משתמש:יונתן לזר/מודל IS/LM

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עקומת IS נעה לימין, מגדילה את שער הריבית (i) ויוצרת הרחבה ריאלית (תמ"ג ריאלי, המסומן ב-Y).

מודל IS/LM (השקעהחסכון / ביקוש והיצע של כסף מזומן) הוא כלי מקרו-כלכלי המדגים את יחסי הגומלין בין שערי ריבית ותוצר ריאלי בשוק הסחורות והשירותים ובשוק הכסף. נקודת המפגש בין עקומות ה-IS (המייצגת את ההשקעה והחסכון) וה-LM (המייצגת את הכסף המזומן) היא נקודת "שיווי משקל כללי" בה מתקיים שיווי משקל בשני השווקים.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודל IS/LM נולד בכנס האקונומטריקה שהתקיים באוקספורד בספטמבר 1936. רוי הארוד, ג'ון היקס וג'יימס מיד הציגו מסמכים המתארים מודלים מתמטיים בנסיון לסכם את ספרו של ג'ון קיינס התאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף. היקס, שראה את הטיוטה של הארוד, המציא את מודל IS/LM (תוך שימוש בראשי התיבות "LL" במקום "LM"). מאוחר יותר הוא הציג את המודל בספרו "Mr. Keynes and the Classics: A Suggested Interpretation".[2]

היקס הסכים מאוחר יותר שהמודל החמיץ את עיקריה של התיאוריה הקיינסיאנית, ביקר אותו ככלי בעל שימוש מוגבל מחוץ לכיתת הלימוד, וביקר את מתודת שיווי המשקל הכלכלי באופן כללי. הביע הראשונה הייתה שהמודל הציג את המגזר הריאלי כנפרד מהמוניטרי, הפרדה שקיינס ניסה להמנע ממנה. בנוסף, מודל שיווי משקל מתעלם מאי ודאות, בשעה שהעדפת נזילות היא בעלת משמעות רק בתנאי אי ודאות.[3] תנועה של עקומת IS או של עקומת LM גורמת לשינוי בציפיות, שבתגובה מזיזות את העקומה השניה. מרבית המקרו-כלכלנים רואים במודל IS/LM כאומדן ראשוני להבנת העולם האמיתי לכל היותר.

על אף ההסכמה הכללית שמודל זה אינו מושלם, נעשה בו שימוש נרחב ברכישת הבנה של תיאוריה מקרו-כלכלית. הוא כלול במרבית ספרי הלימוד לתואר בוגר במקרו-כלכלה.[4]

תיאור המודל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המודל מוצג כגרף של שתי עקומות החוצות זו את זו ברביע הראשון.

הציר האופקי מסמל תוצר לאומי או תמ"ג ריאלי, ומסומן בY. הציר האנכי מייצג את שער הריבית הריאלי, i. היות וזהו מודל בלתי-דינמי, ישנו קשר קבוע בין שער הריבית הנומינלי ושער הריבית הריאלי (כאשר הראשון שווה לאחר בתוספת שיעור האינפלציה, שהיא אקסוגנית למודל בטווח הקצר); לפיכך משתנים כגון ביקוש לכסף, שהם תלוים בריבית הנומינלית, יכולים להיות מתוארים כתלוים בריבית הריאלית.

נקודת המפגש בין העקומות מייצג שיווי משקל בסקטור הריאלי ובסקטור המוניטרי (אך לא בהכרח בסקטורים אחרים, דוגמת שוק העבודה): הן שוק המוצרים והן שוק הכסף מצויים בשיווי משקל, היוצר שילוב ייחודי של שער ריבית ותמ"ג ריאלי.

