משתמש:דייגו.ג./נישואים פוליטיים בימי הביניים
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
''החתונה הפוליטית'' היא תופעה פוליטית-כלכלית אשר התרחשה בכל רחבי העולם ימינו. באמצעותה משפחות נצלו את עוצמתן והשפעתן על מנת לקדם אינטרסים פוליטיים אישיים כגון בריתות שלום עם ממלכות שכנות וכך קבעו מדיניות אסטרטגית. התופעה מורכבת ממניעים שונים שמלווים אותנו עד היום בחברות מסוימות. המרכיבים הם תרבותיים, דתיים ופוליטיים. בימי הביניים חתונות מסוג זה בלטו מאוד כך שמספר רב של הסכמים בין ממלכות מעורבות חתונות בין האצילות גבוהה ואפילו ברמת האיכרים. החתונה היוותה ערבות לגיטימית לקיום הברית/הסכם. לנתח היסטוריה באמצעות המשפחה כעיקרון נראה כל כך טבעי לחוקרים שכמעט ולא נחקר. כל בני האדם נולד, רובם התרבו, כולם מתו ושייכים למשפחה בזמן שהם חיים. כך הקיום בימי הביניים של ההיסטוריה "שושלתית", משפחתית, ומונרכית מאורגנת סביב חייהם של אנשים. חשיבה גנאלוגית היה הבסיס מחשבתי בימי הביניים.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
פאודליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]
פאודליזם הוא שמה של המערכת הפוליטית ששלטה במערב אירופה במאות של ימי ביניים המרכזיים (בין המאות תשיעית וחמש עשרה, למרות שאין הסכמה בין היסטוריונים על תחילת ומשך הזמנה, וזה משתנה מאזור לאזור)[1] ובמזרח אירופה בתקופה המודרנית המוקדמת. התאפיינה בביזור כוח פוליטית, על ידי הסתמכות על כוח על-אנושי וברמה במוקמית, למעשה היה אוטונומי עם עצמאות גדולה על ידי האצולה המקומית.
פיאודליזם במובן המצומצם מציין את מערכת יחסי החסות הייחודית, שהתפתחה בקרב האליטה המערב-אירופית, אשר הפכה במהלך ימי הביניים בהדרגה לאצולה יציבה ומובחנת; כדי למנוע בלבול עם פיאודליזם ככינוי לשיטה חברתית שלמה, משתמשים היסטוריונים במונח מערכת היחסים הפיאודו-ואסאלית. יחסי האדון והוסאל היו סוג של יחסי פטרון-קליינט אישיים, המבוססים על הדדיות: כוחו של האדון היה מותנה בנאמנותם ובתמיכתם של הוסאלים שלו, ואילו מעמדם של הוסאלים היה כרוך במידה רבה בעוצמתו של אדונם. פאודליזם לא היה רק שיטת שלטון בלבד. כמו הדמוקרטיה והסוציאליזם כך גם היה הפך להיות דרך חיים, התייחסות נפשית שהטביעה את חותמה על כל היחסים בתרבותיים. הוא השפיע על יחסי אדם לאלוהים, בעל אל אשתו ועוד.[2] בנוסף, הכלכלה מאופיינת בקיפאון עם אחוז צמיחה מאוד קטן. על מנת ליזום פרוייקים היו צריכים משאבים וכסף, יש ידע אבל אין כסף. מה שכן, לאנשים בימיהבינייםיש מעט אמון בעתיד, בגלל זה כמות אשראי נמוכה (אשראי= אמונה בעתיד).
