משתמש:נילי אבינון/טיוטה

העולם האקדמי הפוסט מודרני ([פוסטמודרניזם|) מגדיר מגוון רחב של זהויות כמו למשל, זהות מגדרית, זהות מינית, זהות אתנית, זהות מקצועית, זהות דתית, זהות מוסרית, זהות לאומית, זהות אידאולוגית ועוד. סוגי הזהויות הללו משתנה כפועל יוצא של, נסיבות, משאבים ואינטראקציה עם החברה. מהסתכלות על זהות, כיישות ייחודית ואחידה העולם האקדמי בשנות השישים עבר לתפיסה של ריבוי זהויות לפיה הזהות אינה מושג אחיד, רציף, וקבוע אלא מורכב ממספר סוגי זהויות והוא דינאמי ומשתנה כתלות במקום ובזמן.

התפיסה המודרנית של המונח זהות

המונח זהות בתחילת הדרך היה "בבעלותה" של הפסיכולוגיה. הזהות נתפסה באותה התקופה כיישות ייחודית, אחידה, רציפה ואינדיבידואלית. המונח שהפסיכולוגיה עושה בו שימוש הוא "זהות אישית". זהות שעונה כביכול על השאלה "אילו דברים חשובים ומהותיים לי, כאלה שבלעדהם לא אהיה מי שאני?. כשאדם מעריך את עצמו הוא מבחין בין תכונות החשובות לו מאוד לתכונות חשובות פחות. הבחנה שעומדת, לפי הפסיכולוגיה, ביסוד הזהות האישית. בשנות ה-60 של המאה העשרים בארצות הברית החלו להסתכל על זהות של אדם כיישות מתפתחת לאורך השנים, מורכבת מסוגים שונים של זהויות ונמצאת בתהליך אינטראקציה תמידי עם הסביבה. בשנים הללו המונח "זהות אישית" החל לזלוג לתחום מדעי החברה והסוציולוגיה הרבה בזכות תרומתו של אריק אריקסון הפסיכולוג היהודי, שהגדיר שמונה שלבי גיבוש של זהות פנימית מלידה ועד גיל חמישים ומעלה והראה כיצד האינטראקציה של היחיד עם הסביבה משפיעה על תהליך פיתוח הזהות הפנימית שלו. אריק אריקסון דיבר על המפגש בין הזהות הפנימית לבין החברה (Society), שלעיתים מייצר "משברי זהות" שהתמודדות איתם בהצלחה מביאה להיות אדם מבוגר בריא בנפשו.

התפיסה הפוסט מודרנית של המונח זהות

זהות מורכבת מסוגים שונים של זהויות

הגישה הפוסט מודרנית של זהות טוענת, שזהות מורכבת ממספר סוגים של זהויות והיא אינה ישות קבועה אלא דינאמית וניתנת לפרשנות באופן מתמשך. הסוציולוג האמריקאי [[ארוין גופמן] כתב כבר ב־1956 בספרו "הצגת האני בחיי היומיום", שלאדם אין "Self" יחיד אלא הוא חובש מספר כובעים בבימות חברתיות שונות, כגון, בית, עבודה. בספרו עסק ארוין במתח בין קיומה של זהות אישית מתמשכת לבין מעבר של היחיד מסיטואציה אחת לשנייה. הגישה הפוסט מודרנית מציגה תפיסה בעלת ערך ומאתגרת כאחד. זו גישה שמחד, מאפשרת לנו להבין כיצד אנשים מפתחים את עצמם לאורך זמן וממצבים את עצמם אחרת במצבים משתנים ומול אנשים שונים. אלא שמאידך, היא גם מובילה לכמה קושיות תאורטיות משמעותיות: האחת; גישה כל כך דינאמית של זהות מובילה לשאלה כיצד אדם יכול להחזיק באיזשהי תחושה של "עצמי" (Self) לאורך זמן?. אם אנשים משתנים כל הזמן אז איך אנחנו מזוהים כאותו האדם שהיינו אתמול?. השניה; לפי הטענה הפוסט מודרניסטית, זהותו של האדם יכולה להשתנות בהתאם לפרשנות של "אחרים", כיצד, אם כן, אדם יכול לשמור על ייחודיותו והאינדיבידואליות שלו ולהפגין יכולת פעולה עצמאית מעבר להקשר הנתון?. החוקר והבלשן ג'יימס פאול ג'י נתן לשאלות אלה מענה מורכב שעושה שילוב בין התפיסה המודרנית לתפיסה הפוסט מודרנית. לטענתו, הגישה הפוסט מודרנית למושג "זהות" לא באה להכחיש את קיומה של "זהות ליבה" (Core identity) שהיא יותר יציבה, ייחודית ומתמשכת עבור עצמנו ועבור אחרים, בהקשרים שונים. גי' כתב, שכשאדם פועל באופן עצמאי או מול אנשים בהקשר מסוים, אחרים מזהים את אותו אדם ופועלים מולו כ"סוג של אדם", או לעיתים ככמה "סוגים של אדם" בו זמנית. אדם יכול להיות מזוהה כ- פמיניסט ראדיקלי, חסר בית, גבר אלפא, יאפי, עבריין, אקטיביסט, אקדמאי, מורה, תלמיד בסיכון ועוד ועוד. אינסוף אפשרויות. לכן, ג'י הגדיר את המונח "זהות" באופן הבא – "סוג האדם" (Kind of people) שהחברה מזהה (Recognize) בפרט, בזמן ובמקום נתונים, יכול להשתנות מרגע לרגע בתוך אותו ההקשר, יכול להשתנות מהקשר אחד לאחר ויכול להיות מעורפל או לא יציב. ג'י הגדיר ארבעה סוגים של זהויות שלטענתו מרכיבות ומושפעות האחת מהשנייה:

