האמירה המקראית של משה (המבלבלת אם מקפידים על הגיה לועית של האות ח לעומת הגיה חיכית של האות כ): "אם יִשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחושת וחי." לעיתים משמשת לשון המזכירה צלילים הנשמעים במציאות המוצגת – כמו במאמר שיווקי על הטפטפות ושלוחות הטפטוף של נטפים.
לכלול בראשית הערך פרק של הגדרות, שבו הגדרות שונות של המושג יובאו בשם אומרם (כלומר, ששם המגדיר יופיע בערך עצמו). הפרק הזה יכול לכלול הבחנה הדוקה יותר בין פוסטמודרניזם (גישה) ופוסטמודרניות (תקופה/מצב).
לכלול פרק על היסטוריה של המושג עצמו (כמו בוויקינגליש).
כדאי להגיד משהו על זה שהמושג צמח לא רק מתוך פילוסופיה, אלא גם מתחומים אחרים כגון ארכיטקטורה (צ'ארלס ג'נקס (אנ')). (עוד מקור).
כדאי להגיד משהו על זה שהמושג לאו דווקא פותח על ידי הוגים "פוסטמודרניסטיים", אלא בהרבה מקרים על ידי הוגים שהתייחסו למושג באופן שלילי - לדוגמה, פרדריק ג'יימסון.
פרק על השפעות מוקדמות, לפני העיסוק בהיסטוריה של פוסטמודרניזם פרופר.
להדגיש יותר את החשיבות של ז'אן פרנסואה ליוטר להתגבשות של המושג וספציפית להתנגדות לגראנד-נראטיבים.
להדגיש בחלק ההיסטורי את ההתפתחות ההיסטורית של הגישה כתגובה לשואה (בהקשר הזה גם יחסים מורכבים עם היידגר) ולקומוניזם; ולהבדיל, לליברליזם ול"מהפכה" של שנות ה-60 של המאה ה-20 (וזה במקום הפרק על קץ האידיאולוגיה - עוד על זה בהמשך). חלק מהאמור בפרק על "תהליכים חברתיים רלוונטיים" גם יכול להיכנס פה כהשפעה היסטורית (וגם על זה עוד אחר כך).
לשכתב:
ניימדרופינד: פחות ניימדרופינג ויותר הסבר היסטורי על התפתחות המושג. אם זורקים שם, אז בדרך כלל כדאי להגיד בקצרה מה אותו מחבר תרם להתפתחית הגישה.
שרכים כמו "יש לציין ש...", "כאמור,..."
ביאורים מיותרים. לדוגמה, "פרט - אדם כלשהו"; "מִקְצוֹעָנוּת (פרופסיונליזם)"
שם הפרק "עקרונות הפוסטמודרניזם (השיח הפוסטמודרני)"
להבחין באופן ברור יותר בין מקורות הגותיים מוקדמים, או השפעות, לבין ההתגבשות של "פוסטמודרניזם" כגישה בחלק השני של המאה ה-20.
פרק על אתיקה פוסטמודרנית, או להרחיב אותה ולהוסיף עליה כחלק מההתפתחות ההיסטורית של הגישה.
תת הפרק "שיח של יחסיות ולא של אמת" - אני חושב שהפרק מציג את הגישה במילים יותר מידי פסקניות. גישות פוסטמודרניות לא שוללות את קיומה של אמת, אבל הן כן שוללות גישות מסוימות להבנת האמת (כגון פוזיטיביזם). המונח המתאים (במקום "רלטיביזם", מושג שחלק מההוגים הפוסטמודרניים יתנגדו לו) הוא אנטי-יסודנות (או התנגדות ליסודנות, (Anti-foundationalism)) ושלילת תאוריית ההתאמה של האמת (Correspondence theory of truth). המאמר של עדי אופיר שמצוטט בערך יכול לעזור בהגדרת היחס של פוסטמודרניזם לאמת.
תת-הפרק "קץ האידיאולוגיה" - לא ברור לי מה התפקיד של הפרק הזה. בל עצמו הוא לא "פוסטמודרניסט" על פי שום הגדרה, והפרק מתאר יותר מצב או תקופה מאשר גישה. מה שרלוונטי לרעיונות של הגישה יכול להיות מובהר טוב יותר במסגרת הדיון על הגישה של הפוסטמודרניזם למטא-נרטיביים. מה שרלוונטי להתפתחות הגישה, ניתן להסביר בצורה טובה יותר בפרק ההיסטורי.
דחיית הרצף ההיסטורי - כדאי לתת ליחס של הגישה להיסטוריה תת-פרק משלו. במסגרת זה אפשר לאזכר גם גנאולוגיה (Genealogy (philosophy)).
