משתמש:עורך א.ע/המחאה נגד ממשלת ישראל השלושים וחמש

המחאה נגד ממשלת ישראל השלושים וחמש

המחאה נגד ממשלת ישראל השלושים וחמש

צילום רחפן של מפגינים בכיכר צרפת, ירושלים, 25 ביולי 2020
תאריכי המאבק	9 במאי 2020–מתמשך
עילה	משבר הקורונה בישראל, משפט נתניהו

המחאה נגד ממשלת ישראל השלושים וחמש החלה ב-9 במאי 2020, בסמוך להקמת הממשלה.

המחאה עוסקת במספר נושאים:

• מחאה נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בדרישה להתפטרותו עקב כתב האישום נגדו, ובדרישה להקים ועדת חקירה בפרשת הצוללות.
• מחאה נגד שחיקת מוסדות המדינה, בדגש על פגיעה במערכת שלטון החוק.
• מחאה נגד הטיפול במשבר הכלכלי שנוצר בישראל עקב מגפת הקורונה.
• מחאות של מגזרים שנפגעו מהמשבר הכלכלי, בהם עצמאים, שכירים, מורים, עובדים סוציאליים, מסעדנים ואנשים בתחומי הספורט והתרבות.הפסל "גיבור ישראל" של האמן איתי זלאיט מתאר מפגין בהפגנות המחאה כנגד נתניהו. הפסל שמשקלו 6 טון הוצב על ידי האמן איתי זלאיט ביום שישי בערב 4 בדצמבר 2020, בכיכר פריז (כיכר ההפגנות) בירושלים ליד בית ראש הממשלה ברחוב בלפור כמיצג המתאר את המחאה.

חלק מהמשתתפים במחאה ניצלו את הסיקור הציבורי למחאה בנושאים נוספים, בהם זכויות האישה ומחאה על אלימות נגד נשים, מחאה נגד מתווה הגז, מחאה על הריגת סלומון טקה, מחאה על הריגת איאד אלחלאק, מחאה נגד הכיבוש הישראלי של הגדה המערבית ומחאה נגד קיפוח הישובים הדרוזים בישראל.

המחאה היא תנועה שורשית ורוב המשתתפים בה מגיעים לפעילויות על בסיס התנדבותי. מספר ארגונים נוטלים חלק במחאה, העיקריים שבהם הם תנועת "הדגלים השחורים", התנועה לאיכות השלטון, תנועת "אין מצב" של אמיר השכל, שנקראה "מחאת היחידים", תנועת "crime minister", תנועת "קומי ישראל" אשר מייצגת את מחאת הצעירים, התנועה האזרחית "זזים" שמתנגדת לכיבוש ביצעה קמפיין התרמה לתמיכה במחאה ברכישת שילוט, ותנועת "חוזה חדש" שהוקמה על ידי ישי הדס ואחרים.

מוקדי המחאה העיקריים בתחילתה היו כיכר הבימה וכיכר רבין בתל אביב, אך לאחר מכן רוב פעילויות המחאה נערכו ברחוב בלפור בירושלים, סמוך לבית ראש הממשלה (מיקומה המדויק של ההפגנה היא שדרות בן מימון, רחוב הגובל ברחוב בלפור. מטה המאבק משתרע בין פינת הרחובות בן מימון ובלפור, עד לכיכר צרפת). הפגנות מקומיות נוספות נערכו בערים רבות בעקבות מעצרו של אמיר השכל, בצמתים ועל גבי גשרים ברחבי המדינה. באוגוסט 2020 החלו הפגנות הזדהות גם בקרב ישראלים ברחבי העולם, בין היתר בברלין, לונדון, פריז וסן פרנסיסקו. נוסף על כך, החלו הפגנות באמצע השבוע בקרבת ביתו של השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה בתל אביב וגם מחוץ לביתם של שרים אחרים בממשלה כמו שר המשפטים אבי ניסנקורן, שר החוץ גבי אשכנזי וראש הממשלה החליפי ושר הביטחון, בני גנץ.

בנוסף למקרי האלימות המשטרתית הייתה אלימות מצד אנשי ימין שתקפו מפגינים. באוקטובר 2020 הוטל לראשונה עונש מאסר כלפי אדם שפגע באלימות במפגינים.

על פי סקר שנערך על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה, אחד מכל עשרה ישראלים לקחו חלק בפעולות המחאה נגד מדיניות הממשלה. מתוכם 46.5% ממחנה השמאל, 27.5% מהמרכז וכרבע מהם (26%) מגוש הימין. פילוח המשתתפים לפי גיל מעלה כי בגל המחאה משתתפים בעיקר צעירים עד גיל 34, ומבוגרים מעל גיל 55. 33% מהנשאלים בסקר סבורים שהמפגינים הם האחראים העיקריים לעימותים בהפגנות, ו-31% סבורים שהמשטרה היא האחראית.

