שהפגינו יושר ומוסר ראוים לשבח, וכן ואיכויות אשר העניקו להם מימד נכבד בדת, הגבוה אף ממעמדם של האסיפות הרוחניות. חשיבותם של ידי האמונה הייתה כה רבה עד כי זולת מעמדם העליון של חברי בית הצדק העולמי, הייתה זו לדרגה הגבוה ביותר אליה יוכלו חברי הדת כולם להגיע, ובכלל זה הנשים הבהאיות. דרג זה איננו קיים כיום, ואת כל המטלות אשר הוטלו על חברי הקבוצה מבצעים היום מוסד היועצים והאסיפות הלאומיות והמקומיות.
שמונה מתוך חמישים חברי הקבוצה המוכרים לנו היו נשים (לפי סדר מינויין):
- קית' ראנסום-קיהליר (1933-1876): האישה הראשונה להימנות על חברי קבוצת ידי האמונה.
- מרתה רוט (1939-1872): נחשבת לחשובה בחברי ידי האמונה של המאה הראשונה לדת בהאית.
- דורותי ביצ'ר בייקר (1954-1898)
- אמיליה אנגלדר קולינס (1962-1873)
- קלרה דון (1960-1869)
- קורין נייט טרו (1961-1861)
- רוחיה ח'אנום (2000-1910)
- אגנס בולדווין אלכסנדר (1971-1875)
המועצה הבהאית הבינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
המועצה הבהאית הבינלאומית הייתה מועצה בת תשעה חברים, אשר קדמה להיווסדו של בית הצדק העולמי, שקם רק בשנת 1963. את חברי המושב הראשון של המועצה בחר שוגי אפנדי בשנת 1951, ואילו חברי המושב השני כבר נבחרו בבחירות אשר נערכו בשנת 1961 (כאשר למן הנהגת שיטת הבחירות הוחלט שחברי "ידי האמונה" לא יוכלו להציג את מועמדותם למועצה). במועצה הבהאית הבינלאומית כיהנו שבע נשים (לפי סדר חשיבותן, ובצירוף משך כהונתן):
- רוחיה ח'אנום (1961-1951): אשת הקשר עם שוגי אפנדי; חברת "ידי האמונה".
- אמיליה קולינס (1961-1951): סגנית הנשיא; חברת "ידי האמונה".
- ג'סי ריוול (1963-1951): גזברית.
- את'ל ריוול (1963-1951)
- גלדיס ווידין (1952-1951)
- סילביה לואס (1961-1955)
- מילדרד מותחידה (1963-1961)
מוסד היועצים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר קיום הבחירות בהם נבחרו ראשוני חברי בית הצדק העולמי הוחלט בשנת 1973 על יצרתם של גופי דת חדשים: אספות היועצים אשר החברות בהם כרוכה בקבלת מינוי לתפקיד. בשל עובדה זו זכו חברי האספות למעמד בכיר יותר בהשוואה למעמדם של חברי האספות הלאומיות (אליהן יש להיבחר בבחירות הפתוחות לכלל המאמינים). כיום מכהנים ברחבי העולם 90 יועצים, כאשר 81 מהם מכהנים באספות היבשתיות ו-9 מכהנים במרכז ההוראה הבינלאומי (ITC).
עם השנים עלה מספרן של הנשים המכהנות כיועצות באספות אלו בשיעור הגבוה משיעור הגידול הטבעי במספרן של משרות הייעוץ אליהן ניתן להתמנות. כך, אחוז הנשים המכהנות כיועצות עלה מאז שנת 1980 מ-24 אחוזים בלבד מתוך 63 היועצים אשר כיהנו באותה העת, עד ל-48 אחוזים מתוך 81 היועצים המכהנים ברחבי העולם, נכון לשנת 2010.
