משתמש:ניב/עבודות
 | |||||||
| דיוקנו הרשמי של לינץ' בקונגרס ה-115 | |||||||
| לידה |
31 במרץ 1955 (גיל: 69) בוסטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא | סטיבן פרנסיס לינץ' | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| השכלה | בוסטון קולג', אוניברסיטת הרווארד | ||||||
| עיסוק | פוליטיקאי | ||||||
| מפלגה | המפלגה הדמוקרטית | ||||||
| דת | נצרות קתולית[1] | ||||||
| |||||||
סטיבן פרנסיס לינץ' (באנגלית: Stephen Francis Lynch; נולד ב-31 במרץ 1955) הוא פוליטיקאי אמריקאי המכהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם קהיליית מסצ'וסטס מאז 2001. לינץ', חבר המפלגה הדמוקרטית, מייצג בהווה את מחוז הקונגרס השמיני של מסצ'וסטס, הכולל את הרובע הדרומי של בוסטון ורבים מפרווריה הדרומיים. לינץ' היה בעבר עובד בתעשיית הברזל ועורך דין, ושירת בשני בתי בית המחוקקים של מסצ'וסטס.
לינץ' נבחר בבחירות מיוחדות לייצג בבית הנבחרים האמריקאי את מחוז הקונגרס התשיעי של מסצ'וסטס בשנת 2001, ומאז נבחר מחדש לתקופות כהונה נוספות, לאחרונה בבבחירות 2020. ב-2013 החל לייצג את מחוז הקונגרס השמיני. ללינץ' מוניטין של החבר השמרני ביותר מבחינה חברתית במשלחת מסצ'וסטס לבית הנבחרים של ארצות הברית, ולעיתים מצביע נגד עמדות מפלגתו. הוא חבר בוועדת השירותים הפיננסיים ובוועדה לפיקוח ורפורמה ממשלתית. לינץ' התמודד על המועמדות הדמוקרטית לסנאט של ארצות הברית בבחירות המיווחדות של 2013 אך הפסיד לאד מרקי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייו וקריירה עסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לינץ', הרביעי מבין ששת הילדים במשפחתו, נולד ב-31 במרץ 1955 בשכונת דרום בוסטון. הוא גדל עם חמש אחיותיו ב"מיזם הדיור במושבה הישנה". אביו, פרנסיס לינץ', היה עובד מסילות ברזל שנשר מבית הספר בכיתה ח'. אמו, אן (לבית האוולין), הייתה הייתה עובדת משמרות לילה בסניף דואר. שני הוריו הגיעו ממשפחות שהתיישבו בדרום בוסטון זה דור רביעי. הוא למד בבית הספר היסודי סנט אוגוסטין ובבית הספר התיכון של דרום בוסטון. בחופשות הלימודים בימיו כתלמיד תיכון החל לעבוד בבנייה לצד אביו. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים ב-1973, לינץ' החל להתלמד בתעשיית הברזל. בשש השנים הבאות עבד בתחום זה והתמקצע בבניית מבנים רמין ברחבי ארצות הברית עבור חברות שונות, בהן תאגיד הפלדה של ארצות הברית (United States Steel Corporation) וג'נרל מוטורס[2][3].
ב-1977 נעצר לינץ' בגין עישון מריחואנה בהופעה של וילי נלסון ביריד מדינת אילינוי, והוא חויב במתן תשלום קנס בגובה חמישים דולר אמריקני. הוא נעצר שוב ב-1979, הפעם בגין תקיפה והכאה של שישה סטודנטים איראנים במהלך מחאה אנטי-אמריקאית בבוסטון, אישום שבוטל לאחר מכן. בערך בתקופה זו הוא פיתח התמכרות לאלכוהול, מה שהוביל אותו להצטרף לאלכוהוליסטים אנונימיים. לפי דיווחים שונים, הוא הפסיק להגיע לקבוצות אלה לאחר שפגש את אשתו לעתיד מספר שנים אחר כך, על אף שהמשיך להשתתף בפגישות מדי פעם במהלך העשור הראשון של המאה ה-21[4][5].