מקור סמכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעיני אלה שהיו מסוגלים להרהר ולחשוב, נחשב העולם המוחשי מעין מסיכה, שמאחוריה מתרחשים הדברים החשובים באמת. עמדה זו הובילה לזניחת התצפית ולעידוד הפרשנות, שהרי בד של מראות שאין מהם ממש איננו, כשלעצמו מעניין מיוחד.[3] הייתה תפיסה שהעולם הוא תכליתי, כל דבר בעל תפקיד שחויב למלא והסוטים ממנו האל ידאג להענישו כדי שיחזור לתכליתו, לעומת היום שאין תכלית בעולם אלא יש סיבות. אלוהים הוא זה שיצר את גוף האדם לתכלית מסוימת.[4] אם כל איבר בגוף נוצר לתכלית מסוימת, הרי ששימוש באותו איבר לצרכים אחרים הוא "לא טבעי". מכאן האיסור על יחסי מין "לא טבעיים". לכן, מקור המשמעות והסמכות הוא חיצוני לאדם. לדוגמה בפוליטיקה, מי ישלוט?, צריכים להכריע משמעות חיצוני לאדם כאשר ממלכת צרפת צריכה להחליט מי ישלוט, מקור הסמכות הוא אלוהים. מהתפיסה הזאת האדם המדיאבלי ישאל מה הם חושבים עליי?, לעומת היום מה אני חושב על זה?.
לעיתים, הדגש על סמכותם של ההורים כלפי עתיד בניהם, מודגש בחוזה חתונה, כדי לוודא לחלוטין שההורים יקבעו את העתיד (המיני ופוליטי) של בניהם. מגיל צעיר, קתרין מאראגון, ביתם של המלכים הקתוליים, נחשבה כאישה מתאימה לארתור, נסיך ויילס, ראשון בשושלת ירושה על כס המלוכה האנגלית. בסוף המאה ה-15 שושלת טרסטמרה הייתה היוקרתית ביותר באירופה הודות שלטונם של המלכים הקתולים ולכן הברית בין קתרין לבין ארתור חיזקה את זכותו של ארתור על כס המלוכה. המדיניות של המלכים הקתולים הייתה לבודד את צרפת, על מנת להגשים מטרו זו, קתרין התארסה ב-26 מרס 1489 עם ארתור בנו של הנרי שביעי, מלך אנגליה, בהסכם המדינה דל קאמפו (Medina del Campo) .הנישואין התקיימו במאי,1499. [5] דוגמא לסמכות חיצונית ניתנת לזהות בטקסט הבא:[6]
הנרי ופרדיננד ואיזבלה ישבעו להעפיל את כל ההשפעתם על ילדיהם כדי שהנישואין יתקיימו על פי חוזה שנקבע. [7]
— 'Spain: 1489.' Calendar of State Papers, Spain, Volume 1, 1485-1509. Ed. G A Bergenroth. London: Her Majesty's Stationery Office, 1862 ,20-26.
בימי הביניים, אינה קיימת התפיסה לגרום לאדם לחשוב אלא צריכים לשאול את הכומר ואת כתבי הקודש.[8] מי זה הם? זה כל הסמכות של העולם, שכנים, כומר, מלך, אלוהים. אנשים אמינו שזה מה שקובע מי הם. הזהותי נקבעה על ידי מקומי במערכת. כך שהאדם אינו אינדיבידואל, ואין לו מרחב אוטונומי. בגלל זה, אצל רוב אנשים, המשפחה היא הסמכות הקרובה יותר. בנוסף שהיא הייתה המקור היחידי לפרנסה, רווחה, בריאות ועוד, הקשרים המשפחתיים היו מאוד חזקים עם אינדיבידואל נמוך מפני שהשוק והמדינה היו חלשים. יחסי התלות האישית נכנסו להיסטוריה כמחליפים או כמשלימים את הסולידאריות המשפחתית, שאבדה את מלוא יעילותה, הפך האיש שאין לו אדון להיות בן בלי חוק, אלא אם כן נטלה משפחתו את גורלו בידיה.[9]