למן שנת 2000 לפחות חמישה מתוך תשעת המושבים במרכז ההוראה הבינלאומי אוישו בידי נשים. אלו הנשים שכיהנו כיועצות ב-ITC בצירוף שנות שרותן (למעט נשים שכיהנו גם כחברות ידי האמונה):
- פלורנס מייבריי (1983-1973)
- אנאליז בופ (1988-1979)
- ד"ר מגדלנה קארני (1991-1983)
- איזבל סברי (1992-1983)
- לורטה קינג (2003-1988)
- ג'וי סטיבנסון (1998-1988)
- ג'ואן לינקולן (2013-1993)
- קימיקו שוורין (1998-1993)
- ויולטה האקאה (2008-1998)
- ד"ר פני ווקר (2013-1998)
- זנדיה רמירז (2013-2000)
- רייצ'ל נדוואגה (2003 - היום)
- אורנסאיקהן באתר (2018-2008)
- אליסון מילסטון (2018-2013)
- אנטונלה דימונט (2013 - היום)
- מיהרנגויז פאריד טהראני (2013 - היום)
- גלוריה ג'אביד (2018 - היום)
- הולי וודארד (2018 - היום)
משרות בחירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על מנת לכהן באספות הלאומיות נערכות בחירות חשאיות, קרי הצבעה באמצעות שלשול פתקי הצבעה לקלפי כך שלא ניתן לשייך את הבחירה לבוחר. הנבחרים לאספה לא מגישים את מעמדותם ואינם רשאים לפצוח בתעמולת בחירות, כך שבכל אספה יכהנו תשעת חברי הקהילה ששמם הוצע על ידי המצביעים מספר הפעמים הרב ביותר.
יכולותן של נשים להיבחר לכהונה באסיפות אלו החלה מתגבשת עוד ב-1909 כאשר נערכו הבחירות לגוף שקדם לאספה הלאומית של ארצות הברית. מתוך תשעת החברים הנבחרים, שלוש היו נשים, כאשר קורין נייט טרו אף החזיקה בתפקיד מזכירת האספה (לימים מונתה כחברת ידי האמונה). את בשורת השילוב המלא הביא עמו ביקורו של עבד אל-בהאא' באמריקה בשנת 1912, כאשר זה האחרון הוביל את ביטול "ועדות הניהול" לטובת האספות הרוחניות הנהוגות גם כיום. הראשונות לנצל אפשרות חדשה זו היו מספר נשים שנבחרו לכהן באספה הלאומית של מצרים בשנת 1951.
הגם שקצב שילובן של הנשים המשיך לעלות באטיות רבה, פריצה משמעותית במספרן של הנשים המכהנות החלה רק באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20, כך לדוגמה בשנת 1970, עת נערכה בטהראן הוועידה הלאומית של הבהאים במדינה, ניתן היה לראות רק שתי נשים בין יותר ממאה משתתפי הכנס. לעומת זאת, כאשר חברי האספה הלאומית של איראן נעצרו והוצאו להורג ב-1981, כבר כיהנה כיושבת הראש של האספה אישה בשם ז'ינוס נעמת מחמודי.
בסקירה סטטיסטית לפי יבשות, ניתן לראות את התמורות במגמות העלייה בהשתתפותן של נשים באספות הלאומיות (ראו גרפים) דפוס דומה קיים גם בשיעור השתתפותן של נשים בעמדות מינוי.
{{cite web}}: (עזרה).
{{cite web}}: (עזרה).לשם השוואה, בעוד שיעור הנשים המכהנות באספות הלאומית הבהאיות עמד כבר בשנת 1953 על 31 אחוזים, כאשר נתון זה נשמר למן 1996 ועד לשנת 2007, עת הגיע שיעורן של הנשים המכהנות ל-39 אחוזים, הרי שבמושבה הראשון של הכנסת בשנת 1949 עמד שיעורן של חברות הכנסת על עשרה אחוזים בלבד (12 נשים מתוך 120 החברים). גם בחלוף השנים עלה שיעורן של חברות הכנסת באופן איטי יותר, וכך רק בכנסת השש-עשרה, שהתכנסה בשנת 2003, נחצה רף עשרים האחוזים (25 נשים מתוך 120 החברים). בזמן מושבה של הכנסת העשרים, שיעור חברות הכנסת עמד על עשרים ושמונה אחוזים (28.3% - 35 נשים מתוך 120 החברים) - ושיעור זה הוא השיעור הגבוה ביותר בתולדות הייצוג הנשי בכנסת.[21] [22]
נתונים דומים ניתן למצוא בפרלמנטים שונים ברחבי העולם, וכך לדוגמה בשנת 2018 עמד הממוצע העולמי עבור חברות פרלמנטים על 23.8 אחוזים בלבד.[23] נתונים מסוג זה משמשים את הבהאים בבואם להצביע על החלוציות שברעיון השוויון אותו הנחילה דתם בקרב מאמיניה.
