משתמש:קודקוד צהוב/ארגז חול/שמשון בובר

שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות
פרמטרים [ תאריך עלייה 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

שמשון בובר

שמשון בובר ביום הולדתו ה-70
שמשון בובר ביום הולדתו ה-70
לידה	14 במאי 1932. ט' באייר ה'תרצ"ב עיירה זלפלד בתורינגיה.
פטירה	8 במאי 2010 כ"ה באייר ה'תש"ע
שם לידה	פרנק פיטר
מקום קבורה	שדות ים
מקום מגורים	קיבוץ שדות ים
פעילות בולטת	הדרכת שיט מפרשים תחרותי
השכלה	מורה לחינוך גופני
בת זוג	אראלה (נוימן) בובר
מספר צאצאים	4

שמשון בובר היה מורה מחנך ממייסדי איגוד השייט בישראל ויו"ר התאחדות הספורט. אחד האחראים לכך שענף השיט מוביל במדליות אולימפיות לישראל.

משפחה וילדות

בובר נולד בתורינגיה שם גרה משפחתו בעירה רודולשדל ב-14 במאי 1932 בן יחיד להוריו קורט בובר והרטה, מבית בוקופצר. אביו ראה עצמו כגרמנים ואימצו את התרבות הגרמנית כדרך חיים. קורט בובר הייתה חנות נעליים והתפרנס בכבוד. עד שעלה היטלר לשלטון ובשנת 1934 הרגישו ההורים שאין מקום להם בגרמניה והחליטו לעלות לארץ ישראל.

האב עלה ראשון בשנת 1935 בהיותו בן שלוש הגיע בובר עם אמו לנמל יפו והתאחדו עם האב. בדרכם לישראל שוכנעה הרטה בובר להחליף את שמו הפרטי לשמשון. ההורים התחילו את חייהם במושב עין גנים אך מאחר ולא היו חקלאים עברו לתל אביב. האב ניצל את כישוריו והחל לנגן בבתי קפה.

בובר החל ללמוד בית הספר לדוגמא על שם הנרייטה סאלד המורה שלו הייתה רחל צברי. אחרי שנתיים עברה המשפחה לירושלים וגרה בשכונת מקור ברוך ובובר למד בבית ספר הדתי "תחכמוני". הצטרף לאביו וליוה אותו בניגון על מפוחית פה.

בשנת 1945 ההורים התגרשו ושמשון עבר עם אביו לחיפה וגרו ברחוב הרצליה. שם למד ערבית מילדי השכנים. הצטרף לשומר הצעיר השתתף בפעולות יצא לטיולים רבים.

בשנת 1943 כשהיה בן 11 עבר עם אביו לנהרייה, שם אביו נישא מחדש ונולד אח דני. האם הרטה נשאה מחדש ועברה גם היא לגור בנהריה עם בעלה קרלו פינצי.

• 
  הרטה וקורט בובר, הוריו של שמשון, בירושלים 1937.

הימיה בנהריה

מיסד הימייה בנהריה היה מנדל פירשט מקיבוץ עברון. שמשון בילה הרבה בחוף הים. חברים הציעו לו ולחבריו להצטרף לימיה ”תלמדו לחתור ולהשיט סירות להשתמש במצפן ועוד..”

מדברי ד"ר שמשון שושני, ”שמשון בובר היה דמות דומיננטית בעיצוב חיינו בימיה בנהריה. ממנו למדנו כי כח רצון, עבודה קשה, מוטיבציה,התמדה ועזרה הדדית הם תנאי בסיסי לפעילות בים.” שמשון נשבה בקסם הים את חובותיו לבית הספר מילא באופן חלקי ואת כל זמנו בילה בימייה. ”השכלה ים תיכונית”. כאשר התחיל להדריך בימייה התנתק כליל מהשומר הצעיר. נערי הימיה קיבלו מדים וכובע מצחייה. כל שבת לפני תחילת הפעילות נערך מסדר. שמשון למד לנגן במפוחית פה בעיקר שירים רוסיים. השירה הייתה חלק בבלתי נפרד מהווי ההפלגות בסירות.

ההפלגות בשלב הראשון היו חתירה משוטים, שלב שני במפרשים לאכזיב וחזרה.בקיץ שנת 1945 נשלח לקורס מדריכים מטעם החבל הימי לישראל שהתנהל בשדות ים. שמואל טנקוס היה מפקד הקורס וזלמן פרח הדריך בו. הפקד הישיר היה בנימין תלם. אחרי זמן קצר הוסמך כמפקד סירה ומדריך.