חתונה במערכת בריתות[עריכת קוד מקור | עריכה]
התפיסה המדיאבלית, לעומת הדמוקרטית שהריבון הינו העם הבוחר את מנהיגיה, הממלכה שייכת למשפחת המלוכה, כפי שאמר לואי ה-14- ''המדינה זה אני''.[10] כל מי שהתגורר בתחומיה היו נתינים לאצילים המקומיים ואלה לאצולה גבוהה. כך שהיחסים בין ממלכות או ישויות פוליטיות אחרות התנהלו לטובת האינטרסים של משפחת האצולה.[11] רוב ההיסטוריות של שושלות נוצרות בצמתים צפויים ביחסים בין בני משפחה: כאשר המשפחה מטילה בהצלחה תביעה לשלוט בשטח וכאשר משבר ירושה מאיים על בני המשפחה לשלוט על השטח.[12] בשל כך, המלכים פעלו לטובת האינטרסים הפוליטיים-כלכליים האישיים של השושלת לטווח ארוך.[13] שימור מסורות ממשפחת האצולה התאפשר באמצעות תקשורת בעל פה שהמשיכה לתרום לפוטנציאל שלהם להשפיע בפוליטית. זה נובע מהעובדה שהשליטים היו קשורים עם קבוצות האצולה אחרות באמצעות נישואים וכך שלטו והצליחו להעצים את רכושם.[14]
לאבטחה וגיבוש של שלום, הנסיך אלפונסו בן הראשון של מלך ג'ואו מפורטוגל, שהיה בגיל שבע הנשוי במילים, ובגיל ארבע-עשרה על ידי מילה זו, יורש העצר איזבל, בתו הבכורה של המלך והמלכה של קסטיליה.[15]
— Pina, Ruy de. Chronica de El-Rey D. Affonso V. Edited by Gabriel Pereira. Vol. III. Lisboa: The Academia Lisboa, 1904. Pp. 133-134
הציטוט, נכתב בכרוניקה של מלך ג'ואו מפורטוגל, על רקע הסכם שלום בשם הסכם אלקאקובס (Tratado de Alcáçovas) בין ממלכת פורטוגל לבין ממלכת קסטיליה וארגון בשנת 1479.משפט זה מראה את המיקום המשמעותי עבור יצירת קשרים משפחתיים בין ממלכות. בעקבות זה, כדי שההסכם יקבל תוקף, מלך פורטוגל ג'ואו ה-I פוקד על בנו הבכור אלפונסו להתחתן עם בתו הבכורה של המכלים הקתולים אליזבת ה-I פרדינאנד ה-II. במקרה הזה, מלך פורטוגל מודע בכך שהחתונה תבטיח את ההסכם אלאראובס, אפילו אם המעורבים בחתונה עדיין קטינים.
על אף הירושה, שלכאורה הייתה יכולה לחזק את השיתוף והאחווה בין שתי משפחות, סייעה דווקא בהתרת הקשר, שכן היא חלה, בראש ובראשונה על שליטה בקרקעות או על ההנאה מהן.{{הערה| בלוך, עמ' 246}} למשל הסכם שלום שנחתם באלקאקובס ב-4 ספטמבר 1479 אפשר אווירה טובה שהבטיח בשלום בין קסטיליה ופורטוגל בימי ביניים המאוחרים. בהקשר זה לפורטוגל, שלום יציב עם ממלכת קסטיליה היה האמצעי המתאים ביותר לנטרול איומה הפוליטית החיצונית העיקרית (הערבים בדרום חצי האי האיברי), ולאפשר אווירה נוחה שתאפשר פיתוח של חברות הימיות שלה. המשמעות כאן החתונה כמגשרת בין הצדדים, כמעין מחנה משותף עם ערך מוסכם מראש. מפני שהחתונה, בעצמה מסמלת חיבור וצאצאים, לכן גילם של הכלה והחתן לא שהיה שיקול באותו רגע החתמת החוזה ורק תקרב את הממלכות שמעורבות בחוזה.
כנסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לכנסייה (כמוסד) תפקיד מרכזי שאפשרה לגשר את הצדדים על בסיס משותף, הדת. כפי שפרופ' הררי טען, דת היא ביסוס של מערכת חוקים וכללים אנושיים על אמונה בסדר על אנושי. מוסיף כי מה שדת עושה זה להעניק לגיטימציה על אנושית למערכות חוקים וכללם אנושיים, משקפות סדר אבסולוטי על אנושי, ולכן אל לבני האדם לערער על החוקים הללו. [16] המציאות הזו היא מדומיינת, שלא נוצרה על ידי הדמיון האישי של אדם בודד. אלא נוצר על ידי מיתוסים המשותפים למיליוני אנשים שונים. כל אדם נולד אל תוך סדר מדומיין קיים ורצונותיו מתעצבים מרגע היוולדו על ידי המיתוסים המכוננים של הסדר הזה. בשביל לשנות את הסדר המדומיין נצטרך לשכנע מיליוני אנשים כדי לשתף פעולה, הסדר המדומיין הוא סדר בין-סובייקטיבי, הקיים בדמיונם המשותף של מיליוני אנשים. כך שמצב בין-סובייקטיבי פועל כתקשורת המחברת בין תודעותיהם הסובייקטיביות של אנשים שונים. [17]
בתוך המציאות הזאת, הנצרות נתנה לכך אישור, עלייה לכס המלכות ששאלה מכתבי הקודש. קיבל המלך העולה לשלטון את אותות השררה המסורתיים מידיים של רבי הכנסייה.[18] בתי הדין הדתיים אכפו את חובותיו האישיים של בן זוג, ואילו בתי המשפט המלכותי דאג לחלוקת הרכוש. כך היה חוזה, נישואין ועסקי.[19] יתרה מזאת, המציאות הבין-סובייקטיבית הזאת נוהלה בשפה משותפת לכולם, הלטינית. הפכה הלטינית להיות המכשיר היעיל ביותר של הקהילה האירופאית. היא קירבה אלה לאלה אנשים משכילים מכל הקבוצות וארצות.[20] באופן זה הכנסייה הפכה להיות ה-או''ם של ימינו, היוותה בסיס משותף לעסקאות, שפה משותפת שנתנה לגיטימציה להן. החותם העל-טבעי שהיה טבוע במלך, שלאמיתו של דבר המשיחה רק אישרה את קיומו אך לא הטביעה אותו בו, היה בעל ערך רגשי רב בעיני בני הדורות ההם, שהיו רגילים לערב תמיד את השמים בחייהם.[21] לכן הכנסייה כמוסד, הציבה בסיס משותף בין משפחות על מנת לתת לגיטימציה והכרה חוקית על מה שנחתם. יחד עם זה, באיור מהחתונה של ג'ואו הראשון מפורטוגל ופליפה מלאקסטר ב-1387, ניתן לזהות את המרכזיות של הסמכות הכנסייתית כמגשר בין הצדדים. המערכת של ערכים ואמונות שמציעה הכנסייה היא זו שאפשרה לקיים, במקרה הזה, נישואין. ההצדקה למערכת הזאת היא הכוח על-טבעי שטבועה באמונה הנוצרית באמצעות דמותו של ישו, שמתואר במרכז מעל הסמכות הכנסייתית.