תוכן עניינים

• 1 רקע
• 2 נושאי המחאה
  • 2.1 מחאה נגד בנימין נתניהו
  • 2.2 מחאה נגד התערערות המשטר הדמוקרטי בישראל
  • 2.3 מחאה נגד הטיפול במשבר הקורונה
  • 2.4 המחאה ליד ביתו של בני גנץ
• 3 ארגוני המחאה
  • 3.1 מחאת הדגלים השחורים
  • 3.2 ארגונים נוספים
  • 3.3 מימון
  • 3.4 מפלגות
• 4 אירועים בולטים
• 5 אלימות בהפגנות
• 6 תגובות במערכת הפוליטית
• 7 קישורים חיצוניים
• 8 הערות שוליים

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחאה נגד ממשלת ישראל השלושים וחמש הייתה המשך למחאות שהחלו לפני כן, בהן מחו על מתווה הגז, על פרשת הצוללות וכן המחאה נגד היועץ המשפטי לממשלה. בפברואר 2018 נערכו הפגנות רבות בהן קראו לנתניהו להתפטר והביעו מחאה נגד היועץ המשפטי לממשלה. ההפגנות העיקריות היו בכיכר הבימה ובכיכר רבין בתל אביב. הפגנות אלה נערכו בקביעות מדי שבוע, והתגברו בשנים 2018 ו-2019.

בנובמבר 2019, בעקבות כתבי האישום שהוגשו נגד נתניהו בגין שוחד, מרמה והפרת אמונים בתיקים 1000, 2000 ו-4000, התקיימה בתל אביב הפגנה בה השתתפו אלפי בני אדם בקריאה להתפטרותו.

נושאי המחאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנושאים העיקריים שעלו במחאה הם דרישה להתפטרותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו עקב כתבי האישום נגדו, עקב השחיתות השלטונית, התערערות המשטר הדמוקרטי והחלשות מעמד הכנסת, מחאה נגד אופן הטיפול במגפת הקורונה בישראל, והמשבר הכלכלי הקשה שנוצר בעקבותיה. כמו כן עלתה הדרישה להקים ועדת חקירה שתבדוק את חלקו של נתניהו בפרשת הצוללות.

במקביל לה התקיימו אירועי מחאה של מגזרים שנפגעו מהמשבר הכלכלי, בהם עצמאים, מורים, עובדים סוציאליים, מסעדנים ואנשים בתחומי הספורט והתרבות. כמו כן הובעה מחאה נגד אלימות משטרתית שננקטה נגד המפגינים.

מחאה נגד בנימין נתניהו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – המחאה נגד בנימין נתניהו (2020)

הקריאה המרכזית בהפגנות היא דרישה להתפטרותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, עקב כתבי האישום נגדו. כמו כן, עולה הדרישה להקים ועדת חקירה שתבדוק את חלקו של נתניהו בפרשת הצוללות.

במאי 2020 הוקם ברחוב בלפור בירושלים מאהל מחאה בו רוכזה פעילות הארגונים השותפים למחאה. ב-13 ביולי הגיעו למקום פקחים של עיריית ירושלים וכוחות משטרה, ופינו את המפגינים ממתחם המאהל. חמישה מפגינים נפצעו באורח קל בעימותים עם הפקחים, ואחד מהם פונה לבית החולים. למחרת שוב הוקם המאהל, ושוב בוצע פינויו.

מחאה נגד התערערות המשטר הדמוקרטי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחאה הובעה התנגדות לפגיעה בזכויות האזרח בצעדים שבהם נקטה הממשלה בטיפול בקורונה, בהם מגבלות תנועה חמורות, הפעלת אמצעי מעקב של שב"כ על אזרחים, ומגבלות על הפגנות ועל פעילות בתי המשפט.

מחאה נגד הטיפול במשבר הקורונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התפרצות נגיף הקורונה בישראל הורה בנימין נתניהו על סגירת גבולות המדינה ואכיפת סגר ואמצעים נוספים למיגור המגפה. צעדים אלה האטו את התפשטות התחלואה, אבל גרמו למשבר כלכלי. בתוך חודש עלה שיעור האבטלה מ-4% ל-25%. נוסף על כך, נמתחה ביקורת על היעדר ההיערכות לגל שני ועל תהליך קבלת החלטות פגום. אלה נחשבים בין הגורמים להתפרצות המחודשת של נגיף הקורונה שהחלה במאי 2020. עד לאמצע יולי 2020 התחלואה עלתה ממספר דו ספרתי לכ-2,000 נדבקים חדשים ביום.