לאחר ניסיון אישי בענייני בטיחות עובדים, מצא לינץ' את שאיפותיו מעבר למשלח ידו. כאשר סופת שלגים בשנת 1979 אילצה את המיזם עליו עבד בוויסקונסין להיסגר, הוא בילה את הזמן הנותר בקורסים באוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון. זמן קצר לאחר מכן אביו אובחן כחולה במחלת הסרטן, וכך לינץ' שב לעיר הולדתו בוסטון. בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20 נבחר לינץ' לוועד המנהל של איגוד עובדי הברזל המקומי. בגיל 30 נבחר לנשיא מועצת המנהלים של הארגון, הצעיר בתולדות האיגוד. במהלך תקופה זו הוא העביר את לילותיו וסופי השבוע ב"מכון ונטוורת' לטכנולוגיה", שם סיים את לימודיו בכבוד עם תואר ראשון בניהול בנייה ב-1988.
באותה שנה הוביל לינץ' שביתת עבודה בת שלושה שבועות, וסירב לחתום על חוזה עם חברת "הקבלנים הכלליים המאוגדים", חרף לחץ אליו היה נתון מתוך איגוד העובדים שלו. בסופו של דבר חתם האיגוד על חוזה עם חברת הקבלנים ללא אישורו של לינץ', מה שגרם לו להגיש נגד האיגוד תביעה. לימים יעיר, בהתייחס לקריירה הפוליטית שלו: ”שום דבר שאי פעם אעשה יהא הפכפך כמו להיות נשיא איגוד העובדים באותם זמנים.” מאבק זה אילץ אותו לפספס את לימודי המשפטים שלו בבוסטון קולג'. למרות הקשיים שחווה, הוא סיים את לימודיו עם תואר שני במשפטים ב-1991[6]. לאחר סיום לימודיו הצטרף למשרד עורכי הדין של גבריאל א. דומונט הבן, המייצג את איגודי העובדים והעובדים המובטלים.
בכל שנותיו בבית הספר למשפטים ובשנים שלאחר מכן עבד לינץ' פעמים תכופות ללא תשלום עבור מעוטי יכולת, כשהוא מייצג דיירים במיזם הדיור של רשות השיכון של בוסטון בשימועים. במקרה אחד נודע משנת 1994, לינץ' סיפק שירותים משפטיים בחינם ל-14 בני נוער, כולם לבנים, אשר הואשמו בתקיפה פיזית של נער היספני ובהטרדות משפחת חברתו הלבנה במשך תקופה ארוכה בת חצי שנה. לינץ', שטען כי הנערים "הואשמו יתר על המידה", סייע לאחדים מבני הנוער להימנע מאישומים פליליים ופינויים מבתיהם בידי רשות השיכון של בוסטון.
לינץ' הוסיף להסתבך עם הרשויות גם בעייני מס. באמצע שנות ה-80 שעבדה עיריית בוסטון ארבעה נכסים שהיו בבעלותו בגלל אלפי דולרים של מסי רכישה שלא שולמו. הוא היה היה חייב מיסים בגובה 2,000 דולר למדינת מסצ'וסטס בשנים 1985–1998, ובמשך כמה שנים היה חייב 4,000 דולר לשירות הכנסות הפנים.
בבית הנבחרים של מסצ'וסטס[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעוד הוא מתמודד עם מספר הסתבכויות מסוימות, ללינץ' יצא מוניטין בקהילה בה התגורר, וחבריו עודדו אותו להתמודד לתפקיד ציבורי. בראשית 1994 הוא התקשר לפול ג'יי גנון, חבר בית הנבחרים של מסצ'וסטס ממחוז סאפוק הרביעי, כדי לו על כוונתו להתמודד מולו בבחירות המקדימות. בעוד ששני האישים הללו היו חסידים של איגודי עבודים בעלי רקע דומה, תיאר עצמו לינץ' כ"מועמד השמרני" מבין השניים. הוא מתח ביקורת על גנון על שלא תמך במועצת החיילים המשוחררים, שמנעה מקבוצות למען זכויות להט"ב לצעוד במצעד יום פטריק הקדוש המקומי. בסיס מצביעיו של לינץ' הוביל אותו לניצחון בבחירות המקדימות בפער של כ-600 קולות, והוא הוסיף לנצח בבחירות הכלליות שהתקיימו בנובמבר 1994.