חתונה כאשראי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניגוד לימינו, כאשר שתי מדינות חותמות על הסכם שלום כמו בין ישראל לרשות הפלסטינית, יאיר נתניהו לא התחתן עם בתו של ערפאת, זהווא, בניגוד לימי הביניים. גיבוש מורשת והנצחת ה-"התהילה" של בית המלוכה חייבת להיחתם בקשרי דם, כי רק כך ההסכם יוכל לעבור בין הדורות.[22] אז, אם מלך לא היתיר צאצאים חוקיים להוריש את המלוכה, ההסכמים שנחתמו יעמדו בספק וזו עלילה למלחמה פנימית וחיצונית. הקשרים המבוססים על שיתוף ביולוגי היו קדומים יותר, אך הם המשיכו למלא תפקיד נכבד גם במבנה החדש, ולפי כך אי אפשר למחוק אותם מתמונתה. [23]
בנוסף לכך, הממלכה הפיאודלית התאפיינה במתח חברתי מתמיד. עם מבנה ניהולי בסיסי למשול, השליטים של בימי הביניים היו תלויים במערכות יחסים אישיים. [24] עקב חוסר מנהל זה, היה מורכב למצוא ערבות אמינה מספיק כדי להגיע להסכמה בין שתי ממלכות. לכן רק באמצעות הקשר גנאלוגוי המורכב מהמעורבים בהסכם, כגון התחונה בין קטאלינה דה טראסטמרה לבין ארתור תודור ב-1489. בחברה שבה רק חלק זעיר מן האנשים היו הנישואין עניין רחוק ביותר מכל בחירה אישית. ההחלטה הייתה בידי האב, הוא רוצה לראות את בנו נושא אישה עוד שבחייו. לכן, למלך היה חשוב למצוא כלה מתאימה מבחינת פוליטית ליורש הכתר, בנו הנסיך או כדי לחסל תחרות על הכתר. [25]
דוגמא לכך היא הברית בין המלך, אנריקה הרביעי מקסטיליה ואלפונסו החמישי מפורטוגל. אנריקה הרביעי נזקק לעזרה נגד האצילים המקומיים. הוא הביט לליסבון, כפי שעשה אביו, חואן השני. הוא הציע בפעם הראשונה למלך פורטוגל את אחותו איזבל מקסטיליה. תכנן אנריקה להרחיק את אליזבת מקסטיליה כדי שלא תערער את המינוי של חואנה (בתו של אנריקה)כיורשת הכתר. מדובר בחוזה נישואים בין מלך פורטוגל לבין אחותו של אנריקה, אליזבת. הברית מציינת את הפיוס בין שתי הממלכות.[26] [27]
הוסכם כי ברצונו של מלך פורטוגל שהאינפנטה (אליזבת) תוך סיוע לקסטיליה, תועבר לבישוף או לאביר עד להגעתה של סמכות כנסייתית. אז אם אינו מעוניין להחזיק אותה בנישואין, היא תחזור לקסטיליה, ואיתה 50.000 מטבעות זהב.
— סעיף 20 מתוך חוזה נישואים בין אלפונסו החמישי לבין אישבלה מקסטיליה
החתונה היוותה כאשראי (אמונה לעתיד), הבעת אמון בין שני צדדי העסקה, מפני שהפכו לייצג הבנות מוסכמות שיתרחשו בהווה אל העתיד (לאחר מוות אחד הצדדים, על הממלכות ליצור ברית נישואין חדש). היא אפשרה לבנות את הווה על חשבון העתיד. מהתאוריה הכלכלית של המודרנה שהמשאבים בבעלותנו היום הם מוגבלים ביחס למשאבים הבלתי מוגבלים העתיד, ניתן להשוואת לערבות של החתונה. מפני שבהווה הסכם חתונה הוא מוגבל, אך בעתיד יהיו עוד צאצאים לכן הם בלתי מוגבלים ותקפים כל עוד החתומים בחיים.[28] בשל כך, החתונה הייתה הערבות היציבה ביותר באופן יחסית, בבריתות פוליטיות בימי הביניים. לכן, כפי שכתוב בציטוט, ההסכם יותקף עד שיחליטו אחרת, כלומר כל עוד הזוג נשואי, מהווה ערבות לקיום ההסכם, אמונה שימשיך להתקיימו.