המחאה ליד ביתו של בני גנץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחאה בקרבת ביתו של גנץ, נובמבר 2020 ב-27 באוקטובר 2020 התחילה קבוצה קטנה מבין המוחים להפגין בצומת מול רחוב מגוריו של ראש הממשלה החלופי, בני גנץ, בראש העין. המחאות מתמקדות בדרישה להקמת ועדת חקירה לפרשת הצוללות. המוחים הבודדים עומדים בצומת מול הרחוב בו גר גנץ ונושאים שלטים. זאת למרות פסיקת בג"ץ שאין להפגין ליד ביתו של גנץ, מאחר שאינו מעון רשמי. לאחר ביצוע מעצרים בנקודה, כתב גנץ בטוויטר: "לעולם אגן על זכותו של כל אדם להביע דעתו" והוסיף שפנה למשטרה שתאפשר את המחאה "תוך הפעלת שיקול דעת מרחיב לפני כל מעצר או הרחקה". הציוץ גרר תגובות נזעמות ובאותו ערב הגיע קהל רב, ביניהם חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, המחאה הפכה להפגנה ובהוראת המשטרה המפגינים עברו להפגין ליד קניון סמוך. לפי, ניצב עמיחי אשד, גנץ ביקש להימנע ממעצרים בהפגנות ליד ביתו, אך אמר שלגנץ אין סמכות חוקית לבקש זאת.

כשלושה שבועות אחרי תחילת המחאות בראש העין דווח שהמשטרה העלתה מפגינים לניידת, ובמקום להביא אותם לתחנת המשטרה הורידה אותם במקום מרוחק. עורך הדין גונן בן יצחק הגיש תלונה למח"ש בטענה שנוהל זה הוא בגדר חטיפה.

ארגוני המחאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחאת הדגלים השחורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחאת הגשרים מטעם מחאת הדגלים השחורים מחאת "הדגלים השחורים" צמחה לאחר פרסום תוצאות הבחירות לכנסת ה-23 מהתארגנות של בודדים בכל רחבי ישראל כנגד התערערות המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל. את רעיון המחאה יזם העיתונאי אורי משגב בפוסט שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו, וזאת בהמשך לפעילות שהתקיימה בחודשים שלפני כן תחת הכותרת "מחאת הדגל השחור: כהניזם לא בבית ספרנו" - מחאה של הורים בכל רחבי הארץ, שמחו כנגד החיבור הפוליטי של שר החינוך, רפי פרץ, לאיתמר בן גביר וכנגד הכנסת ערכי הכהניזם, הגזענות וההומופוביה לתוך מערכת החינוך. צוללת מס' 50 ליד מוזיאון ההעפלה בחיפה, מתוך שיירת של 100 צוללות. 14 באוקטובר 2020 פעילות התנועה החלה ב-19 במרץ 2020, לאחר הבחירות לכנסת העשרים ושלוש, כאשר הפיזיקאית שקמה ברסלר ואחיה ירדן ואייל שוורצמן יחד עם עוד שני חברים יזמו שיירת מכוניות שעלתה לירושלים עם דגלי ישראל ודגלים שחורים במטרה למחות על השבתת משכן הכנסת ופעילותה במהלך המשבר הפוליטי שנוצר בין גושי המפלגות לאחר הבחירות. מחאה זו הייתה חריגה בשל התרחשותה בהתאם לסעיף בתקנות החירום, שהתיר קיום הפגנות בישראל למרות מגבלות שהוטלו על התכנסות קהל בשל התפרצות נגיף הקורונה בישראל. על רקע המגבלות חלק מהפעילות בוצעה באמצעות כלי רכב, בשיירות שנסעו לכוון משכן הכנסת כשעליהן דגלים שחורים.

המחאה החלה בהתארגנות ברשתות החברתיות ובקבוצות וואטסאפ, שלדברי היוזמים מטרותיה העיקריות היו:

• בחירה של יושב ראש הכנסת שמייצג את הרוב בכנסת.
• הקמת ועדות הכנסת, שזו פעולה חיונית לפיקוח על הממשלה ופעולת הכנסת.
• תיקונים לחוק שיבטיחו שאדם שמואשם בפלילים לא יוכל להיבחר לראשות הממשלה.

התנועה ערכה הפגנות רבות מול משכן הכנסת, וכן בכיכר רבין ובכיכר הבימה בתל אביב. הפגנות תמיכה בתנועה התקיימו בין השאר בעפולה, נהריה, ראש פינה, הוד השרון, פרדס חנה, קריית טבעון, כפר קאסם, באר שבע ואילת.

כמו כן קיימו אנשי התנועה משמרות מחאה ליד בתיהם של חברי כנסת ושרים רבים, בהם בני גנץ, יולי אדלשטיין, גדעון סער, גלעד ארדן, אסף זמיר, רם שפע, צבי האוזר וגבי אשכנזי.

בפעילויות התנועה השתתפו עיתונאים, אנשי ציבור ורבים אחרים בהם, יובל דיסקין, אליקים רובינשטיין, יפעת ביטון, לוסי אהריש, עמר בר-לב, ניצן אלון, שחר ארגמן, עמוס בן-אברהם, עמירם לוין, עוזי ארד וחברי הכנסת מהאופוזיציה ובכירי ממשל לשעבר יאיר לפיד, משה יעלון, איימן עודה, יאיר גולן, דן מרידור, כרמי גילון, זאב דגני ועיסאווי פריג'.