סיוע להעפלה

בהיותו בן 14 עבר את החוויה המכוננת של הורדת מעפילים מהאנייה 'חנה סנש' שהגיעה לחוף נהרייה ב-24 בדצמבר 1945. בשל שמועה שהצבא הבריטי מגיע עזבו אנשי הפלי"ם וחניכי הפלוגה הימית בפיקוד שמשון בובר השלימו את המשימה בהעברת חבל ושרשרת חיה הורדו כולם לחוף פרט למעפילה אחת שטבעה. לאחר ליל ההורדה כתב רב החובל ונתן אלתרמן ענה בית הסירות על שם חנה סנש נבנה בעזרת תושבי נהריה.

ב-16 בנובמבר 1946 חמקה עליה (אוניית מעפילים) והגיעה לחוף נהריה. נערי הימיה היו מוכנים והורידו בסירותיהם את המעפילים אל החוף. המעפילים פוזרו בין בתי התושבים.

ב-1 בינואר 1948הגיעה האומות המאוחדות (אוניית מעפילים) לחוף נהריה בצהרי היום. לנערי הימיה לא הייתה התראה. מייד רצו לבית הסירות והורידו סירות למים. כ-537 מעפילים הורדו ותושבי נהריה לקחו אותם לביתם. 131 מעפילים נתפסו על ידי הבריטים ונלקחו למחנה מעצר. הנערים עם הסירות חתרו לשבי ציון ונשארו שם עד תום העוצר שהוכרז על ידי הבריטים. בלילה נעשה הים סוער והגלים פירקו את האונייה.

שירות בטחוני

היות ובובר היה גדל גוף נראה מבוגר מגילו האמתי. בשנת 1946 גויס בובר להגנה ובמקביל גייסו אותו הבריטים לנוטרים. לאחר הכרזת האו"ם החל המצור הערבי על נהריה שהיתה מוקפת ישובים ערבים. הכניסה והיציאה והאספקה הועברו בדרך הים. בובר בסירה קטנה העביר נוסעים מחיפה לנהריה. לקראת פסח 1948 העביר עם חברו גבינות של מחלבת שטראוס לאונייה שעגנה מול נהריה ולקחה אותם לחיפה. במלחמת העצמאות הצטיינו נערי הימיה מנהריה בפעילות השטה לנהריה הנצורה.

ניהול הימייה

תוך כדי מלחמת העצמאות אחרי שחרור חיפה מערבייה עבר בובר לעבודה בנמל חיפה. תחילה בחברת שירותי ים עוגן ואחר כך כהגאי בסירת הנתב. אחרי כשנה קיבל הצעה ממנדל פירשט לחזור לנהריה ולנהל את הימיה. המשיך את הפעילות הרבה בארגון טקסים תחרויות ביום העצמאות הופיעו להקות מחול במגרש הכדורגל לדברי חניכיו: ” ניסיונו העשיר כמדריך שייט ואהבת הים הטבועה בו , היוו עבורנו ובעיקר לאלו שלא היו קרובים לים טרם הגעתם לקורס חובלים - נקודת הבנה והתייחסות שונה, עמוקה יותר ,מעניינת יותר חוויתית יותר ,לגבי מה זה ים בכלל ואיך עלינו להתנהג בו כימאים.”,

בימייה בנהריה שולבו בנות נדרשו לאותם מאמצים, ומילאו את כל המטלות. אחת מהנערות המשתתפות הייתה רעיה שטראוס.

• 
  בובר נוהג את סירת הנתב בנמל חיפה, 1948.

מורה לספורט

ב-1950 התגייס לחיל הים והיה בין מקימי מערכת הדרכת הימאות, חתירה ומפרשנות בקורס חובלים. המשיך להיות בקשר עם הימיה בנהריה.

לאחר השחרור משירות חובה המשיך להדריך חובלים בשרות המילואים. בובר גם הדריך ימאות בשייטת 13.

בשנת 1952 נענה בובר להצעתו של מנדל פירשט והחל בתפקיד מורה להתעמלות בבית הספר העממי בשיכון עמידר בנהריה במעברת העולים. ובכפר שנתיב השיירה. תוך כדי עבודה לקח קורסים בחינוך גופני. בשנת 1953 החל ללמד גם בשלושה בתי ספר בעכו. בקיץ 1954 נשלח לקורס של שנה במחנה יונה בתל אביב. באותה שנה תוך כדי לימודים הדריך בימאות את הפלוגה הימית של הפועל תל אביב בירקון. ויום אחד בשבוע הדריך בחולון.

שייט בשדות ים

ערך מורחב – איגוד השיט בישראל

בשנת 1955 בעקבות פנייה של יצחק אופק ממרכזי הימיה של הפועל לנהל קורס ימי. המקום בשדות ים התאים לכך ויהודה רתם מזכיר הקיבוץ הסכים ברצון. לקורס הגיעו כ-100 נערים ונערות מכל ישראל. הסמיך לדרגות שיט שונות. הסידור היה שבועיים אימונים ושבועיים עבודות בענפי המשק. הקורסים זכו לבקורות חיוביות מאוד. ”מחנה זה הוא בית היוצר לימאים המתחנכים ברוח חלוצית של התנדבות ומסירות לרעיון כיבוש הים.”