ירושה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי תורת האבולוציה, המניע העיקרי להתנהגות אנושית הוא הציווי הביולוגי להתרבות, על מנת למקסם את הייצוג הגנטי שלהם בדורות הבאים.[29] לכן, במציאות של ימי הביניים, שאלת מי היורש היה עניין של יציבות פוליטית או מלחמה. תפקיד העיקרי של המלך והממלכה הוא לשבת בנוחות על כס המלוכה, להיראות סמכותיים ולהרשים את כל יתר הנכוחים בחדר. כיסא המלוכה היה פעם הבסיס לכל המערכת הפוליטית, סלע קיומנו. [30] לעתים קרובות העמידו נגד זכות הירושה של הבכור את זכויות הילד שנולד בלבוש ארגמן, כלומר הילד שנולד כאשר אביו כבר ישב על כס המלכות, לפעמים הוכרעה הכף לאור שיקולים אישיים יותר. אולם זכותו של הבכור שהייתה פיקציה נוחה, והשתלטה אט אט לאור הדוגמה של הורשת הפיאודום.[31] היורש היה חייב להיות חוקי על פי הכנסייה ולא ממזר מאישה לא נשואה לו כדין הכנסייתי. במקביל, כאמור, האב (המלך) חיפש עבור צאצאיו בני זוג מתאימים שימלאו שתי מטרות העיקריות. הראשונה להביא לעולם צאצאיו פוריים כדי שהשושלת המלכותית תשרוד ותמשיך לשלוט. השנייה היא ליצור קשרים ובריתות עם ממלכות אחרות כאסטרטגיה ביחסים הבינלאומיים.
אדון הנסיך (אנריקה הרביעי) אשר נשוי מעל שתיים עשרה שנה עם הנסיכה בלנקה, התגוררו יחד במשך כל הזמן כבעל ואישתו. הנסיך הזדווג עם הנסיכה באמונה שלמה אמינה ואהבה כלפיה. אולם הנסיך אינו הצליח לשמור ולהצניח את הידע המשפחתי איתה. למרות התפילות והתרופות, ההזיווג לא צלח בידו כך שהפירוק הנישואין הוא בלתי נמנע.
— פסק דין המסת הנישואין של הנריקה הרביעי והמלכה בלנקה, מאי 1453, נבארה
דוגמא זו מראה את החשיבות של החתונה כדרך להוריש ולעצים את הרכוש של יורש העצר. מפני אם המטרה היא הזדווג כדי למנות יורש, הפוריות היא מרכיב הכרחי במערכת הפוליטית-כלכלית הזו. אין כאן חשיבות להבעת רגשות, אלא המוקד הוא הצאצאים חוקיים. מצד אחד כדי למנוע מלחמות פנימיות במקרה שאין יורש ודאי ומצד שני, עברת רכוש וזכויות לגיטימיות על השטח באמצעות קשר ביולוגי.
כך שהסינתזה היא חתונה פוליטית למען האינטרסים המשפחתיים כערבות לבריתות. לכן, במקרים רבים בריתות שכוללות חתונה נחתמו אפילו כאשר היורש הפוטנציאלי עוד היותו ילד. כך שהחתונה הפוליטית היא תוצאה של גורמים רחבים, ראשית, המציאות המדומיינית הבין-סובייקטיבית שהמוסד הכנסייה יצרה כדי לגשר שני צדדים. שנית, אותה מציאות גרמה לבני אדם לקבוע מקור הסמכות חיצונית, כך ההורים לקחו בעלות על העתיד של ילדיהם, במקרה זה עם מי יתחתנו. כתוצאה מכך, החתונה היוותה האשראי של השושלת, האמונה אל העתיד כדי שההסכם יתגשם במלואו. מפני שהמנהל המכרזי היה חלש והתבססו על יחסים בין אישיים. ושלישית, תפיסה זו נוצלה על מנת לקבוע מדיניות חוץ של הממלכות בהסכמי שלום או עסקאות כלכליות אחרות.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לופז, רוברט סבטינו. לידתה של אירופה. תל אביב: תל אביב : דביר, תש"ן, 1990,
- בלוך, מרק לאופולד בנג'מין, אורה גרינגרד, ואריה גראבויס. החברה הפיאודאלית. ירושלים: ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשמ"ח
- הררי, יובל נח. קיצור תולדות האנושות. כנרת, זמורה-ביתן, דביר, תשע"ג 2013,
- Kleinschmidt, Harald. Understanding the Middle Ages: The Transformation of Ideas and Attitudes in the Medieval World. Woodbridge, Suffolk ; Rochester, NY: Woodbridge, Suffolk ; Rochester, NY : Boydell Press, 2000
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Georges Duby , Guerreros y Campesinos, Desarrollo inicial de la economía europea (500-1200), pp. 205
- ^ רוברט לופז, לידתה של אירופה, תל-אביב: דביר, 1990 עמ' 183-184
- ^ מרק בלוך, בנג'מין לאופולד, אורה גרינגרד, ואריה גראבויס. החברה הפיאודאלית, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית,1988. עמ' 94
- ^ בלוך, עמ' 101
- ^ Lehman, H. Eugene, Lives of England's Reigning and Consort Queens, AuthorHouse Publishing, 2011, pp.284.
