משתמש:פגז/משואה לתקומה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משואה לתקומה הוא ביטוי המתאר את מעבר העם היהודי מעם המפוזר בכל רחבי תבל, רדוף וכמעט שהוכחד בשואה, לעם מאוחד וריבון על ארצו ועצמאותו. הביטוי מתאר את המעבר החד והקיצוני ממצב של קורבנות למצב של קבלת כוח ולקיחת עוצמה והחלטות.

הביטוי מוצג גם באופן לא רשמי בלוח השידורים של התוכניות והסרטים ביום הזיכרון לשואה. הסרטים עם כניסת יום הזיכרון עוסקים בקורבנות, במחנות ובטרגדיה של השואה, ואילו לקראת צאת יום הזיכרון משודרים סרטים הקשורים לגבורה, לניצחון הרוח ולהקמת מדינת ישראל.

משואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל העת החדשה, קהילות יהודיות היו פזורות בכל חמשת היבשות המיושבות: אירופה, אסיה, אפריקה דרום אמריקה וצפון אמריקה. יש קהיליות יהודיות שהתיישבו בערים גדולות ויש קהילות שישבו בעיירות ואף בכפרים קטנים ומרוחקים. לחלק מהקהילות הייתה השפעה פוליטית בארץ בה התיישבו, השפעה כלכלית ואף השפעה אקדמית. היו קהילות ששגשגו ופרחו ומנגד קהילות שהיהודים בהם התקיימו בדוחק ועבדו קשה מאוד לפרסנתם ומחייתם. אך, בכל הקהילות היהודים היו על פי רוב מיעוט דתי והם סבלו מהערות גזעניות, יחס אנטישמי ואף פגיעה ברכוש ובנפש דוגמת הפוגרומים ברוסיה או מעשי טבח במדינות ערביות. עלילות דם מרושעות הופצו על היהודים בכל מושבם או סקנלדים ושערוריות רעות.

היהודים היו מפוזרים בכל עבר, דיברו במגוון גדול של לשונות ואף החלו לפתח שפות משלהם דוגמת היידיש או הלאדינו. בקהילות השונות החלו להתפתח מנהגי תפילה שונים, שינויים קלים וגדולים במסורת החגים ובמטבח היהודי. היו קהילות שהיו סגורות בפני הקהילה המקומית ואילו בקהילות אחרות היהודים חדלו ממנהגי היהדות והחלו בהתבוללות. קהילות מסוימות ניהלו אורח חיים דתי וקפדני שכלל הפרדה בין נשים וגברים, הקפדה על צניעות, הגברים לא גילחו את שיער ראשם ואת פאותיהם ועוד. מנגד, היו קהילות בהם היהודים חיו ופעלו בדיוק כפי הגויים, הם עבדו בשבת, לא לבשו ביגוד מסורתי או כיפות ואף אימצו ממנהגי הגויים כמו אכילת בשר בחלב או אכילת מאכלים שאינם כשרים.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, המיטו הנאצים ועוזריהם בחסות האידיאולוגיה הנאצית ומשתפי פעולה את השואה על היהודים. רבבות יהודים מכל רחבי אירופה נורו בקברי אחים, הועלו באש, נשלחו לעבודות כפייה לסיוע למכונת המלחמה הגרמנית והיתר נשלחו למחנות ריכוז והשמדה. במחנות ההשמדה עשרות אלפי יהודים נחנקו למוות בגז מידי יום ולאחר מותם גופותיהם נשרפו והפכו לאבק. מחנות ההשמדה הגדולים ביותר היו אושוויץ, בו נרצחו מעל 1.1 מיליון קורבנות, טרבלינקה, בו נרצחו מעל 800 אלף קורבנות, מיידנק, סוביבור, חלמנו ובלז'ץ. המחנות שימשו כמפעלי מוות ותכילתם הייתה אחת, למחות את העם היהודי מעל פני האדמה. תאי הגזים והמשרפות החלו לפעול בשנת 1942, אז עברו הנאצים מהריגה בירי לרצח בגז שהיה יעיל יותר ו"נוח" יותר למבצעי פקודת החיסול של הפתרון הסופי. בכל תקופת המלחמה, נרצחו מעל 6 מיליון יהודים בשואה, במחנות ההשמדה והריכוז והן מחוץ להם. ישנם חוקרים הטוענים כי כמות הנרצחים עשוייה להתקרב כמעט ל-7 מיליון קורבנות יהודים, אך מספר הקורבנות המדויק לא ייודע לעולם.

