משתמש:עידו א./כלי מצור

כלי מצור הוא שם למכלול של אמצעי לחימה אשר שימשו צבאות בעת העתיקה ובימי הביניים למצור על חומות מבצר, עיר, או על מעוז אחר. הראשונים בעולם המערבי שהשתמשו בכלי מצור באופן שיטתי היו היוונים הקדמונים. בעקבות המצאת חומר הנפץ והתותח, נעלמו בהדרגה מזירת הלחימה יתר כלי המצור.
חלק משמעותי מהכנעת מבצר אויב בוצעה בעת העתיקה ובימי הביניים ע"י הטלת קליעים ממרחק רב יחסית כשהמטרה- פגיעה בחומה, במגינים וכליהם, בצריחים, וביושבי המבצר. האמצעים נבדלו זה מזה בעיקרון הפיזקלי שעומד מאחורי הדרך לאגירת ושחרור האנרגיה על מנת להעיף את הקליע. לרוב נעשה גם שימוש בעקרון המנוף, לצורך הגדלת אנרגיית היציאה של הקליע.

בליסטרה (Ballistra)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – בליסטרה

בליסטרה (ידועה גם בליסטרא ו- בליסטה) היא כלי נשק קדום עשוי עץ וגידים, ששימש להטלת חצים גדולים. מקור שם זה מהמילה היוונית ballistēs (לזרוק).

עיקרון פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתקן זה דומה במבנהו לקשת אופקית (רובה קשת) ענקית, אך מראה זה מטעה במקצת, שכן מקור האנרגיה של הקשת לא מתבססת על גמישות העץ שמרכיב את הקשת, אלא על האלסטיות של גידים הכרוכים בסליל סביב צירים עליהם מותקנים מוטות הקשת. דריכת הקשת גורמת לצירים להסתובב ולמעשה מותחת את הקפיץ הסיבובי המורכב מהגדילים שסביב הצירים. בעת דריכת הקשת, נמנעת חזרתה למצב רפוי על ידי מעצור שנתפס בפס משונן (באופן המזכיר ראצ'ט של ימינו). כאשר המעצור משוחרר, האנרגיה האלסטית האצורה בקפיץ משתחררת והגידים מסובבים בחזרה את המוטות למצב מיושר. המוטות מושכים את המיתר הקשור ביניהם שמשגר את החץ הגדול במהירות גדולה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגירסה העתיקה ביותר של בליסטרה היא ככל הנראה זו של דיוניסוס מסירקוזי, משנת 400 לפנה"ס. גירסה זו פשוטה למדי, והיא כוללת קשת אופקית גדולת מימדים, שקובעה למתקן נייד, כאשר המיתר נמתח באמצעות גלגלת. שימוש ופיתוח נרחב נעשו ע"י המקדונים, ובראשם אלכסנדר הגדול. בתקופה זו גדולה הבליסטרה, השתכללה ונוספו לה סוגים שונים של קליעים- בין דמויי חץ, בין דמויי אבן ובין קליעים בוערים. דוגמא ליתרון הטקטי העצום שהיה לבליסטרה בגירסה זו ניתן לראות במצור שערך אלכסנדר על העיר צור בשנת 332 לפנה"ס.
עם היבלעות האימפריה היוונית באימפריה הרומית, עברו גם הטכנולוגיה והידע היוונים לרומי (כמובן שאין הכוונה לומר שהרומאים לא הפעילו מכונות מצור משל עצמם עוד בטרם בלעו את יוון). הרומאים הוסיפו לפתח ולשכלל את הבליסטרה, והביאו אותה לרמות דיוק ועוצמה גבוהות מאוד. הם אלה שהוסיפו לה את ההתקן דמוי הראצ'ט וחיזקו את הקפיץ. בהמשך, הפכו את כל חלקיה לעשויים ממתכת. כך, קטן הצורך בתחזוקה שלה, והיא הפכה קטנה וקלה יותר תוך הגדלת הכוח בו עמדה. בנוסף, הם החלו להוסיף אותה לאוניות המלחמה שלהם, מה שיצר שילוב רב עוצמה. צבאותיו של יוליוס קיסר עשו שימוש נרחב בבליסטרה בעת כיבוש גאליה והפלישה לאי הבריטי במאה הראשונה לפנה"ס.
לאחר נפילת האימפריה הרומית, בימי הביניים, נעלם בהדרגה השימוש בבליסטרה כפי שיפורט בהמשך.

קטפולטה (Catapult)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – קטפולטה

קטפולטה, בעברית: מעוט, היא כלי מצור ששימש להעפת אבנים גדולות על חומות מבצר או עיר. הקטפולטות התפתחו ממכונות מצור פשוטות יותר, הבליסטראות. שמה נגזר מהמילה היוונית kata שמשמעותה מנגד או ממול.

