משתמש:סנדוויץ בננה/מאירה שמש

מאירה שמש הייתה ציירת ישראלית. יצירתה של שמש עוסקת בכינון זהות אישית. ביצירותיה שילבה עבודה בטכניקה מסורתית, לצד שימוש בחומרים המזוהים עם מלאכה ועמלנות כחרוזים, עטים צבעוניים ועוד.

ביוגרפיה

מאירה שמש נולדה בחדרה בשנת 1962 למרים (עבודי) ואברהם שמש. הוריה עלו לארץ ב-1951 מעיראק. אביה התחיל לעבוד בהוראה ונעשה מנהל בית ספר יסודי דתי בגני תקווה. אמא עבדה בבית אריזה עד הלידה של האח הבכור. אחיה הבכור יחזקאל נדרס בגיל תשע ונותר פגוע מוח עד שנפטר בגיל 22. היו למאירה עוד שלושה אחים, מילכה, אייל ואפרים. מצבם הכלכלי לא היה טוב. למרות מצבם הכלכלי והטיפול באח הפגוע, ההורים הירבו לטוס מחוץ לישראל בתקופה שזה לא היה מקובל. הם היו מביאים הרבה דברים מחוץ לישראל. והיו מתלבשים טוב. לאמא שלה היה טעם טוב והיא תפרה, רקמה וסרגה, ועשתה שימוש בסאטן ובדים יפים ונוצצים, שהשפיעו על מאירה ועל החומרים איתם עבדה.

שמש התחנכה במסגרות החינוך הממלכתי-דתי בפתח תקווה. אביה שימש מנהל בית ספר. ב-1981, עם תום לימודיה התיכונים נרשמה ללימודי אמנות בבית ספר לאמנות הציור ע"ש קלישר, והחלה ליצור אמנות באינטנסיביות רבה, תוך שימוש בשפה משלה– הן מבחינת חומרים והן מבחינת הקומפוזיציות השונות בציור. המתנות קטנות שקיבלה מהוריה מנסיעותיהם מחוץ לישראל, פרטי הסדקית משוק הכרמל, בובות שונות שמצאה – כולם שולבו בעבודות האמנות של מאירה, והעניקו אופי אירוני לתמימות של שנות ה-70.

בתום לימודיה הצהירה שהיא דתייה ועל כן לא התגייסה לצבא. היא עבדה כמורה ממלאת מקום בבית ספר שאבא שלה ניהל. הוא דחף אותה להיות מורה למלאכה. ב-1981 החלה ללמוד בקלישר ציור. על לימודיה מעידה שמש שהיא הייתה "די עם עצמה, מנותקת מהסצנה הסביבתית והבינלאומית".

ב-1988 פרצה לתודעה בעבודות ייחודיות בשמן על בד, שנתנו ביטוי לעולם אישי עשיר ושונה. שמונה שנים עבדה באינטנסיביות והציגה למרות מגבלותיה בשל מחלה קשה חשוכת מרפא, שזוהתה כבר בשנה הראשונה לחייה: למאירה הייתה מחלה תורשתית והיא נולדה ללא האנזים שמפרק את הסוכר הנאגר בכבד ובשרירים. כתוצאה מכך נפגע בהדרגה שריר הלב והיא סבלה מאי ספיקת לב. אחיה אפרים, שסבל מאותה מחלה גנטית, עבר השתלת לב והצלחת הניתוח שלו עוררה תקווה.

בתחילת 1996 הדרדר מצבה של מאירה ואף על פי שהקפידה בקנאות על חייה הפרטיים, נחשפה מחלתה לראשונה במלוא חומרתה. בהמלצת הרופאים הוטסה מאירה לבלגיה לצורך השתלה, וכעבור חמישה חודשים של המתנה נפטרה בבית החולים כתוצאה מזיהום קשה, כשהיא בת 34 בלבד.

מאירה התגוררה ופעלה בתל אביב.

יצירתה

שמש עסקה בעיקר בציור אך גם בפיסול וצילום. חלק מהעבודות הן עבודות תלת מימד בהן שמש שילבה בין ציור לרדי מייד. לצד ציורי שמן גדולים יצרה סדרות של עבודות בצבעי מים על נייר אריזה פשוט, עבדה עם עטים צבעוניים, חרוזים, פייטים, בובות פלסטיק וכדורי תרופות. היא השתמשה בכדורי תרופות ועיצבה אותם על דף בצורות של צמחים. שמש העידה על עבודתה כנבירה אין-סופית. בכל דבר, מסביב, בסביבה, התבוננות פנימית, בדיקה.