ב-1 באוגוסט 2020, הגיעה פריסת ההפגנות ל-280 גשרים, צמתים ומחלפים בכל רחבי מדינת ישראל. נוסף על כך, התקיימו הפגנות מחאה מקבילות בסן פרנסיסקו, ניו יורק וברלין. מחאת הגשרים בכ-300 גשרים וצמתים. מפגינים מנופפים בדגלי ישראל ודגלים שחורים, ונהגים חולפים צופרים לאות הזדהות. גשר מחלף אליקים ב-20 באוגוסט 2020, התרחבה פריסת ההפגנות בשבת, למעל 300 גשרים, צמתים ומחלפים בכל רחבי המדינה. כמו כן נוספה פריסה של צוללות שחורות עם כתובות שמתייחסות לדרישה לחקור את נושא הצוללות במקומות שונים בארץ, כגון קיסריה, כרכור, רמת הכובש, גן שמואל, מעגן מיכאל, אליקים, מחלף חורשים, מבואות גלבוע ועוד. מיזם הצוללות גם נפרס למספר שעות בכיכר הבימה ב-17 באוגוסט. כמו כן הורחבו ימי ההפגנות המרכזיות גם לימי חמישי, בערים תל אביב, חיפה, ובאר שבע.

ב-10 באוקטובר 2020, בסוף השבוע השני של הסגר השני, התרחבה פריסת ההפגנות בשבת, ל-1219 נקודות שונות, במרכזי ערים, בשכונות, בכניסות ליישובים כתשובה לתקנות שאסרו על הפגנות במרחק של יותר מקילומטר מהבית. התופעה התרחשה בכל רחבי המדינה והגדילה את המצטרפים למעגל ההפגנות. על פי ספירה שעשו אנשי הדגלים השחורים, דווח על השתתפות של כ-230 אלף מפגינים בהפגנות שבת אחר הצהריים ומוצ"ש. בנוסף נערכה גם הפגנת צעירים רבת משתתפים בתל אביב שבה נרשמו שוב עימותים בין המפגינים שנשאו דגמי צוללות ובין המשטרה ויס"מ שניסו לחסום אותם. במשך כל תקופת הסגר נערכו גם הפגנות במוקדים רבים, בפריסה דומה, גם בימי ג' וה', אך עם כמות קטנה יותר של משתתפים. דגם צוללת מטעם מחאת הדגלים השחורים בגשרים ומחלפים דגם צוללת ענק קבועה מטעם מחאת הדגלים השחורים

ארגונים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמותת "חוזה חדש" הוקמה על ידי משתתפי המחאה נגד היועץ המשפטי לממשלה בפתח תקווה. סימני הזיהוי של העמותה הם שלטים וחולצות עליהם נכתב "Crime Minister" ("קריים מיניסטר", משחק מילים באנגלית המאחד את תואר ראש הממשלה עם המילה "פשע").

התנועה לאיכות השלטון שותפה לפעילויות המחאה, והציבה בחלק מההפגנות במה ומערכת הגברה.

תנועת "אין מצב" התגבשה סביב אמיר השכל, שהחל להפגין לבדו נגד נתניהו באוקטובר 2016, בשם "מחאת היחידים", בכניסה לעיר מגוריו יבנה ובמקומות נוספים. היא הדפיסה לקראת ההפגנות ב־2020 שלטים בהם נכתב "אין מצב שנאשם בפלילים יהיה ראש ממשלה".

תנועת "קומי ישראל" אשר התגבשה סביב קונסטנטין צ'סטה, המכונה "קוסטה בלאק" וקבוצת צעירים וצעירות אקטיביסטים נוספים אשר מייצגים את בני הדור שנפגעו בעוצמה רבה מהמשבר הכלכלי והמנהיגותי. "קומי ישראל" לפעמים בקיצור למילה אחת - "קומי", מתאפיינת בארגון צעדות מחאה ברחובות ירושלים ותל אביב וסמלה הוא הצבע הורוד.

במחאה שותפים ארגונים המייצגים מגזרים שנפגעו מהמשבר הכלכלי, בהם התאגדויות של שכירים כמו מורים, עובדים סוציאליים והתאגדויות של עצמאים, כמו עמותת "אני שולמן" או "התאחדות העצמאיים", וכן קבוצות נוספות של מסעדנים ואנשים בתחומי הספורט והתרבות.

מימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב פעילויות המחאה הן תנועה שורשית שאינה זקוקה למימון, והמשתתפים במחאה מגיעים לפעילויות על בסיס התנדבותי.

התנועה האזרחית "זזים" שמתנגדת לכיבוש ומקדמת צדק חברתי פרסמה קמפיין התרמה לתמיכה במחאה ברכישת שילוט.