כחבר בבית התחתון של בית המחוקקים, הציב לינץ' את הקהילה אותה ייצג בראש מעייניו ושם פעמיו אליה. הוא התנגד לתוכנית של המושל ביל ולד ושל רוברט קראפט, בעלי ניו אינגלנד פטריוטס, להקים אצטדיון פוטבול בעלות של כ-200 מיליון דולר אמריקני בסמוך לחוף הדרומי של בוסטון, שהיה נחלת הכלל. הוא הוביל את ההתנגדות להקמת בית חרושת לייצור אספלט במפרץ הדרומי של העיר, ונתן את חסותו אל תיקון לחוק אגרות חוב ממשלתיות שאסר על הקמת המפעל.
חבר הסנאט של מסצ'וסטס[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשנשיא הסנאט של מסצ'וסטס, ויליאם בולגר, הודיע על התפטרותו ממושבו כנציג מחוז סאפוק החמישי בשלהי 1995, הגיש לינץ' מסמכים להעמדתו כמתמודד בבחירות ביניים להחלפתו של בולגר. בנו של בולגר, עורך הדין ויליאם מ. בולגר ג'וניור רץ לתפקיד. עורך דין אחר, פטריק לופטוס, התמודד אף הוא על על מועמדות המפלגה הדמוקרטית. המירוץ חג סביב סוגיות הנוגעות לתושבי דרום בוסטון, כאשר סוגיות שכונתיות כמו פיתוח, מאבק בפשע וחינוך היו התמה של הבחירות. בניצחון מדהים, לינץ' זכתה במועמדות הדמוקרטית במרץ 1996, כשהביסה את בולגר ג'וניור ואת לופטוס ביחס של 56–35–9 אחוזים. באפריל הוא הביס 96-4% את הרפובליקני ריצ'רד ויליאם צ'ובינסקי והושבע לתפקידו ב-1 במאי 1996. הוא נבחר מחדש לתקופות כהונה מלאות ללא התנגדויות באותה השנה, ב-1998 ובשנת 2000.
כחבר הסנאט המדינתי, לינץ' המשיך להוביל את ההתנגדות לבניית אצטדיון הפוטבול והיה מתנגד קולני להצעה להפריט את פארק התעשייה הימי מידיים ציבוריות. הוא התנגד להצעת חוק פשעי שנאה ששמה לה למטרה להגדיר שפה גזענית כפשע. הוא טען כי הצעת החוק "תוקפת רק מילים" ותביא ל"העמדה לדין של צעירים לא פיתחו את האחריות והחוכמה למתן את דבריהם". בוועדת התחבורה של הסנאט, הוא הוביל הצעת חוק ביוני 1996 שתאפשר לתושבי בוסטון גישה בלתי מוגבלת למנהרת טד ויליאמס. בשנת 1997 מונה ליושב ראש הוועדה המשותפת למסחר ולעבודה. בתגובה למשבר תקציבי בבתי האבות של המדינה, בעיקר בגלל המחסור בכספי המדיקאייד, הגיש באפריל 2001 הצעת חוק, שבסופו של דבר לא קרמה עור וגידים, להגדלת המימון של תוכנית המדיקאייד בכ-200 מיליון דולר. כשהיה בסנאט, לינץ' נרשם לבית הספר לממשל ע"ש ג'ון פיצג'רלד קנדי שבאוניברסיטת הרווארד, שם השלים לימודי תואר שני ב-1999.
