משתמש:כובען שפוי/מסורבי עלייה
מסורבי עלייה היו יהודים, בעיקר תחת המשטר הקומוניסטי, שלא הורשו לעלות לישראל משיקולים פוליטיים. אנשים אלו נקראו גם "סירובניקים" - תרגום של המונח Refusenik באנגלית. מסורבי העלייה ניהלו מאבק כנגד השלטונות, שזכה לסיוע מן החוץ מארגונים בארץ ובעולם. לאחר מספר שנים של מאבק בוטל איסור ההגירה ולמסורבי העלייה הותר לעלות לארץ.
איסור ההגירה בגוש הקומוניסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי ההשקפה הקומוניסטית, כל השתייכות דתית או אתנית בטלה מפני ההשתייכות לאומה הקומוניסטית. לפיכך, שלטונות ברית המועצות סירבו להכיר בשאיפות הלאומיות של היהודים, ובקשר שבין יהודי אירופה ובין מה שהם ראו כמולדתם ההיסטורית, ארץ ישראל. לאחר מלחמת העולם השנייה החלה תנועת נדידה של יהודים, עקורים ופליטי מחנות, אל תחנות מהן ניתן היה לעלות ארצה. הנתיב העיקרי של עולים אלה עבר דרך הנמל הרומני קונסטנצה. תנועה זו הייתה לצנינים בעיני השלטונות הקומוניסטים וככל שהידקו את שלטונם על ארצות מזרח אירופה, כך הידקו את אחיזתם ביהודי הארצות האלה, עד לחסימה מוחלטת של הגבולות.
בברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות השישים ושנות השבעים של המאה ה-20 בברית המועצות היה נוהל לפיו מהגרים חייבים לקבל אישור ממשרד ממשלתי בשם OVIR (קיצור של "משרד הוויזות והרישומים"). עולים רבים הגיעו לישראל בתקופת השגשוג שלאחר מלחמת ששת הימים, אולם רבים אחרים קיבלו תשובה שלילית מהמשרד, או המתינו לאישור במשך זמן רב. חלק ממסורבי העלייה קיבלו את האישור המיוחל רק לאחר מספר שנים. לדברי המשרד, מסורבי עלייה היו אזרחים שנחשפו למידע ביטחוני סודי של הממשל הסובייטי, ולכן לא הורשו לעזוב.
חלק ממסורבי העלייה פעלו באופן הפגנתי נגד העיכובים, נעצרו ונכלאו, אחרים הוגלו למקומות נידחים בברית המועצות. ססמתה של קבוצה זו היה "שלח את עמי" ו"לשנה הבאה בירושלים הבנויה". רבים מהם נחשבו ללוחמי זכויות אדם ולאסירי מצפון והיו מוכרים ככאלה בכל העולם. פעילים שנכלאו או הוגלו קיבלו הכרה בישראל כאסירי ציון. מדינות רבות הפעילו לחץ על ברית המועצות לשחרורם של אסירי ציון. העיתונות המערבית דיווחה על תופעת סירוב העלייה בהרחבה, ונערכו הפגנות רבות ברחבי העולם שנועדו ליצור לחץ על ברית המועצות לאפשר את הגירת היהודים.
אינה מיימן קיטרוסקי לא הורשתה לעזוב את ברית המועצות גם לאחר שאובחנה אצלה מחלת הסרטן. היא עזבה את ברית המועצות לאחר מאבק ממושך ונפטרה זמן קצר לאחר הגעתה לארצות הברית לצורך טיפול.
מבצע חתונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מבצע חתונה
"מבצע חתונה" היה שם קוד לניסיון חטיפת מטוס ריק שעורר מודעות עולמית למצב היהודים בברית המועצות. שישה עשר אזרחים צעירים, ארבעה עשר מתוכם יהודים ציונים, נתקלו בסירוב עלייה ורצו להגיע באמצעות המטוס לישראל. הם נתפסו מספר צעדים לפני עלייתם למטוס, נשפטו וקיבלו גזרי דין אכזריים על בגידה במולדת, בינהם שני גזרי דין מוות שהומתקו לחמש עשרה שנות מאסר לאחר לחץ בין לאומי, שהשפיע על הסובייטים גם להתחיל לשחרר עוד מסורבי עליה.
תיקון ג'קסון-ואניק[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – תיקון ג'קסון-ואניק
כדי להפעיל לחץ על ברית המועצות לאפשר הגירה של יהודים, חוקקה ארצות הברית את "תיקון ג'קסון-ואניק" (על שמם של הסנאטור הנרי מ. ג'קסון וחבר בית הנבחרים צ'ארלס ואניק) - תיקון לחוק הסחר של ארצות הברית, שהטיל מגבלות על קביעת קשרי סחר מיוחדים עם מדינות המגבילות הגירת אזרחים. לאחר ששני בתי הקונגרס העבירו את התיקון פה אחד, הוא נחתם על ידי הנשיא ג'רלד פורד ב-3 בינואר 1975.
ברומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחלק המכונה הרגאט, אחרי שואת יהודי רומניה, נותר בחיים קיבוץ יהודי גדול שכלל מאות אלפי יהודים, רבים מהם חדורים שאיפות ציוניות. בקרב יהודי רומניה החלה פעילות ציונית ענפה שכללה כתבי עת, אסיפות ואף הפגנות, ופעילות זו קיבלה עידוד רב מהכרזת העצמאות של מדינת ישראל, ועידוד עקיף ושקט מהאדם השני בהיררכיה של רומניה הקומוניסטית, שרת החוץ היהודיה, אנה פאוקר. בשלב מסוים, לפי הנחיות ממוסקבה, החליטו השלטונות הרומניים לפעול בצורה נמרצת נגד הציונים והציונות.
בשנות החמישים של המאה ה-20, במסגרת משפטי הציונים ברומניה, נשפטו כמה מאות יהודים, מנהיגים ופעילים של התנועות הציוניות הרומניות ונידונו לעונשים כבדים. היהודים הואשמו בריגול למען האינטרסים של האימפריאליזם האנגלו-אמריקאי. משפטים אלה היו חלק משורת המשפטים המבוימים נגד יהודים שנערכו באותה תקופה בגוש הקומוניסטי.