1. הזהות הטבעית – מאפייני זהות שמקורם מהטבע ולאדם ו/או לחברה אין יכולת להשפיע עליהם. למשל -צבע עור שחור. כבר כאן ג'י מדגיש שאין משמעות למאפיינים הללו ללא ההכרה של האדם והחברה בהם כחלק מהמאפיינים של האדם, או במילים שלו, "Kind of person". לכן, מאפיינים טבעיים של הזהות לעולם ירוויחו את נוכחותם כמאפייני זהות אך ורק אם יוכרו ויתייחסו אליהם ככאלה, על ידי מוסדות, בשיח בין האדם לאדם אחר או בקבוצות שלאדם יש זיקה אליהן. ואלה הן בדיוק שלושת תתי הזהויות הבאות
2. הזהות המוסדית - מקורה לא בטבע אלא בארגונים/ מוסדות שיש להם מאפיינים, משאבים ופרקטיקות שמזוהים איתם. האוניברסיטה למשל מלמדת את הפרט מה המשמעות ואילו פרקטיקות, מילים והתנהגויות, מזוהות עם להיות "דוקטור" או "פרופסור". לולא קיומם של מוסדות אקדמיים למעמד הזה לא הייתה חשיבות.
3. זהות שיח – זהות שנוצרת בדיאלוג בין שני אנשים במהלכו אדם נתפס באופן מסוים. למשל – כריזמטי. בנקודה זו מיכאל בכטין, מבקר ספרות ופילוסוף רוסי, מחזק את ג'י בכך שטען שהאופן שבו אדם בא לידי ביטוי לא מושפע רק מקולו שלו אלא גם מהאדם איתו הוא נמצא באינטראקציה. אנחנו יכולים לשמוע את ההבדל בין מצב בו אדם מדבר אל ילד לבין מצב בו הוא מדבר אל הבוס שלו או אל קולגה שלו, אפילו אם התוכן של הדברים יהיה פחות או יותר אותו הדבר. זה מראה עד כמה האדם בצד השני, הופך בפועל להיות חלק ממאפייני הזהות שלנו ברגע נתון. הרמנס וקמפן, טענו שאנחנו כאנשים מאמצים את המילים של קבוצה של אנשים, מעמד חברתי, או חברה אליהם אנחנו רוצים להשתייך. דרך הדיאלוג אנחנו מבחינים את עצמנו מהצד השני ו/או מזהים את עצמנו עם הצד השני.
4. זהות זיקה – פרקטיקות שהפרט מאמץ לעצמו כשהוא רוצה לייצר לעצמו זיקה לקבוצה מסוימת. למשל, קבוצה של אוהדי כדורסל, או קבוצה של חברי מועדון כלשהו. לאותה קבוצה יש התנהגויות, משאבים, תפאורה, שיח מסוימים והפרט לומד ומאמץ אותם על מנת להשתייך אליה. זהות זו מקבלת עוד חיזוק במאמרו של דונלד קארבו הסוציולוג האמריקאי. קארבו חקר את נושא הזהות החברתית כשצפה לאורך שלוש שנים במעריצים של קבוצות כדורסל של קולג'ים שונים בארצות הברית. לטענתו, האדם משקיע עבודה כדי לייצר עבור עצמו זהויות חברתיות שונות לפי בחירתו ועל פי מה שמלמדים אותו. במילים אחרות, האדם מאמץ התנהגויות ופרקטיקות שונות לפי הקבוצה אליה הוא בוחר להשתייך. במקרה אותו הוא חקר, (מעריצים של קבוצות כדורסל) הוא הראה שהזהות החברתית של האדם נגזרת מהתשובה לשאלות, היכן הוא נמצא, עם מי הוא נמצא, מה הוא יכול או מסוגל לעשות באותה הסיטואציה? כל אלה בהתחשב בחומרים המטרייאלים והסימבולים העומדים לרשותו ולרשות כולם ואופן השימוש במשאבים הללו.