נשים בהאיות הבולטות בתחום החברתי ובתחום המקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשים בהאיות בולטות ניתן למצוא בתחומים שונים ובמדינות שונות:
- קרול לומברד - הייתה שחקנית קולנוע אמריקנית. זכורה במיוחד בשל תפקידיה הקומיים במספר סרטים קלאסיים במהלך שנות השלושים של המאה ה-20. מכון הסרטים האמריקאי הכליל אותה ברשימת השחקניות הגדולות ביותר בכל הזמנים.
- הלן אלסי אוסטין (Helen Elsie Austin) - מחלוצות הנשים האפרו-אמריקניות אשר הפכו לעורכות דין בארצות הברית.
- פטרישה לוק - הייתה לאישה האינדיאנית הראשונה שנבחרה לכהן באספה הרוחנית הלאומית של הבהאים בארצות הברית.
- מונא מחמודנז'אד (Mona Mahmudnizhad) - אישה איראנית אשר הוצאה להורג בשנת 1983 על ידי כוחות הרפובליקה האסלאמית של איראן בעוון חברותה בדת הבהאית ובעוון "היותה ציונית".
- ליילי מילר-מורו - עורכת דין ואקטיביסטית אמריקאית. היא יסדה ומכהנת כמנכ"לית הארגון Tahirih Justice Center ("מרכז טאהירה לצדק"), מוסד ללא כוונת רווח שעוסק בהגנה על נשים מפני הפרת זכויות האדם.
- זיה מודי (Zia Mody) - עורכת דין הודית בולטת ובעברה היועצת המשפטית לממשלה ההודית.
- דורותי רייט נלסון (Dorothy Wright Nelson) - שופטת בית המשפט הפדרלי התשיעי לערעורים של ארצות הברית
- ג'אנג שין (Zhang Xin) - אשת עסקים ומיליארדרית סינית. בשנת 2014 דורגה במקום ה-62 בדירוג הנשים המשפיעות בעולם על פי המגזין פורבס.
יוזמות חברתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשל מרכזיותו של עיקרון השוויון בדת הבהאית, הרי שקהילות הבהאים החלו עוד בשלב מוקדם בהתהוות קהילותיהם הדתיות לקדם ולהפעיל מספר מסלולים שתכליתם היא קידום הנשים. פעילות זו חותרת להנגיש לנשים רבות ככל הניתן חינוך, בריאות, מעונות ילדים והזדמנויות עסקיות. כך לדוגמה, כבר בשנת 1910 נחנך באיראן בית הספר "תרבייאת" לבנות, בו הוכשר הדור הראשון במדינה של נשים האוחזות בידע מקצועי. חלוציות זו בהשכלת נשים באה לידי ביטוי בכך שעד לשנות ה-70 של המאה ה-20 היו רוב הנשים הבהאיות באיראן יודעות קרוא וכתוב בעוד שמקבילותיהן האיראניות היו אנאלפביתיות.
תנועה מעשית זו קיבלה משנה תוקף בשנת 1975, שנה אשר הוכרזה בדת הבהאית כשנת האישה הבינלאומית, כאשר קראו חברי בית הצדק העולמי לאספות הבהאיות הלאומיות לחתור להשגת השתתפות נשית שווה בכל פעילויות הדת והקהילה. בשנת 1993, לאחר שהורתה על כך הוועידה הבהאית הבינלאומית של אותה שנה, ייסדו הבהאים את "המשרד לקידום הנשים" במטה האו"ם בניו יורק, כמו גם משרדים דומים במדינות שונות. במסגרות אלה פועלים הבהאים לקידום השכלה לבנות, תגבור כישורי האוריינות, ייסוד שירותי בריאות באזורי כפר מרוחקים וכן טיפוחן של מיומנויות מניבות הכנסה בקרב נשים.[24]
ביטוי מוצלח ובולט לרעיונות אלו של קידום נשים במדינות מתפתחות הוא "מכון בארלי להכשרה מקצועית לנשים כפריות" (Barli Development Institute for Rural Women) הפועל בעיר אינדורה שבהודו. המכון הוקם בשנת 1985 כיישומה של החלטת האספה הלאומית הבהאית של הודו. בשנת 2001 הפך המכון לארגון חוץ ממשלתי וזאת לאחר שמוסדות האו"ם השונים ציינו לשבח את פועלו, בהיותו מודל מוצלח לקידום נשים.