"כיצד נראית חברה על פי ההשקפה הפוסטמודרנית?": אפשר לפרש את השאלה הזאת בשתי דרכים - (1) איך נראית החברה כיום על פי אינטלקטואלים פוסטמודרניסטיים? אם זו הייתה השאלה היה לה בהחלט מקום, והיא הייתה מובילה להצגה של גישות פוסטמודרניות במדעי החברה וביקורת פוסטמודרנית על החברה בת זמננו; אבל לא לשם הערך מוליך, אלא לאפשרות (2): אם הייתה חברה שמתנהלת על פי ההשקפה הפוסטמודרנית, איך היא הייתה נראית? זאת שאלה לא אנציקלופדית, אבל לשם פחות או יותר הערך מוביל, ברוח הביקורת על הפוסטמודרניזם, תוך טענה שיש הלימה בין החברה כיום לבין ההגות הפוסטמודרנית.
הבחנה בין פוסטמודרניזם לבין פוסטמודרניות כמאפיין של תקופה - אמנם ההבחנה קיימת במוצהר בערך, אבל בהרבה מקומות לא ברור במה מהם הערך עוסק. לדוגמה, "ההגות הפוסטמודרנית מקשרת פעמים רבות בין השינויים הכלכליים, החברתיים והתקשורתיים שעברה החברה המודרנית והרעיונות הרלטיביים והספקניים של הפוסטמודרניזם". האם הכוונה להגות בעידן הפוסטמודרני או להגות תחת כותרת הגג פוסטמודרניזם? ואם הכוונה לפוסטמודרניזם, אז יש כאן איזה היפוך מוזר - קודם כל, לוקחים את הביקורת על ההוגים שמכונים פוסטמודרניסטים (ניהיליזם, אדישות, שטחיות) והופכים אותה למצב האובייקטיבי של החברה; שנית, טוענים שהפוסטמודרניות (השלילית) הזו מתנהלת על פי הערכים של הפוסטמודרניסטים עצמם. בקיצור, יצאתי מבולבל.
פסקנות יתר - לדוגמה, "מאפיין נוסף ומקביל של החברה המודרנית [?] הוא הניהיליזם, זאת משום שהתפיסה הניהיליסטית שוללת את אמתותם של ערכים, אמונות ואת קיומם של המוסדות המסורתיים". שוב, הביקורת על הפוסטמודרניזם הופכת לתיאור של החברה, אבל יותר מזה האמירה שהחברה היא ניהיליסטית היא פסקנית מידי ולא ברור על מה היא מתבססת.
תתי-הפרקים "טשטוש הבחנות היררכיות" ו"פקפוק באובייקטיביות מדעית" - שוב, יש כאן טענה לא מגובה שהתוכן של ביקורת הפוסטמודרניזם על המודרניות הפך הלכה למעשה למאפיין של החברה הפוסטמודרנית.
הפרק "תהליכים חברתיים רלוונטיים" - אם תתקבל דעתי שכל הפרק "מאפייני החברה הפוסטמודרנית" לא מתאים לפה, אז אפשר כן לשלב תמצית של הפרקים "החברה הפוסט־תעשייתית" ו"הקפיטליזם המאוחר והגלובליזציה" בפרק ההיסטוריה בתור השפעות. הנקודה היא שהגות הפוסטמודרניזם מגיבה לתופעות האלה (ולא יוצרת אותן). לעומת זאת, תתי הפרקים על העידן החדש ועל הפוליטיקה של פוסט אמת לא ממש קשורים לפה לדעתי.
להוריד:
"כיצד נראית חברה על פי ההשקפה הפוסטמודרנית?"
הטענה שקאנט הוא ראשון הפוסטמודרניסטיים היא אנאכרוניזם מוחלט. - אותו הדבר לגבי ניטשה, פמנולוגיה, אקזיסטנציאליזם ודה-סוסייר (ולצורך העניין גם הגל, והוגים שמזוהים עם תאוריה ביקורתית/אסכולת פרנקפורט).
בשלב מסוים [מתי?] החלה לצמוח גם אתיקה פוסטמודרנית [מה זה אומר?], מותאמת לערכים [אז כבר היה כזה דבר ערכים פוסטמודרניים?] ולהגות הפוסטמודרניים
החשיבה הפוסטמודרנית לעומת זאת נוטה לתפיסה רלטיביסטית, רב־תרבותית, "אנטי־רציונליסטית" וניהיליסטית של המציאות האנושית"
תוספות כלליות:
חידוד המקורות
להביא יותר ספרות מחקרית, במיוחד ספרים שעוסקים בהגדרה ובהיסטוריה של הפוסטמודרניזם.
חלקים נוספים מהביקורת:
מאפייני החברה הפוסטמודרנית - כאן בעצם הערך הופך לערך אחר, שעוסק לא בגישות בתוך הפוסטמודרניזם אלא בפוסטמודרניות כמאפיין של תקופה ושל חברה. אני בכלל לא בטוח שיש מקום לפרק הזה בערך, ואם הוא נכלל אז יש לערוך אותו בצורה מקיפה. בוויקיפדיה האנגלית יש ערך נפרד, Postmodernity. מעבר לזה שמדובר בשני נושאים שונים, הבעיה היא שהתיאור של "החברה הפוסטמודרנית" שמוצג בערך בעצם מייחס לחברה בת זמננו מאפיינים שמודגשים על ידי ביקורת הפוסטמודרניזם, ולא על ידי האינטלקטואלים שמכונים פוסטמודרניסטיים (אלא אם מתייחסים לטענה המופרכת שאינטלקטואלים פוסטמורניסטים הם הגורם למאפיינים שמוצגים).