סוגי הזהות השונים תלויים בתוקף שמעניקות להם מערכות פרשנות

לאדם לא יכולה להיות זהות משום סוג ללא מערכת פרשנות שמעניקה תוקף לאותה זהות. אותה מערכת פרשנות יכולה להתבסס על מספר פרמטרים: נקודות מבט שונות שיש לאנשים על הטבע בהתבסס על תרבות והיסטוריה שהם שייכים אליה; נורמות מקובלות כאלה או אחרות; מסורות; חוקים של מוסדות שונים; שיח שמתנהל בין אנשים ; נוהגים של קבוצות זיקה מסוימות. מה שחשוב להבין בנוגע לזהות הוא, שכמעט כל מאפיין שלה יכול להיות מתורגם באופנים שונים על ידי כל אחת ממערכות הפרשנות הללו. אנשים שונים יכולים בפועל לפרש את אותו מאפיין זהות, באופנים שונים גם אצל עצמם וגם אצל אחרים. הם יכולים להיאבק על מנת שמאפייני הזהות שלהם ייתפסו באופן כזה או אחר לפי מערכות הפרשנות השונות. האדם ברגע נתון של זמן ומקום הוא בעצם שילוב של :

1. דיבור וכתיבה בצורה מסוימת
2. פעולה
3. שימוש בפנים ובגוף בצורה מסוימת
4. לבוש מסוים
5. תחושה, הרגשה אמונה מסוימים
6. שימוש מסוים במשאבים (חפצים, כלים)

השילוב הזה יכול להראות כדרך אקטיבית של האדם לגרום לכך שהוא ייתפס בצורה מסוימת או שילוב פאסיבי של דברים שמשאירים את הפרשנות פתוחה בידי הצד השני. מובן שהאדם לא יוכל להיתפס בשום צורה אא"כ החברה מכירה בשילוב המסוים כמאפיין זהות מסוים. משמעות הדבר היא שאם האדם אקטיבי לטובת בניה של זהות מסוימת עבור עצמו - למשל – זכר, נקבה, הומוסקסואל, לסבית, אפרו אמריקאי – הוא עדיין יהיה זקוק להכרה של האחרים על היותו כזה. הוא לא יכול לסמוך רק על מוסדות או מסורות שיגדירו אותו ככזה. יתרה מכך, לטענת פרופסור סנה אקרמן, חוקרת הולנדית מתחום מדעי ההתנהגות והחינוך, גם אם אדם נולד וגדל בהולנד, הוא יוגדר כהולנדי רק בשל עובדת קיומם של לאומים אחרים.

האם ההכרה של הפוסטמודרניזם "בריבוי זהויות" מרוקנת את המונח "זהות" מתוכן?

