משתמש:מי-נהר/ארגז חול-העלייה הראשונה
העלייה הראשונה ("עליית האיכרים") הוא כינוי לגל עלייה נרחב לארץ ישראל בעת החדשה בין השנים 1881-1903 של יהודים מארצות רבות ושונות.
גל עלייה זה כונה בשם עלייה ראשונה משום שעולים רבים בעלייה זו הגיעו ממניעים ציוניים ובאופן מאורגן להגשמת מניעים אלה, וגם מפני שבעלייה זו הצליחו להתחולל לראשונה תמורות משמעותיות בקנה מידה נרחב לגבי צורת ההתיישבות בארץ וההתארגנות בה.
לאורך שנות הגלות עלו יהודים לארץ, הן כיחידים והן בקבוצות ובשיירות כגון בעליית בעלי התוספות, עליות מפזורת מגורשי ספרד ופורטוגל, עליות מארצות צפון אפריקה והמזרח התיכון, עליות החסידים ועליית תלמידי הגר"א. אולם, היו אלו גלי עלייה קטנים יותר שלא הצליחו להיות יותר מאשר המשך לקיומו של היישוב היהודי המצומצם בארץ, זאת בשל הנסיבות הקיומיות הקשות וכן בשל היעדר מגמות מדיניות אצל מרבית היהודים באותם הדורות בארץ ובתפוצות. אלא שבמהלך המאה ה-19 התרחשו תמורות רבות שהביאו לשינוי הנסיבות הקיומיות והופיעו בה מגמות מדיניות שונות ובכללן המחשבה הציונית שהביאה בהדרגה ליצירת תנועת העלייה וההתיישבות בארץ ישראל.
לאורך כל המאה ה-19 ניתן היה לראות בהדרגה ריבוי בקצב עלייתם של יהודים מקהילות שונות לארץ [1] ובהופעתן של מגמות מדיניות אצל חלק מהעולים, וכן בנסיונות שונים של קבוצות ויחידים ליזום דרכים לחידוש היישוב היהודי ואופיו, אולם עד למחצית השנייה של המאה ה-19, גודלו, אופיו ומצבו של היישוב בארץ לא אפשרו שינוי בקנה מידה משמעותי כפי שהחל להתממש כבר במחצית השניה של המאה[2], ובמידה רבה במיוחד בפרק הזמן הקצר של תקופת "העלייה הראשונה". אז כבר החלו להגיע בקצב גדול שיירות מאורגנות בעיקר מיהודים ממזרח אירופה (רוסיה, רומניה), יהודים מתימן וגם יהודים מארצות אחרות כגון האימפריה העות'מאנית, צפון אפריקה, ארצות הבלקן, פרס ובוכרה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ וכבר בתחילת המחצית השניה של המאה ה-19 ניהיה לראשונה מאז הכיבוש הצלבני בירושלים רוב יהודי.
- ^ לדוגמא תלמידיהם של ר' יהודה ביבאס (עלה ב-1852) ור' יהודה בן שלמה חי אלקלעי (עלה ב-1874), שעלו ליפו ממרחבי האימפריה העות'מאנית ומן הפזורה של היהודים מגורשי ספרד במרכז אירופה ודרומה במאה ה-19. מדובר בעלייה שבבסיסה מחשבה מדינית. אותם עולים באו על בסיס תשתית רעיונית (הרב אלקלעי התווה, בספרו "גורל לה'", תוכנית ציונית מעשית, 50 שנה לפני "מדינת היהודים" של הרצל), חברתית, מוסדית (כגון מקוה ישראל, שהוקם על ידי קהילת יפו בשיתוף חברת כל ישראל חברים) וכלכלית לקליטת היהודים שהגיעו ארצה בסוף המאה. עולים אלה פרנסו את עצמם תחת להיות לנטל על קהילות המוצא שלהם בפזורה, בניגוד למרבית בני היישוב הישן שהסתמכו על מנגנון החלוקה).