משתמש:צנטוריון/ארגז חול 3
מטוס יירוט[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטוס יירוט (או מיירט) הוא סוג של מטוס קרב, אשר תכונן במיוחד לצורך יירוט והשמדה של מטוסי איוב, ובפרט מפציצים, בדרך כלל תוך הסתמכות בעיקר על מהירות טיסה גבוהה, תוך הקרבת תכונות טיסה אחרות, דוגמת כושר תמרון. מספר סוגים של מטוסי יירוט נבנו לאורך השנים, החל משנותיה המאוחרות של מלחמת העולם השנייה, ועד לשנות ה-60 המאוחרות של המאה הקודמת, כאשר העברת עיקר משקל ההרתעה האסטרטגית ממפציצים אסטרטגיים לטילים בליסטיים, הפחית מחשיבותם. החל משנות ה-80 של המאה ה-20, עם יציאתם מישרות של מרבית מטוסי היירוט היעודיים, וכניסתם של מטוסי קרב רב-משימתיים מתקדמים, נטמע מתאר היירוט לתוך מתאר העליונות האווירית, והכינוי "מטוס יירוט" הפך לכינוי גנרי למטוסים המבצעים משימה של יירוט והשמדת כלי טייס עויינים.
איפיון[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיימים שני סוגים של מטוסי יירוט, המאופיינים בהדגשת תחומים שונים של ביצועים. הסוג הראשון הוא מיירטים להגנה מקומית[1] - מטוסי יירוט אלה תוכננו להמריא ולנסוק מהר ככל האפשר לגובה השיוט של המטוסים התוקפים ולהשמידם. מתאר פעולה זה היה הכרחי בתקופה בה כיסוי המכ"מ והטווח שלו היה מוגבל, ואשר סיפק זמן התרעה קצר בלבד לפני התקפה.
הסוג השני הוא מיירטים להגנה אזורית[2] - מטוסי יירוט מסוג זה היו גדולים יותר ותוכננו להגן על מרחב אווירי גדול. מטוסי יירוט מסוג זה שמשו בעיקר את חיילות האוויר של ארצות הברית (פיקוד ההגנה האווירית) ושל ברית המועצות (חיל האוויר להגנה אווירית) במהלך המלחמה הקרה, אשר נדרשו להגן על מרחבים אוויריים עצומים.
שני סוגי המיירטים הדגישו את הביצועים בתחומי הנסיקה ומהירות הטיסה בהתאמה, תוך הקרבת הביצועים בתחום העליונות האווירית. התוצאה הייתה שעל הנייר מטוסי יירוט נראו מרשימים ביותר, תוך שם מפגינים ביצועים עדיפים בהרבה על מטוסי קרב מקבילים אשר אינם יחודיים, בתחומי המהירות, הנסיקה והחימוש. בפועל מטוסי היירוט נמצאו כנחותים לעומת מטוסי הקרב הלא-ייחודיים, בעיקר בשל כושר התמרון שלהם, אשר היה נחות משמעותית.
בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 החלה דעיכה בקרנם של המיירטים הייעודיים - תפקיד היירוט החל להטמע לתוך מתאר הפעולה של מטוסי העליונות האווירית אשר החלו לתפוס את מקומם בתפיסה הצבאית של התקופה. בנוסף, השינוי שחל באיום המרכזי של התקופה - העברת משקל ההרתעה הגרעינית מכלי גרעיניים המוטלים ממפציצים אסטרטגיים לכאלה המשולחים באמצעות טילים בליסטיים, הותיר את מטוסי היירוט היעודיים בלי מטרה עיקרית. כיום מבוצעות משימות של יירוט אווירי באמצעות מטוסי קרב רב-משימתיים, דוגמת ה-F-15, F-16, הראפאל הצרפתי, המיג-29, הסוחוי 27 ועוד.
היוצאות מן הכלל בתחום זה הן רוסיה (ולפניה ברה"מ) אשר חיל האוויר להגנה אווירית שלה ממשיך להפעיל כמויות גדולות של מטוסי יירוט יעודיים (דוגמת מיג-31) להגנה על המרחב האווירי העצום וקווי החוף הנרחבים והבילתי מיושבים שלה, ובריטניה, אשר המשיכה להפעיל את גרסת היירוט של הפאנוויה טורנדו (גרסת ה-ADV[3]) עד לשנת 2005, עת החליפה אותם במטוסי יורופייטר טייפון.
מיירטים להגנה מקומית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיירטים להגנה מקומית הם סוג של מטוסי יירוט המתוכננים להגן על אזור או מטרה ספציפיים. הם מתוכננים להמריא ונסוק מהר ככל האפשר לעבר מטרותיהם, לתקוף את המטרות במהירות ולהשמידן, ולחזור מיד לנחיתה.