יצירותיה של מאירה עסקו לרוב בכינון זהות אישית, והשמות השונים שנתנה לתערוכותיה שיקפו את הביוגרפיה הקצרה שלה: הבת של המנהל, אקספרסיוניזם עיראקי, מלכות היופי, דיוקן שחור עצמי בלונדיני וכו'.

האופי הראשונה, הגולמי, של עבודותיה בטכניקה מעורבת על בד לא היה קל לעיכול במושגי הטעם המקובלים של אז. "הטעם הטוב" המקומי אהד ציור ילדי, אבל אם ציור זה תאם את המושגים ההגמוניים של מה שהוגדר כאן כ"אמנות". קאנון האמנות הישראלית קיבל את הילדי המודע, המתוחכם והאנין, ולא את זה הראשוני, "הפראי" באמת, המאיים להפר את האיזון המודרניסטי, המשמעותי כל כך בעיצוב הזהות העצמית שלו.

שרה חינסקי הגדירה את מאירה שמש כ"אמנית מזרחית שחייתה ויצרה בשוליים" של שדה האמנות הישראלית המתאפיין ב"הגמוניה אשכנזית קולוניאליסטית". חינסקי הייתה הראשונה לתת לשמש את ההקשר המזרחי.

ציורי הילדות שלה מעידים על החינוך לאמנות בבתי הספר שבהם למדה ברשת החינוך הממלכתי-דתי.

תערוכות יחיד

ב-1988 טובה אוסמן הזמינה את שמש להציג תערוכת יחיד ראשונה בגלריה מכובדת בתל אביב. שמש הציגה חמישה בדים גדולים עשויים בטכניקה מעורבת. התערוכה זכתה לביקורות חיוביות ואחת העבודות נרכשה לאוסף שוקן, תל אביב. גלריה טובה אוסמן.

ב-1989 הציגה בגלריית ראפ בתל אביב, עם ידידתה רולנדה טייכר-יקותיאל, תערוכה שכולה עבודות בצבעי מים על נייר. האוצר היה בעל התערוכה איתן הלל. בראיון עמה היא הסבירה את המעבר מעבודות גדולות שמן על בד, לעבודות קטנות על נייר: "נגמר לי להשתולל, רציתי להיות יותר אינטימית. כל כתם משנה כל שיווי משקל. אחרי שובע של תנועות רחבות וגודל, וחופשיות, הרגשתי צורך בצמצום ובאינטימיות, להגיד משהו מיידי". ציורי המים שלה הפנו את הגב ל"תרבות", למובלעת הלוקסוס של אמנות גבוהה לצורה נזילה, מלוכלכלת.

בסדרות "מלכות היופי" בשנים 1989–1990 ציירה שמש נשים בשמלות ערב עם סרט אלכסוני או בשמלה קיצית עוטות שרשרת צבעונית במחווה של דוגמנית על. שמש ציירה תמונה קבוצתית המבוססת על חזרה של אותו דגם של דמות, כמו מופע ראווה המוני. טקס בחירת מלכת היופי לא היה רלוונטי לאמנות ישראלית עד מאירה שמש. אמנות פופ כמעט לא נוצרה בישראל. שמש העלתה לתודעה את פרטי הסדקית של שוק הכרמל, נגעה בפריפריות של התרבות המקומית, ובישראל כפריפריה של מקומות אחרים. טקסי הזוהר בישראל נראים אמנם כמו נגזרת רחוקה של מקור, אבל לא משתמע מכך דבר על עצם האפשרות לחלום תשוקה ולכסוף לפנטזיה של יופי. "האירוע וההתלהבות סביב מלכות היופי תמיד ריתק אותי. אני קנאה באלה שנולדו כל כך יפים אבל יחד עם זה הדרישה הזאת לשלמות היא מעליבה בעיני. זה מסמל עבורי את השאיפה של הילדה שבי למשהו זוהר. אבל היום אני יודעת שזה לא אמיתי. מה גם שברור לי שמדכאים להן את האישיות עם כל החזרות המטופשות. אסור להן להביע כלום מהפנימיות שלהן. בהתחלה עשיתי להן פנים, אבל אחר כך ביטלתי את זה, יש לי את הכללים שלי ליופי".