תחום פעילות נוסף הוא קידום זכויות נשים ועמידה על מימושן. כך לדוגמה מעניק "מרכז טאהרה לצדק" (Tahirih Justice Center) ייעוץ וייצוג משפטי לנשים וילדות שהיגרו לארצות הברית אם נפגעו על רקע היותן נשים. המרכז טיפל למן הקמתו בשנת 1997 במעל ל-25,000 נשים אשר ביקשו מקלט במדינה לאחר שהיו קורבנות מעשי אלימות דוגמת השחתת איבר המין הנשי, סחר בנשים, אונס ואלימות במשפחה. בראש המרכז עומדת עד היום מייסדתו של המרכז, ליילי מילר-מורו, ותחת הנהגתה התרחבה פעילותו של המרכז אף לקידום חקיקה להגנת נשים, כגון הטלת איסור על נישואין בכפייה במדינות השונות בארצות הברית.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- The Research Department of the Universal House Of Justice (1986). Compilation on Women. Wilmette, Illinois, USA: Bahá'í Publishing Trust. ISBN 0-87743-260-0.
- Khan, Janet A.; Khan, Peter (2003). Advancement of Women: A Bahá'í Perspective. Wilmette, Illinois, USA: Bahá'í Publishing Trust. ISBN 1-931847-03-7.
- Momen, Moojan (1994). "In all the Ways that Matter, Women Don't Count" (full article online). Baha'i Studies Review. 4.1. נבדק ב-2018-07-31.
- Khan, Janet A. (2005). Prophet's Daughter: The Life and Legacy of Bahíyyih Khánum, Outstanding Heroine Of The Bahá'í Faith. Wilmette, Illinois, USA: Bahá'í Publishing Trust. ISBN 1-931847-14-2.
- Whitehead, o.z.. (1996). Portraits of Some Bahá'í. WilmetteKidlington, Oxford, Great Britain: George Ronald. ISBN 0-85398-403-4.(הקישור אינו פעיל)
- Smith, Peter (2008). An Introduction to the Baha'i Faith. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 0-521-86251-5.
- van den Hoonaard; Deborah K.; and van den Hoonaard; Will C. (2006). The Equality of Women and Men: The Experience of the Bahá'í Community of Canada. Douglas, New Brunswick, Canada: Deborah and Will van den Hoonaard. ISBN 0-9685258-1-4.
- Root, Martha L. (1938). Tahirih, The Pure, Iran's Greatest Woman. Los Angeles: Kalimat Press (The 2000 edition). ISBN 1-89068-804-5.
- Sandra Hutchinson; Richard Hollinger (2006). "Women in the North American Baha'i Community". In Keller, Rosemary Skinner; Ruether, Rosemary Radford; Cantlon, Marie (eds.). Encyclopedia of Women and Religion in North America: Native American creation stories. Indiana University Press. pp. 776–786. ISBN 0-253-34687-8.
- BAHAISM: The Faith. Encyclopedia Iranica. (2011)
- BAHAISM: Bahai Schools. Encyclopedia Iranica. (2011)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אוסף ציטוטים מתוך ההגות ההבאית העוסקים בשוויון בין המינים - מתוך האתר הבהאי - Bahai.org (אנגלית).
- Two Wings of a Bird: The Equality of Women and Men - מאמר שחובר על ידי האספה הבהאית הלאומית של ארצות הברית הסוקר את עיקרון השוויון בין נשים וגברים (אנגלית).
- Adam and Eve - תשובה מתוך ספר השו"ת Some Answered Questions של עבד אל-בהאא', בו הוא עומד על כך כי יש לפרש את סיפור חטא אדם וחווה על דרך הדרש ולא על דרך הפשט, ובאופן זה הוא "מסיר" מן האישה את האשם שדבק בה על פי הפירוש המסורתי (אנגלית).
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אסופה מדברי עבד אל-בהאא על השוויון המגדרי בדת הבהאית.
- ^ מתוך: Bahá’u’lláh, Tablets of Bahá’u’lláh revealed after the Kitáb-i-Aqdas. Haifa: Bahá’í World Centre, 1978.