עמותת "אחריות לאומית" תרמה לתנועת "הדגלים השחורים" קרוב ל-100 אלף שקלים עבור ציוד, שירותי דוברות והוצאות נוספות.

מפלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע, הוקמה "המפלגה הדמוקרטית החדשה" על ידי פעילים מהמחאה. באתר האינטרנט של המפלגה נאמר כי היא "נערכת להיות בית פוליטי עבור המחאה, על כל מרכיביה, בכוונה ותקווה כי המחאה תביא לשינוי דמוקרטי אמיתי בחברה הישראלית".

בינואר 2021 התקיימה בתל אביב הפגנת מחאה של העצמאים והעסקים קטנים, המוחים נגד התנהלות הממשלה. בהפגנה דווח על הקמת מפלגת "תנופה" שתייצג אותם, בשיתוף עם חבר הכנסת עפר שלח.

כמו כן, הצטרף אביר קארה מאני שולמן לרשימה ימינה. הם צפויים לקבל גם שריונים בשתי העשיריות הראשונות ברשימה. אביעד בן סדון, ממייסדי העמותה, הצטרף לתל"ם – תנועה לאומית ממלכתית.

אירועים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 במאי 2020 השתתפה אורנה בנאי בהפגנת "הדגלים השחורים" ואמרה: "באתי לכאן לקרוא לראש הממשלה להתפטר! נמאס לנו, נמאס לנו מהשקרים, מאוזלת היד, מהחלמאות, מהניהול הכושל מהאטימות והניתוק של ראש הממשלה והעבדים הנרצעים שלו." בעקבות דברים קיבלה בנאי איומים על חייה.

ב-23 ביוני ארגנה תנועת "דרכנו" הפגנה נגד סיפוח של חלקים מיהודה ושומרון בהתאם לתוכנית השלום של הנשיא טראמפ, כאשר בלטו נימוקים כמו המצב הכלכלי.

בהפגנה ב-26 ביוני קראו המפגינים להקים ועדת חקירה שתבדוק את חלקו של נתניהו בפרשת הצוללות. לפי המשטרה, המפגינים חסמו את הכביש, ושבעה מהם נעצרו, בהם אמיר השכל. השכל סירב לחתום על צו הרחקה, ושוחרר כעבור יממה. ב-29 ביוני שב להפגין בירושלים. להפגנה הצטרפו, בין השאר, דן חלוץ, סתיו שפיר וצופית גרנט.

ב-27 ביוני, בעקבות מעצרו של אמיר השכל והדרישה לשחררו, התארגנו עשרות מוקדי מחאה מקומיים על גשרים וצמתים ברחבי המדינה, שהתרחבו מאז למאות הפגנות מקומיות ברחבי הארץ בכל מוצאי שבת.

ב-11 ביולי נערכה בכיכר רבין הפגנה של עצמאים שמחו על המשבר הכלכלי, ובמהלכה התבטא המוזיקאי אסף אמדורסקי בחריפות נגד נתניהו: "אני כועס. יש נאשם בפלילים שחטף את המדינה שלנו. מדובר בנוכל שנותנים לו יותר מדי קרדיט - הוא צריך ללכת לכלא או לבית משוגעים."

ב-23 ביולי נערכה הפגנה רבת משתתפים בירושלים, במהלכה נעצרו 8 בני אדם. למחרת נערכה הפגנה דומה בה נעצרו 55 בני אדם. באותו יום נערכה לראשונה הפגנה גם בסמוך לביתו של בנימין נתניהו בקיסריה.

ב-26 ביולי נערכו הפגנות של תנועת "הדגלים השחורים" ב-250 גשרים וצמתים ברחבי המדינה. בהפגנות השתתפו גם אנשים מהליכוד.

ב-28 ביולי נערכה לראשונה הפגנה בקרבת ביתו של השר אמיר אוחנה בתל אביב, הפגנה בה פרצה אלימות כנגד מפגינים.

נציגים מהעדה הדרוזית הצטרפו להפגנת השבת הגדולה ב-1 באוגוסט במחלף אליקים, ביום בו חגגו את חג הקורבן, בהם גם חברת הכנסת ע'דיר כמאל מריח. כמו כן נערכה הפגנה ראשונה ביהודה ושומרון. נציגות דרוזית ראשונה בגשר אליקים במחאת הדגלים השחורים מפגינים בכיכר פריז הסמוכה למתחם בלפור בהפגנה של 1 באוגוסט 2020

ב-1 באוגוסט הפגינו כחמישה עשר אלף בני אדם מול בית ראש הממשלה בירושלים. במשטרה הקצו כוחות גדולים למוקדי המחאה מחשש שיהיו ניסיונות לפגוע במפגינים. במקביל התקיימו הפגנות בסמוך לביתו הפרטי של נתניהו בקיסריה, בפארק צ'ארלס קלור בתל אביב, ובגשרים וצמתים במדינה.