לרוב, המעוטים היו נבנים באתר המצור, והצבא סחב עימו רק יחידות בודדות שלהן מכיוון שחומרי הגלם לבנייתם - עצים - היו שכיחים מאוד.

עיקרון פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקטפולטה משלבת אנרגיה הנוצרת כתוצאה מפיתול עם מנוף שלקצהו מחוברת כף. קצהו השני של המנוף נתחב לתוך חבל או שניים. החבלים מסובבים ומלופפים ע"י גלגלות, וכך למעשה נוצר הפיתול. בעת שחרור הכף מועברת האנרגיה אל הזרוע, כאשר בשיא המסלול ישנו מוט העוצר את תנועתה, וכך משתחרר הקליע.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגמים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזלג ברזל
מכשיר דמוי קטפולטה אשר במקום הכף של הקטפולטה ישנו מוט ארוך עם להב משונן בקצהו שאמור להכות ולנפץ חומות אבן. מכשיר זה פותח בסין בתחילת ימי הביניים.

קטפולטה בלוחמה המודרנית
קטפולטה היא גם השם למתקן שמזניק מטוסים בנושאת מטוסים. בהמראה ממסלול רגיל מטוסי קרב זקוקים למרחקים גדולים הנעים בין 300 ל-1000מ' לצורך המראה, אך סיפונה של נושאת מטוסים הינו קצר ואין אפשרות למטוס להמריא באופן רגיל. לצורך כך מותקן על הסיפון מתקן אשר מאיץ את המטוס למהירות הדרושה. מתקן זה רותם את הגלגל הקדמי של המטוס למוט המואץ בכוח קיטור (המופק מהחום האדיר של מנועי נושאת המטוסים) למהירות גבוהה ביותר וכך ניתן להקנות למטוס את המהירות הנחוצה להמראתו.

טרבושה (Trebuchet)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – טרבושה

טרֶבוּשֶה (מתורגם לעיתים גם כ"מרגמה") הוא כלי מצור ששימש בימי הביניים ליידוי קליעים גדולים לעבר צבא אוייב או חומות של עיר נצורה. המילה trebuchet נגזרה מהמילה trebucher בצרפתית עתיקה, שמשמעותה לזרוק מעל. ישנם שני סוגים של טרבושה: טרבושה משיכה וטרבושה משקל נגד.

עיקרון פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרבושה משיכה הפיק את הכח הדרוש ליידוי קליעים מצוות של עשרות, ולעיתים מאות אנשים שמשכו בחבלים ארוכים. מאוחר יותר הוחלף צוות המושכים במשקל נגד גדול, בדרך כלל עשוי סלעים שנאספו בשטח.

צוות המושכים או משקל הנגד גרמו לתנועה של מנוף גדול המונח על ציר אופקי. בקצהו השני של המנוף היה קלע עשוי חבל, שהגביר את מהירות ההטלה עד לשיא המסלול שם השתחרר הקלע והאבן המשיכה במסלולה למרחק רב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם נפילת האימפריה הרומית דעך השימוש בכלי מצור כגון קטפולטה ובליסטרה, שהיו בשימוש נרחב מאז שהומצאו. ההיסטוריונים חלוקים לגבי הסיבה המדוייקת לכך. חלקם, לין ו-וייט למשל, טוענים שלשבטים שהחליפו את האימפריה הרומית ככח הצבאי החזק באירופה לא היו האמצעים הטכנולוגיים והארגוניים שנחוצים לבניית מכונות מתוחכמות. לשיטתם הטרבושה הגיעה לאירופה רק לאחר שהצלבנים נתקלו בה בקרבותיהם נגד הערבים אשר נתקלו בגירסה קדומה של הנשק בקרבות כנגד קיסרות סין.

לאחרונה נטען על ידי ההיסטוריונים דייוויד היל, קרול גילמור ופול שבדן, שאת מקומן של הבליסטרה והקטפולטה בלוחמת ימי הביניים המוקדמים תפס הטרבושה כבר במאה ה-6 לספה"נ.
ג'ון, הארכיבישוף של סלוניקי, שעירו נכבשה על ידי האבארו-סלאבים ב-597, כתב כך:

לקצה האחורי של קורות העץ מחוברים קלעים, ולקצותן הקדמיים חבלים חזקים. הם מושכים בחבלים ומשחררים את הקלעים, וכך, בשאון גדול, מטילים אבנים לגובה רב. עם כל יריה הם מיידים אבנים גדולות ורבות כל כך, שאין מבנה טבעי או מלאכותי העומד בפניהם.

המכונות שעשו רושם חזק כל כך על הארכיבישוף היו כנראה מסוג טרבושה משיכה.