- ^ בתרגום הבהאי הרשמי של הטקסט לאנגלית, שכן הטקסט נכתב במקור בפרסית, מופיעים הדברים בזו הלשון:
"Exalted, immensely exalted is He Who hath removed differences and established harmony. Glorified, infinitely glorified is He Who hath caused discord to cease, and decreed solidarity and unity. Praised be God, the Pen of the Most High hath lifted distinctions from between His servants and handmaidens, and, through His consummate favours and allencompassing mercy, hath conferred upon all a station and rank of the same plane. He hath broken the back of vain imaginings with the sword of utterance and hath obliterated the perils of idle fancies through the pervasive power of His might" - ^ Abdu'l-Baha (Author), Howard Macnutt (Compiler), "The Promulgation of Universal Peace: Talks Delivered by ‘Abdu’l-Bahá during His Visit to the United States and Canada in 1912”, p. 375 (2007).
- ^ `Abdu'l-Bahá (1912), p. 105
- ^ Momen, Moojan (1994). "In all the Ways that Matter, Women Don't Count" (full article online). Baha'i Studies Review 4.1.
- ^ מעניין לציין כי מסר השוויון מונחל לטף הבהאי עוד בצעירותו על ידי ספרות ילדים בה מופשטים עבורים עקרונות הדת הבהאית כולם, ובתוך זה גם משל "כנפי הציפור" של עבד אל-בהאא'. ראו לדוגמה:
Betts, Bambi. "Wings of a Bird," Basic Truths Series: Guidelines for Parents. Vol. 8, Oxford: G. Ronald, 1995, ISBN 0-85398-395-4. - ^ ראו לשונו של פסוק 109 בספר אַלְכִּתַאבּ אלְאַקְדַס:
"גָּזוֺר נִגְזַר עַל כָָּל אָדָם לִכְתֹּב סֵפֶר צַוָּאה; וְאֶת רֹאשׁוֹ יְקַשֵּׁט לְתִפְאֶרֶת בְּשֵׁם הָאֱלֹהִים הַגָּדוֺל מִכֹּל וְיוֺדֶה בוֺ כִּי אֶחָד הוּא הָאֱלֹהִים בְּגִלּוּי התְגַּלּוּתוֺ וְיַזְכִּיר בּוֺ כְכָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ דִּברֵי טוֺבָה וָחֶסֶד לְמַעַן יַענו בוֺ בְּעוֺלְמוֺת הַצִּווי וְהַבְּרִיאָה וְאוֺצָר גָּנוּז יִהְיוּ לוֺ אֵצֶל רִבּוֺנוֺ הַשּׁוֺמֵר הַנֶּאֱמָן"
(תורגם משפת המקור הערבית על ידי פרופ' משה שרון. מתוך - משה שרון, הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה: הספר הקדוש ביותר (אַלְכִּתַאבּ אלְאַקְדַס), עמוד 249, הוצאת כרמל, התשס"ה/2005, ISBN 965-407-543-1, ירושלים, ישראל.) - ^ ראו לשונו של פסוק 20 בספר אַלְכִּתַאבּ אלְאַקְדַס:
"אֶת הַיְרֻשׁוֺת חִלַּקְנוּ (לְשֶׁבַע מַחְלָקוֺת) כְּמִסְפַּר הָאוֺת ז'. מֵהֶן נִקְבּעו לצֶאֱצָאֵיכֶם מִסֵּפֶר הָאוֺת ט' חֲלָקִים כַּמִּסְפָר מק"ת. וְלִבְנֵי הַזּוּג מִסֵּפֶר הָאוֺת ח' חֲלָקִים כַּמִּסְפָר ת"פ. וְלָאָבוֺת מִסֵּפֶר הָאוֺת ז' חֲלָקִים כַּמִּסְפָר ת"כ. וְלָאִמָּהוֺת מִסֵּפֶר הָאוֺת ו' חֲלָקִים כַּמִּסְפָר רפי"ע. וְלָאַחִים מִסֵּפֶר הָאוֺת ה' חֲלָקִים כַּמִּסְפָר ש'. וְלָאֲחָיוֺת מִסֵּפֶר הָאוֺת ד' חֲלָקִים כַּמִּסְפָר ר"מ. וְלַמּוֺרִים מִסֵּפֶר הָאוֺת ג' חֲלָקִים כַּמִּסְפָר ק"פ. כָּךְ קָבַע מְבַשֵׂר בּוֺאִי בַּלֵּילוֺת וּבַעֲלוֺת הַבְּקָרִים"