באוגוסט 2020 החלו הפגנות הזדהות גם בקרב קהילות יהודיות בארצות הברית, בריטניה, צרפת, קנדה, גרמניה, אוסטרליה והולנד.

במהלך האירועים בלטו בסיקור התקשורתי מספר מקרים של מחאה בעירום (אנ'), בהשראת ארגון פמן.

• סטודנטית לעבודה סוציאלית טיפסה ב-21 ביולי על פסל המנורה ליד הכנסת והפגינה חשופת חזה כאשר היא מניפה בידה ורד. לאחר מכן אמרה בראיון ברדיו: "החזה שלי אינו ביזוי סמל המדינה. אני לא חושבת שגוף האישה זה דבר מבזה, אני חושבת שראש ממשלה שמואשם בפלילים זה דבר מאוד מבזה".
• בהפגנה בבלפור ב-24 ביולי הפגינו חמש נשים חשופות חזה, כשהן מחזיקות שלטים שעליהם סיסמאות בעברית, אנגלית וערבית, בהן: "ציצי מצטלם יותר טוב מאשר אלימות משטרתית", "ארץ אוכלת יושביה" ו"צדק לאיאד".
• באותה הפגנה צילם שרון אברהם את המשתתפים בהפגנה באופן הדומה לציור "החירות מובילה את העם", המסמל את המהפכה הצרפתית, ובמרכזו אישה צעירה מניפה דגל בזמן ששמלתה נשמטת וחושפת את שדיה. התצלום זכה לתפוצה רחבה.

ב-21 באוגוסט לקראת הפגנת תמיכה בראש הממשלה היה ניסיון של המשטרה לפנות את מאהל המחאה שפעל כ-70 ימים ליד מעון ראש הממשלה בירושלים. בניסיון הפינוי הזה נפצע ונעצר ראש השב"כ לשעבר כרמי גילון.

ב-23 באוגוסט התקיימה הפגנה טעונה ליד מעון ראש הממשלה ברחוב בלפור בירושלים בה תועדו מקרי אלימות משני הצדדים ונעצרו כ-30 מפגינים. ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת דנה בתפקוד המשטרה.

בסוף אוגוסט הפגינו כ-15 אלף בני אדם בקיסריה ובבירה. בהפגנת מוצ"ש ב-29 באוגוסט חולקו כ-40,000 צמידים על ידי מארגני ההפגנה, דבר שמעמיד בספק רב את מספרי המוחים, כפי שדווחו בתקשורת. באותה עת התקיימה שוב צעדה, בהשתתפות כ-3,000 מפגינים ומיצג צוללות שנישא על גבי אלונקה מאולתרת, מגשר המיתרים, בדרך פתלתלה וארוכה שנגזרה מחסימות משטרה, עד החבירה לאירוע המרכזי בכיכר פריז. להפגנה המרכזית שם, הצטרפו לראשונה חסידי ברסלב שהפגינו בדרישה להתיר נסיעה לאומן.

תנועת הדגלים השחורים הודיעה כי תצמצם את פעילותה במהלך הסגר השני שהוטל בספטמבר 2020.

בהפגנה בכיכר פריז בירושלים ב-20 בספטמבר 2020 זוהה טופז לוק, יועץ של בנימין נתניהו, שהיה אמור לשהות בבידוד, כשהוא מביים ומצלם סצנה של "הפגנה נגד הקורונה" כביכול, כחלק מניסיון להכפיש את משתתפי ההפגנות ולהפיץ שמועות כאילו הם "מפיצי מחלות". לוק נקנס בעקבות האירוע.