ב־1992 הציגה שמש בגלריה שרה לוי בתל אביב. בתערוכה היא עשתה שימוש בחפצים פרטיים וחומרי חיים טעונים במצוקה של הגוף והנפש, והפיכתם לאמנות. בעבודותיה שהוצגו בתערוכה הכאב היה למרכיב לגיטימי, מטובל בסרקזם ושופע חיות. העבודות כללו כלים ותרופות מושלבים בסוכריות ובאלמנטים דקורטיבים. הדבק הפלסטי, עוד שריד מתקופת בית הספר, קיבל בעבודתה איכות עצמאית. היא יצקה אותו לתבניות (טבליות כדורים, מגש פלסטיק), חנטה בו ממתקים, בובות (בובים כפי ששמש אומרת), ואלמנטים קישוטיים. הוצגו גם דיוקנאות עצמיים של מאירה שמש עשויים חרוזים צבעוניים.

ב־1995 הציגה שמש בגלריה ג'ולי מ. בתל אביב את התערוכה "אני הבת של המנהל". כותרת שמאמצת לכאורה הגדרה עצמית מנקודת מבט חיצונית של תלמידים וחוגים חברתיים שסבבו את אביה שהיה מנהל בית הספר. עבורם היא הייתה הבת של המנהל. בתערוכה זו היא הציגה יצירות שמורכבות מתערובת של דבק ושיער מלאכותי על כלי פלסטיק ורוד בצורה של דג ודיוקנאות שלה עם הדבקות של כרבולת שיער מבדחת. בתערוכה שולבו הומור, כאב והתרסה ביחד.

את התערוכה "הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים" ב-1996 שמש אצרה. נושא התערוכה היה גברים. שמש בחרה 16 אמנים ואמניות, שהתמקדו בדמותו של הגבר, בכוחנות, בהומור, בצד אסתטיקה חושנית ותמימות. אפרים הוא אחיה הצעיר שהיה חולה באותה מחלה גנטית שממנה סבלה ומהשלכותיה נפטרה כעבור חודשים ספורים.

באותה שנה, בזמן ששמש שהתה בבית החולים בבלגיה, היא הציגה בתערוכה "אקספרסיוניזם עיראקי" בסדנאות האמנים בתל אביב. את התערוכה אצרה מימי ברפמן, ושמש לא סיפרה לה דבר על מצבה הבריאותי. לפני שטסה לבלגיה, היא עבדה באינטנסיביות בחלל העבודה שהוקצה לה. מצבה הבריאותי הידרדר והיא הייתה מרותקת למיטה ולא יכלה להגיע עוד לגלריה. כחודש לפני שנפתחו שתי התערוכות (אקספרסיונזם עיראקי והבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים), ערכה גלריית נגא בתל אביב תערוכת מכירה למימון הוצאות האשפוז של שמש בבית חולים בבלגיה. עשרות אמנים השתתפו ו-133 יצירות הועמדו למכירה, ממיטב האמנות הישראלית. גלריה נגא גייסה 55,000 דולר.

ב-2004 הוצגה תערוכת רטרוספקטיבה לשמש בשם: "מלכת יופי" במשכן לאמנות עין חרוד. את התערוכה אצרה גליה בר אור. התערוכה התקיימה כשמונה שנים לאחר מותה של שמש, והציגה ציורים ואובייקטים.

תערוכות קבוצתיות

עם סיום לימודיה ב-1986, היא הציגה בתערוכה של זוכי מלגות קרן שרת בבית הלנה רובינשטיין בתל אביב את ציוריה מתקופת הלימודים. בתערוכה הוצגו בדים גדולים, מורכבים משניים ומשלושה חלקים, מכוסים באבקות צבע. הבד הספוג באבקת צבע משוחה שימש רקע מחוספס, "אקוורלי" באופיו, לצורות מעובות ומרקמים עשירים בהמצאות ציוריות, בצבעי שמן, סופרלק, פנדה ופחם. מאירה שמש עבדה בידיים, מורחת את האבקות ומחדירה אותן לבד באצבעות, משתמשת במכחול לעיבוד הפרטים. היו אלה עבודות ציור גופניות, מרובדות במשך הזמן הממושך של העשייה, ממוקדות בעולם פנימי טעון בחוויות ילדות: דמויות, חיות מקושטות, מנוקדות בטיפות זוהרות של צבע, אובייקטים מחיי יומיום ומשחקי ילדות. הצבעוניות העזה, העשירה, של העבודות, נעשתה לימים המאפיין המרכזי של הציורים שלה. שמש סיפרה בראיון ב-1991 כי "הצבעוניות היא צורך שלי. אני מאוד אוהבת צבעים. יש לי זיכרון ויזואלי מאוד טוב של צבע, מאז שהייתי ילדה עבדתי עם צבעים, למעשה, כמעט אותם צבעים. בלעדיהם הכל יבש, אין חיים בלי נקודות הצבע".