הבחירות המיוחדות לבית הנבחרים האמריקאי 2001[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2001 הודיע לינץ' על מועמדותו לבית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס התשיעי של מסצ'וסטס, כאשר נציג המחוז המכהן ג'ו מוקלי, שסבל מלוקמיה, החליט שלא להתמודד לתקופת כהונתו ה-17 ב-2002. החלטתו של לינץ' להתמודד לבית הנבחרים הייתה סטייה מכוונתו להתמודד לסגן מושל המדינה. מוקלי נפטר במאי 2001, בטרם הסתיים כהונתו, ולינץ' הכריז כי יתמודד גם בבחירות המיוחדות. יריבו בפריימריז הדמוקרטי היה עורך הדין מקס קנדי, בנו התשיעי של הסנאטור לשעבר רוברט קנדי. שגיאות פוליטיות שביצע הובילו לפיגורו של קנדי בסקרים, ועזיבתו הפתאומית ביוני 2001 שמה את ידו של לינץ' על העליונה. שאר המועמדים בבחירות כללו שמונה דמוקרטים ושני רפובליקנים, כולם עם עמדות פוליטיות די זהות. על פי ידיעה בעיתון "בוסטון גלוב", המועמדים נאבקו כדי למצו נקודות מחלוקת ביניהם כאשר התעמתו.
בבחירות המקדימות שנערכו במפלגה הדמוקרטית בחודש ספטמבר, מתנגדיו העיקריים של לינץ' היו עמיתיו לסנאט של מסצ'וסטס שריל ז'אק, בריאן א. ג'ויס ומארק ר. פאצ'קו. במהלך מסע הבחירות ניצב לינץ' בפני ביקורת על הסתבכויותיו עם רשויות אכיפת החוק, כולל שני מעצרים, השתמטות מתשלום הלוואות סטודנט והיסטוריה ארוכה של עבריינות מס. הוא הותקף על ידי תומכי זכויות להט"ב בגלל "היסטוריה של תמיכה בחקיקה נגד הומואים". חרף הטלות דופי אלה, לינץ' שמר על תמיכה מקומית מבוססת בבחירות המקדימות. בעוד התקדם בסקרים ובגיוס הכספים, תקפו ז'אק וג'ויס את תקרית האלימות הגזעית שלו מ-1994 ואת עמדותיו בענייני פשע שנאה כראיה לכך שהוא לא תומך בזכויות אזרח.
ב-11 בספטמבר 2001 ניצח לינץ' בבחירות המקדימות עם כ-39% מקולות הבוחרים. באותו יום אירעו פיגועי 11 בספטמבר, מה שהביא להשבתת מערכת הבחירות הכללית בין לינץ' למועמדת המפלגה הרפובליקנית ג'ו אן ספרגוואה. כאשר שני הצדדים החלו להתמקד בנושאים דומים כמו פטריוטיות וביטחון לאומי, הדמוגרפיה של תושבי המחוז בו התמודדו היטיבה עם לינץ'. ב-16 באוקטובר הוא הביס את ספרגוואה ברוב של 65% מהקולות. ב-23 באוקטובר 2001 לינץ' הושבע לתפקידו בקונגרס ה-107 של ארצות הברית. טקס ההשבעה התעכב לסוף השבוע, משום שמתקפת האנתרקס השביתה את העבודה השוטפת במשכן הקפיטול.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ההשתייכויות הדתיות של חברי הקונגרס ה-116 של ארצות הברית, מסמך מאת Pew Research Center (באנגלית)
- ^ ביוגרפיה, באתר הרשמי של לינץ' המאורכב בתוך Wayback Machine (באנגלית)
- ^ ג'וזף פ. חאן, The iron man of Southie: Sen. Stephen Lynch stood up to the owner of the Pats, but hanging tough comes naturally to this ex-ironworker, באתר בוסטון גלוב, 8 במאי 1997 (באנגלית)
- ^ איבון אברהם, Lynch discloses arrests in '70s, באתר בוסטון גלוב, 27 ביוני 2001 (באנגלית)
- ^ פמלה פרדיננד, In Mass., Short Race Is Long on Variety – 'Unusual Candidates' Hoping to Succeed Rep. Moakley Have Their Share of Woes, באתר וושינגטון פוסט, 30 באוגוסט 2001 (באנגלית)
- ^ Class gift report 1995-96, מסמך מאת בית הספר למשפטים בבוסטון קולג', סתיו 1996, עמ' 50 (באנגלית)