מלבד מעשי הרצח הנאצים גם עוללו זוועות ופשעי מלחמה נוספים איומים ביהודים. רופאים גרמנים באושוויץ ובמחנות נוספים החלו לבצע ניסויים רפואים בקורבנות. המוכר ביותר לשמצה מביניהם הוא יוזף מנגלה שערך ניסויים על תאומים. תוצאות הניסויים שלו הובילו לרוב למותם של זוג התאומים או לאחד מהם. היו רופאים שערכו ניסויים נוספים אכזריים לא פחות, כגון חשיפת האסירים לקור מקפיא ובדיקת תגובת גופם, ניסויים בעיקור וסירוס כפוי, חשיפה למחלות מדבקות וקטלניות כגון טיפוס, הזרקה של חומרים כימיים חזקים למחזור הדם, שיגור והטלה מגובה רב כדי לפתח חליפות מגן ותאי טייס טובים יותר לטובת הטייסים הגרמנים ועוד. הנאצים גזזו את שערות היהודים במחנות והפכו אותם לשמיכות, משומן הקורבנות יצרו סבון ושיני הזהב, הטבעות, השעונים והמשקפיים הותכו לאלפי מטילי זהב.

לאחר המלחמה נפוצו באירופה ובעולם הידיעות על השואה ועל מעשיהם הנפשעים של הנאצים ביהודים. אזרחים גרמנים ולא גרמנים נקראו לראות את המחנות ואת שהתחולל בהם. החלו לצוץ סיפורים על הניסויים הרפואיים, על רצח ילדים ותינוקות, על מעשי אונס בלתי פוסקים וכן עדויות נוספות על אכזריות אנשי האס אס והסוהרים במחנות. החיילים האמריקאים והן הרוסים שניצבו בפתח המחנות ושחררו את הקורבנות נדהמו לגלות ניצולים כחושים, עייפים וחולים. מרבית השורדים, ניצולי השואה, סבלו מתת משקל חריף ביותר עם יציאתם מהמחנות. היו גברים ונשים בגובה ממוצע (כמטר ושבעים) שמשקל גופם נע בין 30 ל-35 קילוגרמים בלבד. היו ניצולים שהתמוטטו ומתו זמן קצר לאחר שחרור המחנה. חלק מן הניצולים מתו כאשר החלו לצורך מזון ושתייה וקיבתם שהייתה חלשה ומצומקת לא יכלה לעכל את כמות המזון הקטנה שנינתה לה. היו ניצולים שנותרו לבדם בעולם, ללא אם ואב, אח או אחות או כל מכר אחר. היו ניצולים במצב נפשי קשה מאוד של חרדה, דיכאון ואף הפרעויות נפשיות קשות יותר.

זמן מה לאחר שנודע על הזוועות, ולאחר שהמדינות באירופה החלו להשתקם בעצמם מפצעי המלחמה, נערכה הצבעה באומות המאחודות בשאלה האם יש להעניק ליהודים מדינה משלהם. בהצבעה הוחלט האם לחלק את ארץ ישראל (פלשתינה הבריטית) ליהודים והיא עברה ברוב של 33 מדינות לעומת התנגדות של 13 מדינות. ההחלטה נתנה ליהודים לראשונה בתולדות ההיסטוריה האנושית ריבונות על אדמתם. כחצי שנה לאחר אישור ההחלטה הוכרזה עצמאות מדינת ישראל ב-14 במאי 1948, כשלוש שנים בלבד מתום השואה וממלחמת העולם השנייה. אנשים רבים בעולם מתחו ביקורת על ההצבעה באו"ם ועל הכרזת העצמאות. היו שטענו שמדינה יהודית לא תוכל להחזיק מעמד כשהיא מוקפת ברוב ערבי עויין. אחרים טענו שניצולי השואה הם כ"אוד מוצל מאש" ושהם לא יצלחו לשקם את חייהם ולהיטמע במדינה החדשה. פסיכולוגים למיניהם הביעו חששות שהילדים שנכחו במחנות הריכוז וההשמדה יגדלו להיות רוצחים צמאי דם או שיפתחו לקויות קשות כגון הפרעות אישיות או פיצול אישיות.

לתקומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד עם הכרזת העצמאות, פלשו צבאות מדינות ערב למדינת ישראל שזה עתה נוצרה והוכרזה. הערבים שלחו כוחות ממצרים, סוריה, ירדן, עיראק, לבנון, ערב הסעודית וכן כוחות פלשתינים. היישוב היהודי בארץ שהחל להתארגן ולצמוח לחם בחילות הערבים עם כוחות הפלמ"ח, האצ"ל וההגנה שאוגדו לתוך צבא ההגנה לישראל. נשקים שהוחבאו במחסני נשק ("סליקים") ניתנו ללוחמים. החלו גם עסקאות נשק עם מדינות מזרח אירופה (צ'כוסלובקיה בעיקר). מלחמת העצמאות נערכה כשנה ותוצאתה הייתה ניצחון ישראלי, נסיגת כוחות הערבים והרחבת גבולות מדינת ישראל.

ניצולי השואה, שרבים וביניהם יהודים שכבר ישבו בארץ סברו כי לא יצליחו להילחם, אחזו בנשק, רדפו והניסו את האויב הערבי. היו ניצולים שמתו בקרבות ואילו ניצולים אחרים הקימו יחידות צהליות ועלו לתפקידי פיקוד וקצונה. יהודים מאירופה ומחוצה לה החלו לחזק ולפתח את כוחות המשטרה שקמה בארץ. מעם רדוף, נהפך העם היהודי לעם שנלחם על חירות, עצמאותו וזכות קיומו. העולים התחברו ונהפכו לעם אחד מכל הגלויות כמו בכור היתוך. הם החלו ללמוד ולעבוד לפרנסתם, פתחו מפעלים ועסקים והיו לאנשים מכובדים, עורכי דין, רופאים ועוד.

השפה העברית קמה לתחייה במדינת ישראל הצעירה, ועולים מכל המדינות החלו ללמוד אותה ולדבר בה ברחוב הישראלי הצעיר. לא שפות זרות ולא שפות בינלאומיות נהפכו לשפת המדינה, אלא שפת הקודש העתיקה. בבתי הספר ילדים דיברו, כתבו וקראו בעברית מודרנית ומתחדשת. שפת העיתונים, המודעות והשילוט הייתה השפה העברית של היהודים. למדינה ישראל יש דגל משלה הנישא בגאון ומזכיר את טלית התפילה וכן המנון משלה הכתוב ומושר בשפה העברית.

ממדינה חלשה ונתמכת מדינת ישראל נהפכה למדינת ריבונית עצמאית בעלת הישגים שאין להם אח ורע בעולם. העולים מכל קצוות תבל, הקימו בתי ספר, אוניברסיטאות ומכללות. ביצות ייבשו, כבישים נסללו, וממדינה חקלאית וענייה מדינת ישראל נהפכה למדינה בעלת כלכלה מודרנית ומצליחה בעלת מניות הנסחרות בבורסה ובעלת קשרי מסחר ענפים. מבין ההצלחות הגדולות ביותר של מפעל העלייה ומדינת ישראל ניתן למנות:

  • הקמת חיל האוויר הישראלי. בשנותיו הראשונות חלק מן הטייסים היו ניצולי שואה או דור ראשון לניצולי השואה. החיל מכונה בתור "חיל האוויר החזק ביותר במזרח התיכון". הטייסים הישראליים נחשבים לטייסים מהטובים בעולם. חיל האוויר הישראלי הפתיע את העולם עם "מבצע מוקד" במלחמת ששת הימים, הפצצת הכור הגרעיני של עיראק באוסירק וכן עימות טייסי חיל האוויר מול טייסי ברית המועצות בעימות עם מצרים. כמו כן, החיל מפעיל מטוסי קרב יוקרתיים ומתקדמים, כלי טיס בלתי מאויישים ואף מפתח אמצעי לחימה אלקטרונים ואחרים לטובתו. "אלוף ההפלות בעידן הסילון" הוא ישראלי, אלוף משנה גיורא אפשטיין, הפיל 17 כלי טיס (16 מטוסים ומסוק אחד).
  • משפט אייכמן בירושלים. המשפט מציג את המעבר החד מעם גלותי לעם ריבוני. אייכמן היה קצין נאצי שהיה אחראי על המשלוחים ברכבות למחנות הריכוז. הוא מהמתכננים והאחראים לשואת יהודי הונגריה בה נרצחו מעל חצי מיליון מיהודי המדינה באושוויץ. לאחר המלחמה הוא אימץ זהויות בדויה ועבר לארגנטינה. ציידי נאצים והמוסד איתרו אותו ולכדו אותו בארגנטינה. הוא הובא לארץ למשפט הוגן שבסופו נמצא אשם, הוצא להורג בתלייה ואפרו פוזר בים התיכון. השופטים, כוחות השיטור והמאסר שהיו אמונים עליו כולם היו ישראלים.
  • הטכניון ואוניברסיטאות בישראל. הטכניון בחיפה וכן המוסדות האקדמיים האחרים במדינה נחשבים למוסדות יוקרתיים ומושכים אליהם מימון ותלמידים זרים. במהלך 70 שנות קיומה של המדינה 6 מדענים ישראלים זכו בפרס נובל לכימיה, 2 חוקרים זכו בפרס נובל בכלכלה, דניאל כהנמן וישראל אומן. כמו כן היו 3 זוכים ישראלים בפרס נובל לשלום, מנחם בגין, שמעון פרס ויצחק רבין וזוכה אחד בפרס נובל לספרות, שמואל יוסף עגנון. מדובר בהישג חסר תקדים, שכן רוב זוכי פרס הנובל במקצועות המדע והטכנולוגיה באים ממדינות גדולות ועשירות דוגמת ארצות הברית, גרמניה או צרפת.
  • ההייטק הישראלי. מאמצע שנות השמונים החלה להתפתח בארץ תעשייה טכנולגיית פורצת דרך. בישראל הומצאו הדיסק און קי, תוכנת בבילון ותוכנת הניווט וויז, Viber, ICQ וכן המצאות נוספות בתחום הביוטכנולוגיה והרפואה. ישראל מכונה בעולם בשם "מדינת הסטארט אפ" בגין הפיתוחים הטכנולוגיים שהיא מציגה בעולם וכן כמות חברות התוכנה וההיי טק היושבות בה.
  • התעשייה הצבאית והאווירית. צה"ל וגופיו השונים הצליחו לפתח מערכות נשק משוכללות ומדויקות שהוצגו ונמכרו למדינות זרות. מטוס הלביא היה מטוס קרב מודרני וזול שיוצרו הופסק. גופי המחקר הביטחונים הציגו לעולם את המרכבה 4, מעיל רוח וכיפת ברזל ליירוט מדוייק של טילים ורקטות קצרות טווח. יחידת 8200 היא יחידת מודיעין וטכנולוגיה צה"לית מוכרת בעולם שמצמיחה מומחים להגנת סייבר בעולם ומוחות שעובדים בהייטק הישראלי והעולמי כאחד.
  • מדינת ישראל מתגאה גם בהישגים נוספים כגון מערכת המשפט הישראלית והדמוקרטיה הישראלית. אף על פי שבחירות נערכות במצרים ובמדינות אחרות, ישראל היא הדמוקרטיה האמיתית היחידה במזרח התיכון. העולים יישבו את הנגב ובצילום לווין קו הגבול בין מצרים לישראל נראה היטב. נאמר על הישראלים שהם "הצמיחו את השממה".

[[קטגוריה:השואה]] [[קטגוריה:ישראל]] [[קטגוריה:ביטויים]]