מוסכם על ההיסטוריונים שמקורה של הטרבושה בסין, שם הומצא במאה ה-4 לפנה"ס. במאה ה-6 לספה"נ התפשט השימוש בטרבושה לעולם הערבי ולאימפריה הביזנטית. ישנה סברה שהויקינגים עשו שימוש בטרבושה כבר ב-890 לספירה, אם כי היא שנויה במחלוקת. החל מהמאה ה-12 הפך טרבושה משקל-הנגד לכלי נשק נפוץ באירופה, ובמיוחד במסעות הצלב. בנוסף, מתועד שבסוף המאה ה-13 היו ברשות הערבים בעכו כ-90 מכונות מסוג טרבושה משקל נגד.

אייל ניגוח (Battering ram)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אייל ניגוח

איל ניגוח הוא כלי מצור ששימש לפריצת שערי מבצר וביקוע חומות בעת העתיקה, מתקופות פרהיסטוריות ועד ימי הביניים המאוחרים. המתקן הורכב מבול עץ או אבן עבה, קשה וכבד, ומבסיס יציב ונייד. בתקופות מסוימות ייצרו גם ראשי ניגוח ממתכות, כמו ברונזה.

בעת הפעלתו, איל הניגוח הובא אל המטרה, שהייתה קיר או שער אותו רצו להבקיע. מהבסיס נתלה ה"מגח", בול העץ, כך שהיה במרחק סביר מהקרקע. אל בול העץ היו קושרים חבלים, כך שהוא היה תלוי מעל לבסיס בתוך מסגרת מיוחדת (לרוב עם גג) שהגנה על מפעילי האיל מחיצי אויביו ושמן רותח, ואיפשרה להם להתקרב למטרה. משיכה של בול העץ אחורה ושחרורו הייתה מביאה אותו בעוצמה קדימה. הוא היה פוגע במטרה, ולאחר מספר חבטות ממוטט אותה.

כדי שאיל ניגוח יהיה יעיל בביקוע חומות, גובהו של הראש (בול העץ) מעל הקרקע אמור היה להיות בהתאם למטרה. פגיעה במטרה במקום גבוה יותר הקלה על מיטוטה. עם זאת, כיוון גבוה מדי, מוטט רק חלק קטן מהמטרה. בהתאם, אם גובה הפגיעה היה קטן מדי, היה צורך במספר נסיונות רב על מנת למוטט את המטרה. כיוון שהחומות היו חזקות מדי ברוב המקרים לפריצה בשיטה זו, השתמשו בכלי בעיקר כדי לפרוץ שערים ודלתות. כלי הניגוח היה כבד מאוד, והיה צורך במספר אנשים על מנת לגרור אותו למטרה ולהשתמש בו.
לעיתים, במקום לתלות את איל הניגוח, הוא הונח על רצף של גלילים סובבים. כך, ניתן היה לתת יותר תנופה לאיל, ופגיעתו הייתה עוצמתית יותר.

מתגליות ארכיאולוגיות התברר שגם מבצרים בארץ ישראל בתקופת התנ"ך נכבשו בעזרת שימוש באייל ניגוח.

מגדל מצור (Siege Tower)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מגדל מצור

מגדל מצור הוא מגדל עשוי עץ שנועד לאפשר לקשתים לירות אל מעבר לחומות, על הקשתים שמגינים על החומה, ואף לצורך העברת לוחמים אל חומות העיר הנצורה. מגדלים אלו כוסו לעתים בעורות ספוגי מים כדי למנוע הצתה של המגדל. לרוב הותקנו בבסיס המגדל גלגלים שאפשרו את ניודו בהתאם לתנאי המצור.
לעיתים הוצבו על גג המגדלים בליסטראות לצורך הגדלת הטווח שלהן והגדלת הנזק.

תותח (Cannon)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – תותח

תותח הוא כלי נשק הנועד להמטיר פגזים על האויב הנמצא במרחק ממנו. פגז התותח מונע מכוח הפיצוץ של אבק השריפה בעת הירי. מקור השם העיברי הוא במקרא, שם תותח היה שמו של כלי מפץ. בלועזית נגזר השם מהמילה canna שמשמעותה שפורפרת או צינור.

