משתמש:דניאל צבי/תקופת האבן החדשה בארץ ישראל
תקופת האבן החדשה בארץ ישראל חלה בין המאה ה-95 למאה ה-58 לפנה"ס. תקופה זו ראתה את ראשית החקלאות, המעבר מיישובי ארעי להתיישבות קבע, השתכללות יצור כלי האבן והמצאת כלי החרס והתפתחות המסחר והפולחן.
התקופה מחולקת לשני יחידות משנה - לפני ואחרי המצאת הקרמיקה, ואילו התקופה הראשונה מחולקת לעוד יחידות משנה.[1]
התקופה הניאוליתית הקדם קרמית א'[עריכת קוד מקור | עריכה]
התקופה הניאוליתית הקדם קרמית א (PPNA) התגלתה במספר מועט ביותר של אתרים. הגדול שבהם הוא יריחו, המתפרס על כ-25 דונם, והיחדי שבו התגלו שרידי בנייה ציבורית ומאסיבית, המראות על יכולת שלטוני וארגונית שלא הייתה קיימת בתקופות הקודמות לה. בתי התשובים באתרים השונים היו בעלי מתאר עגול או סגלגל ששטחם נע בין 10 ל-30 מ"ר, ובסיסי קירותיהם עשויים מאבן, או מן הלבנים שהומצאו בתקופה זו. כלי העבודה היו עשויים אבני צור או בזלת, וביניהם ראשי חצים, להבי מגל וראשי גרזנים, וחלק מזערי בהם עשוי זכוכית געשית שיובאה מאנטוליה, ומעידה על יחסי מסחר מפותחים, וכמותם היחסית באתר משמשת כמדד לעושרם של התושבים. אנשי התקופה היו גם החקלאים הראשונים, והחלו בגידול זני בר חיטה, שעורה, עדשים, תאנים ועוד.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עפר בר־יוסף ואחרים, מבוא לארכיאולוגיה של ארץ־ישראל בתקופת המקרא, יחידה 2, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 1989, עמ' 67-77
- עופר בר-יוסף ויוסף גרפינקל, הפרהיסטוריה של ארץ ישראל, אריאל, ירושלים, 2008, עמ' 135-141
- Amihai Mazar, Archaeology of the Land of the Bible, Doubleday, New York, 1990, pp. 40-44
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בעבר, חולקה התקופה הניאוליתית הקרמית לשני יחידות, אולם כיום, נהוג להתייחס לחלק השני כאל תחילת התקופה הכלקוליתית