אחרי אישור התקנות לגבי הפגנות, על ההפגנות היה להתבצע במרחק של קילומטר מהבתים של המוחים. בתחילת אוקטובר היו כאלף מוקדים לפי הדיווחים. מארגני המחאה טוענים כי 130,000 איש הפגינו במצטבר ברחבי הארץ. צוללת צהובה ממתינה ליד מוזיאון ההעפלה בחיפה לשאר שיירת הצוללות. 14 באוקטובר 2020 באירוע מיוחד מטעם ארגון "חקירה עכשיו" שהוקם על מנת לקדם את פתיחת החקירה בפרשה הידועה כ"פרשת הצוללות" (תיק 3000), יצאו שלוש שיירות כלי רכב מהצפון, מהמרכז ומהדרום לעבר בית המשפט בירושלים. השיירה הצפונית שהייתה העיקרית והמרכזית מביניהן החלה את האירוע בעצרת קצרה בכפר בלום, בשעה 06:00 בבוקר. כחמישים דגמי צוללות בהובלת רועי פלג ממארגני המחאה, יצאו משם לעבר מוזיאון חיל הים בחיפה, תוך שהם חולפים על פני צמתים, גשרים ומחלפים בהם המתינו להם מאות מעודדים. את השיירה ליוו טרקטורונים מעופפים בקטע הראשון של המסלול, וכמו כן חבורת אופנוענים ייעודית שהובילה את השיירה לאורך כל המסלול עד הגעתה לירושלים. השיירות עברו דרך עצרות בהן מאות משתתפים מול מוזיאון חיל הים בחיפה, ברחבת מוזיאון תל אביב ובקיסריה. מעל העצרת חלף מטס של אולטרהלייטים, והזמרת אחינועם ניני שרה למשתתפים בנוסף לדברים שנשאו על ידי אלוף (מיל.) עמירם לוין והסופר מאיר שלו. עם ערב הגיעה השיירה המאוחדת לאזור שהוכן ותוחם על ידי משטרת ירושלים ואפשר את כינוסן של כ-100 צוללות והרכבים הנושאים או גוררים אותן. במקום נערכה עצרת סיכום שבה נאמו בין היתר רב-אלוף (מיל.) דן חלוץ, הפרופסור יורם יובל, ואנשים נוספים. משטרת ישראל ליוותה את האירוע מתחילתו ועד סופו, כאשר היא מאפשרת את קיום ההפגנה לאורך מסלול של 266 קילומטרים. בסיום האירוע, נשלח מכתב תודה והערכה למשטרה, משי חזן שהיה היוזם והמפיק העקרי של האירוע. שיירת הצוללות נכנסת לחיפה בהפגנות השבת ב-17 באוקטובר 2020, כבר נרשמו ונספרו 1275 מוקדים בכל רחבי הארץ. על פי ספירת המפגינים בכל הנקודות ובהפגנות הגדולות שהתקיימו לאחר מכן בכיכר רבין ובקרבת בלפור, בירושלים, השתתפו בהם כ-260,000 אנשים. בהפגנת בלפור חולקו 22,500 צמידים ובכיכר רבין דווח על מעל 2,000 מפגינים.

בהפגנה בראש העין בנובמבר 2020 השווה אחד מראשי "CRIME MINISTER" בין נתניהו להיטלר. דבריו גונו על ידי נשיא המדינה ראובן ריבלין, שר הביטחון וראש הממשלה החליפי בני גנץ ויו"ר הכנסת יריב לוין.

אלימות בהפגנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעצר מפגין, 26 ביולי 2020 בהפגנות בחודש יולי בירושלים הופעלו מכת"זיות נגד המפגינים, ותועדה אלימות משטרתית. ההפגנות ב-14 ביולי וב-16 ביולי היו סוערות, ונעצרו בהן עשרות בני אדם. לטענת המשטרה מאות מפגינים הפרו את הסדר במרכז העיר, יידו אבנים, ביצים וחפצים לעבר כוחות המשטרה, ונוסף על כך, גרמו נזק רב וונדליזם לרכוש בתי העסק. מכת"זית בהפגנה מתיזה סילון מים עם צבע כחול ממרחק קצר ישירות על אנשים בהפגנה ב-25 ביולי בצומת שער הנגב נדקר בצווארו אדם מקיבוץ גבים, לאחר שקבוצת אנשים פגעה במפגינים וקרעה את השלטים שנשאו. באותה עת תועד במחלף אלוף שדה ברמת גן רכב חולף המרסס מפגינים בגז פלפל.

בהפגנות ב-26 ביולי עצרה המשטרה שישה בני אדם שתקפו מפגינים.

לאחר הפגנה שנערכה ב-28 ביולי מול ביתו של השר לביטחון הפנים אמיר אוחנה בתל אביב, נפצעו חמישה מפגינים בידי חבורת בריונים, שחלקם היה מעורב באירועים אלימים במשחקי כדורגל. בעקבות טענות מפגינים על אי סיוע של המשטרה ותיעוד שהופץ ברשתות החברתיות ולפיו השוטרים נמנעו מלעצור את התוקפים, נפתחה בדיקה במח"ש.

ב-30 ביולי איימו חברי ארגון הימין "לה פמיליה" על מפגינים ברחוב בלפור בירושלים, כשהם קוראים "מוות לשמאלנים" ו"מוחמד מת".

במספר מקרים נוספים הותקפו מפגינים של תנועת הדגלים השחורים בגשרים ובצמתים. ב-17 בספטמבר 2020 התקיים ניסיון לבצע פיגוע דריסה של מפגינים בכביש 784, המפגינים הספיקו לזוז לפני שנפגעו. ב-20 בספטמבר עצרה המשטרה נהג נוסף שהתקרב למפגינים בירושלים ונחשד בניסיון דריסה. החשוד שוחרר לבסוף.

בהפגנה במוצאי שבת ב-23 באוגוסט בירושלים תועדו אירועי אלימות. חלק מהמפגינים היו בכיכר פריז וחלק צעדו לכיכר מגשר המיתרים. כשהצועדים היו סמוכים לכיכר חסמה המשטרה את דרכם ומנעה מהם לחבור למפגינים בכיכר פריז, הדהירה פרשים לתוך הקהל ועצרה מפגינים באלימות. פרופסור אוריאל צור נפצע בראשו ואושפז. המשטרה דיווחה כי נפצעו שלושה שוטרים.