פוסטמודרניזם - מקורות
* ולטענתו, החברה הרגה את האל, אך היא לא נפטרה ממנו, אלא הפנימה את אותו.
רעיון הקדמה המערבית
《》החשיבה הפוסטמודרנית מבקרת באופן קיצוני את פרויקט עידן הנאורות ואת המטאפיזיקה, שכוללת באופן ספציפי טקסטים מכוננים של פילוסופים כאפלטון, רוסו והוסרל, אך גם טקסטים מסוג אחר, כולל ספרות.
נבדלת הביקורת הפוסטמודרנית מביקורת מוקדמת יותר של המודרניזם דוגמת זו הרומנטית (למשל בעבודתו המוקדמת של ניטשה) המבקשת לחזור לאידיליה פרה־מודרנית
התמוטטות האידאולוגיות הישנות מותירה את האדם הבודד ללא כלים מוסריים ואידאולוגיים על מנת לנסח את השינוי אותו הוא מבקש לממש בעולמו, וללא הכוחות לבצעם. קץ האידאולוגיה הוא בראש ובראשונה ניתוק בין החיים הפרטיים לבין חיי הכלל. במונחים של מחשבה שלאחר מות האידאולוגיה, הפרט נתפס כאדם בודד, העומד עם מכריו ומעגליו המצומצמים כנגד "המערכת", הגדולה והבלתי ניתנת להשפעה. על פי רוב, נוטים החוקרים להצביע על טראומה מהמשטרים הדמוקרטיים והטוטליטריים כאחת.[דרוש מקור]
התנערות מהאמת המוחלטת
《》על כל אדם למצוא מכלול אמונות התקפות אך ורק לדידו, וכי לא ניתן להשליך כלל מוסרי כלשהו על פרט אחר.
פוסט-קולוניאליזם, פלורליזם וריבוי קולות
《》התפתחות רעיון האמת היחסית ליווה את שקיעת האימפריאליזם עת פרצו ברחבי העולם מאבקים לעצמאות מהשלטון הקולוניאליסטי.
《》זרם זה, שהעלה את התפיסה כי דווקא בשל עליונותו הטכנולוגית והארגונית הביא "האדם הלבן" למלחמות שמד. - לעיין "דיוקנו של כובש"
《》דפוס מחשבה זה הוא תאורטי בלבד, שכן בפועל, העימותים בין בני האדם לא חדלו, מה גם שהוא פרדוקסלי משום שהסובלניים, בסופו של דבר, נלחמים בפנאטים, עם זאת, דפוס מחשבה זה מבטא את קוד המחשבה הכללי של הרוח הפוסטמודרנית.
השיח הפוסטמודרני מצביע על כך שהמודרנה ביקשה למצוא הסברים כוללניים לכאוס הסובב אותנו, תפיסה זו הביאה הוגים רבים לייצר תאוריות-על או פרדיגמות אשר באמצעותן ניתן להבין את המציאות בכללותה.
גישה הפוסטמודרנית רואה את ריבוי הקולות, את הרב-גוניות ואת הסתירות שבמציאות האנושית ובשל כך היא מנסה להימנע מהכפפה אדנותית וכוחנית של תאוריות מסוימות על חברות אחרות, חלשות יותר, באצטלת טענות נוסח קאנט בדבר האנושיות האוניברסלית הכוללת כל אדם באשר הוא אדם. מכאן, הפוסטמודרניזם מוותר על מבט פאן-אנושי ומעדיף פתרון מקומי ויחסי נטול יומרות מסוכנות להצלת העולם.[דרושה הבהרה]
החברה הפוסט תעשייתית היא תוצר של ההתפתחויות טכנולוגיות, שאפשרו בתורן גם ביסוס של תרבותחברתית חדשה. במהלך המאה ה־20 התרחשו בהליכי הייצור תמורות משמעותיות, לדוגמה, הפילוסוף אנטוניו גרמשי מייחס חשיבות לפיתוח שיטת הסרט הנע על ידי התעשיין הנרי פורד בתחילת המאה־20, מה שכונה על ידו "פורדיזם". גרמשי הצביע על הניתוק בין הפועל או היוצר לבין המוצר כולו, דוגמה להמחשה היא תהליך ייצור של נעליים, אם בתקופות קודמות היה נתון תהליך הייצור מתחילתו ועד סופו בידי הסנדלר הרי שפס הייצור החדש מורכב מעובדים רבים, חסרי מומחיות, המבצעים שוב ושוב את אותה המשימה וכך מתאפשר הייצור התעשייתי ההמוני רחב ההיקף. תהליך זה למעשה מחליש את כוחו של העובד, אך מחזק את מעמדם וכוחם של בעלי ההון ובעלי הידע.
_(9578246096).jpg)