לקראת סיום הקורס ביקש יהודה רתם את בובר להשאר עם סירות ומדריכים ולהעביר קורס לילדי שדות ים. במהלך הקורס שוכנע לעבור לשדות ים באופן קבוע.

בספטמבר 1955 יצא בובר עם סירה בהפלגת הפועל לפמגוסטה בקפריסין. כאן פגש את פרודרומוס פאפאואסיליו שהתרשם מאוד. הופעת הנער הישראלי בפמגוסטה עשתה רושם חזק על אנשי פמגוסטה. ” Shimshon dynamism and straitforward answers impressed me very much. His devotion to his duties and his love for training has no limits”

את פיקוד על הימייה בנהריה העביר לשמשון שושני ונשארו בקשר טוב. כך עבר בובר מנהרייה לשדות ים, והקים בו את המרכז הימי. את הסירה הראשונה "ברטי" קיבל מנהריה. יחד עם גדעון רז השיט אותה לשדות ים.

כבר באותה שנה יצא בסירה "ברטי" עם קבוצת שייטים על מנת להשתתף בשיוט רילף בנהריה. בדרך נכנסו לבית הספר לקציני ים עכו. התורן נשבר והוחלף ואחרי הרפתקאות הגיעו במועד לתחילת השיוט וזכו במקום השלישי בין המפרשיות הקטנות. בובר עסק בחינוך גופני בכלל ולא רק בשיט. חניכיו למדו להתגבר על הפחד. מלכתחילה הקפיד בובר לשלב בנות בפעילות ללא שום ויתור.

עם השנים התפתח השיט בשדות ים, וצימח את מיטב המפרשנים בישראל ומהמובילים בעולם עד היום. בובר ראה כהשג הגדול ביותר היה ששעורי השיט והימאות נכללו במערכת שעות הלימוד- כחובה, בביה"ס בשדות ים.

מרכז השיט החל לשרת את כל הנער בחוף הכרמל. בתמיכת המועצה אזורית חוף הכרמל, מרכז הפועל והמועצה להסדר הימורים בספורט, נבנה המרכז הימי בשלבים. בובר ניהל את המרכז עד שנת 1999 בגיל 67 נאלץ לפרוש אך המשיך להיות מעורב. המרכז נפתח גם לענפי ספורט אחרים. במרכז השיט מתקיים בית ספר לימאות של משרד החינוך.

• 
  שייטי דגם הולנדי מעופף בתחרות בהונגריה 1970.
• 
  שמשון בובר מנגן במפוחית על רקע שייט שדות ים, 2008.

קשרי חוץ

ההפלגות לקפריסין היוו את פסגת החינוך הימי. התקיימו בחודשי הקיץ בחופש הגדול של בתי הספר. הפלגה בסירה בים פתוח הייתה מבצע חשוב שדרש ימאות טובה. הפלגה ראשונה נעשתה בשנת 1956. השיוט ארך כ-40 שעות לכל כיוון וסיור באי של מספר ימים. בשנים הראשונות היה היעד נמל פמגוסטה ואחרי מלחמת האזרחים ב-1974 נמל לימסול.

קפריסין שהייתה יעד להפלגות בסירות המפרץ זכתה להתענינות רבה. שמשון בובר לא חסך במאמצים לתת ביטוי לסולידאריות שלו עם קפריסין ולתמוך במאמצים לחידוש אחדותה ולטיפוח הידידות בין שני העמים. שם פגש את פרודרומוס פאפאואסיליו מנהל שוהם שסייע להתארגנות. שמשון בובר היה פעיל באגודת הידידות ישראל - קפריסין

שמשון בובר יצא שמונה פעמים למדינות אפריקה כשליח המחלקה לשיתוף בינלאומי של משרד החוץ. תפקידיו היו בעיקר לארגן מפגנים לימי עצמאות ואירועי ספורט. וזכה לאהבה רבה. אף נישא על הכתפיים. לאחת הנסיעות שיתף את אשתו אראלה שעזרה מאוד בחזרות. השיא היה מפגן העצמאות של זמביה, ב-24 באוקטובר 1964, אליו הגיעה גם שרת החוץ גולדה מאיר. לעיני גדולי המדינות הצופים ראתה איך בתום הטקס נשאו המשתתפים את בובר על הכתפיים לאות תודה, בצעקות "שמשון שמשון".

• 
  מפגן לכבוד עצמאות זמביה בנוכחות שרת החוץ גולדה מאיר, 1962.