- ^ "The marriage shall be contracted per verba de prœsenti and consummated as soon as the Prince and the Princess attain the necessary age for it. Henry and Ferdinand and Isabella shall swear to employ all their influence with their children that the marriage be contracted as stipulated."
- ^ British History Online. Web. 17 September 2015. http://www.british-history.ac.uk/cal-state-papers/spain/vol1/pp20-26
- ^ יובל נח הררי, קיצור תולדות האנושות, כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2013, עמ' 256
- ^ בלוך, עמ' 235.
- ^ Gaines Post, Studies in medieval legal thought: public law and the state 1100-1322, 1964 cp. VII, pg. 333
- ^ Ganshof, The Middle Ages: A History of International Relations, New York: Harper & Row, 1970 REP. 1971, pp. 283 François Louis
- ^ Deborah Mauskopf Deliyannis, Historiography in the Middle Ages. Leiden ; Boston: Leiden ; Boston : Brill, 2003, PP. 247
- ^ Deliyannis, pp. 245
- ^ Harald Kleinschmidt, Understanding the Middle Ages: The Transformation of Ideas and Attitudes in the Medieval World, Woodbridge, Suffolk ; Rochester, NY: Woodbridge, Suffolk ; Rochester, NY : Boydell Press, 2000, pp.97-98.
- ^ תורגם מפרוטוגזית לעברית
- ^ הררי, קיצור תולדות האנושות, עמ' 211-213
- ^ הררי, קיצור תולדות האנושות, עמ' 120-123
- ^ בלוך, עמ' 394
- ^ Kathryn Jacobs, Rewriting: The Marital Contract: Adultery in the Canterbury Tales, The Chaucer Review (29.4), pp. 337.
- ^ לופז, עמ' 229.
- ^ בלוך, עמ' 395
- ^ Ivan Ermakoff, Prelates and Princes: Aristocratic Marriages, Canon Law Prohibitions, and Shifts in Nroms and Patterns of Domination in the Central MIddle Ages, American Sociological Review, 62.3 (1997), pp. 408
- ^ בלוך, עמ' 133
- ^ Rhys Jones, Mann and Men in a Medieval State: The Geographies of Power in the Middle Ages, Transactions of the Institute of British Geographers, (24.1) 1999, pp. 66.
- ^ בלוך, מע' 236
- ^ Tarsicio de Azcona, Capitulaciones Matrimoniales entre Alfonso V de Portugal e Isabel de Castilla en 1465, Edad Media: Revista de Historia, (5), 2002, pp. 136-138.
- ^ http://dialnet.unirioja.es/descarga/articulo/625753.pdf
- ^ יובל נח הרר, קיצור תולדות האנושות, עמ' 313.
- ^ David Herlihy, Biology and History: The Triumph of Monogamy, The Journal of Interdisciplinary History, (25.4) 1995, pp. 374
- ^ הררי, ההיסטוריה של המחר, עמ' 156-157.
- ^ בלוך, עמ' 400.