עיקרון פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התותח הוא בפשטות, צינור מתכת חזק שבתחתיתו מוכנס אבק שריפה ועליו הפגז. כאשר אבק השריפה מוצת, נוצר פיצוץ חזק שמעלה באופן דרסטי את לחץ הגזים בתוך הקנה. לחץ הגז דוחף את הפגז החוצה ומקנה לו מהירויות גבוהות. לחץ הגזים פועל גם על הקנה וזו גם הסיבה לתופעת הרתע (ושימור התנע של המערכת).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התותחים הראשונים יוצרו באירופה במאה ה14. אלו היו מכונות לא מדויקות שנועדו בעיקר להפיל חומות של ערים בצורות. במאה ה-16 החלה ההתפתחות המשמעותית בתותחים. התחילו להשתמש בהם בשדות קרב והרכיבו אותם על ספינות.
כאן חשוב לציין את תבוסתה של הארמדה הגדולה ששלח פיליפה ה-2 בשנת 1588 לצורך פלישה לבריטניה. צי עצום זה (130 ספינות) הובס ע"י צי בריטי, קטן ממנו בהרבה בפיקודו של פרנסיס דרייק. אחת הסיבות לתבוסה דרמטית זו היא השימוש שעשו הבריטים בתותח איכותי ובעל קוטר אחיד, להבדיל מהספרדים שהציבו על כל ספינה מספר תותחים בעלי קטרים שונים, דבר שהקשה על הטעינה והתפעול בקרב הסוער.
בנוסף, התפתחה טקטיקה ללוחמה נגד התותחים (בעיקר בערים בצורות) שהתבססה על ביצורי "מגנן" נמוכים ועבים. התותח עדיין לא שימש כנשק הכרעה בשדה הקרב, והוא לרוב איננו נייד על הקרקע.
במאה ה-18 הופיעו לראשונה תותחים בעלי מפתח אחורי, כך שהטעינה יכולה להתבצע לא דרך הקנה, ובצורה יעילה יותר. מסוף המאה ה-18 הופך נפוליאון (שהיה קצין ארטילריה במקור) את התותח לכלי מרכזי להכרעה בשדה הקרב. התותח מתקופת נפוליאון הוא קטן, קל, נייד, יורה בכינון ישיר, ומרוכז בסוללות גדולות. שימוש נרחב בתותחים נעשה גם במלחמת האזרחים האמריקנית. במאה ה-19 חוזרים התותחים להיות משולבים כחלק מחטיבות החי"ר, ולא בחטיבות נפרדות.
במאה ה-20 עבר התותח תהפוכות והתפתחויות משמעותויות ביותר. במלחמת העולם השניה גברו התותחים בעלי הכינון עקיף על התותחים הקטנים בעלי הכינון הישיר, ומאז הם הכלי הארטילרי המודרני העיקרי. פותח פגז המכיל הן את אבק השריפה, והן את הקליע הנורה. כמו כן, התפרסמו כמה תותחים בודדים בשל סדרי הגודל שלהם- התותח הגרמני "ברטה הגדולה" שיירה על פריז במלחמת העולם הראשונה פגזים ממרחק של 100 ק"מ, והתותח שניסה לפתח הרודן העיראקי סדאם חוסיין בכדי לפגוע במטרות במרחק של כמה מאות ק"מ (תותח זה לא הושלם או נוסה מעולם).
מהלך מאה זו, נוספו עוד כמה סוגי תותחים: תותח המורכב על טנק, תותח ללא רתע (תול"ר), תותח מתנייע (תומ"ת) והתותח האוטומטי (כדוגמת הוולקן), שהוצב גם על מטוסי קרב לצורך יירוט.
כיום ניתן למצוא תותחים במגוון נרחב של קטרים, מ-20 מ"מ ועד מעל 170 מ"מ, במגוון רחב של קצבי אש, ועל סוגים רבים של כלי מלחמה.

כלי מצור מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום הדרך העיקרית להבקיע מעוז מבוצר, כגון מוצב, היא באמצעות הפגזה ארטילרית כבדה של אותו מעוז מהיבשה ומהים, וע"י הפצצתו מהאוויר. לאחר החלשתו מבוצעת הסתערות של טנקים מלווים בחי"ר. לעיתים קרובות החי"ר מסתערים לבדם כנגד מוצבים ומנסים לכבשם באמצעות חדירה לתוכם תוך התחמקות מאש האויב. זאת, תוך שימוש במטענים, מרגמות, רימונים וטילי נ"ט בנוסף על הנשק הקל.

בתקופת האינתיפאדה הראשונה, ומאוחר יותר בתקופת אינתיפאדת אל אקצה, נוצר מצב בו כוחות צה"ל נאלצו להתמודד עם מחבלים שהתבצרו בבתים ממולכדים בלב שטח אזרחי בנוי. בגלל שהיה מדובר בסיטואציה רגישה, לא ניתן היה להפעיל כוח ארטילרי להריסת הבית ולכן פותח נוהל סיר לחץ כדי לאלץ את המבוקש לצאת. הנוהל מתחיל בהמטרת אש קלה על הבית (מקלעים וטילי נ"ט) וכאשר זה לא עוזר - שימוש בציוד מכני הנדסי ממוגן להריסת הבית. כלי הצמ"ה הממוגנים (המפורסם שבהם הוא ה- D9) שימשו גם להריסת ביצורי רחוב שהכינו המחבלים הפלסטינים ומתחמים מבוצרים של הרשות הפלסטינית בהם התבצרו פעילי טרור.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי מצור

ראו גם