עקומת IS[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבור עקומת ההשקעה והחיסכון, המשתנה הבלתי תלוי הוא שער הריבית והמשתנה התלוי הוא רמת ההכנסה (על אף ששער הריבית הוא שנמצא על הציר האנכי). עקומת IS מצוירת כיורדת עם שער הריבית (i) לאורך הציר האנכי ועם התמ"ג (Y) על הציר האופקי. ראשי התיבות IS מייצגים "שיווי משקל של השקעה וחסכון", אך מאז 1937 הורחב השימוש בהם לעקומת כל מקום גיאומטרי של שיווי משקל בהם השימושים (צריכה פרטית (C) + השקעה פרטית מתוכננת (I) + הוצאה ממשלתית (G) + ייצוא נטו (NX)) שווים למקורות (התמ"ג, Y). על מנת לשמור את הקשר עם המשמעות ההיסטורית, נהוג להתייחס לעקומת IS כאל עקומה בה ההשקעה הפרטית שווה לחיסכון הכולל, כאשר חסכון כולל הוא סכום החסכון הפרטי, החסכון הממשלתי (עודף תקציבי) והחסכון הזר. בשיווי משקל, כל ההוצאות רצויות או מתוכננות ואין עודפי מלאי.[5] רמת התוצר (Y) נקבעת לאורך קו זה עבור כל שער ריבית.

לפיכך, עקומת IS היא אוסף המקומות הגיאומטריים של שיווי משקל בכלכלה הריאלית. בהנתן הציפיות לתשואה עבור השקעה קבועה, כל רמה של תשואה ריאלית (i) תייצר רמה מסוימת של השקעה מתוכננת קבועה והוצאות נושאות ריבית נוספות: שערי ריבית נמוכים מעודדים השקעה קבועה גבוהה יותר. ההכנסה מצויה ברמת שיווי משקל עבור רמת ריבית נתונה כאשר החסכון של הצרכן ויתר המשתתפים הכלכליים בוחרים כך שישתווה להשקעה (או, באופן שקול, כאשר ה"דליפות" ממחזור העסקים שקולות ל"הזרמות"). מכפיל (כלכלה) של עלייה בהשקעה הקבועה כתוצאה מירידה בריבית גורם לעלייה בתמ"ג הריאלי. זה מסביר את השיפוע השלילי של עקומת IS, כלומר את היותר יורדת משמאל לימין. לסיכום, קו זה מייצג את הסיבתיות שנובעת מירידה בשערי ריבית, אל עלייה בהשקעה המתוכננת (וכד') ומשם אל עלייה בהכנסה הלאומית ובתוצר.

עקומת IS מוגדרת על ידי המשוואה

כאשר מייצג את ההכנסה, מייצג את הצריכה הצרכנית כפונקציה עולה של הכנסה פנויה (הכנסה, , פחות מסים, , שהם בעצמם פונקציה עולה של הכנסה), מייצג השקעה כפונקציה יורדת של שער ריבית ריאלי, מייצג את ההוצאה הממשלתית, ו מייצג יצוא נטו (יצוא פחות יבוא) כפונקציה יורדת של הכנסה (מפני שייבוא הוא פונקציה עולה של הכנסה) במשוואה זו, רמת ההוצאה הממשלתית G נחשבת אקסוגנית, כלומר מתייחסים אליה כאל נתונה.

LM curve[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבור עקומת העדפת הנזילות והיצע הכסף, המשתנה הבלתי תלוי הוא רמת ההכנסה והמשתנה התלוי הוא שער הריבית. עקומת LM מציגה את כל הצירופים של שערי ריבית ורמות הכנסה עבורם שוק הכסף נתון בשיווי משקל. זוהי עקומה עולה עם רמת ההכנסה המייצגת את תפקידם של הכסף והפיננסים.

פונקציית LM היא אוסף כל נקודות שיווי המשקל בין פונקציית העדפת נזילות (או הביקוש לכסף) ופונקציית היצע הכסף (הנקבעת על ידי הבנק והבנק המרכזי).

כל נקודה על עקומת LM משקפת מצב של שיווי משקל מסוים בדיאגרמת שוק הכסף, בהתבסס על רמה מסוימת של הכנסה. בנקודת שיווי המשקל על דיאגרמת שוק הכסף, פונקציית העדפת הנזילות היא בפשטות הנכונות לשמור מזומנים במקום נייר ערך. עבור פונקציה זו, שער הריבית הנומינלי (על הציר האנכי) מצויר כנגד כמות המזומנים (או הנזילות) על הציר האופקי. פונקציית העדפת הנזילות היא פונקציה יורדת. שני אלמנטים בסיסיים קובעים את כמות המזומנים המבוקשים (העדפת נזילות) ולפיכך את מיקומה ושיפועה של הפונקציה:

  • 1) ביקוש לכסף לעסקאות: אלמנט זה מורכב מ(א) הנכונות לשמור מזומן עבור עססקאות יומיומיות ו(ב) אמצעי זהירות (מזומן לשעת חירום). ביקוש לעסקאות מתואם חיובית עם תמ"ג ריאלי (המיוצג ע"י Y, מכונה גם "הכנסה"). ההסבר לכך פשוט: כאשר התמ"ג עולה, גם ההוצאות ומכאן שהיקף העסקאות גדל. היות שתמ"ג נחשב אקסוגני לפונקציית העדפת הנזילות, שינויים בתמ"ג מזיזים את העקומה. לדוגמה, עלייה בביקוש לכסף בשביל עסקאות יעלה את שער הריבית באמצעות שוק הכסף, וכתוצאה מכך יזיז את עקומת LM שמאלה.
  • 2) ביקוש ספקולטיבי לכסף: אלמנט זה הוא הנכונות לשמור מזומן במקום ניירות ערך כאמצעי למטרות השקעה. ביקוש ספקולטיבי מתואם שלילית עם שער הריבית. כאשר שער הריבית עולה, העלות האלטרנטיבית של צבירת מזומן עולה, והתמריץ להשקיע בניירות ערך גדל.

פונקצית הביקוש לכסף במצב זה מסומנת על אותו הגרף כמו פונקצית העדפת הנזילות. היצע הכסף נקבע על ידי החלטות הבנק המרכזי ונכונותם של הבנקים המסחריים להלוות כסף. על אף שהיצע הכסף מקושר בעקיפין לשער הריבית בטווח המיידי, היצע הכסף בפועל הוא קשיח לחלוטין ביחס לשער הריבית הנומינלי (בהנחה שהבנק המרכזי בוחר לווסת את היצע הכסף ולא לפקח ישירות את שער הריבית). לפיכך היצע הכסף מיוצג כקו אנכי - היצע הכסף הוא קבוע, בלי תלות בשער הריבית, התמ"ג ופקטורים אחריםץ מתמטית, עקומת LM מוגדרת על ידי המשוואה , שבה היצע הכסף מיוצג ככמות הריאלית M/P (להבדיל מהכמות הנומינלית M), כאשר P מייצג את רמת המחירים ו-L מייצג את הביקוש הריאלי לכסף, שהוא פונקציה כלשהי של שער הריבית i ורמת התוצר הריאלי Y. עקומת LM מציגה את הצירופים של שערי ריבית ורמות הכנסה עבורן היצע הכסף שווה לביקוש - כלומר, הצירופים בהם שוק הכסף בשיווי משקל.

עבור רמה נתונה של הכנסה, נקודת המפגש בין פונקציות העדפת הנזילות והיצע הכסף מהווה נקודה יחידה על עקומת LM: ספציפית, הנקודה הקובעת את רמת הריבית שמאזנת את שוק הכסף עבור רמה נתונה של הכנסה. הריבית מאוחזרת עבור עקומת LM ומצוירת ביחס לתמ"ג הריאלי (לעומת פונקציות העדפת המזומן והיצע הכסף שמצוירות ביחס לכמויות של מאזנים). עליה בתמ"ג מזיזה את העדפת הנזילות ימינה וכתוצאה מכך מעלה את רמת הריבית. מסיבה זו, עקומת LM היא בעלת שיפוע חיובי.

תנודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היפותזה אחת קובעת שהגירעון הממשלתי ("מדיניות פיסקלית") גורם לאפקט דומה לזה של שיעור חסכון נמוך יותר או עלייה בהשקעה הפרטית הקבועה, כך שהכמות המבוקשת של טובין עולה בכל רמה ורמה של ריבית. עלייה בגירעון הלאומי מזיזה את עקומת IS לימין. זה מעלה את שער הריבית בשיווי המשקל (מ-'i1 אל i2) ואת ההכנסה הלאומית (מ-Y1 אל Y2), כפי שמודגם בגרף לעיל. רמת שיווי המשקל של הכנסה לאומית בעקומת IS-LM נקראת ביקוש מצרפי.

על פי ההיפותזה הנ"ל, הגרף מדגים את אחת מהביקורות המרכזיות ביחס להגדלת הגירעון כדרך לתמרץ את הכלכלה: העלאת שערי ריבית מובילה לדחיקת של ההשקעה הפרטית הקבועה, שבתורה עלולה לפגוע בצמיחה ארוכת הטווח.