(תורגם משפת המקור הערבית על ידי פרופ' משה שרון, וראו הערת שוליים מס' 20 להרחבה על דרך חישוב חלוקת הירושה. מתוך - משה שרון, הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה: הספר הקדוש ביותר (אַלְכִּתַאבּ אלְאַקְדַס), עמוד 199, הוצאת כרמל, התשס"ה/2005, ISBN 965-407-543-1, ירושלים, ישראל.) - ^ הן תרגום הפסוק והן פרשנותו (בהערת שוליים 48) נלקחו מתוך משה שרון, הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה: הספר הקדוש ביותר (אַלְכִּתַאבּ אלְאַקְדַס), עמוד 212, הוצאת כרמל, התשס"ה/2005, ISBN 965-407-543-1, ירושלים, ישראל
- ^ הן תרגום הפסוק והן פרשנותו (בהערת שוליים 63) נלקחו מתוך משה שרון, הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה: הספר הקדוש ביותר (אַלְכִּתַאבּ אלְאַקְדַס), עמוד 222, הוצאת כרמל, התשס"ה/2005, ISBN 965-407-543-1, ירושלים, ישראל
- ^ ראוי לציין כי כיום אין מתירים הבהאים נישואים פוליגמיים מכל סוג. כבר בהאא אללה סייג היתר זה בכתבים אחרים בכך שאמר שהאדם צריך לדאוג ששלווה וביטחון יתקיימו בביתו (כלומר שהבעל ינהג בשוויון מוחלט בשתי הנשים). אמירה זו פורשה על ידי עבד אל-בהאא' כסייג המקעקע את ההיתר לחלוטין, שכן "שוויון וצדק בין שתי נשים הוא בלתי אפשרי", וכך התאפשר לו לאסור פוליגמיה מכל וכל (ראו דבריו בעניין בהערה 89 בהוצאה הערבית של האקדס)
- ^ הן תרגום הפסוק והן פרשנותו (בהערת שוליים 107) נלקחו מתוך משה שרון, הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה: הספר הקדוש ביותר (אַלְכִּתַאבּ אלְאַקְדַס), עמוד 248, הוצאת כרמל, התשס"ה/2005, ISBN 965-407-543-1, ירושלים, ישראל
- ^ ראו פסקה מספר שבע-עשרה ב הקדמת חברי בית הצדק העליון לאקדס, וכן הערת שוליים 107 בתוך - משה שרון, הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה: הספר הקדוש ביותר (אַלְכִּתַאבּ אלְאַקְדַס), עמוד 248, הוצאת כרמל, התשס"ה/2005, ISBN 965-407-543-1, ירושלים, ישראל.)
- ^ ראו לשונו של פסוק 13 בספר אַלְכִּתַאבּ אלְאַקְדַס:
"מָחַל הָאֱלֹהִים לַנָּשִׁים בּנִדָּתָן עַל הַצּוֺם והַתְּפִלָּה, אַךְ בַּמַּיִם תִּרְחַצְנָה לְטַהֲרָתָן, וּתְשַׁבַּחְנָה חָמֵשׁ וְתִשְׁעִים פַּעַם מִצָּהֳרֵי הַיּוֺם הָָאֶחָד למִשְנֵהוּ לֵאמֹר: "הַשֶּׁבַח לֵאלֹהִים בַּעַל הֶהָדָר והַיּפִי". זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר נִגְזַר בַּסֵּפֶר, אִם אָכֵן אַתֶּם מִן הַיּוֺדְעִים"
(תורגם משפת המקור הערבית על ידי פרופ' משה שרון. מתוך - משה שרון, הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה: הספר הקדוש ביותר (אַלְכִּתַאבּ אלְאַקְדַס), עמוד 195, הוצאת כרמל, התשס"ה/2005, ISBN 965-407-543-1, ירושלים, ישראל.) - ^ ראו לשונו של פסוק 75 בספר אַלְכִּתַאבּ אלְאַקְדַס:
"וְגַם זֹאת: בִּטֵּל הָאֱלֹהִים אֶת דִּינֵי הַטֻּמְאָה מִכָּל הַדְּבָרִים וּמִכָּל הָעֵדוֺת הָאֲחֵרוֺת. מַתָּת הִיא מֵעִם הָאֱלֹהִים שֶהוּא אֲדוֺן הַסּלִיחוֺת, רַב הַנְּדִיבוּת"