תפקידים נוספים

גם לאחר שסיים תפקיד רכז השייט בשדות ים המשיך להיות מעורב. הביא לישראל דגם סירה ויצר אצל בונה הסירות עבד בעכו סירה שנקראה "שמשונית" ואיגוד השיט סימן אותה כדגם 350. שכנע את רכז השיט רן גרליך להביא סירות מדגם "הולנדי מעופף" וסירות אלה הביאו את השייטים להישגים בינלאומיים.

• איגוד השיט - בין השנים 1978 ל1982 שימש שמשון בובר כיו"ר איגוד השיט בישראל
• ראשות "הפועל" -
• מזכיר שדות ים - בשנת 2002 נעשה מזכיר הקיבוץ

עיטורים והנצחה

בובר זכה לעיטור יקיר הפועל במרכז השיט של שדות ים נבנה בית הנושא את שמו – בית שמשון. הבית מכיל ארבע כתות לימוד, סדנת תיקון כלי שייט, חדר ארגון תחרויות בינלאומיות, חדר המתנה להורים. עלות הפרויקט הייתה 5.5 מיליון שקלים. תורמת משמעותית הייתה רעיה שטראוס, חניכתו של בובר בימיה בנהריה.

משפחה שהקים

בשנת 1951 נישא לתמי פרידמן אותה הכיר בנהריה ולזוג נולד בן רובי. הנישואים לא החזיקו מעמד ולאחר שנתיים התגרשו.

בובר נישא בשנית לאראלה נוימן מקיבוץ שדות ים. לזוג נולדו שתי בנות ובן. הבת הבכורה גלית נולדה ב-4 במאי 1968 גדלה בשדות ים התגייסה ושירתה כפקידת טייסת ברמת דוד. כיום עובדת במחלקת הייצוא של מפעל השיש אבן קיסר.

ב15 ביולי 1970 נולדה ביתם השנייה יעל גדלה בשדות ים התגייסה ושירתה במינהל האזרחי בעזה. שיחקה כדורסל ונעשתה אחראית על המזון בשדות ים. ב-11 ביוני 2017 הלכה לעולמה בזמן שהובילה הקמת בית חדש למועדון השייט ההישגי ביותר בישראל, הפועל שדות ים, על שם אביה שמשון בובר ז"ל. יור איגוד השייט ושדות ים גילי אמיר יפעל למען הנצחת זכרה של יעלי במקביל להקמת בית שמשון בחסות מרכז הפועל.

הבן שי בובר נולד ב-17 ביולי 1975. כשהיה בן 6 יצא עם אביו להפלגה לקפריסין. נסע עם שמשון לכל האליפויות. עשה שירות צבאי כלוחם ומפקד בסיירת חרוב. נישא לרחלי ונולדו להם שתי בנות. שי בובר מתגורר בשדות ים הלך בדרכי אביו ונעשה יו"ר איגוד השייט בישראל.

אראלה בובר חלתה בסרטן וב-7 בינואר 2001 נפטרה.

בשנת 2002 התגלתה אצל בובר מחלת כליות והחל בטיפולי דיאליזה. גם נעשה לו צנתור בלב בבית חולים תל השומר. ב-9 במאי 2010 נפטר ונטמן בבית העלמין בשדות ים.

• 
  שמשון ואראלה נוימן 1966.
• 
  שמשון בובר ובילהה יום הולדת 75.

קריאה נוספת

מדיה וקבצים בנושא קודקוד צהוב/ארגז חול/שמשון בובר בוויקישיתוף

• ישראל מאיר, בין שדות וים, מעשיות ותיקי שדות ים, הוצאת קיבוץ שדות ים, 1985.
• שמשון בובר, "הימיה" – אסופת סיפורים על שנות חיינו היפות ביותר בפלוגה הימית של הפועל, דפוס אפעל, 2004. ומתוכו סיפור אישי "נער הייתי" עמ' 8-6.
• שמשון בובר, אל מול רוח איתן – שמשון בובר סיפור חיים הוצאה לאור בשביל החיים, 2008.
• אילת אסקוזידו, רוח ים – סיפורו של השיט התחרותי בישראל, בהוצאת איגוד השיט בישראל, 2019.

קישורים חיצוניים

• מועדון השיט שדות ים
• סלע אמיר, שמשון בובר - מועדון השיט שדות ים הכי טוב בעולם, 2010.
• רחלי בובר, שמשון בובר ז"ל, עלון שדות ים, 21 במאי 2010.
• גדעון רז, ויואל בהלול, דברים על שמשון בובר, מראשוני חיל הים , לזכרם, באתר עמותת חיל הים.
• אורן אהרוני, שי בובר נבחר ליו"ר איגוד השייט הישראלי, YNET דצמבר 2020.