קיינסיאנים משיבים שהגדלת הגירעון עשויה דווקא לעודד השקעה פרטית קבוע באמצעות המכפיל הקיינסיאני, שעוזר לצמיחה ארוכת-טווח. בנוסף, אם הגירעון הממשלתי מנותב להשקעה ציבורית פרודוקטיבית (לדוגמה, תשתיות או בריאות הציבור), התוצר הפוטנציאלי גדל - אם כי לאו דווקא במידה שמפצה על ההפסד שנגרם להשקעה הפרטית. היקפה של דחיקת ההשקעה תלוי בצורתה של עקומת LM. תנודה בעקומת IS לאורך עקומת LM שטוחה באופן יחסי יכולה להגדיל את התוצר משמעותית באמצעות שינוי קל בשער הריבית. מצד שני, תנודה מעלה של עקומת IS לאורך עקומת LM אנכית תעלה את הריבית, אך לא תשפיע על התוצר.

תנודה לימין של עקומת IS יכולה להווצר גם כתוצאה מעלייה אקסוגנית בהשקעה (כלומר, מסיבות שאינן שינויים בהכנסה או בריבית), בהוצאה לצריכה, ובהוצאות ייצוא על ידי אנשים מחוץ לכלכלה הממודלת, כמו מירידה אקוסגנית בהוצאה על ייבוא. לפיכך גם אלה מעלים את שיווי המשקל של ההכנסה ושל שער הריבית. כמובן, שינויים במשתנים אלה בכיוון ההפוך מניעים את עקומת IS בכיוון ההפוך.

מודל IS/LM נותן מקום גם למדיניות מוניטרית. אם היצע הכסף גדל, עקומת LM זזה כלפי מטה, כך ששער הריבית יורד והתוצר של שיווי משקל עולה. בנוסף, ירידה אקסוגנית בהעדפת הנזילות, למשל עקב שיפור בטכנולוגית העברת כספים, מובילה לתנודה למטה של עקומת LM וכך לעלייה בהכנסה The IS/LM model also allows for the role of monetary policy. If the money supply is increased, that shifts the LM curve downward, lowering interest rates and raising equilibrium national income. Further, exogenous decreases in liquidity preference, perhaps due to improved transactions technologies, lead to downward shifts of the LM curve and thus increases in income and decreases in interest rates. Changes in these variables in the opposite direction shift the LM curve in the opposite direction.

Incorporation into larger models[עריכת קוד מקור | עריכה]

By itself, the IS-LM model is used to study the short run when prices are fixed or sticky and no inflation is taken into consideration. But in practice the main role of the model is as a sub-model of larger models (especially the Aggregate Demand-Aggregate Supply model) which allow for a flexible price level. In the aggregate demand-aggregate supply model, each point on the aggregate demand curve is an outcome of the IS-LM model for aggregate demand Y based on a particular price level. Starting from one point on the aggregate demand curve, at a particular price level and a quantity of aggregate demand implied by the IS-LM model for that price level, if one considers a higher potential price level, in the IS-LM model the real money supply M/P will be lower and hence the LM curve will be shifted higher, leading to lower aggregate demand; hence at the higher price level the level of aggregate demand is lower, so the aggregate demand curve is negatively sloped.

See also[עריכת קוד מקור | עריכה]

References[עריכת קוד מקור | עריכה]

תבנית:Citation style

  1. ^ Robert J. Gordon, Macroeconomics eleventh edition, 2009
  2. ^ Hicks, J. R. (1937), "Mr. Keynes and the Classics - A Suggested Interpretation", Econometrica, v. 5 (April): 147-159. http://www.policonomics.com/wp-content/uploads/Mr.Keynes-and-the-Classics.pdf
  3. ^ (Hicks 1980-1981)
  4. ^ Mankiw, N. Gregory (במאי 2006). "The Macroeconomist as Scientist and Engineer" (PDF). p. 19. נבדק ב-2011-12-30. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Fonseca, Gonçalo L., The General Glut Controversy, The New School

External links[עריכת קוד מקור | עריכה]

תבנית:Commons category