ב-1994 הציגה שמש בתערוכה "מטא-סקס", במשכן לאמנות עין חרוד. זיוה רון הגדירה את עבודתה של מאירה שמש במילים: "ציוריה של מאירה שמש מפתיעים. כבר מזמן לא חשתי כנות באמירה כמו זו שלה. שילוב של דמיון ילדותי עם שיקול צורני וקורטוב הומור ציני, סינתזה מעניינת". בתערוכה שמש הציגה הצבה בשלושה חלקים: "שמלתה של אמי": שמלה מהודרת שזורה בחרוזי כסף מוצגת על קולב שארשו מעוטר בחרוזים, שני כדורים ממלאים את החזה ומחרוזת תלויה על הצוואר. המתלה: שלוש נברשות תלויות על קיר ובלונים צבעוניים משחקים כנורות תאורה. וחפצונים: שני מדפי עץ גדושים בשמונצעס, שורה של נעלי ברבי, פאלוס, מגדל אייפל עשוי חרוזי עץ, בקבוק חול אילת ממולא בתבלינים צבעוניים, טבליות כדורים יצוקים בדבק פלסטי, מחזיק מפיות עם תצלום פולרואיד של החתולה האהובה של מאירה, שערות, ועוד ועוד.

תערוכות יחיד

• 1988 - גלריה טובה אוסמן, תל אביב
• 1991 - גלריה מרכז ההנצחה, קריית טבעון, אוצרת: אסתי רשף
• 1992 - גלריה שרה לוי, תל אביב
• - "מאירה שמש - ציור", מרכז אמנויות ע"ש ברר, מעלות
• 1994 - "אני הבת של המנהל", גלריה ג'ולי מ., תל אביב
• 1996 - "אקספסיוניזם עיראקי", סדנאות האמנים, תל אביב

תערוכות קבוצתיות

• 1986 - תערוכת זוכי מלגות קרן שרת, ביתן הלנה רובינשטיין, תל אביב
• 1994 - "גוף ראשון נסתר" מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד והסדנה ביבנה, אוצרת: מוניקה לביא
• "מטא סקס 94', זהות גוף ומיניות", משכן לאמנות עין חרוד, אוצרות: תמי כץ-פרימן ותמר אלאור
• 1996 - "מעבר לפני הדיוקן", גלריה קריית האמנים החדשה, טבעון, אוצרת: יפעת בן נתן
• "הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים", תערוכה קבוצתית בנושא גבריות, בית אגודת הציירים והפסלים, תל אביב, אוצרת: מאירה שמש
• 1998 - "קדימה - המזרח באמנות ישראלית", מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצרים: יגאל צלמונה ותמר מנור פרידמן
• 1999 - "ילדים טובים, ילדים רעים: התיילדות באמנות הישראלית", מוזיאון ישראל, ירושלים, אוצרים: יגאל צלמונה ונירית נלסון
• 2000 - "אחותי - אמניות מזרחיות בישראל", בית האמנים ירושלים, אוצרות: שולה קשת וריטה מנדס-פלור
• 2002 - "הגובה של העממי", מוזיאון תל אביב לאמנות, אוצרת: אלן גינתון.

פרסים ומלגות

• 1985 - מלגת קרן תרבות אמריקה-ישראל ע"ש שרת
• 1991-1988 - מלגת קרן תרבות אמריקה-ישראל ע"ש שרת
• 1991 - פרס אמן צעיר, משרד החינוך והתרבות
• 1992 - פרס אויגן קולב לגרפיקה ישראלית, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
• 1992 - פרס אוסקר הנדלר, קיבוץ לוחמי הגטאות
• 1994 - פרס אמן צעיר, פרס השלמת ביצוע עבודה, מטעם משרד החינוך, המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות
• 1996 - פרס קרן התרבות אמריקה-ישראל ע"ש ג'ורג' וג'נט ג'פן על הצטיינות באמנות הפלסטית.