(תורגם משפת המקור הערבית על ידי פרופ' משה שרון, וראו הערת שוליים מס' 75 להרחבה על משמעות ביטול הטומאה שעליה הכריז הבהאא אללאה ותפיסת היסוד שמאחוריה. מתוך - משה שרון, הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה: הספר הקדוש ביותר (אַלְכִּתַאבּ אלְאַקְדַס), עמוד 229, הוצאת כרמל, התשס"ה/2005, ISBN 965-407-543-1, ירושלים, ישראל.) - ^ ראו לשונו של פסוק 32 בספר אַלְכִּתַאבּ אלְאַקְדַס:
"צִוָּה אלֹהִים עַל כָּל מִי שֶיֵּש לְאֵל יָדוֺ לַַעֲלוֺת לָרֶגֶל אֶל הַבַּיִת. רַק הַנָּשִׁים מָחַל לָהֶן הָאֱלֹהִים בְּרַחֲמִים מֵעִמּוֺ, הוּא הַנּוֺתֵן, הוּא הַמַּעֲנִיק"
(תורגם משפת המקור הערבית על ידי פרופ' משה שרון. מתוך - משה שרון, הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה: הספר הקדוש ביותר (אַלְכִּתַאבּ אלְאַקְדַס), עמוד 202, הוצאת כרמל, התשס"ה/2005, ISBN 965-407-543-1, ירושלים, ישראל.) - ^ ראו לשונו של עבד אל-בהאא' במכתב שכתב ביום ה-28 ביולי 1936:
"As regards your question concerning the membership of the Universal House of Justice; there is a Tablet from 'Abdu'l Baha in which he definitely states that the membership of the Universal House of Justice is confined to men, and that the wisdom of it will be fully revealed and appreciated in the future. In the local, as well as the National Houses of Justice, however, women have the full right of membership. It is, therefore, only to the International House of Justice that they cannot be elected. . ."(מתוך - פרסום רשמי מטעם חברי בית הצדק העולמי, Women on the Universal House of Justice, פסקה 12, ה-31 במאי 1988, חיפה, ישראל.)
- ^ כפי שצוטט לעיל, עבד אל-בהאא' ראה באמהוּת גורם אשר יהפוך את הנשים לסוכנות השינוי אשר בסופו תיכחד המלחמה מן העולם. לאור זאת ניתן להבין ביתר קלות את התנגדותו ללחימה נשית.
- ^ Susan Maneck, "Women in the Bahá'í Faith", Arvind Sharma (editor), Religion and Women, State University of New York Press, 1994, ISBN 0-7914-1689-5.
- ^ ראו פירוט מלא בעניין שיעורן של חברות הכנסת בכל אחת מכנסות ישראל כמו גם שמותיהן של הנשים הללו ותמונתן בעמוד "נשים בכנסת" באתר הכנסת.
- ^ להרחבה בעניין ייצוג נשים בכנסת ראו - אסף שפירא ואחרים, ייצוג נשים בפוליטיקה - ישראל במבט השוואתי, ירושלים, ישראל: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2013, מסת"ב 978-965-519-129-5
- ^ ראו נתונים עדכניים באתר איגוד הפרלמנטים הבינלאומי (IPU).
- ^ לשם הדגמה ניתן לציין את ספרות העזר בעזרתה הנגישו הבהאים ידע שימושי לנשים במדינות מתפתחות. דוגמה לספרות זו ניתן למצוא בספרון ההדרכה לגידול ילדים בריאים שהונפק לאימהות כפריות בקניה כדי להנגיש עבורם בשפה פשוטה כיצד ניתן למנוע חולי, אילו תרופות מסורתיות למעשה מסכנות את הילדים וכיצד יש לטפל בילד חולה:
Christensen, D., Hein, D., & National Spiritual Assembly of the Baha'is of Kenya. the National Women's Children's Committee. (1985). Raising healthy children. Nairobi, Kenya: National Spiritual Assembly of the Baha'is of Kenya