בהפגנות שהיו בתחילת אוקטובר דווח מקרי תקיפה של מפגינים. דווח שהיו עימותים עם שוטרים בעיקר בתל אביב.

בראיון בערוץ 13 דיווח סגן ניצב במשטרה כי עמוד קריים מיניסטר בפייסבוק קרא להצטייד בגז פלפל ובשוקרים נגד שוטרים. בהמשך המשטרה חזרה בה מהטענה.

באוקטובר, נתגלו הקלטות והודעות של פעילי ימין בהן איימו לפגוע פיזית במפגינים באירועי המחאה ברחבי הארץ.

בהפגנות, המשטרה מרבה להשתמש בטקטיקת קטלינג השנויה-במחלוקת כדי לסגור את היציאות והכניסות של מתחם ההפגנה.

במהלך ההפגנות נגד ראש הממשלה נערכו עימותים, חלקם אלימים, בין המפגינים לשוטרים: המפגינים איימו על שוטרים קיללו אותם והשוו אותם לנאצים, נפרצו מחסומים משטרתיים, בוצעו תהלוכות לא חוקיות, בוצע ואנדליזם ברכוש פרטי, בוזו סמלי מדינה, הותז גז פלפל לעבר לעבר שוטרים במספר אירועים ובמהלך מספר אירועים שוטרים נפצעו והותקפו עיתונאים, פעילי ימין ואנשים דתיים.

ראש מדור חקירות של המשטרה תיאר מקרים של אלימות מצד חלק מהמפגינים כלפי המשטרה: "יורקים על שוטרים, תוקפים אותם, דוחפים אותם, מקללים אותם."

תגובות במערכת הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, תיאר את פעולות המחאה כ"הפגנות שמאל אנרכיסטיות", טען שהן נושאות אופי אלים, קוראים בהן לרצח, והן זוכות לסיקור יתר. הוא אף תיאר מפגינים כמפיצי מחלות. זאת בגלל ההתקהלות במהלך מגפה הקורונה ובאמצעות עשיית צרכים, ככל הנראה בשל תמונה מזויפת שבנו פרסם.

חברת הכנסת תמר זנדברג אמרה במהלך המחאה שהסיבה שהמפגינים הגיעו היום היא כדי להילחם בנגיף ההסתה.

שר הביטחון וראש ממשלת ישראל החלופי בני גנץ דיבר על מחויבות הממשלה להיות קשובה לאנשים. נאמר גם שזכות המחאה היא נשמת אפה של הדמוקרטיה ואלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה. הוא ביקש מראש הממשלה והשרים - לא להקצין ולא לתקוף רק לשם התקיפה.

השר לביטחון הפנים, אמיר אוחנה, ביקש לבדוק צעדים לצמצום ההפגנות, ובין השאר טען שמנכ"ל משרד הבריאות אמר שההפגנות הן "מדגרות קורונה". הוא גם הזהיר מפני פגיעה בראש הממשלה: "אלמלא היחידה לאבטחת אישים - מישהו היה עושה מעשה".

יאיר נתניהו פרסם ברשת טוויטר הודעה ובה פרטיהם של אנשי עמותת "חוזה חדש" וקרא להגיע לבתיהם ולהטרידם. אנשי העמותה הגישו תביעה נגד יאיר נתניהו, ובית המשפט קבע כי הוא ייאלץ למחוק את ההודעה שפרסם, והוציא נגדו צו למניעת הטרדה מאיימת למשך 6 חודשים. בראיון שהעניק לגלי ישראל כינה מפגינים כ"חייזרים" ואמר שהוא מראה לאביו קטעים נבחרים מצילומי ההפגנות וכי "זה מבדר אותו".

ראש האופוזיציה ח"כ יאיר לפיד אמר בנאומו בכנסת כי המפגינים הם הבוסים של ראש הממשלה ואינם מרוצים.

בסגר הראשון, נתניהו התנגד להגבלת חופש ההפגנה. בסגר השני תמך כחלק מהדוק הסגר. היועמש טען שניתן להגביל עד 2,000 איש בבלפור גם בסגר הקיים תוך שמירה על הנחיות כמו קפסולות ומרחק. במסגרת המתווה גובשו תקנות שמגבירות את יכולתה של המשטרה לאכוף את כללי הריחוק החברתי והמסכות באמצעות קנסות. הידוק הסגר איפשר הגבלות נוספות: במרחק של עד 1,000 מטר מהבית ולא יותר מההתקהלות המותרת (בקפסולה של עד 20 איש). אף על פי כן, שינוי החוק כך שהפגנות יוגבלו נדחה בשל עיכוב של חברי הליכוד והאופוזיציה. אושר אחרי יום הכיפורים. הגבלת המרחק מהבית ביחס להפגנות בוטלה ב-12 באוקטובר.