הסופר האנגלי, ג'ורג' אורוול, כתב במאה הקודמת, שהדבר הגרוע ביותר שניתן לעשות עם מילים הוא להיכנע להן. המקטרגים על השימוש במילה "זהות" במדעי החברה, ובמדעי הרוח טוענים שהמונח "זהות" הפך להיות מקטגוריה שבוחנים על פיה פרקטיקות התנהגות, לקטגוריה שמנתחים על פיה את האדם. על המעבר הזה הם מצביעים כמשטיח ואפילו מסוכן מקום בו הוא משרת פוליטיקאים בפילוג ובקידום האג'נדות הפוליטיות שלהם. לטענתם, מדעי החברה והרוח נכנעו בפני המילה הזו ולכך יש מחירים אינטלקטואלים ופוליטיים. לקחת את כל מה שקשור להתנסויות משותפות, חיברות, הבנה עצמית, זיהוי עצמי, צורות של שייכות, ישויות שונות ולשים את כל אלה תחת המונח זהות, כשבל פעם מקטלגים את אותה "זהות" תחת קטגוריה אחרת (מקצועית/ דתית ועוד), משאיר אותנו עם אוצר מילים מצומצם ועמום. קארבו, מנקודת מבטו האתנוגרפית (ראו אתנוגרפיה), מתנגד להגדרת הזהות של אדם משום שהוא טוען שהיא אינה דבר קבוע ויציב. לפי קארבו, אפשר לחשוב על סוגים שונים של זהויות כדבר שאנשים עושים בהזדמנויות ואירועים שונים ועל כן עשייתם באירועים אלו נראית תלויה באירוע עצמו. במובן זה, גם הסובב וגם המובחן מחוללים זה את זה. הזהות היא תלוית circum – סביב. Stances – עומדים. הזהויות השונות – תלמיד, סטודנט, רופא ועוד, הן סוג של פעולות, פרקטיקות ושימוש במשאבים באופן המקובל וזה מה שמייצר את הסדר החברתי.

המונח "זהות" אם כן נושא בתוכו ריבוי זהויות מסוגים שונים ומטען תאורטי רב ערכי ולעיתים מלא סתירות, לכן עולה השאלה האם אנחנו אכן זקוקים לו? דעת רוב האקדמאים היא שכן חרף המודעות שלהם לכך שהגדרת המונח מורכבת מאד. המבקרים של ההגדרות הנוכחיות של המונח שואפים לנסח אותו מחדש כך שהוא יהיה חסין בפני המתנגדים לו בייחוד בפני אלה הטוענים שהוא אינו נחוץ.

לקריאה נוספת

• אריקסון, א. (1960). ילדות וחברה, תל אביב: ספרית פועלים

• Taylor, C. (1994). The politics of recognition. In C. Taylor, K. A. Appiah, S. C. Rockefeller, M. Walzer, & S. Wolf (Eds.), Multiculturalism: Examining the politics of recognition (pp. 25-73). Princeton, NJ: Princeton University Press,
• John Coldron & Robin Smith (1999) Active location in teachers' construction of their professional identities, Journal of Curriculum Studies, 31:6, 711-726, DOI: 10.1080/002202799182954
• Akkerman, S. F., & Meijer, P. C. (2011). A dialogical approach to conceptualizing teacher identity. Teaching and teacher education, 27(2), 308-319.
• Carbaugh, D. (1996). Situating selves: The communication of social identities in American scenes. Suny Press
• Brubaker, R., & Cooper, F. (2000). Beyond" identity". Theory and society, 29(1), 1-47
• Hacking, I. (2007, April). Kinds of people: Moving targets. In Proceedings-British Academy (Vol. 151, p. 285). OXFORD UNIVERSITY
• Hammack, P. L. (2008). Narrative and the cultural psychology of identity. Personality and Social Psychology Review, 12(3), 222-247
• Gergen, K. J. (1992). Towards a postmodern psychology. In S. Kvale (Ed.), Psychologyand postmodernism (pp. 17e30). London, UK: Sage.
• Hermans, H. J. M., & Hermans-Jansen, E. (1995). Self-narratives. The construction omeaning in psychotherapy. New York/London: The Guilford Press
• Wertsch, J. V. (1997). Narrative tools of history and identity. Culture & Psychology, 3, 5-20
• Jones, S. R., & McEwen, M. K. (2000). A conceptual model of multiple dimensions of identity. Journal of college student development, 41(4), 405-414.
• Bakhtin, M. M. (2010). Speech genres and other late essays. University of Texas Press
• Erikson, E. H., & Erikson, J. M. (1998). The life cycle completed (extended version). WW Norton & Company.
• Erikson, E.H. (1968). Identity: youth and crises. New York: Norton

קישורים חיצוניים

• Taylor, Charles. "The Politics of Recognition". Princeton University Press, 1994
• Gee, J. P. Chapter 3 : Identity as an Analytic Lens for Research in Education. Review of Research in Education, 25(1), 99–125. 2000

הערות שוליים